סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• הגדרת מוניטין
• קנייניות המוניטין
• דרכי הוכחת קיומו של מוניטין
• סוגי מוניטין
• חישובו של המוניטין
• דילול של מוניטין
• פסיקת בתי-המשפט - הגדרות, יצירת מוניטין
• עילות תביעה וסעדים משפטיים שעניינם תשלום בגין מוניטין
• בעל בית ודייר המוגן - תשלום בגין מוניטין
• שותפויות
• כללי
• הפקעת מקרקעין
• מבוא
• גניבת עין
• הפרת סימן מסחר
• פטנטים ומדגמים
• זכות היוצרים
• עשיית עושר ולא במשפט
• מכירת מוניטין ותנאי בהסכם בדבר אי-התחרות
• הגבלים עסקיים ותניית אי-תחרות
• הפרת חוזה ופסיקת פיצוי בגין נזק למוניטין
• המוניטין כנכס בר-חלוקה
• נכסי קריירה - המוניטין
• מס הכנסה
• הגדרת המוניטין וחישובו בענייני המס
• מכירת לקוחות כמכירת מוניטין
• הפרדת מוניטין אישיים מן העסקה והתקשרות נפרדת לגביהם
• מכירת חלק מן המוניטין
• מה בין מוניטין אישיים למוניטין עסקיים
• נטל וכמות הראיה בהוכחת המוניטין
• זיהויו של מוניטין בעסקת רכישת מניות
• הוצאות הוניות ומוניטין

מכירת חלק מן המוניטין

באשר לאפשרות מכירת חלק ממוניטין קיימות שתי גישות:

האחת, זו המובעת על-ידי פקיד המס לפיה לא ניתן למכור חלק ממוניטין. עמדה זו הובעה ב- עמ"ה (ת"א) 1198/01 {דורון ראובני אחזקות (1993) בע"מ ואח' נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 4, תק-מח 2004(4), 7174 (2004)}, אך לא הוכרעה על-ידי בית-המשפט.

מאחר שכל מכירה של מוניטין שנצמח לעסק במהלך פעילותו מהווה חלק מתשתיתו העסקית לצד הנכסים הפיזיים שלו, אזי מכירת מוניטין הינה חלק בלתי-נפרד ממכירתו של לב הפעילות העסקית של חברה.

לפיכך, למעט מקרה בו החברה עוסקת במספר תחומים נפרדים לחלוטין, ואשר בכל אחד מהם רכשה לעצמה מוניטין לצד מנגנון עסקי, יהיה קשה לתאר כיצד ניתן למכור מוניטין של עסק לשיעורין {אהוד ברזילי וקשת סירוטה לוינר,"הרהורים בעקבות פסק-דין ראובני - פעילות תאגידית במבחן המלאכותיות ומכירת חלק ממוניטין", ירחון מיסים יט/3}.

בגישה דומה מחזיק גם המחבר ארז עיני וכדבריו:

"חברה אינה יכולה למכור מוצר או פעילות ולטעון למכירת מוניטין כאשר אין המדובר במוצר או פעילות שרכשו לעצמם מוניטין עצמאי משל עצמם.

רק מקום בו פעילות-משנה מהווה "מרכז רווח" נפרד ועצמאי של החברה, ניתן לייחס לפעילות מסויימת קיומו של "מוניטין מיוחד" שהוא נפרד מן המוניטין הכללי של החברה, והוא בר-מכירה אגב מכירת פעילות-משנה בכללותה או חלק בלתי-מסויים הימנה" {ארז עיני רואה חשבון, "מכירת מוניטין אגב פעילות אחת מני פעילויות רבות בקונצרן", ירחון מיסים יז/6דצמבר 2003}.

הגישה השניה, גישתו של צבי פרידמן {"מכירת חלק ממוניטין - הרהורים שכנגד", ירחון מיסים יט4 א-79}, שאף אומצה לדעתו בה"פ 994/00 {ד"ר אמנון רפאל נ' אשר רבינוביץ, תק-מח 2003(1), 15193 (2003)}, ולפיה זוהי הגישה ההגיונית העולה בקנה אחד עם המציאות העכשווית.

לפי גישה זו, ניתן למכור חלק ממוניטין ולהשאיר חלקים מן המוניטין בידי מחזיקיהן. גישה זו מבוססת על מאפיינים קלאסיים בבעלות על נכס בכלל ומוניטין בפרט.

המאפיין הוא סחירותו של הנכס, קרי, העברתו, מכירתו בכל דרך שהיא בין כולו ובין חלקו, כאילו היה זה רכב או כל נכס אחר.

המחבר מסיים את הויכוח בין הגישות, בכך שאומר:

"לאור האמור, ברי כי אין לקבוע מסמרות לפיהן לא ניתן להעביר חלק ממוניטין מאדם אחד למשנהו, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו הספציפיות ובהתאם לכך לקבוע ולהכריע, האם העביר נישום חלקו מהמוניטין שנצמח על ידו לאדם אחר או שמא הותיר בידיו את אותו מוניטין."

