קצבה או מענק לנכה עבודה

שאלה: מיהו נכה עבודה על-פי סעיף 103 לחוק ב"ל?

תשובה: ב- ב"ל (נצ') 1273/98 {יוסיפוב רוברט נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 264 (1998)} קבע בית-הדין:
"8. (א) סעיף 103(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, קובע כי נכה עבודה הינו מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה...
הסמכות לקבוע האם מדובר ב-"פגיעה מעבודה" אם לאו, מוקנית לפקיד התביעות, ובמידה והמבוטח חולק על קביעתו, יכול הוא לפנות לבית-הדין לעבודה על-מנת לערור על הקביעה.
בית-הדין לעבודה, בדונו בתובענה שנפתחה במסגרת כזו, נכנס אם כן, בנעליו של פקיד התביעות ככל שהדבר נוגע לגדר הסמכות ולנפקותן המשפטית של הקביעות בשאלה האם מדובר ב-"פגיעה מעבודה"."
ב- ב"ל (נצ') 1551/98 {מכלוף אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 124 (1998)} קבע בית-הדין:
"נכה עבודה הוא מי שמחמת פגיעה בעבודה נפגע כושרו לעבודה וכתוצאה מכך אין הוא מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה (כמוגדר בסעיף 103(א) לחוק הביטוח הלאומי" {ראה גם ב"ל (נצ') 1176/98 אגיב נסים נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 714 (1998)}.
ב- דב"ע נז/1-01 {ששון כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 97(4), 103 (1997)} קבע בית-הדין:
"9. דרגת הנכות של "נכה עבודה", לעניין חוק הביטוח הלאומי, נקבעת 'לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות' ששר העבודה והרווחה קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות (סעיפים 103 ו-118(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי)."
ב- תב"ע (ב"ש) נג/33-0 {אביאלי נילי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 96(4), 292 (1996) קבע בית-הדין:
"מנוסחו של סעיף 103(1) לחוק הביטוח הלאומי, עולה, כי המחוקק קבע ש-"עבודה" כשלעצמה בתקופת חופשת הלידה, עלולה להיות סיבה לשלילת הזכות לדמי לידה. מכאן, שמגמת המחוקק ומטרתו הן בראש ובראשונה להביא לכך שמבוטחת לא תעבוד כלל בעבודה אחרת בתקופת חופשת הלידה, מחוץ למשק ביתה, ורק במטרה משנית רצה המחוקק למנוע תשלום דמי לידה כאשר המבוטחת משתכרת או מקבלת הכנסה מעבודה בתקופת חופשת הלידה (עמ' 88)."

שאלה: למי זכות לקצבה או למענק על-פי סעיף 104 לחוק ב"ל?

תשובה: ב- תמ"ש (ת"א) 65441/98 {ו' ט' נ' א' ט', תק-מש 2000(3), 98 (2000)} קבע בית-המשפט:
"מהותו של המענק
38. סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון קובע כי הזכות למחצית שוויים של כלל נכסי בני-הזוג (זכות איזון המשאבים) היא למעט: 'גימלה המשתלמת לאחד מבני-הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על-פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף או מוות'.
סעיף 104(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשמ"ה1995- (להלן: חוק הביטוח הלאומי) קובע:
"מענק לפי סעיף 107 ישולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא דרגה יציבה והיא פחותה מ-20%, אך אינה פחותה מ-5%."
סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בשבעים..."
סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר גימלה כך:
" "גימלה" - כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה..."
39. על-פי הגדרת "גימלה" בחוק הביטוח הלאומי לא יכול להיות ספק, כי המענק שהאיש קיבל מהביטוח הלאומי לפי סעיף 107(א) לחוק, הוא בגדר 'גימלה המשתלמת לאחד מבני-הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי', כאמור בסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון, ולפיכך לאישה אין זכות עקרונית למחצית מהמענק."

שאלה: מה הדין לעניין הטענה בדבר חריגה מסמכות?

