שותפויות

1. כללי
המוניטין של שותפות, ככל שיש לו ערך כספי, מהווה את רכושה וימשיך להוות את רכושה גם אם השותפות תתחיל לנהל עסק חדש.

אולם, אם קדם ליסוד השותפות או להרחבתה עסק קיים, כי אז על-מנת להחליט אם המוניטין מהווה את רכושה, יש להתחקות אחרי כוונת הצדדים והנסיבות הסובבות, לרבות התקופה הצפויה לקיום השותפות {ז' יהודאי, דיני שותפויות בישראל (תשמ"ט-1988), 206}.

קיומו של הסכם חד-משמעי הקובע את התנהלות הצדדים באשר לתשלומי מוניטין או היעדר הסכם, יש להם השלכה על ההכרעה הנדונה.

מעבר לעצם הגדרתו של המוניטין ודרכי חישובו נזקקו בתי-המשפט בבואם לפסוק בתביעות שותף לתשלום בגין מוניטין גם בשאלות חודרות לנבכי דיני החוזים ופרשנות החוזים.

למותר לציין כי דרכי חישובו של המוניטין הינם פועל יוצא של שיטות שונות בהם כבר דנו לעיל.

לגבי היחסים שבין שותפים נכנסים גורמים אחרים שהם, פועל יוצא של מהות השותפות, סוג השותפות ומאפייני עסק השותפות.

2. קיומה של תניה בהסכם לגבי תשלום מוניטין והיעדר תחרות
אחת הראיות החזקות להיעדר קיומו של מוניטין לשותפות הינה העובדה שעם פירוק השותפות לא היתה כל הסכמה, בדבר איסור תחרות.

"הגורמים שיש להתחשב בהם בשעת חישוב מוניטין של שותפות הינם, בין השאר: התקופה שהשותפות היתה קיימת, קיום מגבלה חוזית על כושר התחרות של השותף שפרש ומחיר השוק של העסק, אם קיים כזה. משך קיום העסק לא יהא הגורם הבלעדי לקביעת מוניטין" {יעקב וחנה קלדרון חיקויים מסחריים בישראל, בעמ' 123}.

הסכם להגבלת עיסוק של שותף הינו גורם חשוב בחישוב המוניטין שכן ללא הגבלה כזו ערך המוניטין נמוך יותר.

באנגליה נפסק שבהעדר תניה מגבילה יכול שותף לפתוח עסק מתחרה ואף לפנות ללקוחות קודמים. בדומה - ללא הגבלה חוזית, שותפים בשותפות שהתפרקה יכולים לעשות שימוש במוניטין השותפות {ת"א (ב"ש) 4292/06 תמרה ריבקין נ' סבטלנה רומיאנסקיך, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.01.08)}.

לפי ההשקפה המודרנית אין לקדש את מילותיו של הסכם ללא הגבלה חוזית ויש לחקור היטב את כוונותיהם ומטרותיהם של עושיו על רקע הפרשה כולה.

אין צריך לומר, כי למוניטין יש ערך כלכלי. ולפיכך, כשהעמידו בעלי הדין כנגד התשלום עבור המוניטין חובה של מקבל התשלום להימנע מתחרות כמי ששמר בידיו את המוניטין.

ב- ע"א 453/80 {מתתיהו בן נתן נ' יצחק נגבי, פ"ד לה(2), 141 (1980)} נדון המקרה בו המערער, מתתיהו בן נתן, והמשיב, יצחק נגבי, היו שותפים בעסק של מילק בר ופיצריה, שנוהל על ידיהם בחנותו של המערער ברחוב הרצל 163 ברחובות.

בסעיף 18 להסכם השותפות מ- 12.04.77 (להלן: "ההסכם") נקבעו דרכי פירוקה של השותפות, ובין היתר הוסכם, כי במקרה כזה יהיה המשיב זכאי לקבל את חלקו במוניטין השותפות, אשר בהיעדר הסכמה ייפסק סכומו על-ידי בורר.

עוד נאמר שם - ולענייננו, זה העיקר - שאם לא יקבל המערער את פסיקת הבורר ולא ישלם למשיב עבור המוניטין, הוא יהיה חייב לסגור את עסק השותפות לתקופה של שנה אחת ובתקופה זו הוא ולא אדם אחר לא ימכור בחנות מוצרים מאותו סוג שנעשו ונמכרו בעסק השותפות בעסק המילק בר והפיצריה.

בהמשך אותו סעיף עוד הוסכם כי במידה וצד ב' {הוא המשיב} יקבל פיצוי עבור המוניטין הוא ולא אחר מטעמו או בשותפות אתו לא יהיה רשאי לפתוח באותה עיר עסק אחר מאותו סוג של השותפות תוך שנה מיום פירוק השותפות.

