botox
הספריה המשפטית
דיני רשלנות עורך דין וההיצג הרשלני

הפרקים שבספר:

רשלנות עורכי דין במילוי תפקידם ככונסי נכסים וכמפרקים

עורך-דין שמונה ככונס נכסים מטעם בית-המשפט חב בחובות זהירות כלפי הליך הכינוס ובעלי העניין בו.

אדם שמונה ככונס נכסים הופך הוא לפקיד בית-משפט גם אם קודם לכן ייצג ודאג אך לאינטרסים של אחד הנושים, ורואים אותו כנאמן לטובת כלל הנושים {בר"ע (מחוזי ת"א) 1569/08 בורשטיין נ' משכן בנק פועלים למשכנתאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.12.08); ת"א (הרצ') 510-04-07 מרים שרף נ' עו"ד אמציה שצקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.02.12)}.

אמת-המידה העיקרית שיש לבדוק בנוגע לאחריותו של מפרק הינה האם פעל בגדר ההוראות שניתנו לו על-ידי בית-המשפט ואם לאו {ת"א (שלום כ"ס) 1107/01 א. עדן - מוצרי מכוורת בע"מ נ' עורך-דין עידן גולדברג, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.04.07)}.

כונס יכול ויחוייב במסגרת אחריותו ותפקידו ככונס אך ורק למקרה שחרג מסמכויותיו על-פי צו הכינוס או מהוראות רשם ההוצאה לפועל או לחילופין למקרה ולא מסר לרשם ההוצאה לפועל את כל הנתונים שהיו ברשותו תוך הטעיית רשם ההוצאה לפועל בטרם נתן החלטותיו {תיק הוצל"פ 01-33227-97-0 ה"ה שרשוב נ' עורך-דין קרני פלאי, לשכת ההוצל"פ בתל-אביב}.
מרבית התביעות שנדונו בסוגיה זו הינם מקרים שבהם נטען לאחריות אישית כנגד עורך-דין, שפעל ככונס נכסים.

בתי-המשפט, בבואם להכריע, בדקו את הנסיבות של כל מקרה ומקרה ורק כשהתברר כי עורך-הדין נהג בחוסר זהירות בולט לעין חייבו אותו באופן אישי.

כונס נכסים, הממונה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, למשל, למימוש נכסיו של החייב, משמש "Officer of the court" ותפקידו, מתוקף מינויו ופעילותו, להשיא ככל הניתן תמורתו של הנכס, תוך שיפעל ברמה מקצועית ראויה וסבירה.

כונס הנכסים הממונה הינו עושה דברו של בית-המשפט או רשם ההוצאה לפועל, ועליו להניח דעתו של בית-המשפט או רשם ההוצאה לפועל כאמור, כי פעל כדין, וכן מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו, כלומר: כונס הנכסים לא יקדם האינטרסים של הגורם - מטעמו הוצע ככונס, ואין הוא סוכנו או שליחו של הנושה, אשר ביקש מינויו.

בהתאם, יידרש כונס הנכסים לאיזונים ראויים בין אינטרסים שונים, הנדרשים להגנה.

כך למשל יצטרך לאזן בין אינטרסים נוגדים שבין הנושים-לבין עצמם, אינטרסים מנוגדים של הנושים לעומת אלה של החייב, אינטרס נוגד בין תכלית העשרת קופת הנושים לבין חובת תום-הלב כלפי צד שלישי עימו נקשרה העסקה, או ציפייתו הלגיטימית של צד שלישי לכיבוד הקשר המשפטי שנוצר בינו לבין בעל התפקיד הממונה {רע"א 6707/08 ינאי נ' קטן, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.11.08); ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ (בכינוס נכסים) נ' ד"ר אליעזר וולף, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.01.93); פש"ר (ת"א) 1062/01 צמח נ' עו"ד שרון וייצמן בתפקידו ככונס נכסים של חברת מ. רייז רזידנס (1994) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.03)}.

