פשרה והודאת סילוק - חתימה על כתב ויתור

שאלה: מה דינם של סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים?

תשובה: סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים עוסק בכל הנוגע לפשרה והודאת סילוק, קרי, חתימת העובד על כתב ויתור.
מסקירת פסיקת בית-הדין עולה כי המדיניות הכללית של בית-הדין היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ורק לאחר בדיקה קפדנית של תוקפם.
בית-הדין לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים כדלקמן {דב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט בע"מ, עבודה ארצי לב(3), 161; דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי, פד"ע כז(3), 35}:
1. כתב הוויתור אינו ברור וחד-משמעי;
2. כתב הוויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין את תוכנו;
3. העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הוויתור;
4. קיים פגם במסמך הוויתור;
5. לאחר חתימת כתב הוויתור מתעוררים חילוקי-דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך;
6. הזכויות עליהן ויתר העובד היו ידועות לו.
נעיר כי כתב ויתור תקף לגבי הנושאים עבורם מקבל העובד תמורה {ע"ע 1376/00 זכר בנקוביץ נ' גדות ים בע"מ, עבודה ארצי לג(12) 35}.
כפי שנראה, מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. תוקפו של כתב הוויתור לרבות אומד-דעתם של הצדדים טרם החתימה, נלמד בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. כאן המקום להדגיש כי נפסק לא אחת, שאין לוותר על זכות שהוקנתה על-פי חוק מגן, שהינו קוגנטי.
מפסיקת בתי-הדין עולה כי נקבעו שלושה תנאים {דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כז(3) 34.}, שבהתקיימותם תינתן נפקות לכתב ויתור. ואלה הם:
האחד, הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו;
השני, העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו;
השלישי, כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד-משמעי.
זאת ועוד. לא יינתן תוקף לכתב ויתור, אם לאחר החתימה על כתב הוויתור מתעוררים חילוקי-דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.
סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, מאפשר לערוך פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק, אולם על-פי ההלכה הפסוקה, כאשר עובד מוותר על חלק מפיצויי הפיטורים המגיעים לו, יש לראות מתוך כתב הוויתור כי העובד היה מודע לכך שהגיע לו סכום גבוה יותר וכי הוא קיבל פחות מהמגיע לו ומסתפק בכך או שהיו תביעות לכאן ולכאן והצדדים הגיעו לפשרה {ראה גם דב"ע מו/3-65 כהן נ' מזרחי, פד"ע יז 416}.
סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 עוסק באיסור לוותר על זכויות. על-פי סעיף זה "זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לוויתור".
סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים שולל נפקות, מוויתור על זכויות שנקבעו לעובד בהסכם קיבוצי. כך גם אין לוותר מראש או בדיעבד, על זכויות שנקבעו בחוקי המגן במשפט העבודה.
סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, וכן הלכת איסור הוויתור על זכויות מגן במשפט העבודה, מצביעים על המגמה הכללית במשפט העבודה והיא צמצום המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור.
אף התוקף שניתן לכתב סילוק ופשרה כאמור בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים מותנה בתנאים מסויימים וכפי שנראה להלן. כך, לדוגמה, אין כל נפקות משפטית לוויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות.
ובמילים אחרות, ביחסי עובד-מעביד, בנוסף לחובת תום-הלב המוגברת שהיא יציר הפסיקה, קיימים גם חוקי מגן אשר לא ניתן לוותר עליהם. סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים שולל נפקות של ויתור עובד, מראש או בדיעבד, על זכויותיו - אלו שמקורן בהסכמים קיבוציים ואלו שמקורן בחוקי המגן.

שאלה: מהי כפיה לעניין סעיף 17 לחוק החוזים?

תשובה: לחץ כלכלי יכול שייחשב לכפיה. יחד עם זאת, לא כל לחץ כלכלי יוכר ככפיה, ולשם כך הותוו בפסיקה אמות-מידה, על פיהן נבחן אימתי יהא זה לחץ כלכלי אשר יוגדר ככפיה. ההגיון המונח בבסיסו של סעיף 17 לחוק החוזים, הינו מתן הגנה למי שהתקשר בהסכם אך ורק בשל לחץ אשר שלל ממנו את יכולת הבחירה.
לכן, כדי שבית-הדין יוכל לקבוע כי במקרה המונח בפניו הופעל לחץ על העובד, נדרש שיהא זה לחץ, השקול ל-"מלתעות", מהן לא יכול המתקשר בחוזה להימלט {ראה, לדוגמה, ע"א 2299/99 אברהם שפיר ואח' נ' חברת דיור לעולה, פ"ד נה(4), 213 (2001)}. כפיה במובנו של סעיף 17 לחוק החוזים דורשת קיומו של לחץ כלכלי בלתי-לגיטימי ובעל עוצמה {ראה, לדוגמה, ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994)}.
זאת ועוד. על-פי הפסיקה, אין לראות הודעת מעביד לעובד אם לא יחתום על כתב קבלה וסילוק לא יקבל את המגיע לו משום לחץ או כפיה שכן בידו הברירה לא לחתום, ולתבוע את אשר מגיע לו בבית-הדין לעבודה.