המערער אכן סגר את החנות אולם שכר מיד חנות אחרת, הנמצאת ממול החנות מעבר לרחוב, ולאחר כשבועיים ימים פתח בה עסק של פיצריה.

כן עשה גם המשיב, שפתח עסק של פיצריה ומילק בר בחנות ששכר ליד החנות, באותו צד של הרחוב.

כלל גדול הוא בדיני פירוש חוזים, שמחובתו של בית-המשפט לפרש את החוזה באופן המשקף את כוונת הצדדים ואם כי יש לגשת לבדיקת הכוונה מתוך הנחה, שהצדדים התכוונו למה שהם כתבו בחוזה, הרי לא פעם ניתן על-ידי בתי-המשפט פירוש לחוזים, שאינו מתיישב עם המובן הרגיל של המילים שבהן השתמשו הצדדים {ע"א 46/74 אליעזר מורדוב נ' יוסף שכטמן, פ"ד כט(1), 477 (1974)}.

הכלל הראשון של פרשנות מסמך הוא לנסות לרדת לכוונתו האמיתית של הכותב על יסוד הדברים הכתובים במסמך כולו ולא רק פסוק או קטע ממנו ובהתחשב עם הרקע הידוע של העניין.

אין לראות במילים הכתובות חזות הכל, שעה שהקשר הדברים והנסיבות הסובבות את העניין מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב.

דומה שפסיקתם של בתי-המשפט בשנים האחרונות מצביעה יותר ויותר על אותה מגמה, להתיר את מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, שהיתה לנגד עיניהם של המתקשרים.

מגמה זאת נתחזקה מכוחן של הוראות שונות בחקיקה האזרחית החדשה, ובעיקר אלה שעניינן החובה לנהוג בתום-לב.

"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מהחוזה."
(סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973)

הבעיה של מכירת מוניטין ושל הקמת עסק מתחרה אחרי המכירה, לאור עקרון תום-הלב, זכתה להארה בפסיקה.

"משמכרת את המוניטין של עסקך, כלומר את כוח עסקך למשוך לקוחות, ולקחת עבורם טבין ותקילין, כל ניסיון מצדך למשוך את הלקוחות אליך לעסק מתחרה - ויהא זה גם עסק לא שלך כי אם של בתך או אף של זר שהינך מעוניין בו - מעיד כמאה עדים על חוסר תום-לב בביצוע החוזה."
(ע"א 627/78 אברהם וייצמן נ' משה מאוריציו אברמזון, פ"ד לג(3), 295 (1979))

סוף-דבר, לפי ההשקפה המודרנית לא נוכל עוד לקדש את מילותיו של הסכם כזה ועלינו לחקור היטב את כוונותיהם ומטרותיהם של עושיו על רקע הפרשה כולה.

אין צריך לומר, כי למוניטין יש ערך כלכלי, ולפיכך העמידו בעלי הדין כנגד התשלום עבור המוניטין חובה של מקבל התשלום - המשיב במקרה דנן - להימנע מתחרות במי ששמר בידיו את המוניטין במשך שנה אחת; וכנגד הימנעות מתשלום עבור המוניטין העמידו חובה של הנמנע מתשלום - המערער במקרה דנן - שלא ליהנות מן המוניטין במשך שנה אחת.

פתיחת עסק דומה בקרבת מקום כזאת לחנות שנסגרה, אינה מתיישבת עם "איזון" זה ולפיכך היא סותרת את כוונתם האמיתית של בעלי הדין בהתקשרם בהסכם.

פירוש מילולי מצמצם של סעיף 18 להסכם יאפשר למערער למלא את מבוקשו וכך לפטור עצמו מחובת תשלום עבור המוניטין למשיב - כנגד סגירת עסק השותפות למשך שנה. אין כאן תמימות, אין כאן תום-לב, אך גניבת דעת יש כאן. ועל-כן, הערעור נדחה.

3. תשלום בגין מוניטין בהיעדר הסכם או תניה בהסכם
קשר שותפות הינו, הקשר הנוצר בין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווח.

כאמור בפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975, המבחן הוא, איפוא, מבחן ניהול העסקים, בעוד שהשיתוף במטלטלין או במקרקעין אינו חיוני לעצם היווצרות השותפות.

ב- ע"א 283/85 {מוסכי צומת גהה מאוחדים בע"מ נ' שמעון וייל, פ"ד מא(3), 25, (1987) (להלן: "עניין שמעון וייל")}, לא נחתם הסכם שותפות סופי, אלא המשיב השלים את השקעתו בחלקו בשותפות ונחתמה טיוטת הסכם.