ברי, כי ממלאי תפקידים מטעמו של בית-המשפט, הנדרשים למימוש נכסים בתחום תפקידם, מחוייבים "בשמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, תום-לב ותקינות הליכים המחייבים לשקול לא רק את התכלית הישירה שלשמה מתבצע מימוש הנכס - העשרת קופת הכינוס - אלא גם להתחשב בגורמים אחרים המעורבים בתהליך, ובכלל זה בצדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בכך זכויות הראויות להגנה על ממלא התפקיד לדאוג לאיזון ראוי בין כל הערכים הרלבנטיים ובין כל הגורמים המעורבים בעניין" (ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4), 410, 426 (2001)}.

עסקאות מכר מסוג "As Is", בשונה מעסקאות המכר הקלאסיות {הנקשרות בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון}, מציבות בצידו האחד של המתרס "מוכר", בעל תפקיד ממונה כאמור, אשר אינו מגלה בקיאות מובהקת {אלא בקיאות "סבירה"} בפרטי הממכר אל מול קונה פוטנציאלי, מקצועי דרך-כלל, ובעל כלים טובים {שאף עולים על אלה של המוכר} לאומדן הנכס, המחוייב בבדיקה מקדמית מקיפה בטרם יתקשר בהסכם המכר {בבחינת "ייזהר הקונה"}.

בנסיבות שכאלה תצומצמנה חובות הגילוי, המוטלות על המוכר דרך-כלל, בהסתמך על מקצועיותו של הקונה, המעוניין בעסקה חרף פגמיה {באם קיימים}, כל עוד היכרותו של בעל התפקיד את הממכר הספציפי ונסיבותיו הינן שטחיות. אין באמור כדי לייתר חובת תום-הלב המוגברת המוטלת על בעל תפקיד, המתקיימת לצד חובת הבדיקה של הרוכש {פש"ר (ת"א) 1202/02 תדיר-גן (מתכת) בע"מ נ' רו"ח אלי שפלר בתפקידו כנאמן להסדר הנושים של החברה, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.03); פש"ר (ת"א) 99/95 חברת נדל"ן איילה בע"מ נ' הדר טבריה בע"מ בפירוק, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.09.03)}.

ב- ת"א (יר') 3283/01 {אלן זולברג נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.03.09)} קבע בית-המשפט כי עו"ד בית און לא עמד ככונס הנכסים בהליך וכמי שעמד בקשר ישיר עם התובעים לאחר זכייתם בנכס, בחובות הגילוי המוטלות עליו מתוקף תפקידו ולא נהג בחובת ההגינות המוגברת המתחייבת הימנו בתפקידו כאמור.

עו"ד בית און, פעל מטעמו של הבנק לגביית חובותיו הפרטיים של אלון מוסיוף, חובותיהן של חברות שונות בשליטתו ושאר חובותיהם של בני משפחת מוסיוף בחשבונות בנק שונים למן שנת 1999.

עו"ד בית און היה כונס "מטעם" במובהק, כונס שפעל, בעיקרם של דברים, למימוש האינטרסים של הבנק, תוך פגיעה בחובת ההגינות המוטלת עליו כלפי יתר המעורבים בהליך.

נטייתו זו של עו"ד בית און, לסיים הליכי המכר ולהעביר תמורתו המלאה לידי הבנק בהקדם האפשרי, באה לידי ביטוי כבר בישיבת ההתמחרות - במסגרתה נבחר הזוכה בנכס וכן בגביית מלוא תמורת הנכס, זמן רב לפני שפונה מיושביו וחרף העובדה שהליכי העברת הזכויות בו הוקפאו מסיבה לא ברורה.
פרוטוקול ההתמחרות, פרוטוקול "מטעם" כשלעצמו {אשר נערך בניצוחו של עו"ד בית און}, מראה בבירור הכיצד דאג עו"ד בית און לשווק הנכס בהליך ההתמחרות, באופן שגרם ליושביו להגיש הצעותיהם בלא שהועמדו, ולו ברמה בסיסית, על מידת הסיכון הגלומה בהליכי מכר שכאלה, הגם שהעלו שאלותיהם וחששותיהם בנושא.

עוד נקבע כי עו"ד בית און לא טרח להדגיש, כבר בהליך ההתמחרות, כי האחריות המלאה לממכר המתקבל תרבוץ לפתחו של הרוכש הזוכה וכי מצבו של הממכר, עד אשר יפונה מכל אדם וחפץ, מצוי אף הוא בגדרי הסיכונים שנוטל הרוכש עם ההתקשרות בעסקה.