תשובה: ב- ב"ל (ת"א-יפו) 11365/98 {משה ברקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 99(2), 805 (1999) קבע בית-הדין כי:
"סעיף 104(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן: 'נסתיימה תקופת דמי הפגיעה... והמבוטח הגיש תביעה לגימלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה'.
חלוקת התפקידים והסמכויות שבין בית-הדין והוועדות הרפואיות ברורה ולפי חלוקה זו: עצם ההכרעה בשאלה אם אירוע מסויים היווה "פגיעה בעבודה" היא בסמכות בית-הדין, בעוד שקביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה: 'אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת' היא בסמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית.
(דב"ע לה/01-345 עזיז מועלם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 353; דב"ע נד/01-53 דניאל שכנאי נ' המוסד, פד"ע כח 162; דב"ע נז/01-56 חיים טיומקין נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק-הדין מיום 8.10.97 וכן דב"ע 01-2/98 גד באלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק-הדין מיום 19.8.98).
במקרה דנן, פסק-הדין הקודם הכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה - מחלת מקצוע.
כבר נפסק, כי: 'ההכרה באירוע כפגיעה בעבודה, מזכה את המבוטח 'לגמלאות בעין' לפי סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי וכן 'לדמי פגיעה' על-פי סימן ד' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.' ואולם, 'לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה נכות. לפיכך, משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה בנכות, וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. קביעה זו היא בתחום סמכותם של הרופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי' (דב"ע נב/0-93 דוד שכטר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 39 המצוטט ב-דב"ע 01-2/98 גד באלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק-הדין מיום 19.8.98).
לאור האמור, לא היתה כל חריגה מסמכות הוועדה לעררים בקביעת היעדר נכות לצמיתות, למרות פסק-הדין הקודם. הוועדה לעררים פעלה בתחום סמכותה לעניין קביעת היעדר קשר סיבתי וקביעת 0% הנכות בהתאם לכך ולפיכך, יש לדחות את טעוני המערער בנושא זה" {ראה גם ת"א (י-ם) 15775/94 אילנה חודדה נ' סהר חברה לביטוח, תק-של 96(3), 1749 (1996)}.

שאלה: כיצד מתבצע חישוב קצבת נכות לנכה שדרגת נכותו 100% על-פי סעיף 105 לחוק ב"ל?

תשובה: נכה עבודה שדרגת נכותו היא 100% ישלם לו המוסד קצבת נכות; הקצבה לחודש תהיה שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים למבוטח כפול שלושים.
חלה בתקופה הקובעת העלאה, לפי סעיף 110, של קצבאות נכות, יוגדל הסכום הבסיסי לפי שיעור העלאה זו.
לעניין סעיף זה, "התקופה הקובעת" - התקופה שתחילתה באחד לחודש הראשון משני החודשים שקדמו למועד שהחל ממנו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה בשל אותה פגיעה בעבודה וסופה ביום שבו נוצרה זכאותו לקצבת נכות.

שאלה: מה דינה של קצבת נכות לנכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ- 100% על-פי סעיף 106 לחוק ב"ל?

תשובה: נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ב) שדרגת נכותו פחותה מ- 100%, ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהיתה משתלמת אילו היתה דרגת נכותו 100%, שווה ליחס שבין אחוז דרגת נכותו לבין מאה.

שאלה: כיצד מתבצע מענק לנכה עבודה שדרגת נכותו 9% או יותר אך פחות מ-20% על-פי סעיף 107 לחוק ב"ל?

תשובה: ב- ב"ל (ת"א-יפו) 7402/05 {אזולאי בועז נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5662 (2008)} קבע בית-הדין:
"1. זוהי תביעה לקבלת מענק חד-פעמי בגין פגיעה בעבודה וכן לחישוב מחדש של גובה דמי הפגיעה ששולמו לתובע עקב תאונת העבודה שעבר. הנתבע הכיר בנכותו של התובע עקב מחלת מקצוע אולם הפחית את גובה המענק שהתובע זכאי לו לאור כך, שהתובע השתהה זמן בהגשת תביעתו לקביעת דרגת נכות ולתשלום גמלת נכות וזאת בהתאם להוראות סעיף 107(א) לחוק ב"ל...
7. לתובע לא שולם מענק למרות שהוענקו לו 10% נכות וזאת נוכח הוראות סעיף 107(א) לחוק...
בסעיף 296 לחוק נקבע:
'(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים-עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.
(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף-קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגימלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגימלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גימלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או גימלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסויימת, ישולמו המענק או הגימלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגימלה.'
8. בהקשר זה ראוי לציין, כי ככל שמדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה, עילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. ככל שמדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהיעדר זכאות לדמי פגיעה, עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות.
9. בענייננו צודק הנתבע בטענתו, כי יש חשיבות לעילות התביעה. בנסיבות המקרה דנן מדובר בשתי תביעות נפרדות. התביעה הראשונה עילתה תאונת הדרכים שעבר התובע במסגרת עבודתו. בתחילה זנח התובע את תביעתו לקביעת דרגת נכות בגין התאונה הואיל ולא הופיע לישיבות של הוועדות הרפואיות. כעבור מספר שנים הגיש תביעה זהה בעניין זה, אולם תביעתו נדחתה לאחר שהוועדה הרפואית מצאה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה באוזניו של התובע לתאונה. התביעה השניה הוגשה רק בחודש 11/04 בעילה שונה לחלוטין היינו, מחלת מקצוע ובעקבותיה קבעה הוועדה הרפואית לתובע נכות בשיעור של 10%. משכך לא ניתן לשלב בין התאריכים בתביעות או לראותם כתביעה אחת, כטענת התובע.
10. התביעה הראשונה שהגיש התובע בהתייחס לעילה של מחלת מקצוע הוגשה כאמור ביום 27.2.05, ואילו בהחלטת הוועדה נקבע שמועד תחילת מועד הנכות הוא ביום 2.6.95 ועל-כן, לאור הוראות סעיף 107(א) וסעיף 296(ב) לא קמה למערער זכאות לתשלום גימלה לנפגעי עבודה משחלפו יותר מארבע שנים מיום קום עילת תביעתו ועד למועד הגשת תביעתו לנתבע בגין אותה עילה. לאור האמור, בדין נהג הנתבע בכך שהפחית לגמרי את תשלום המענק.
11. באשר לתביעה לתשלום הפרשי דמי פגיעה, תביעה זו התיישנה ועל-כן, גם היא נדחית. למעלה מן הצורך נציין כי צודק הנתבע בטענתו שהתובע לא הציג מסמכים חדשים שעל פיהם ניתן היה לחשב פעם נוספת את דמי הפגיעה ששולמו לתובע ועל-כן, גם מטעם זה דין טענה זו של התובע להידחות."