בית-המשפט לא ראה עילה להתערב בעניין זה וראה בכך שותפות לכל עניין ודבר.

אשר למוניטין, בית-המשפט קבע שאכן זכאי המשיב בעניין שמעון וייל לעשרים אחוז מן המוניטין.

המוניטין הקיים היה קשור לעסק, וכי זוהי זכות קניינית מבין נכסי השותפות (ע"א 550/72 באומל נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד כח(1), 650 (1974)}.

4. המוניטין של עסק אינו שייך לאחד מן השותפים אלא אם הדבר נקבע מראש ובהסכם
כיום הנטיה היא להרחיב את מושג המוניטין ולכלול בתוכו כל יתרון הקשור לעסק, בין אם יתרון זה נגזר ממיקומו המיוחד, משמו המקצועי הטוב או מכל גורם רלבנטי אחר המשפיע ישירות או בעקיפין על ערכו של העסק.

המוניטין כולל את מכלול היתרונות הנובעים מעסק פלוני מעבר לערך החשבונאי שלו.

מוניטין העסק עשוי להיות בעל ערך שוק גם כאשר העסק סגור לתקופה זמנית, אם כי ערכו עשוי לפחות במקרה כזה.

עם פירוק העסק, בצורה זו או אחרת, זכאי כל בעלים בעסק לחלק יחסי במוניטין כחלקו בעסק.

ב- ת"א (ת"א) 2434/98 {שרה וייסקירך נ' שלמה ידיגר, תק-מח 98(1), 2977 (1998)} התובעת טענה כי שווי המוניטין של השותפות הוא גבוה, בעיקר תודות לכישוריו ולשמו הטוב של המנוח, שבגינם היו לשותפות חמישים ושבעה לקוחות שהם מוסדות ציבור.

הנתבע לא הכחיש את היות המנוח אומן מוכשר בתחום שזירת פרחים, אולם הוא ניסה כמיטב יכולתו להמעיט בתרומתו של המנוח לשגשוגה של השותפות ולמוניטין שלה, וטען כי למרות מומחיותו לא היה המנוח מוקד משיכה רב ללקוחות חדשים.

טוען ב"כ התובעת כי המומחה שגה בחישוב בסיס ההכנסה בכך, שהפחית את משכורת המנוח פעמיים - פעם אחת, במסגרת הוצאות שכר עבודה, ופעם נוספת כמשכורת שותפים.

לא הוכח בשום אופן כי המומחה טעה טעות גסה כל-כך כפי שנטען, וניכה את משכורות המנוח פעמיים בחישוב בסיס ההכנסה.

בד-בבד מודה ב"כ הנתבע כי הסתמכות המומחה על ההנחה שכאילו מדובר במכירה מרצון לקונה מרצון, היתה בלתי-נמנעת, מאחר והוא נדרש להעריך את המוניטין מבלי שניתנו לו הנחיות יסוד, שעיקרן, הפרמטרים שעליו לקחת בחשבון בעת קביעת ערך המוניטין.

לדעת ב"כ הנתבע המומחה התעלם מהנחות משפטיות מחייבות, שאינן מצויות בשיטתנו, ושיש לאמצן משיטות משפט אחרות כבסיס לקביעת המוניטין כמפורט להלן:

א) המומחה לא הביא בחשבון, שבמקרה של פירוק השותפות לא דובר על מכירתו של חוג לקוחות קבוע, וכי כל אחד מהשותפים היה רשאי להמשיך ולהתקשר עם אותם לקוחות של השותפות.
ב) המומחה לא הביא בחשבון, שהשותפים לא התחייבו שלא להתחרות זה בזה במידה ותתפרק השותפות.
ג) המומחה לא התחשב בכך, שעם מותו של המנוח לא היה עוד מומחה שישזור כמו המנוח.
ד) המומחה אף לא התחשב בכך שהשותפים לא התחייבו במקרה של פירוק שלא לעשות שימוש באותו שם.
ה) המומחה אף לא התחשב בכך, שבמקרה של פירוק לא הובטח כי העסק ימשיך לפעול באותו המקום על-ידי מי מן השותפים.

בית-המשפט פסק כי הוא מאמץ את מסקנתו של המומחה כי שווי מוניטין השותפות ביום 31.03.81 היה 675,000 שקל וחלקו של המנוח 256,500 שקל (38%), כאשר מוניטין זה כולל כבר גם את המוניטין עבור שיזור במוסדות ציבור.

5. שותפות שהיא משרד עורכי-דין
כאשר בשותפות עורכי-דין עסקינן, אך לא רק, יש ליחס האישי שמעניק בעל העסק משקל רב בבחינת השאלה הרלוונטית לעניין המוניטין, והיא מה גורם ללקוח לחזור לבית העסק. העסק בעל המוניטין משמר את הרגלם של לקוחותיו לשוב ולפקוד אותו.