עו"ד בית און לא ציין גם, כי אין לדעת מתי בדיוק יפונו החייבים מן הנכס וכי הללו מנהלים מאבק איתנים לשמירה עליו ברשותם הם.

אילו הדגיש עו"ד בית און, כי אין לנתבעים שליטה בנעשה בנכס וכי אין בכוונתם ליטול האחריות לנעשה בו, היו המציעים מהוססים יותר, ובייחוד אמורים הדברים לאור איומיו של אלון.

ברם עו"ד בית און, אשר התקשה במכירתם של נכסי מקרקעין בקהילות חרדיות בשל "הקפדה", היינו: הטלת חרם על קונה הנכנס לביתם של החייבים, גורם להשלכתם לרחוב ונהנה מרכושם, בחר שלא להשיב לשאלותיהם של המציעים חד-משמעית על-מנת לפעול לקידומם של הליכי המכר, והעדיף לתאר עסקת המכר כעסקה אטרקטיבית ונוחה, המבטיחה לרוכש נכס מקרקעין מיוחד ובאין חשש {שהרי הנכס מצוי בהשגחתו של הבנק}, במחיר מוזל וכשהוא נקי מכל חוב ושעבוד.

התנהגות שכזו - כשפניו של עו"ד בית און למימוש האינטרסים של הבנק - נעדרת תום-הלב, המתחייב מתוקף תפקידו כפקידו של בית-המשפט, ואינה מתיישבת עם חובות ההגינות המוטלות עליו ככונס נכסים ממונה, כשמדובר במידע שברשותו ובתחום התמחותו כעו"ד - לגביו גם נשאל ישירות.

עו"ד בית און בחר, להשיב לשאלותיהם המהותיות של המציעים תשובות מתחמקות ולהפגין דבר שליטתו של הבנק בנעשה בנכס, חרף העובדה שלא כן היה והגם שהבנק לא שת ליבו כלל לזכויותיהם של התובעים, אלא אך להשבת כספו.

המונח "As Is", כעולה מהגיונם של הדברים, אינו תקף לכל רגע נתון אלא למועד ההתקשרות בעסקה בלבד.

רוכש הנכס מחוייב לערוך הבדיקות ההיקפיות המקסימאליות בטרם יעלה הצעתו לרכישה, ככל שאפשרי הדבר. אז, לכשיושלמו הליכי המכר והממכר גופו יעבור לידי הרוכש, ייהנה הרוכש מתועלתו של הממכר וייאלץ כמובן להתמודד עם קלקוליו {אלא אם היה על בעל התפקיד לחשוף בפני הרוכש פרטי מידע נוספים, בנסיבותיו הספציפיות של המקרה, אשר עלולים היו לשנות החלטתו באשר לרכישת הממכר}.

אין זה מצב הדברים, כאשר העברת הממכר תלויה, בפינוי הנכס מיושביו ואינה מתבצעת בסמוך לעסקת המכר. הרי התובע בחן מצבו הפיזי של הנכס, לפחות למראית עין {שהרי לא בדקו הנדסית}, בעזרתה של דפנה.

דפנה סיירה בכל חדרי הבית, אמדה יופיו, הדרו וייחודו והעבירה רשמיה לתובע. במקביל, הביעה דפנה חששותיה מפני "פירוק" הבית על-ידי בני משפחת מוסיוף וסיפרה על-כך לעו"ד בית און, אשר כעולה מעדותה ומפרוטוקול ההתמחרות, מזער האפשרות לחבלה קשה בנכס והבטיח עזרה במידת הצורך.

עו"ד בית און שכנע את משתתפי ההתמחרות בדבר שליטתם של הנתבעים בנכס, באופן שגרם לדפנה {ויש להניח שליתר המשתתפים, שהרי כולם השתתפו בהליך ההתמחרות עד תומו} להאמין, כי הנכס יועבר לידיהם, באם יוכרזו לזוכים בו, כמות שהוא או בקירוב למצבו הנוכחי.