שאלה: מה משמעות תיקון מס' 61 לחוק ב"ל לעניין סעיף 107 לחוק?

תשובה: ב- עב"ל 501/07 {משה קיטה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2008(2), 364 (2008)} קבע בית-הדין:
"7. בבסיס הדיון עומדת הוראת סעיף 107 לחוק ב"ל כפי שתוקנה בתיקון מס' 61 לחוק. תיקון זה התקבל במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004-2003), התשס"ג-2003. וכך נקבע בהוראת התיקון הרלוונטית לענייננו:
"א. נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית בארבעים ושלוש..."
על-פי הוראת התיקון, הופחת סכום המענק מן הסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית בשבעים, לסכום המתקבל מהכפלתה של הקצבה בארבעים ושלוש.
בסעיפים 105 ו-106 לחוק נקבעה דרך חישוב הקצבה לנכה...
8. נוסיף עוד ונזכיר בבחינת "מושכלות יסוד", כי דמי פגיעה הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, שלו נקבעה על-פי הוראת המחוקק "תקרה" (סעיף 97). "שכר עבודה רגיל" של העובד השכיר, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדם ליום שבו מגיעים לראשונה דמי פגיעה בתשעים. הכנסת המבוטח לעניין זה היא ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח (סעיף 98). לפי הוראות סעיפים 335 ו-348 לחוק, לעניין דמי ביטוח המשתלמים בין השאר עבור ביטוח נפגעי עבודה: 'לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המירבי המתקבל לפי האמור בלוח יא'. הוראות הלוח נתונות לשינוי, לפי המפורט בסעיף 349 לחוק. אין חולק כי בשנת 1992, עובר להכרה במערער כ-"נכה" עמדה תקרת ההכנסה המירבית לעובד לחודש, על-פי שלושה מן השכר הממוצע, בעוד שעובר להגשת בקשת המערער לדיון מחדש בדרגת נכותו, בשנת 2004, עמדה התקרה על-פי חמישה מן השכר הממוצע.
דיון והכרעה
9. לאחר שנתנו דעתנו לפסק-הדין שבערעור, לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה, כי דינו של הערעור להידחות. פסק-דינו של בית-הדין האיזורי מבוסס היטב בדין ובהלכה הפסוקה כפי שפרשה אותו, ולא נמצא בהחלטתו טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בו. אשר-על-כן אנו מאשרים את פסק-דינו של בית-הדין האיזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין). על האמור נוסיף ונטעים עוד דברים אחדים כמפורט להלן.
10. נדגיש ראשית את הקביעה המפורשת שבחוק, לפיה, בבסיס חישוב המענק עומדים דמי הפגיעה המחושבים, כשלעצמם, על בסיס שכרו של הנפגע בעבודה כפי שהיה עובר לפגיעה.
נוסיף עוד ונאמר כי עמדת המוסד לביטוח לאומי מבוססת היטב בפסיקתו של בית-דין זה, כפי שמצאה ביטוי ב-עב"ל 1144/02 אפרים מוסקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2(2003) 913 (ניתן ביום 19.6.03), להלן: פרשת מוסקוביץ'). בפרשת מוסקוביץ', כמו גם בענייננו, נדרש בית-הדין לתביעתו של מבוטח, שליקוי השמיעה ממנו סבל הוכר כ-"מחלת מקצוע". גם שם עמדה לבירור השאלה בדבר בסיס השכר על פיו יחושב המענק, למי שנמצא זכאי לו לאחר שהוגדלו אחוזי נכותו במסגרת בקשה שהגיש ל-"דיון מחדש", לאחר שהוחמר מצבו. בפסק-הדין מפי השופט רבינוביץ' נקבע, כי בסיס השכר לחישוב המענק הינו 'לפי הכנסת המבוטח בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה', וזאת, בין השאר, מן הנימוקים הבאים:
'א. ההליך בו נקט המערער במקרה זה הוא הליך של דיון מחדש בדרגת נכותו של נפגע שבבסיסה טענה להחמרה בפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות (תקנה 36 לתקנות).
ב. מסגרתו של הליך זה מעצם טבעה מתייחסת למצב רפואי שנקבע בעבר ולגביו נטען שהוחמר. במקרה שלפנינו הטענה היא להחמרת מחלת מקצוע קיימת ולא בקשה להכיר במחלת מקצוע חדשה, או בתאונה חדשה.