מוניטין של עסק הכוונה לכוח המשיכה של עסק הגורם לבואם של לקוחות. הגורמים למוניטין עשויים להיות מגוונים, כגון כוח המשיכה של הסימן המסחרי של המוצר או השירות המוצע על-ידי העסק; איכות המוצר או השירות; מחירי השירותים או המוצרים; יעילות העסק, מיקומו וכדומה {י' וייסמן דיני קניין - חלק כללי, 360}.

ב- ע"א 1228/11 {ד"ר אמנון רפאל עו"ד נ' אשר רבינוביץ, עו"ד, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.12) (להלן: "עניין אמנון רפאל")}, חלוקים הצדדים בשאלה למי שייך המוניטין: לשותפות או לשותפים.

אכן, אין תשובה אחת וברורה לשאלה זו, והיא תלויית נסיבות.

מחד גיסא, יכולה להיות פירמה בעלת שם "נוצץ" שיש בו כוח משיכה כלפי לקוחות.

מאידך גיסא, יכולה להיות פירמה בעלת כוח משיכה כלפי לקוחות בשל פעילות השותפים או השכירים, מבלי שלפירמה, ככזו, או לשותפות, תהא תרומה כלשהי למשיכת הלקוחות.

בתווך ישנן אפשרויות ביניים. הטעמים לחזרת הלקוחות יכולים לנבוע מסיבות רבות כדוגמת איכות המוצרים, יעילות העסק, מיקומו ועוד {ע"א 467/84 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' שטולוורק ואח', פ"ד מב(1), 137, 139 (1988)}.

לעיתים, שביעות רצונם של הלקוחות, ובעקבות זאת נטייתם לשוב לבית העסק, היא פועל יוצא של היחס האישי (personal interaction) שמעניק להם בעל העסק.
מצב דברים שכזה מצוי, לרוב, אצל בעלי משלח-יד מסויימים המקיימים יחסי אמון מיוחדים עם לקוחותיהם, כגון עורכי-דין, רואי חשבון ורופאים.

ברי, עצם היחס האישי אינו ניתן להעברה לאחר המחליט לרכוש את העסק. לא כן פירותיו של היחס הזה.

היחס האישי שמעניק בעל העסק קשור לתכונותיו האישיות, וממילא הן אינן ניתנות להעברה. הן ילכו עם בעל העסק באשר ילך ויעמדו לו בעתיד Spaulding v. Benenati, 442 N.E. 2d 1244, at p. 1245 (N.Y. 1982)}}.

בעניין אמנון רפאל, בית-המשפט בחן את המוניטין באמצעות חוות-דעת מומחים. השותפות היא בעלת מוניטין מעבר למוניטין של חבריה. בהקשר זה ניתן משקל לעברהּ הבלתי-יציב של השותפות; למשך הזמן הקצר שהשותפות פעלה בו; לשינויים התכופים בהרכב השותפים; שינוי בשם ובכתובת שלא גילו יציבות לאורך זמן.

צויין שהשותפות בהרכבה האחרון פעלה רק שנה אחת. הלקוחות נוהלו מבחינה חשבונאית באופן נפרד לכל שותף.

לאחר פירוק השותפות נותרו הלקוחות בטיפול אצל השותף שאליו הם היו משוייכים.

אכן, יש ליתן משקל של ממש למשך הזמן כאשר מדובר ברכישת מוניטין. משמעות הדברים בענייננו איננה שלא הוּכח קיומו של מוניטין. נדמה כי הן המערער, הן שותפיו, זכו למוניטין, עשו חייל בעסקיהם.
בנסיבות העניין דנן, ועל רקע התשתית העובדתית שנקבעה על-ידי בית-המשפט, אין די בהוכחת המוניטין האישי של השותפים על-מנת לשייכו לשותפות.

המערער מבקש ליתן משקל רב להתנהגות המשיבים לאחר שהשותפות פורקה, בכך שהללו השתלטו על המשרד, השתמשו במוניטין שלו, ורק אותו הדירו והותירוהו מחוץ למשרד.

לא-זו-אף-זו, בל נשכח כי בית-משפט קמא לא הסתפק בהערכת שווי המוניטין - שנמצא זניח - אלא קבע גם כי מחומר הראיות עולה באופן ברור כי ככל שהיה לשותפות מוניטין משל עצמה, הרי שהמערער נטל ממנו חלק, לא פחות ממה שנטלו המשיבים.