אי-לכך, ציפו דפנה והתובע לבית כבמצבו ביום בחינתו כאמור, בידעם כי בני משפחת מוסיוף יוציאו נכסי המיטלטלין {הריהוט} מן הבית, אך לא ציפו ולא צריכים היו לצפות, לאור דבריו המרגיעים של עו"ד בית און בישיבת ההתמחרות, לכאוס מוחלט בבית {בעקירת נכסי מיטלטלין ומקרקעין כאחד}, לא-כל-שכן להתנערותם המוחלטת של הנתבעים מאחריות לנעשה, לאחר שעו"ד בית און הבטיח תמיכתם בשעת הצורך.

עוד נקבע כי עו"ד בית און הפר אף הוא חובותיו, ככונס הנכסים הממונה, וכמי שהתקשר עם התובעים {מטעמו של הבנק} בהסכם המכר הנדון.

עו"ד בית און פעל בחוסר תום-לב, הן עובר לכריתתו של הסכם המכר {כבר בישיבת ההתמחרות} ואף לאחר כריתתו, כשלא ערך הבדיקות הנדרשות לביצועו של ההסכם מתוקף תפקידו ככונס הנכסים, וכשלא חשף בפני התובעים את הפרטים הנחוצים להתקשרות בעסקת המכר ולגיבושה.

יתרה-מזאת, עו"ד בית און פעל בניגוד לחובותיו כעורך-דינם של התובעים לצורך השלמת רישום הזכויות בנכס המקרקעין ובניגוד להתחייבותו זו, המעוגנת בסעיפים 5 ו- 9 להסכם המכר.

לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי עו"ד בית און יחוייב בפיצוי התובעים מכוחם של סעיפים 10 ו- 13 לחוק התרופות, בהוצאותיהם להליך זה ובשכר-טרחת עורך-דינם.

ב- ת"א (שלום ת"א) 16746-07 {ידין נ' עו"ד חיים עדיני, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.02.11)}, פסק בית-המשפט בעניין תביעה בגין עיכוב ברישום הבית המשותף, וקבע, כי התובעים זכאים לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם להם, ברם אין להם זכות לקבלת הפיצוי המוסכם.

ב- ע"א 7485/10 {פנטהאוס רחמן בע"מ נ' עו"ד יובב פפר, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.02.12)}, עמד בפני בית-המשפט מקרה רשלנות מקצועית של עורכי-דין בעסקת מקרקעין, כשהמערערים נפלו קורבן לתרמית של אדם שהתחזה כבעל הקרקע. בית-המשפט קבע, כי לא ניתן לייחס רשלנות לעורכי- הדין פפר ווקסלר, עם-זאת מאחר והעסקה היתה נגועה בתרמית, נשמט הבסיס לשכר-הטרחה ששילמו המערערים.

יחסי עורך-דין-לקוח הינם יחסים חוזיים ובמקרים מתאימים תקום ללקוח גם עילה נזיקית, כאשר מדובר ברשלנות מקצועית. התרשלות בייצוג ו/או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות הגורמת נזק ללקוח מהווה הפרת חוזה.

כפי שעלה ב- ת"א (שלום ת"א) 19254/04 {חברת בעלי מקצוע נכסים 1997 בע"מ נ' חיים אפרימה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (25.11.13)} רישום הזכויות על-שם התובעת, בוצע עוד בטרם ניתן פסק-הדין בבית-המשפט העליון במחלוקת שבין התובעת לבעלים האמיתי של המקרקעין, בו נקבע כי תום-הלב של הקונה, לא די לו שיהיה בשעת ההתקשרות אלא חייב הוא להיות עד שעת הרישום ובשעת הרישום.

בכך, אין לקבוע כי הנתבעים 1 ו- 2 התרשלו ברישום הזכויות על-שם התובעת עת הוסר צו המניעה. זאת כיוון, שהם פעלו בתום-לב וטרם קביעת ההלכה על- ידי בית-המשפט העליון, מתוך מטרה להשלים את הרישום ובעת שהוסר צו המניעה. כמו-כן, פסק בית-המשפט, כי אין גם לקבוע כי הנתבעים 1 ו- 2 התרשלו באי-רישום זכויות התובעת בנכס, מיד כאשר ניתן היה לרשום אותן.