ב- עמ"ה (נצ') 176/97 {טומי סלע נ' פקיד השומה נצרת, תק-מח 2000(1), 1383, (2000)} עלתה השאלה מהו הדבר שהמערער מכר תמורת 110,000 דולר. האם מכר נכס? האם מוניטין? האם זכויות אחרות? המערער טוען כי מה שנמכר היה מוניטין.

בעניין טומי סלע קבע בית-המשפט כדלקמן:

"בנימוקי הערעור וגם בתצהיר ובעדות, מתאר המערער כי כשקיבל לידיו את ההפצה היה האזור חלש מבחינה עסקית. בזכות פעולתו הנמרצת גדלו מכירות מוצרי רב בריח באלפי אחוזים.

הוא הקים מערך של מפיצים מדלת לדלת, ורשת חנויות ומשרדים. הוא דאג לשירות טוב, אמין ומהיר. כתוצאה מכך "עשה לעצמו מוניטין", כדבריו.

גוטפריד הצהיר כי הסכים לשלם למערער עבור המוניטין שלו משום שנוכח בעצמו לדעת כי יש לו מוניטין."

לדעת בית-המשפט בעניין זה, אין די בעדויות אלה מהימנות ככול שיהיו, כדי להוכיח שהיו למערער מוניטין, כמושג כלכלי - משפטי ובמיוחד אינן מוכיחות איזה מוניטין יש לו.

קיומו של מוניטין בעסק אינו דבר המובן מאליו וטעון הוכחה. ב- ע"א 634/89 {ריין נ' Fuji electronics Mfg. Co, פ"ד מה(4), 837 (1991)}, הביא המערער הוכחה מפיהם של שלושה עדים העוסקים זה שנים מספר במסחר ובהתקנה של מכשירי רדיו למכוניות באיזורים שונים בארץ.

מתוך עדויות אלו הסיק בית-המשפט קמא כי הציבור הרחב הבחין בין מכשירי רדיו למכוניות שמקורם ביפן, לבין מכשירים אחרים שנשאו אותו סימן, קרי ROADSTAR, והם, למעשה, חיקויים המיוצרים בקוריאה, טיוואן ועוד.

בפסק-הדין, שם, נאמר בקשר לחובת הוכחה:

"לדידי, אין להגביל מראש את התובע, המבקש להוכיח קיומו של מוניטין לסוגים מסויימים של דרכי הוכחה. מרכז הכובד הוא במשקל הראיה ולא בסיווגה.

כך לא מן הנמנע כי סוגם ואופיים של הטובין בהם מדובר יתוו את דרכי ההוכחה של המוניטין בפני בית-המשפט, וככל שדרך הוכחה מסויימת תשקף את עמדת ציבור הלקוחות בצורה מהימנה, כך יגדל המשקל שינתן לאותה דרך הוכחה בנסיבות קונקרטיות מסויימות.

יש, למשל, מקרים בהם עשוי להינתן משקל רב לתוצאותיו של סקר שוק או לעדותו של עד בעל היכרות אישית ממושכת עם קהל לקוחות גדול ומגוון של הטובין המסויימים, אשר ביחס אליהם מבקש התובע להוכיח את קיום המוניטין.

במקרים אחרים יכול ויינתן משקל יחסי גבוה לראיות מסוג שונה."

מסכת היחסים מהבחינה משפטית בין יצרן למפיץ סבוכה לא רק בתחום החוזית אלא גם בתחום הקניין בכל הנוגע לבעלות במוניטין.

בפרשת ע"א 442/85 {משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל), פ"ד מד(3), 683 (1990)} המערערות טענו שהן שיצרו את המוניטין למוצרי ק.א. בישראל בהקימן "נכס הון", האמור להמשיך להניב פירות במשך תקופה ארוכה גם לאחר בטול החוזה אתן.

"נכס" זה הוא שוק של קונים קבועים וגדולים המעדיף את המוצרים שמדובר בם. העדפה זו נוצרה לא רק בשל תכונותיו של המוצר, שהן תנאי בלעדו אין, אלא, גם בשל מאמצי השיווק של המערערות, כישורי אנשיהן והידע המקצועי שלהם.

המערערות טוענות לזכות קניינית או מעין קניינית במוניטין אלה, המזכה אותן בפיצוי בגין הפקעתה על-ידי ביטול החוזה.

בעניין זה קבעה כב' השופטת נתניהו:

"מוניטין יכולים לקום לעסק, יצרני או שיווקי, וגם למוצר. באופן טבעי יש זיקה בין המוניטין של היצרן והמוניטין של המוצר."

היום הכל מכירים במוניטין עסקו של אדם כחלק מנכסיו, אדם יכול למכור את המוניטין ביחד עם עסקו, או להשאירם בידו כשהוא מוכר את העסק. הוא יכול למשכנם, ואף להנחילם לזולת דרך צוואה. מוניטין של אדם אינם בבחינת קניין מוחשי, אבל הם קניינו האישי.