בענייננו, ובניגוד לעניין שרון, אין בנמצא התניית אי-תחרות שאסרה על השותפים לעבוד עם הלקוחות הקודמים. בפועל, המערער לקח חלק נכבד מלקוחות השותפות ועבד עִמם לאחר פירוק השותפות. כך עשו גם המשיבים.

פירות המוניטין האישי של השותפים לא עברו לשותפות באופן המאפשר להם להנות מהמוניטין האישי של השותפים לאחר פירוקה. כמו-כן, מן הראוי להדגיש כי השותפות החדשה שאליה עברו המשיבים חדלה לפעול לאחר זמן קצר וחבריה עברו למשרד עורכי-דין אחר.

כיוצא בזה, לא נמצא ממש בטענות המערער על-כך שסעיפי הסכם השותפות מסייעים לו בהוכחת המוניטין. אין מדובר בהסדרים המתייחסים במישרין ובאופן ברור למוניטין. לא נקבעו הסדרים ספציפיים לחלוקת המוניטין בעת הפירוק. ההסכם שותק בעניין זה.
לסיכומו-של-עניין, יש לציין כי שותפות במשרד עורכי-דין תֵהנה לעיתים ממוניטין ולעיתים המוניטין יהא שייך לחבריה. מדובר בשאלה עובדתית שיש להוכיחה בראיות כנדרש, ועל-כן, הערעור נדחה.

6. שותפות שהיא משרד לחקירות
ב - ע"א (חי') 1148/00{רענן קרקליס נ' מיכאל הלברשטיין, תק-מח 2000(4), 3945 (2000)}, שני הצדדים היו שותפים במשרד לחקירות פרטיות בשם "מ.ב.ט.ח. חקירות ואבטחה". השותפות נמשכה מספר שנים, ובשנת 1995 החלו להתגלע מחלוקות ביניהם והם הגיעו לכלל מסקנה, שיש לפרק את השותפות.

פירוק השותפות נעשה באופן שהמערער רכש את חלקו של המשיב במשרד, הצדדים חילקו ביניהם את רכוש המשרד וציודו, היה צורך להסכים על התשלום בעבור המוניטין שהמשרד צבר, והדברים עלו על הכתב בזכרון דברים מיום 16.04.96 (להלן: "זכרון הדברים"), ובהסכם לפירוק השותפות (להלן: "ההסכם") מיום 03.06.96.

לכאורה איפוא, על-פי ההסכם, בפנינו הסכמה מפורשת ומוגדרת היטב של הצדדים, לגבי ההתחשבנות הכספית ביניהם עם פירוק השותפות.

המשיב טען כי בניסוח ההסכם נפלה טעות.

סעיף 16 של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), מאפשר תיקון חוזה וקובע במפורש שכל עוד הטעות אינה עילה לביטול החוזה, התיקון ייעשה על-פי "אומד-דעת הצדדים".
אין בחוק החוזים מגבלה הקובעת עד מתי אפשר לתקן "טעות סופר או טעות כיוצא בה", שעה שמדובר בחוזה שכבר הוחל בביצועו או אף שביצועו באופן מוטעה, כבמקרה דנן, כבר הושלם. ניתן לומר שמניעות או עקרון תום-הלב, יכולים להביא במקרה המתאים לידי מסקנה, שאף שנפלה טעות, היא לא תתוקן והנזק יפול על הצד המפסיד.

לא היתה כאן, איפוא, הסתמכות על הטעות מצד אחד הצדדים, תוך כדי כך שהצד השני מאפשר את ביצועו המושלם של החוזה ואינו מעיר לגבי הטעות, או משיג על-ידי כך יתרון בלתי-הוגן כלשהו.

השופט י' דר סבר כי זה המקרה שבו אין הצדקה שצד אחד יצא וכל מאוויו בידיו וצד אחר יצא וידיו ריקות, ומן הראוי לחלק את הנזק בין הצדדים.

למעשה, אין מחלוקת שהמשיב הסתיר את הטעות מידיעתו של המבקש, והודיע לו על דבר הטעות רק לאחר תקופה ממושכת, שבמהלכה קיבל מן המערער את מלוא התמורה המוסכמת בחוזה.

בית-המשפט פסק כי להתנהגות חסרת תום-לב כזו של המשיב, צריך להיות "מחיר", והתוצאה הנכונה במקרה זה, היא לחלק בין הצדדים את הנזק.

המערער ישא במחצית הסכום שהוא צריך היה לשלם על-פי החוזה אלמלא נפלה הטעות בחוזה, והמשיב ישא במחצית הנותרת, שכן גרם בהתנהגות חסרת תום-הלב לשינוי לרעה במצבו של המערער.