ב- ת"א (שלום ת"א) 49629-01-11 {סלומון גדי פרץ נ' יעקב סקרבניק, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.14)} פסק בית-המשפט, כי העובדה שהתביעה והבקשה לצו מניעה שהוגשו לבית-הדין הוגשו שלא כראוי, ולא היה להן יסוד, נקבעה גם על-ידי בית-הדין וגם על-ידי בית-המשפט שדן בתביעת חברת א.ר.ט.ל.ש, מכאן שהנתבע התנהל ברשלנות.

ב- ת"א (שלום עכו) 3892-06 {אופיר דבי נ' יעקב פלס, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.13)}, נפסק על-ידי בית-המשפט, כי אפילו אם ישתכנע כי המצג שנוצר אצל עורך-הדין טולדנו הינו כי התובעים מיוצגים על-ידי הגב' שרה אלטרזון כבאת-כוחם, עדיין אין בכך כדי לאיין את חובת הזהירות אותה חב עורך-הדין טולדנו כלפי התובעים בנסיבות העניין.

ב- ת"א (נצ') 33402-01-11 {ריאח אבו אל עסל נ' אליאס שוקרי, פורסם באתר האינטרנט נבו (6.10.13)} פסק בית-המשפט, כי התרשם מכך שעורך-דין שוקרי לא מילא חובתו כנדרש ולא התריע בפני התובעים באשר לסכנות הטמונות בעסקה ובין-היתר בתשלום התמורה במועדים המפורטים בהסכם ובטרם אושרה העסקה על-ידי בית-המשפט. נמצא, כי עורך-דין שוקרי התרשל כלפי התובעים שעה שלא מסר להם את המידע הרלוונטי ולא הזהיר אותם מפני הבעייתיות הכרוכה בעסקה.

ב- תא"מ (חי') 453-09-12 {אברהם כהן נ' לסלי לוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (5.10.13)} קבע בית-המשפט, כי לא הוכח המצב המשפטי והמצב החוזי נכון להיום ולא הוכח מהו הקושי המונע את רישום הזכויות. היות ורכיבים אלו לא הוכחו - לא ניתן אף להוכיח כל קשר סיבתי בין פועלו של עורך-דין כהן לבין המצב הנטען וכנגזר מכך לא הוכחה הרשלנות הנטענת של עורך-דין כהן.

ב- ה"פ (יר') 701-09 {אברהם קרלין נ' חיים אלקובי, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.12.13)} נפסק על-ידי בית-המשפט, כי לאור הודאת המשיב 3 לפיה הוא עצמו לא בדק את היתר הבניה, יש לקבוע כי הוא התרשל בתפקידו כעורך-דין בטיפול בעסקת המכר בהיעדר בדיקה כראוי של מצבה התכנוני של הדירה. ככל שהיה מוכח כי המבקש או שמחה ביתן בדקו את המצב התכנוני, אין בכך כדי לפטור את המשיב 3 מבדיקתה שלו בעצמו את תיק הרישוי והוא התרשל בתפקידו כעורך-דין בהסתמכו על בדיקה לכאורה של אחרים בעיריה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 37368-12-10 {ניסים בלפור נ' רבין ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (22.10.13)} קיבל בית-המשפט את תביעתו של התובע כנגד הנתבעים בגין נזקים שנגרמו לו עקב פרשת עוקץ, במסגרתה נמכר לו מגרש, ממי שנחזה להיות בעליו. בית-המשפט פסק, בין השאר, כי הנתבע 3, עורך-דין שלמה היה גם היה, מעורב בקנוניית העוקץ ואף נטל בה חלק פעיל וממשי. מסכת ההתרשלויות בענייניו היא חריגה בהיקפה ובעוצמתה - לאורך כל צעד ושעל כמעט, הפר עורך-דין שלמה את חובת הזהירות והנאמנות שלו לתובע, תוך כדי יצירת מצגי שווא בוטים במזיד, תוך הטעייתו והטעיית צדדים שלישיים ותוך גרימת נזקים של ממש.