שאלה: מהו המועד להעלאת הטענה והרחבת חזית?

תשובה: ב- עב' (י-ם) 1181/98 {אוסמה אסכנדר אל אג'רב נ' ג'מעיית אלשובאן אלמסיחייה י.מ.ק.א ואח', תק-עב 2002(1), 5011 (2002)} קבע בית-הדין כי "אמנם התובע טען בסיכומים כי אין ליתן נפקות לכתב הוויתור מאחר ובעת החתימה לא היה מודע לזכויותיו וכי אין כתב הוויתור מפרט את הרכיבים ואת דרך החישוב. ואולם משטענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומים יש לראות בה הרחבת חזית ויש לדחותה. משהודה התובע בכתב הוויתור במפורש כי קיבל את הפיצויים המגיעים לו ואין לו כל דרישות ותביעות בעניין מהנתבעת 1 אזי אין התובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים מנתבעת 1."

שאלה: על מי נטל ההוכחה לעניין כתב ויתור?

תשובה: ב- תב"ע (ב"ש) נד/3-306 {בכר אבו בכר נ' שריט בידוד, תק-עב 98(3), 543 (1998)} נדונה השאלה, האם כתב הקבלה עובר לחתימתו מילא אחר התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, הן מבחינת דיני הוויתור והן מבחינת דיני החוזים לרבות ידיעת התובע על הזכות בטרם חתימת כתב הקבלה והשחרור לרבות הסכומים המגיעים לו ורכיבי השכר הנכללים בחישוב הפיצויים.
בית-הדין קבע כי נטל הראיה מוטל על כתפי התובע-העובד, להוכיח, כי לא מולאו התנאים הקבועים בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, עובר לחתימתו על כתב הקבלה והשחרור.
עוד קבע בית-הדין כי "במקרה הנדון, הוכח, כי התובע היה מודע לזכויותיו טרם חתימתו על כתב הוויתור, שכן גם לפי גרסתו, הסך 50,000 ש"ח שסוכם בכתב הקבלה והשחרור, היה בעד התקופה הראשונה בלבד ובתוספת לשיעור פיצויי הפיטורים שהגיעו לו בעד התקופה השניה. במועד חתימה על כתב השחרור הוכח, כי התובע ידע זכויותיו, שכן זכויות אלה פורטו בכתב השחרור, היינו, זכאותו לשכר עבודה, לפיצויי פיטורים, לפדיון חופשה וכדומה וכן היה מלווה בייעוץ מקצועי-משפטי מטעם מועצת הפועלים. לא הוכח כי היה ויתור שלא מדעת על זכות כלשהי אלא הוכח ויתור מדעת בדיעבד."
לאור הדברים האומרים לעיל קבע בית-הדין כי "הן מכוח דיני החוזים והן מכוח דיני הוויתור שעניינם, סילוק זכויות מוגנות, יש ליתן תוקף לכתב הקבלה והשחרור אשר עניינו סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע בגין כל תקופת עבודתו."

שאלה: האם החזר הוצאות נסיעה נכללים בחישוב פיצויי פיטורים?