ג. בית-דין זה הבחין הבחן היטב בין מחלת מקצוע לתאונה...
ד. במקרה הנוכחי קבעה הוועדה, כי קיימת החמרה בליקוי השמיעה של המערער... ועל בסיס זה הגדילה את דרגת נכותו.
פירושם של הדברים הוא שקביעת הוועדה נעשתה במסגרת הליך של "החמרת מצב", היינו, בעקבות החמרה במחלת המקצוע הקיימת אצל המערער, ולא כקביעה בדבר קיומה של מחלה חדשה. במצב זה חלות הוראות החוק לפיהן הבסיס לחישוב דרגת הנכות יעשה לפי הכנסת המבוטח בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה.'
11. הנה כי כן, בבסיס הקביעה בדבר שיעור ההכנסה שיש להביא בחשבון לצורך חישוב המענק שהמבוטח נמצא זכאי לו במסגרת הליך של החמרה, עומד העיקרון, כי המועד הקובע הוא המועד בו הוכר לראשונה מצבו הרפואי של המבוטח כמי שנפגע בעבודה, ונקבעה לראשונה דרגת נכותו. אך למען הסר ספק נבהיר כי קביעת 0% נכות לנפגע עבודה, משמעה "קביעת דרגת נכות". נדגיש עוד כי לא מצאנו בסיס לטענת המערער כאילו קביעות בית-הדין בעניין מוסקוביץ' יפות אך למקרה בו שולמו לנפגע דמי פגיעה, עובר להכרה בו כנפגע עבודה. קביעה כזו לא נמצא בפסק-הדין.
12. מקובלת עלינו גם עמדת המוסד לביטוח לאומי כי השכר "המבוטח" במקרה של פגיעה בעבודה הינו שכרו של מי שנפגע בעבודה כפי שהיה עובר למועד הפגיעה. עמדה זו אף מתיישבת עם התכלית העומדת ביסוד החוק, עליה עמד בית-הדין לאחרונה ב-עב"ל 1304/04 עמירם כץ - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 1(2008) 804 (2008) (ניתן ביום כ"ד באדר ב', התשס"ח), מפי השופט יגאל פליטמן, ובאלו המילים:
'מענק הנכות כגמלת הנכות מעבודה, נועד לאפשר לנפגע העבודה שפגיעתו אינה קשה לשמור על רמת ההכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה אולם מכיוון שהפגיעה אינה קשה משולמת הגימלה בסכום חד-פעמי.'
תכלית החקיקה הינה הגנה על המבוטח, כך שתישמר רמת חייו כפי שהיתה בטרם נפגע בעבודה. הרציונל הטמון בעיקרון זה הינו החשש הסביר שהכנסתו של מי שנפגע בעבודה תרד נוכח פגיעתו. מכאן, שתשלום גמלתו של המבוטח בכל פעם שהוחמר מצבו, לפי שיעור הכנסתו ערב ההחמרה, לא ייטיב עימו בדרך-כלל.
13. אין לקבל את טענת המערער כי אפילו נכון הוא שהשכר הקובע לעניין חישוב המענק הוא שכרו של הנפגע עובר למועד פגיעתו, יש לקבוע את תקרת השכר המבוטח לפי המועד שבו הוגשה הבקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות. משעה שהכלל הוא כי הכנסת המבוטח ערב הפגיעה היא שתעמוד בבסיס חישוב המענק, ומשזהו השכר המבוטח לעניין הפגיעה, אך סביר הוא שתקרת ההכנסה המבוטחת כפי שהיתה באותו מועד היא זו שתובא בחשבון, ולא זו הרלוונטית במועדים מאוחרים יותר.
14. ועניין אחרון - המערער מבקש להסתמך על מה שנראה בעיניו, מנהגו של המוסד לביטוח לאומי לחשב את המענק על בסיס שכרו של המבוטח כפי שהיה עובר להגשת הבקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות. הוא אף מלין על כך שהמוסד נמנע מלתת לו פרטים אודות מנהג זה, על-אף שהתבקש לעשות כן. על כך יש לומר, כי אפילו היו מקרים בהם פעל המוסד כפי שטוען המערער (ואין אנו קובעים כן), אין בכך כדי להקנות זכות למערער, וזאת, לאור מחוייבות המוסד לפעול על-פי החוק ועל פיו בלבד.
סיכומם של דברים
הבסיס לחישוב המענק לנכה עבודה לפי הוראת סעיף 107 לחוק הינו שיעור שכרו של נכה העבודה כפי שהיה עובר לקביעת נכותו לראשונה. בהתאמה לכך, תקרת ההכנסה שתובא בחשבון לעניין שיעור המענק תחושב בהתאם להוראת הדין, כפי שהיתה בתוקף באותו מועד. הערעור נדחה."

