רשלנות ברישום

ב- רע"א 2906/13 {יעקב זהר נ' לשכת רישום המקרקעין תל אביב ואח', תק-על 2013(3), 393 (2013)} בית-המשפט דן במעשה זיוף ומרמה באמצעותו הביא המשיב, שקדי, לרישום כוזב על-שמו של זכויות בדירה הרשומה בלשכת הרישום. כאשר בהמשך, מכר שקדי את הדירה למבקש. לאחר שהבעלים של הדירה, גילתה את מעשה התרמית, קיבל בית-המשפט המחוזי תובענה נגד שקדי והמבקש להחזרת רישום הזכויות בדירה על-שמה.

בית-המשפט העליון דחה את הבקשה, וקבע כי הבקשה איננה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי בהתאם לאמות-המידה שנקבעו ב- רע"א 103/82 {חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123 (1982)}.

סעיף 125(א) לחוק המקרקעין קובע כי רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו. ואכן, כפי שטוען המבקש, ציבור רוכשי הדירות מסתמך על האמור במרשם ביודעו כי הוא מהווה ראיה למצב הזכויות במקרקעין.

כוחו של המרשם הוא ביכולתו לספק לציבור מידע מהימן אודות הזכויות על בסיס האמור בו ומן הראוי שינקטו אמצעים ראויים להגנה על הציבור הנסמך עליו {ע"א 2123/10 מ.ד נופי ים השקעות בע"מ נ' עו"ד פיני יניב בתפקידו ככונס נכסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.10.11)}.

כמו-כן, אין להוציא מכלל אפשרות כי המדינה תימצא אחראית בנזיקין מקום בו הפרה חובתה, שהרי לאורך השנים הלכה ונתגבשה בפסיקה ההכרה בחובת הזהירות בה חבה הרשות הציבורית {ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.05.06)}.
זאת ועוד, המבקש חולק על הקביעה כי לא התקיים קשר סיבתי בין הנזק ובין מעשה ההתרשלות ברישום הערת האזהרה וכן על הקביעה כי לא היתה התרשלות בשלב רישום הבעלות.

בית-משפט פסק, כי דין טענות המבקש בעניין זה להידחות, מה גם שכאן עסקינן במובהק בעניין הנטוע בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. בפסקי-הדין של בתי-המשפט קמא נקבע, כי המסמך שעל בסיסו הועברה הבעלות נחזה על פניו להיות תקין ועל-כן לא היתה התרשלות בהעברת רישום הבעלות.

כמו-כן, נקבע שהמבקש כלל לא ראה את הערת האזהרה שנרשמה לטובת שקדי, שכן זו נמחקה משנרשם הנכס על-שמו זמן ניכר לפני שהמבקש החל להתעניין ברכישת הנכס.

לפיכך רישום העברת הבעלות מנתק כל קשר סיבתי בין הרישום של הערת האזהרה לבין הנזק שנגרם למבקש. קביעות אלה של בתי-המשפט קמא הן קביעות המבוססת על מסכת הראיות שהונחה בפניהם וטענתו של המבקש בהקשר זה היא טענה ערעורית.

אשר לטענות המבקש בדבר פסלות תצהירה של רשמת המקרקעין נקבע, כי המבקש כלל לא צירף לבקשתו את תצהירה של הרשמת והסתפק לעניין זה במספר אמירות כלליות הנוגעות לטיב ידיעתה ומקורותיה. לא ניתן לטעון כנגד התצהיר, או חלקיו, מבלי לצרפו לבקשת רשות הערעור, ודי בכך כדי לדחות את הטענות שבנדון.

זאת ועוד, המבקש לא הראה כי בטרם חקירתה של הרשמת על תצהירה עורר ואולם, במקרה דנא בית-המשפט המחוזי קבע שנוכח חלוף הזמן ספק אם עדים אלו היו זוכרים את פרטי המקרה. ובנוסף, כי לו רצה המבקש לחקור עובד נוסף היה יכול לזמנו להעיד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

רשלנות ברישום