תשובה: ב- ד"מ (ת"א-יפו) 8006/03 {בן שלמה ענת נ' י. סמדר הנדסה וטכנולוגיה בע"מ, תק-עב 2005(1), 10746 (2005)} בדחותו את התביעה להחזר הוצאות נסיעה קבע בית-הדין כי לא נכתב שהתובעת מוותרת על דרישותיה בנוגע להחזר הנסיעות. בית-הדין סבור כי מקום בו עובד דורש ממעסיקו כי ישולמו לו סכומי כסף מעבר לזכאותו על-פי הדין, והמעביד נעתר לבקשה, הגשת תביעה בנסיבות אלה - כאשר המדובר ברכיב שניתן לכלול אותו בשכר וכך אף נעשה בפועל - הינה התנהגות שאינה מקובלת ביחסי עבודה.
בנוסף, התובעת לא פעלה בתום-לב כאשר גם לאחר סיום עבודתה, עם קבלת סכומים לפנים משורת הדין, הסתירה את כוונתה לתבוע את רכיב הנסיעות וחרף הצהרתה בנספח ז' לתצהירה עליו חתמה, תבעה את הנתבעת.
לכל אלה יש להוסיף כי גם אם טענות התובעת היו מתקבלות, הרי שלא ניתן היה לפסוק לה את הסכומים הנתבעים נוכח עדותה כי חישבה את סכום התביעה על דרך אמדנא (הכפלת מספר ימי עבודה בשתי נסיעות יומיות בתחבורה ציבורית) ולא על-פי שווי חופשי-חודשי בתקופה הרלוונטית. לא למותר לציין כי התובעת כלל לא הביאה נתונים לגבי שווי חופשי-חודשי במרחב מגוריה ובתקופות הרלוונטיות. העובדה כי שווי כרטיס "חופשי חודשי" נמוך מנסיעות בודדות במהלך כל החודש עולה מנוסח צו ההרחבה ('הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה') והינה בידיעה שיפוטית של בית-הדין. הדברים אף עולים מתעריפי הנסיעה המפורסמים באתרי האינטרנט של חברות התחבורה הציבורית "דן" ו-"אגד", הפועלות ברמת השרון, עיר מגוריה של התובעת. התביעה נדחית.

שאלה: מהן הדוגמאות מהפסיקה לעניין חתימה על ויתור?