שאלה: מהו המועד הקובע לצורך חישוב מענק הנכות מעבודה, האם מועד הגשת התביעה לבית-הדין, כטענת התובע, או מועד תחילת הנכות, כטענת המוסד?

תשובה: ב- ב"ל (חי') 1612/07 {אלבז אמנון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 5236 (2008)} קבע בית-הדין כי:
"סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי דן בזכאות נכה עבודה למענק...
סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי דן במועד להגשת תביעה לגימלת כסף...
6. לאחרונה נדרש בית-הדין הארצי לאותה שאלה המונחת לפנינו ב-עב"ל 1304/04 עמירם כץ - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2008(1), 804 (ניתן בתאריך 31.3.08) (להלן: פסק-דין עמירם כץ) ואלה דברי כב' השופט פליטמן:
'ד. גמלת הנכות בעבודה, הינה בעיקרון גימלה ארוכת טווח מחליפת הכנסה, שתכליתה לאפשר לנפגע לחיות באורח שוטף באותה רמת הכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה.
ההנחה לגבי תשלום אותה גימלה הינה, כי דרגת הנכות האובייקטיבית, על-פי מבחני הנכות לאחר הפעלת תקנה 15, מבטאת את שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של נפגע בעבודה עקב הפגיעה בעבודה. תכלית גימלת הנכות בעבודה איננה לפצות את הנפגע כיום בגין הפגיעה בהכנסתו לפני שנים רבות.
לאור זאת, מבוטח שיוכל להוכיח, כי לפני שנים אירעה לו תאונה שתוכר כתאונת עבודה, יהא זכאי, אחר הגשת התביעה לגמלת נכות, לקבל את אותה גימלה אך ורק בעד התקופה הסמוכה להגשת תביעתו למוסד לגמלת הנכות ולא לפני-כן.
מענק הנכות כגמלת הנכות בעבודה, נועד לאפשר לנפגע העבודה שפגיעתו אינה קשה לשמור על רמת ההכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה. אולם מכיוון שהפגיעה אינה קשה, משולמת הגימלה בסכום חד-פעמי שהזכאות לו קמה במועד קום הנכות היציבה.
ה. עקרונית הזכאות לגימלה, קמה, מיום קום עילת התביעה. עילת התביעה לגימלה לא יכולה בשום פנים ואופן לקום במועד בו בחר הנפגע להגיש תביעתו למוסד. אם כך ייקבע, יהא הדבר מנוגד לתכלית תשלומה של הגימלה ולעולם תביעה לא תוגש בשיהוי, בכך הוראות סעיפים 296 ו-107(א) לחוק - תתייתרנה.
מעבר לזאת, עילת התביעה גם לא יכולה לקום במועד השרירותי בו הוכרה התביעה על-ידי המוסד, שהרי אז לעולם לא תקום זכאות לגימלה לפני אותו מועד. עם זאת, השתהות המוסד בהכרה בתביעה לגימלה, המונעת בעד המבוטח הגשת תביעה נוספת לגימלה התלויה בהכרה בתביעה הראשונה לגימלה - מצדיקה, אי-החשבת תקופת השיהוי, לבחינת המועד בו הוגשה למוסד תביעת הגימלה השניה.
ו. ככל שמדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה - עילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. ככל שמדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהיעדר זכאות לדמי פגיעה - עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות, שאז קמה הזכאות לגמלת נכות, אלא אם הוכח על-ידי הנפגע שלא יכול היה להיות מודע לנכותו באותו המועד.'
7. בענייננו מדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע כפגיעה בעבודה, לפיכך עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות, שאז קמה הזכאות לגמלת נכות. כאמור לעיל, בתאריך 17.1.07 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי לתובע נותרה נכות כוללת של 14.5% בגין ליקוי שמיעה וטינטון החל ממועד תחולה 31.5.94 (מוצג נ/4). משעילת התביעה - קרי המועד שבו נוצרו התנאים המזכים במענק - קמה בתאריך 31.5.94 היה על התובע, לפי סעיף 296(א) לחוק, להגיש תביעתו תוך 12 חודשים ממועד עילת התביעה - תחולת הנכות, עד לתאריך 31.5.95, ברם תביעת התובע הוגשה למוסד רק בתאריך 22.7.04 בחלוף כ- 110 חודשים (בחלוף למעלה מ-9 שנים), ולפיכך בדין הופחת המענק כולו, בן שבעים הקיצבאות, בגין השיהוי בהגשת התביעה, לפי סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי.
8. משבדין הופחת המענק כולו - דין התביעה להידחות, והיא נדחית בזאת."