ב- ת"א (אשק') 562-04 {עזבון המנוחה רחל ביבי נ' דורון רובין, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.09.13)} הורה בית-המשפט על דחיית תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים - עורכי-דין, בעילת רשלנות מקצועית. נפסק, כי בנסיבות העניין, לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח בראיות אמינות, עודפות ומהיימנות כי הנתבעים נתנו שירות לתובעת בעסקה נשוא התובענה, באופן שיהא בו כדי לחייבם בפיצוי כלשהו, עקב מעשה או מחדל רשלני מצידם.

ב- ת"א (עכו) 20881-06-09 {ירון ברק נ' יצחק ריינפלד, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.12.13)}, בית-המשפט קיבל את תביעת הנזיקין שהוגשה כנגד הנתבע 2 - עורך-דין שייצג אותם בעסקת רכישת דירה, וכנגד הנתבע, בהיותו מעסיקו של הנתבע 2. נפסק, כי דווקא לאור מהותה של תוספת הבניה כתנאי מכונן בהסכם, אשר בלעדיה לא היו מתקשרים התובעים בהסכם לרכישת הדירה, דווקא משום ידיעת עורך-הדין המטפל בהסכם עוד במועד כריתת החוזה כי מדובר בתנאי מהותי ומכונן, עובדות אשר הוכח כי היו ידועות לנתבע 2, עובר למועד ההתקשרות וקודם לחתימת ההסכם, הרי שחב הוא בחובת יידוע התובעים, רוכשי הדירה, בדבר חובתם לקבל הסכמות רוב השכנים כתנאי לביצוע התוספת המבוקשת.

ב- ת"א (ת"א) 43890-08 {יצחק הלר נ' אליהו חסטר, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.01.14)} קבע בית-המשפט, כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו כעורך-דין בייצוג התובע. היה על הנתבע לבדוק היטב את מצבה המשפטי, התכנוני, והרישומי של הדירה, הן בלשכת רישום המקרקעין הן בעיריה ובוועדה המקומית לתכנון ובניה, טרם שערך וניסח את ההסכם, ולגבות את כל מה שלטענתו נמסר לו על-ידי פקיד העיריה במסמכים.

ב- ת"ק (פ"ת) 16491-11-12 {דוד לוי נ' צבי מנדל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.13)} נפסק, כי הנתבע הפר את חובת הזהירות והנאמנות המוטלת עליו כלפי לקוחותיו, כאשר לא וידא שההצהרה לרשויות המס תיחתם על-ידם ותדווח לרשויות המס במועד הקבוע לכך בחוק, דבר שהוביל לצירוף ריביות וקנסות שהושתו על התובעים.

ב- ת"א (מחוזי נצ') 1090/00 {קנדל מלכה ומירון נ' עורך-דין יוסף ברינט ואח', תק-מח 2003(4), 579 (2003)} הנתבע הפר את חובות הזהירות שחב ככונס נכסים ואשר כתוצאה מכך, נמכרה דירתם של התובעים במסגרת הליך כונס נכסים, במקום דירתם של החייבים בתיק הוצאה לפועל בו מונה הנתבע ככונס נכסים.

ב- ת"א (שלום ת"א) 84098/00 {טורקיאן ז'אק נ' עורך-דין יצחק-הלוי יגאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.05)} טורקיאן ז'אק הגיש נגד עורך-דין יצחק הלוי תביעה בטענה לרשלנותו בהליך משפטי בו ייצג את ז'אק ואשר במסגרתו פעל כדי ל"שחרר" את כונסי הנכסים שמונו לחברה בבעלותו ובבעלות אביו, בהליך של פשרה.

בית-המשפט קבע, כי האב והבן חד המה, הם פעלו במשותף בדעה אחת וכגוף אחד, כאשר ז'אק אינו ממלא תפקיד יותר מאשר כסות למעשי האב.

לפיכך, בית-המשפט קבע כי לא היתה לז'אק עילת תביעה כנגד כונסי הנכסים ומכאן כי אין לז'אק כל עילת תביעה כנגד עורך-הדין יצחק הלוי. כן ציין בית-המשפט, כי לא מצא כי היו סיכויים בתביעה שלהם כנגד הכונסים וכי לא נגרם להם כל נזק.

