סעד זמני בערכאת הערעור

שאלה: מתי יינתן סעד זמני בערכאת הערעור?

תשובה: תקנה 471(א) לתקסד"א קובעת כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".
דרישה זו פורשה בפסיקה כמחייבת את מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד בטרם הוכרע הערעור, שכן, משנדחתה תביעתו של מבקש הסעד, לכאורה היא אינה מבוססת, ועל-כן לא בנקל יינתן לו הסעד {י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 866}.
בית-המשפט ייטה להעניק סעד למערער, מקום בו צפוי לו נזק בלתי-הפיך מאי-הושטת הסעד, או למצער, כאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו {ע"א 4090/04 דבורה סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2004(4), 1267, 1268 (2004)}.
א' גורן כותב בספרו {סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 530}, לעניין שיקולי בית-המשפט באשר לסעד זמני בתקופת הערעור כי "כאשר נדחתה התביעה בערכאה הראשונה, הרי היא, לכאורה בלתי-מבוססת. לכן, לא בנקל יינתן סעד זמני למערער (התובע), לתקופת הערעור. צו מניעה זמני בערכאת הערעור, הבא להגן על בעל דין לאחר שנדחתה תביעתו, לא ינתן כדבר שבשגרה. כדי לזכות בסעד הביניים המבוקש, במסגרת ערעור על פסק-דין הדוחה את התביעה, יש להראות שקיים צידוק להגן על התביעה הדחויה בטרם יתברר הערעור. תקנה 471(א), המורה כי יינתנו "טעמים מיוחדים" למתן הסעד הזמני המבוקש בערעור, מלמדת כי אין די בטענתו של המבקש לעניין הטעות שנפלה בפסק-הדין נשוא הערעור, אפילו נחזית הטענה כרצינית וממשית, כדי להביא את בית-המשפט להעניק לו סעד זמני המנוגד לקביעותיה של הדרגה הראשונה. עד שבית-המשפט יעניק סעד זמני כאמור, נדרש מהמבקש להוכיח לא רק את זכאותו הלכאורית לקבלת הסעד – לשון אחר את סיכויי הצלחתו בערעור – אלא גם את ההצדקה המיוחדת להושטת אותו סעד עוד לפני שהערעור הוכרע... אין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכוי הערעור קלושיים ואם מתן הצו עלול לגרום לזוכה נזק העולה על הנזק שיישא בו המבקש אם יזכה בערעור או אף השווה לו. שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי – תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה" {עע"מ 9177/01 א' שרבט נ' עיריית תל-אביב, פ"ד נו(2), 163, 167 (2001); בש"א (י-ם) 2834/03 רימונים חברה להשקעות בע"מ נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ, תק-מח 2003(4), 2890, 2894 (2003); ראה גם רע"א 5368/01 פנחס יהודה ואח' נ' עורך-דין יוסף תשובה, תק-על 2003(3), 2265 (2003)}.

שאלה: מהי האבחנה בין סעד זמני בערעור לבין בקשה לעיכוב ביצוע?

תשובה: כאשר אין מדובר בבקשה לעיכוב החלטה אשר לא הטילה חובת ביצוע כלשהי שניתן לעכבה, כי אז עניין לנו בסעד זמני לתקופת הערעור שתכליתה אבטחת זכויות – אם המבקש יזכה בערעור.
המסגרת הדיונית הנאותה הינה תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא המסגרת של תקנה 468 לתקנות אלה, שעניינה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שנילווה אליה פן אופרטיבי. פועל יוצא של אבחנה זו שבקשת סעד זמני בערעור ניתן לפנות ישירות לבית-משפט של ערעור ולא, כמצוות תקנה 468 לתקסד"א, המחייבת פניה קודמת לבית-משפט שנתן את פסק-הדין נשוא הערעור {ע"א 4729/00 העדה האוונגלית נ' גורגית ניקולא, תק-על 2000(3), 1952 (2000)}.
קיימים מקרים בהם המבקש עיכוב ביצוע פונה לבית-משפט של ערעור ו"מלביש" לבקשתו כסות של בקשה לסעד זמני בערעור, ובכך מנסה "לדלג" על הצורך בפניה בבקשת העיכוב לערכאה הראשונה. במקרה כזה יבחן בית-משפט את הבקשה לפי תוכנה ולא לפי כותרתה {ע"א 1253/01 אדוארד מוסלם נ' דיפאללה מוסלם, תק-על 2001(1), 1533 (2001); ע"א 9694/01 האפוטרופס הכללי מנהל עזבון נ' יוסף פרידמן, תק-על 2002(1), 572 (2002); רע"א 2765/99 זאב אנגלר (ב- רע"א 2765/99) נ' רות אספורמס, תק-על 99(2), 161 (1999)}.
ברור כי על-אף ההבדלים הללו בין גווניה של בקשה לסעד זמני בערעור, הרי אם המבקש עמד בתנאי הסף של הגשת בקשה לעיכוב ביצוע, דהיינו, פניה קודמת לבית-המשפט קמא, הרי הסעד אליו הוא עותר נכנס בקטיגוריית הסעדים תחת הכותרת של "סעד זמני בערעור" וכך אף נוהג למעשה בית-המשפט של ערעור.
הנכון הוא שעל המבקש לדקדק באופן ניסוח בקשתו ובדרך הגשתה על-מנת שלא יימצא כמי שדילג על שלב כלשהו במהלך ההליך, כגון על השלב של פניה לבית-המשפט קמא לעיכוב ביצוע. על-כן מוצאים אנו שבית-המשפט של ערעור, בדונו בעיכוב ביצוע, נוקט לא אחת בלשון של דיון בסעד זמני בערעור.

שאלה: מהי ההלכה לעניין סעד זמני בערעור מכוח סמכותו הטבועה של בית-המשפט?

תשובה: ההלכה לעניין זה הינה כי בית-המשפט שלערעור מוסמך ליתן סעד זמני לשימור המצב הקיים, גם כאשר צו כזה לא ניתן תחילה בבית-המשפט קמא.
הכלל הוא, כי כל שהדרגה הראשונה מוסמכת היתה לעשות, מוסמך גם בית-המשפט שלערעור לעשות, אפילו קם הצורך במתן הסעד לראשונה בדרגת הערעור: בית-המשפט שלערעור רשאי לנקוט בכל האמצעים הדרושים למנוע סיכול מטרת הערעור {ע"א 3793/98 עדי שביט נ' סמי רנרט ואח', תק-על 98(3), 3 (1998); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 866; ע"א 459/89 דן טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מג(4), 563, 566 (1989); בש"א 4159/94 לוקסמבורג יורם נ' בידרמן יחזקאל, תק-על 94(2), 1272 (1994); בש"א 2966/96 אלי עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1), 668 (1996)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סעד זמני בערכאת הערעור