שאלה: כיצד משולמות גמלאות מיוחדות על-פי סעיף 112 לחוק ב"ל?

תשובה: ב- ת"א (י-ם) 2858/06 {המוסד לביטוח לאומי-סניף ירושלים נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2007(3), 4644 (2007)} קבע בית-הדין:
"11. קצבה מיוחדת לנפגעי עבודה משולמת מכוח סעיף 112 לחוק ב"ל שלפיו, 'נכה עבודה שנקבעה לו דרגה יציבה בשיעור של 75% לפחות, זכאי, בנוסף לכל גימלה אחרת - לקצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו' (סעיף 112(א)). עוד קובע הסעיף כי 'השר רשאי... להחיל את הוראות סעיף-קטן (א) לגבי נכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ-75%' (סעיף 112(ג)), ואכן נקבע בתקנה 1(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), התשכ"ה196-5 (להלן: "התקנות") כי הוראות סעיף 112 (סעיף 69 דאז) יחולו, בתנאים מסויימים, גם על נכים בשיעור 65% ומעלה. תקנה 10 לתקנות קובעת את התנאים לקבלת קצבה מיוחדת ואת שיעורי הקצבה. תקנה 10(א), הנוגעת לענייננו, קובעת כי 'נכה, שעקב נכותו זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום-יום, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-20% מהקצבה המיוחדת המקסימלית'. פעולות יום-יום הינן 'לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן' (תקנה 10(ו)(2)).
12. בענייננו, ועדה רפואית של התובע מיום 30.5.01 קבעה לנפגע נכות בשיעור 44% כתוצאה מהתאונה, ולאחר הפעלת תקנה 15 - 66%. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הנפגע סובל מ-'...מצב לאחר חבלה בע"ש מתני. ניתוח לכריתת דיסק 5L 1S עם מצב מולד וסקולרי באיזור הניתוח'. עוד נקבע כי '...אינו מסוגל לחזור לעבודתו ולא חזר לעבודתו' (נספח ד' לכתב התביעה, עמ' 3). התובע אישר לנפגע '...קצבה מיוחדת ברמת מוגבל עקב קשיי הליכה וקושי להתלבש בכוחות עצמו' וצויין, כי הנפגע הולך באמצעות הליכון, זקוק לסיוע בלבישה, בעיקר בחלק בתחתון וכן לסיוע בקניית אוכל והכנתו. על ההמלצה לאישור הקצבה חתום, בין היתר, ד"ר יהודה צרפתי, מומחה בכירורגיה וברפואה דחופה (נספח א' לבקשת הרשות להתגונן). מנגד, מדו"חות החקירה עולה כי '...עובר לביקורנו נראה הולך בעזרת הליכון. טרם הבחין בנו, התהלך ללא כל מגבלה ובפועל ללא תמיכת ההליכון' (דו"ח מיום 14.5.01, נספח ג' לבקשה, עמ' 3) וכן '...מתהלך ללא עזרים רפואיים, אם כי תוך כדי צליעה קלה, שלא משפיעה על ניידותו. הנפגע עלה בגרם המדרגות מבלי להיעזר במעקה וניכר כי עושה זאת ללא קושי' (דו"ח מיום 16.12.05, נספח ד' לבקשה, עמ' 2). על יסוד דו"חות החקירה, טענו הנתבעות כי על התובע לערוך בדיקה חוזרת לנפגע, שכן מצבו התפקודי שונה באופן מהותי מהמצג שהציג בפני הוועדה הרפואית של המל"ל. ודוק - הנתבעות אינן חולקות על זכותו של התובע להחליט לפי שיקוליו, ואולם לדידן, עליו לשקול בתום-לב ובסבירות, אם לא נדרשת בדיקה חוזרת של הנפגע, לנוכח דו"חות החקירה (עמ' 3 לסיכומיהן), בעיקר כשמדובר בקצבה המיוחדת, המבוססת על מבחני אי-כושר (שם).
13. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, עיינתי במסמכי המל"ל, ומאידך, בדו"חות החקירה ושקלתי את טענות הצדדים, הנני סבור כי אין לקבל את טענת הנתבעות, לעניין הקצבה המיוחדת, מטעם דיוני וענייני, יחד ולחוד, כדלקמן:
14. מהטעם הדיוני - אין חולק כי עובר להסכם הפשרה (ת/1), הונחה בפני הנתבעות דרישתו הראשונה של המל"ל מיום 14.4.03. ומאידך, היה בידיהן דו"ח החקירה, מיום 14.5.01 (נספח ג' לבקשה). על-אף האמור, בחרו שלא להציגו למל"ל, לצורך גיבוש עמדתו בשאלה האם יש מקום לבדיקה חוזרת של הנפגע והכול, בטרם הסתיימו ההליכים בתביעת הניזוק וכעולה מהסדר הפשרה נשוא ת/1 (4.2.04), הסדר אשר משקף את מערך הסיכונים והסיכויים של הצדדים, עובר לחתימתו ובין היתר לעניין שיעורי הגמלאות שמשלם וישלם המל"ל לנפגע בגין התאונה. ודוק - עובר להסדר הפשרה ידעו הנתבעות על דרישת המל"ל וחזקה עליהם כי גילמו את הסיכון הכרוך בשיבוב שיעור הגמלאות, במסגרת הסדר הפשרה. בנסיבות אלו, משבחרו הנתבעות שלא להציג בפני המל"ל, עובר ל-ת/1, את דו"ח החקירה (נספח ג'), ולקו בשיהוי כבד, עד שזה הוצג לראשונה, במסגרת ההליכים דנן, ומבלי שניתן טעם לדבר - מושתקות הנתבעות, כיום, מלעורר את טענתן, באשר זו מהווה התנהגות שלא בתום-לב, ומטעם זה, דינן להידחות (בעניין זה מקובלות עליי טענות התובע בסיכומיו, עמ' 5-3). יחד עם זאת - הגם שהנתבעות מושתקות מלהעלות את טענתן כאמור, אינני סובר כי יש מקום לתחולתה של הדוקטרינה בדבר "ההשתק השיפוטי" (כמפורט בסיכומי התובע בעמ' 9-7), שכן מקום בו הכירו הנתבעות בדרישת המוסד לשיבוב הגמלאות, אם כי באופן חלקי ומשהסדר הפשרה (ת/1) איננו מגלה על פניו את שיעור הניכוי, אין מקום למניעות המשפטית, מטעם זה דווקא (ראה והשווה ע"א (מחוזי-י-ם) 6467/05, לעיל, בעמ' 8).
15. מהטעם הענייני - ההסכם בין הצדדים, על-פי תכליתו ביקש למנוע כאמור את הצורך בהתדיינות, בכל מקרה ומקרה מחדש. לשם כך נקבע מנגנון פשוט וקל ליישום. טענת הנתבעות כי על התובע לערוך לנפגע בדיקה חוזרת כתנאי למימוש זכות השיפוי בכל פעם שמתעורר, לכאורה, ספק בדבר זכאות הנפגע לקצבה, חותרת תחת אושיות ההסכם ומסכלת את תכליתו. משההסכם חל על כל הגמלאות המשולמות מכוח החוק ומשזה נועד להסדיר מראש את זכות השיפוי של המוסד, מבלי להידרש להליכים ממושכים, מתבקשת המסקנה כי הצדדים ביקשו למנוע, למעט במקרים חריגים, את זכותו של המל"ל לשיבוב. גם ההבחנה שמבקשות הנתבעות לעשות בין קביעת שיעור הנכות, שלדבריהם אינה אמורה להשתנות לבין מבחני אי-כושר אינה משכנעת ומכל מקום אין למצוא לה אחיזה לא בלשון ההסכם ולא בתכליתו. אכן נכון, נדמה כי לנוכח תכלית ההסכם ורצון הצדדים במניעת התדיינויות עתידיות, בנוגע למקרים פרטניים ולנוכח העובדה כי יתכנו מקרים בהם יש להכיר בתביעת השיבוב גם מקום בו קבע המל"ל בהחלטותיו, שיעור נכות אחר מזה שנקבע בתביעת הניזוק, כמו גם מקום בו קבע המל"ל קיומו של קשר סיבתי, על-אף שזה נשלל בתביעה, הרי שאין לראות בהחלטתו, להכיר בתביעת הנפגע לקצבה מיוחדת, בהיעדר טעם של ממש, התנהגות בחוסר תום-לב.