7. הוכחת מוניטין בפירוק השותפות
ב- ת"א (יר') 9011/07 {גרשון גאריביאן נ' עזרא נחמיה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.12) (להלן: "עניין פרחי אביה")}, לטענת התובע, משחר הקמת השותפות, הוא עבד בחנות. החל מיום הקמתה, קידם את עסקיה, הרחיב את מעגל הלקוחות, ביסס את מעמדה כחנות פרחים מוכרת ומובילה ולפיכך המוניטין של החנות ושל השותפות שייך לו.

בשנת 1989 בקירוב, הוקמה, כנטען, בין גרשון (התובע) לנחמיה (הנתבע) שותפות לא רשומה בחנות פרחים הידועה בשם "פרחי אביה" הנמצאת כיום ברח' בן יהודה 36 בירושלים, שעיקר פעילותה שזירת זרי פרחים, ממכר צמחים, פרחים חיים, עציצים, זרים ושאר מוצרים נלווים (להלן: "פרחי אביה" או "החנות").

לטענתו, נחמיה לא עמד בהבנות הנוגעות לניהול השותפות כפי שהתגבשו ביניהם בתחילת כניסתם לשותפות בשנת 1989, בין היתר, נחמיה לא עבד בחנות עם גרשון כפי שסוכם, אלא היה מגיע לעיתים רחוקות על-מנת לקבל צ'קים לצורך תשלומים שונים של החנות, ולא סיפק לחנות פרחים במחירי עלות, דהיינו במחירים בהם רכש נחמיה את הפרחים ממגדלי הפרחים.

לטענת התובע, נחמיה ביצע פעולות שגרמו לחנות לנזק ישיר כמו למשל למכור פרחים באופן פרטי בסמוך לחנות, כמו-כן, במהלך השנים 2004-2000 נחמיה הקים חברות, צבר בהן חובות וסגר אותן או יזם הליכי פירוק של חברות אלה על-מנת להשתמט מתשלום חובותיו ו/או על-מנת להגיע להסדרים נוחים מבחינתו עם נושיו וכך גם ביקש לעשות עם פרחי אביה.

לטענת התובע, בתחילת שנת 2004, לאחר הדרדרות ממושכת באמון הצדדים, ביחד עם הפרותיו המתמשכות של נחמיה את ההבנות ביניהם, שהיוו את הבסיס לשותפות, ובשל העובדה כי נחמיה הפסיק לספק לחנות פרחים, הביעו הצדדים למעשה ובאופן מפורש את רצונם לפירוק השותפות ביניהם.

לטענת הנתבעים במהלך השותפות בין הצדדים הן גרשון והן נחמיה עסקו בשיווק, שזירה, מכירת פרחים בחנות הפרחים. לטענתם, נחמיה דאג להרחבת מעגל הלקוחות של השותפות בכך שגייס לקוחות רבים לרבות מוסדות ציבור ומשרדי ממשלה והשביח את המוניטין של החנות.

עוד טענו כי בתחילת שנת 2000 סוכם בין הצדדים כי בנוסף על עבודתו בחנות, נחמיה יספק פרחים לחנות באמצעות חברות אחרות שבבעלותו במחירי עלות הכוללים את ההוצאות ללא רווח.

לטענת הנתבעים גרשון פתח בניגוד לדין חשבון בנק נוסף לשותפות הנושא את שמו האישי ואת שם השותפות והכל במטרה להעלים כספים מהחשבון הרגיל של השותפות לחשבון הנוסף אליו הנתבעים לא היו נגישים.

אין מחלוקת כי הצדדים נקשרו בקשרי שותפות לא רשומה החל משנת 1990, מכאן שדיני השותפויות חלים על השותפות שנוצרה. המחלוקת בין הצדדים בנוגע לשותפות נעוצה בשתי שאלות, האחת עניינה, תפקידם בשותפות והפרת הסכם השותפות בגין כך, והשניה עניינה, מועד סיום השותפות בפועל והנסיבות שהביאו לכך.

כאמור, השותפות בין הצדדים אינה רשומה, הצדדים הגיעו להסכמות בעל פה בכל הנוגע לניהול עסקי השותפות ותפקידם בניהול עסקי החנות הלכה למעשה.

בענייננו, הצדדים מבקשים לפרק את השותפות. לטענת הנתבע אין בידו אפשרות מעשית וסבירה להמשיך עם התובע בניהול עסקי השותפות ועל-כן מבקש לחלק את נכסי השותפות ולערוך התחשבנות בין השותפים, כמו-כן, מבקש הוא להמשיך לנהל את החנות "פרחי אביה" ולקבל את הבעלות בחנות ובדוכן שבקניון רב שפע.