תשובה: 1. ב- עב' (ת"א-יפו) 7679/04 {ג'ון פרדריק הנדריי ואח' נ' טכנומאן בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 4843 (2008)} קבע בית-הדין כי אין בידו לקבל את טענת "הנתבעות לפיה מששיעור התשלומים ששולמו לתובעים בסוף כל שנת עבודה עמד על 13% משכרם השעתי הרי שיש לראות בתשלומים אלו ככוללים תשלום פיצויי פיטורים."
עוד נקבע כי מעיון באישורי התשלום עליהם חתמו התובעים עד לשנת 2002 לא נכתב שהסכומים משולמים כנגד פיצויי פיטורים אלא שהם כנגד זכויות סוציאליות, חופשות וחגים. ומשכך לא ניתן לראות בתשלומים אלו תשלום בגין פיצויי פיטורים.
2. ב- עב' (ת"א-יפו) 5455/06 {אורית ריכטר נ' גלגלים מדריך רכב בע"מ, תק-עב 2008(2), 1507 (2008)} טענה הנתבעת כי התובעת חתמה ביום 3.4.06 על מסמך המאשר כי עם קבלת התשלום, דהיינו במשכורת חודש 3/06, אין לה ולא יהיו כל תביעות כלפי הנתבעת. בית-הדין קבע כי בכתב הוויתור שחתמה התובעת לא הוכח כי הזכויות עליהן ויתרה היו ידועות לה; גם לא הוכח כי בעת החתימה על כתב הוויתור הוגש לתובעת "חשבון סופי", היינו - פירוט הסכומים המגיעים לה בסיום עבודתה. בנסיבות אלה אין מקום ליתן תוקף לכתב הוויתור.
3. ב- עב' (ת"א-יפו) 2843/02 {שמעון חדד נ' שלמה פלס סוכנויות ביטוח בע"מ ואח', תק-עב 2005(4), 5260 (2005)} קבע בית-הדין כי ההסכם הפשרה שהונח בפניו איננו עומד בתנאים שקובע סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים. עוד קבע בית-הדין כי הוא השתכנע כי "לגבי פיצויי פיטורים בשונה מאשר חופשה שנתית לא היה התובע מודע לזכותו לקבלת הפרשים הנובעים מהפרשי העמלות."
4. ב- עב' (ב"ש) 5190/04 {פלוס חיים ואח' נ' מרבק סלקטד (1999) בע"מ נ' אצל מאיר עזרא ואח', תק-עב 2007(1), 9163 (2007)} התובעים חתמו על כתב ויתור. בתביעתם הם מעלים כי יש לבטל את כתב הוויתור עליהם חתמו מחמת "חתימה תחת לחץ". מנגד, הנתבעים טענו כי יש ליתן תוקף לכתבי הוויתור שכן, התובעים ידעו על מה חתמו וחתימתם לא נעשתה תחת לחץ.
5. ב- עב' (חי') 479/01 {לחמן יפים ואח' נ' כפיר נ' שירותי כוח-אדם בע"מ, תק-עב 2004(1), 82 (2004)} קבע בית-הדין כי אין ספק בדבר קיומו של לחץ בלתי-הוגן שהופעל על העובדים: הן במצג השווא של מקום עבודה חלופי לכאורה, אשר כאמור שוכנענו שלא היה ולא נברא, והן בניצול מצבם הקשה של העובדים - רובם עולים חדשים, קשיי יום שאין להם מקור פרנסה אחר. אין לבית-הדין כל ספק, שאלמלא הופעל לחץ זה על העובדים, ואלמלא נמצאו תחת האיום של ישיבה בבית ללא שכר במשך חודשיים ומניעת מכתב פיטורים, בלעדיו לא יוכלו לקבל את דמי האבטלה המגיעים להם - לא היו חותמים על "הסכם הפשרה".
למעלה מן הצורך נוסיף, כי סעיף 29 לחוק פיצויי הפיטורים עניינו בפיצויים כאלו הניתנים לעובד מעבר למה שהחוק מקנה לו - שכן כאמור אין להתנות על זכויות קוגנטיות, ולכן אין הוא רלוונטי כלל לענייננו {עב' (חי') 7700/00 אלינזון צחי נ' בן עזרי ובניו ציוד והספקה לבניין בע"מ, תק-עב 2003(4), 9032 (2003)}.
6. ב- עב' (ת"א-יפו) 911549/99 {מנחם כהן נ' שקם בע"מ, תק-עב 2003(3), 13 (2003)} קבע בית-הדין כי לעניות דעתו על-מנת שיינתן תוקף לכתב הוויתור, אין די בציון הסכום הכולל אותו מקבל העובד במסגרת גמר חשבון, כפי שנעשה בסעיף ב' לכתב הוויתור. זאת, במיוחד כאשר הסכום כולל מרכיבים שונים - פדיון חופשה, הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים וניכוי חובות. על-מנת שיינתן תוקף לכתב הוויתור, נדרש שהעובד יקבל תחשיב מפורט של הזכויות ששולמו לו עם סיום עבודתו.
7. לעומת זאת, ב- עב' (חי') 920475/97 {יהב ז'נט נ' קרן כרפיס, שירותי תברואה (1994) בע"מ, תק-עב 2002(3), 7628 (2002)} קבע בית-הדין "נחה דעתנו, כי התובעת, מדעת, חתמה על כתב הוויתור לאחר שבדקה וידעה את כל זכויותיה, וכי חתימתה משקפת את גמירות-דעתה לסילוק החיובים הנובעים מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה. הננו ערים לכך, כי בכתב הוויתור אין איזכור מפורש לפיצויי פיטורים (כנדרש בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963), ואולם בנסיבות מקרה זה, כאמור, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, כי גם נושא פיצויי הפיטורים, עלה בפגישה, וככל שנותרה לתובעת יתרה - היא ויתרה עליה" {דב"ע 3-211/98 אהרון זיבלי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-אר 99(2), 316 (1999); תב"ע (ב"ש) נז/14-80 רמון הובלות ואח' נ' מנחם חלפון, תק-עב 97(3), 439 (1997); דב"ע מו/3-65 כהן נ' מזרחי, פד"ע יז 416; ע"א 11/84 אשר רבינוביץ נ' שלב בע"מ, פ"ד מ(4), 533 (1986); תב"ע (נצ') נו/35-214 אוסנת ודרור בוצר נ' המפעל להכשרת, תק-עב 97(3), 46 (1997); תב"ע (נצ') נו/35-340 עארף סולימאני נ' מניה רוזמן, תק-עב 97(2), 348 (1997); תב"ע (ת"א-יפו) נו/35-1438 פיסטנר נתן נ' י.ד., תק-עב 97(1), 630 (1997); תב"ע (ת"א-יפו) נב/3-1696 זאב נחמן בירנבוים נ' בנק לאומי, תק-עב 96(2), 137 (1996); דב"ע נו/3-22 דורית פני-גיל נ' טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, תק-אר 95(3), 153 (1995); תב"ע (נצ') נד/35-436 שמואל ביטון נ' נווה אל קמפו בע"מ, תק-עב 95(2), 173 (1995); תב"ע (ת"א) מט/3-1731 סני כספי נ' חברת סינון יעול, תק-עב 93(2), 554 (1993); ת"א (ת"א) 442/91 שימנס חביב נ' יצהר (2000) בע"מ, תק-מח 92(4), 317 (1992); תב"ע (ת"א) נא/35-287 אזהרי אסתר נ' התחרה בע"מ, תק-עב 92(2), 411 (1992)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פשרה והודאת סילוק - חתימה על כתב ויתור