ב- ת"א (שלום פ"ת) 6575/01 {פלח דוד ושלומית נ' עורך-הדין שילה יאיר ודוד מילר, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.04.03)} פלח דוד ושלומית הינם רוכשי דירה אשר נמכרה על-ידי עורכי-הדין שילה יאיר ודוד מילר בתפקידם ככונסי נכסים.

פלח טענו כי הדירה לא עברה על-שמם, שש שנים לאחר חתימת ההסכם למרות התחייבות עורכי-הדין לעשות כן תוך שישה חודשים מיום מסירת החזקה.

לטענת התובעים הפרו הנתבעים את ההסכם הפרה יסודית ועליהם לפצותם בסכום הפיצוי המסוכם.

בית-המשפט קבע, כי עורכי-הדין המתמנים לשמש ככונסי נכסים לצורך ביצוע מכירת הדירה, אינם מהווים המוכרים עצמם. גם אם נרשמו בהסכם בתור "המוכר" ברור שרישום כזה הינו פורמאלי בלבד.

התוצאה מכך שהפרת ההסכם יכולה להיות רק בין הרוכשים למוכרים - בעלי הדירה ותביעה בגין הפרת הסכם יכולה להיות מוגשת רק על-ידי צד אחד כנגד הצד השני להסכם כשמדובר בעילה של הפרת הסכם ולא בעילת של רשלנות.

לאור זאת קבע בית-המשפט, כי מאחר שזוהי עילת התביעה שבה דבקו התובעים ובה בחרו לתבוע את הנתבעים, לא קמה להם עילה כזו של הפרת הסכם כנגד הכונסים ודין תביעתם להידחות.
ב- ת"א (מחוזי נצ') 1090/00 {קנדל מלכה ומירון נ' עורך-דין יוסף ברינט ואח', תק-מח 2003(4), 579 (2003)} קבע בית-המשפט כי עורך-דין יוסף ברינט הפר את חובות הזהירות שחב ככונס נכסים ואשר כתוצאה מכך, נמכרה דירתם של התובעים במסגרת הליך של כינוס נכסים, במקום דירתם של החייבים בתיק הוצאה לפועל בו מונה הנתבע ככונס נכסים.

ב- פש"ר (מחוזי ת"א) 1357/03, בש"א 1734/02 {מיאב ואח' נ' עורך-דין בן טל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.01.05)} בית-המשפט קבע כי בניגוד להנחיות בית-המשפט, ניהל הנאמן את החברה ניהול גרעוני בתקופת ההקפאה.

עוד נקבע כי, התקשרות נאמן בתקופת הקפאה עם ספקים יכולה להיות רק על-סמך כספים המצויים בקופת החברה בפועל, או כספים שידוע בוודאות כי הם אמורים להתקבל לקופתה. כאן, ההתקשרות עם הספקים נעשתה על-סמך צפי תקבולים עתידי ולפיכך, הוטלה על עורך-הדין והמנהל המיוחד אחריות אישית כלפי הספקים, באופן שכל חוב שקופת הכינוס לא תוכל לכסות יוטל עליהם לשאת בו באופן אישי.

ב- ת"א (ת"א) 13949-02-10 {פלומורן - בניה והשקעות בע"מ נ' ארז אהרוני, תק-מח 2013(3), 1167 (2013)} נדונה תביעה כספית בגדרה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע לשאת בנזקים שנגרמו למבנה שבבעלותה מחמת רשלנותו הנטענת בתפקידו ככונס נכסים על מבנה זה.

התביעה מתמקדת בטענה כי הנתבע התרשל בתפקידו ככונס נכסים, הזניח את הנכס והפקיר אותו, לא דאג למכור אותו ואף לא ביטח אותו כנדרש, ומשכך גרם לתובעת לנזק המתבטא בפיחות ניכר בערכו של המבנה, ובפיחות התמורה שנתקבלה עבורו עת נמכר.

בית-המשפט בקבלו את התביעה קבע כי משהחזקה בנכס מקרקעין מופקעת מידי בעליו החוקיים ועוברת לחזקת הכונס מכוח צו הכינוס, חייב הכונס לשמור על הנכס ולהגן עליו מפני נזקי טבע או מפני מסיגי גבול וגנבים למיניהם.