התובע מבקש גם הוא לחלק את נכסי השותפות ולהצהיר על בעלותו בנכסים, אולם טוען כי הלכה למעשה החנות ממשיכה לפעול באמצעותו וזאת במשך כ- 7 שנים מאז חיסול השותפות בעוד שהנתבע לא היה מעורב בהפעלתה ועל-כן לטענתו הדרך הנכונה היא שהוא ימשיך לנהל את עסקי השותפות ושהנתבע ינותק מעסקיה.

אין חולק כי החנויות ממשיכות להתנהל על-ידי התובע בלבד, אולם, התובע עצמו העיד כי החנויות לא רווחיות.

לטענת הנתבע (התובע בתביעה שכנגד), המוניטין של החנות פרחי אביה שייך לו בלבד, ועל-כן הוא מבקש לנהל את עסקי החנות ברח' בן יהודה 36 בירושלים.

להוכחת שווי המוניטין של פרחי אביה הסתמך התובע שכנגד על חוות-דעתו של רו"ח מר שלמה (סמי) שריקי.

מנגד, טוען התובע (הנתבע בתביעה שכנגד) כי כל מוניטין החנות שייך לו בלבד לאור העובדה כי הוא זה שעבד בפועל בחנות, החל מיום הקמתה, הוא זה שקידם את עסקיה, הרחיב את מעגל הלקוחות, ביסס את מעמדה כחנות פרחים מוכרת ומובילה בירושלים.

יוער כבר עתה, כי בית-המשפט בעניין שרון, אימץ אומנם את הנוסחה השיורית לחישוב המוניטין, אולם, יחד-עם-זאת קבע כי בנסיבות בהן העסק לא נמכר, לא ניתן להחיל את הנוסחה השיורית, כך שאין מנוס מחישוב ערך המוניטין באמצעות נוסחה המהוונת את ההפרש שבין רווחיו הממוצעים של העסק לבין סכום המייצג את התשואה הסבירה המשוערת של הנכסים שהעסק החזיק בהם באותה תקופה.

כאמור, כל אחד מהצדדים נדרש תחילה להוכיח כי רכש מוניטין בשותפות, בשירותים ובשם השותפות {בש"א (חי') 15639/00 ט.ר.י. מסעדות נ' סברס - רשת מסעדות, תק-מח 2000(3), 124, 128 (2000) (להלן: "עניין סברס")}.

מדברים אלו עולה, כי לשם הוכחת המוניטין, על הצדדים להוכיח שציבור הצרכנים מזהה אותם עם המוצר אשר שווק על ידם.

הצדדים למעשה אינם חלוקים כי לשותפות מוניטין, אולם כל אחד סובר כי המוניטין שייך לו.

מכאן, שקיימת לחנות מוניטין והצדדים חולקים בזכות המוניטין בחלקים שווים. לפיכך, בית-המשפט קבע כי יש לחלק את שווי המוניטין שווה בשווה בין הצדדים.
8. כונס נכסים של שותפות - סדרי דין
בעניין פרחי אביה נדונה בקשה בהסכמה למתן הוראות שהוגשה על-ידי ב"כ הצדדים שגם מונו ככונסי נכסים על-מנת לקדם את הליך כינוס הנכסים במסגרת פירוק השותפות בין הצדדים.

נפסק מפי כב' בית-המשפט כי:

"בפסק-הדין נקבע בין היתר בסוגיית המוניטין, כי הערך של המוניטין נכון ליום 31.12.07 הינו 3,560,408 ש"ח וזאת על-פי חוות-דעתו של רואה החשבון מר שלמה שריקי מיום 22.06.08 שהוגשה על-ידי הנתבעים ולא נסתרה על-ידי התובעים (להלן: "חוו"ד שריקי").

בית-המשפט קבע כי לחנות קיים מוניטין וכי הצדדים חולקים בזכות המוניטין בחלקים שווים ולפיכך יש לחלק את שווי המוניטין בין הצדדים שווה בשווה.

עוד נקבע כי ככל שהעסק יימכר לצד שלישי, יש לחשב את שווי המוניטין בהתאם לשיטה השיורית כפי שאומצה בפסק-הדין בעניין שרון."

בית-המשפט קבע כי במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה ביניהם, כונסי הנכסים יבצעו את פירוק השותפות באמצעות התמחרות פנימית או חיצונית, או בכל דרך שתאושר על-ידי בית-המשפט.

ניסיונם של הצדדים להגיע להבנות ביניהם כשל ושניהם אינם מסכימים לרכוש זה מזה את חלקו בשותפות על-פי שווי המוניטין שנקבע בחוות-דעת שריקי.

לצורך עריכת התמחרות חיצונית לגבי מכירת נכסי השותפות, ובאופן ספציפי החנות המנוהלת כיום על-ידי התובע, "פרחי אביה", והמוניטין שלה, חלוקים ביניהם הצדדים בעיקר בשאלה כיצד יש להגדיר את המוניטין של החנות.

יצויין כי לאחר ניסיונות שנעשו לצמצום המחלוקת בין הצדדים, ולאחר שני דיונים שהתקיימו בנוכחות הצדדים ובאי-כוחם, צומצמה המחלוקת שהיתה רחבה יותר, רק לסוגיית הגדרת המוניטין והיקפו.

כיום, מוסכם על הצדדים כי במסגרת ההתמחרות יועמדו למכירה שם החנות, הזכות להשתמש בנכס בכפוף לסיכום עם בעליו, קווי מספר הטלפון בהם עושה החנות שימוש וכן רשימת הלקוחות נכון להיום.

לעומת-זאת, לעניין היקף המוניטין, טוענים הנתבעים כי המונח מוניטין במקרה הנדון צריך לכלול, במסגרת התמחרות חיצונית, גם תניית אי-תחרות מצידו של התובע, המפעיל כיום את החנות ו/או מי מטעמו ו/או כל חברה שיש לו בו אינטרס, משיכת ידיו מהעסק או מלקוחותיו "הישנים"", מתן אפשרות רחבה לקונה החנות ליהנות מחזרתם של הקונים "הישנים" לעסק ולמוניטין שרכש.

בעניין זה נסמכים הנתבעים על הגדרת המוניטין כפי שהיא מופיעה ב- ע"א 7493/98 {שרון נ' פקיד שומה - יחידה ארצית לשומה, פ"ד נח(2), 241 (2003) (להלן: "עניין שרון")}.
מנגד, טוען התובע כי מלכתחילה היה התובע מוכר פרחים והנתבע ספק הפרחים. ועל בסיס זה התפתח רעיון השותפות.

לדבריו, הנתבע הפר את הסכם השותפות בכך שסיפק לחנות פרחים במחיר הכולל רווח ולא במחיר עלות, בניגוד להתחייבותו.

לאחר פירוק השותפות כנקבע בפסק-הדין, המשיך כל אחד מהצדדים בעיסוקיו, התובע כמוכר פרחים ובעל חנות פרחים והנתבע כסוחר וכמשווק פרחים לחנויות.

לטענת התובע עובדה זו ונסיבות פירוק השותפות מחייבים להגדיר את המוניטין המוצע למכירה באופן הצר ביותר, שאין בו כדי להטיל על מי מהצדדים מגבלות כלשהן באשר לאפשרותו להמשיך ולהתפרנס ממכירת פרחים.

עוד לטענתו בפסק-הדין נשוא הדיון, אין כל התייחסות או דרישה לאיסור תחרות מצד אחד השותפים ולפיכך הנתבעים אינם יכולים להעלות כיום דרישה אשר איננה מופיעה בפסק-הדין.

ההכרעה בשאלה העיקרית מחייבת החלטה מקדמית בסוגיה האם מדובר בעניין שראוי כי יתברר במסגרת מתן הוראות לכונסי הנכסים כדעת ב"כ הצדדים, או שמא מדובר בסוגיה המצריכה הכרעה בהליך נפרד.

בעניין זה יצויין, כי בדיון בסוגיית המוניטין הוגדרו אמנם פרמטרים שונים לבחינת המוניטין ולחלק שיש לכל שותף בו.

יחד-עם-זאת, לא נקבע במפורש כיצד יוגדר היקף המוניטין במכירה לצד ג'.

בנוסף, לא נקבע בפסק-הדין ממצא מפורש לגבי קיומה של מגבלה חוזית בין הצדדים שהתייחסה ליכולת התחרות של השותפים בעסק לאחר פירוק השותפות.

הליך מתן הוראות נושא בדרך-כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד, שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח.

אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות.

לכלל זה יש חריגים שבגדרה בית-המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצטרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת {ע"א 261/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3), 385 (2001)}.

המחלוקת בין הצדדים אינה ניתנת להכרעה ללא בירור עובדתי, כולל ירידה לאומד-דעתם של הצדדים בעת הקמת השותפות בעניין סוגיית הגבלת התחרות במהלך קיומה ולאחר פירוקה, בחינת מאפייניו הספציפיים של העסק והשאלה אם הם מצדיקים הגדרה צרה או רחבה של המוניטין וכן בחינה של ציפיותיהם הסבירות של קונים לעסק מסוג זה, לגבי מידת הגבלת התחרות שעל השותפים הפורשים ליטול על עצמם.

בית-המשפט מינה כונסי נכסים שיכנסו לתוקף במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה ביניהם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שותפויות