במקרה הנדון, הכונס קיבל לידיו נכס חדש, מלוכלך ככל הנראה, אך סגור ומסוגר, כשכל דלתותיו, הפנימיות והחיצוניות, כולל דלת הכניסה הראשית, נעולות. הכונס תפס חזקה בנכס, פרץ את הדלתות והחליף את המנעולים הקיימים באחרים.

במקום לנקות את המבנה, לתקן את הפתח בגג, להקפיד על נעילה הרמטית של המבנה, כפי שהיתה עד למועד קבלת החזקה בנכס, ולמכור אותו למרבה במחיר במהירות האפשרית - הוחזק המבנה על-ידי הכונס במשך 7 שנים שבסופן נמכר על-ידי התובעת עצמה, במסגרת הסדר פשרה ישיר עם הבנק.

עוד נקבע כי הטענה לפיה אין זה מתפקידו של הכונס לשפר את מצב המבנה ולהשביחו אינה ממין העניין שהרי טרוניית התובעת מתמקדת בהפקרת המבנה ובבזיזתו על-ידי גנבים, ולא באי-העלאת ערכו.

ב- ע"א (חי') 23476-10-14 {פבל זולוטורבסקי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-מח 2015(2), 28203 (2015)} המערער הגיש תביעה בבית-משפט קמא נגד שני המשיבים, בטענה כי נפלו פגמים בהליך המימוש, כי הכונס התרשל בהתנהלותו, ובגין כך נגרמו לו נזקים אותם פירט. התביעה נדחתה.
בית-משפט של ערעור קיבל את הערעור וקבע כי הכונס הפר את הוראותיו של רשם ההוצאה לפועל ואת חובת הזהירות המוטלת עליו בבבואו לממש את דירתו של המערער, אפילו הוא בעלים של מחציתה בלבד, ואפילו ויתר עליה במסגרת הסכם עם אשתו לשעבר. זאת משחזר להיות בעל עניין בה נוכח פעולותיהם של הבנק והכונס.

מכל מקום, הפעולות שביצע הכונס בניגוד לדין ולהחלטות מפורשות מכוחן פעל - משלא הודיע למערער על עריכת השומה, לא ערך התמחרות, לא הזמינו להתמחרות, בניגוד להחלטה מפורשת של רשם ההוצאה לפועל, שיצרה לו זכות של צד שלישי, ובאי-הזמנה של שומה מעודכנת, שהיתה עשויה להשיא את מחיר הדירה - פגעו באוטונומיה שלו, בזכותו לבחור אם לנסות לרכוש דירתו, שמחציתה היתה בבעלותו, ואף להשיג מימון בנקאי או חוץ בנקאי.

משכך הוא זכאי גם לפיצוי בגין עצם הפגיעה בזכויות שקמו לו הן מכוח הדין והן מכוח החלטה מפורשת של רשם ההוצאה לפועל, כאשר היקף הפיצוי נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט, לאחר שמיעת הצדדים.

לאור האמור לעיל, קבע בית-משפט של ערעור כי התיק יוחזר לבית-משפט קמא, על-מנת שישמע ראיות לעניין הנזק הממוני והנזק הבלתי-ממוני שנגרם למערער בגין מחדלי הכונס, ויבחן לאורן את סוגיית הקשר הסיבתי.

ב- ע"א 7174/15 {ב.ח.מ.ח ניהול ואחזקות בע"מ נ' עו"ד עופר שפירא כונס נכסים, תק-על 2015(4), 10969 (2015)} נדונה בקשה הנסבה על החלטתו של בית-המשפט המחוזי על-פיה דחה בית-המשפט המחוזי בקשה להתיר הגשתה של תביעה אישית נגד המשיב, ששימש בעבר כונס נכסים על זכויותיו במקרקעין של החייב.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה קבע כי בפני המבקשת עומדת לכאורה משוכה לא פשוטה, בהתחשב בפסיקתו של בית-המשפט לפיה קיימים "שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית-המשפט לאשר תביעה אישית נגד בעל תפקיד", כך ש"הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד והיתר להגיש כנגדו תביעה אישית, היא צעד חריג המחייב נקיטת זהירות רבה בטרם הפעלתה".