16. יחד עם זאת, אין בדברינו כדי להוביל למסקנה כי לעולם לא ניתן יהיה להשיג על דרישתו של המוסד ונדמה כי אף המוסד מודה בכך (ראה סעיפים 40, 43 לסיכומיו). אין חולק כי זכותו של המוסד מכוח ההסכם כפופה לעיקרון תום-הלב המחייב כל צד לחוזה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). לפיכך, במקרים של טעות ברורה וגלויה על פני החלטותיו, לא יוכל המוסד להסתתר מאחורי מילותיו של ההסכם ולדרוש שיפוי בגין תשלום לנפגע שבטעות יסודו. כך בנסיבות של טעות וכך גם מקום בו החלטתו אינה סבירה על פניה או נגועה בפגם אחר הנגלה על פני ההחלטה, ולמצער, מקום בו הובאו ראיות של ממש החותרות תחתיה. אמת, מטבע הדברים, מקרים אלו, לצד נסיבות חריגות אחרות, שאינן מענייננו (המלמדות בעליל על התנהגות שלא בתום-לב וקבלת החלטה משיקולים זרים ופסולים), הינם נדירים, ובשים לחזקת הכשרות, ממנה נהנה המל"ל, כרשות ציבורית הפועלת על-פי דין מוטל נטל כבד על הטוען לקיומן. נסיבות אלו לא התקיימו בענייננו, שכן החלטת המל"ל איננה בלתי-סבירה על פניה ולמצער, לא הובאו ראיות משמעותיות ש-"מכרסמות" בהחלטתו, עד כדי צורך בבחינה מחודשת ואין בדו"חות החקירה, ובמיוחד, בהיעדר חוות-דעת מומחה, המבססת את תוכנם, כדי להוות תשתית ראייתית מספקת לעניין זה.
17. בענייננו, החליט המוסד על הענקת קצבה מיוחדת בשל קשיי הנפגע בהליכה, בלבישה ובהכנת אוכל. בעניין לבישה והכנת אוכל לא העלו הנתבעות כל טענה. אשר למגבלה בהליכה, שעליה ביקשו לחלוק, הרי שגם מחקירת הנתבעות עולה כי הנפגע צולע והגם שהנפגע נראה צועד ללא הליכון, אין בכך כדי ללמד על שינוי של ממש במצבו. אם כן, החלטת המוסד, בנסיבות אלה, אשר ניתנה על-ידי רופא המוסד ופקיד שיקום, הינה סבירה ועומדת בתנאי תקנה 10(א) לתקנות, ואין בהתרשמותו של חוקר, שאינו מומחה רפואי או מומחה לשיקום כדי להפחית ממשקלה, עד כדי היותה בלתי-סבירה. מכאן, שאין בממצאי החקירה כדי להצביע על שינוי מהותי במצבו של הנפגע המצדיק בדיקה חוזרת, לבחינת האפשרות לשלילת הקצבה המיוחדת, וממילא אין לראות בהתנהגותו ובסירובו של התובע לעיין מחדש בהחלטתו, חוסר תום-לב. 18. כללם של דברים, החלטת המוסד בדבר תשלום הקצבה המיוחדת מעוגנת כדבעי בהחלטותיו ואין בדו"חות החקירה, כשלעצמם, כדי לחייבו בבדיקה חוזרת של הנפגע ועיון מחדש בהחלטתו ומשכך, אין לראות בדרישת המל"ל לשיבוב הגמלאות, בגינה, התנהגות שלא בתום-לב.
19. הנתבעות חלקו גם על חובתן לשלם לתובע את ריבית הפיגורים על-פי ההסכם וזאת בשל המחלוקת הכנה והלגיטימית השנויה בין הצדדים בתיק זה (עמ' 8-7 לסיכומיהן). דין טענה זו להידחות, משעניין זה הוכרע בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"א (מחוזי-י-ם) 9105/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (אשר צורף לסיכומי התובע, פורסם בנבו), שם נקבע כי החיוב בריבית יחול גם במקום בו מתעוררת מחלוקת לגיטימית בין הצדדים להסכם (לעניין הדיון בשאלת הריבית ראה: פסק-דיני ב-ת"א (י-ם) 17743/00 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ - פורסם בנבו, פסקה ו', ז', שם). עוד טענו הנתבעות כי אין לחייבן בריבית פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית אלא בריבית שקלית בלבד. גם טענה זו דינה להידחות, משעניין זה הוכרע ב-ע"א (מחוזי-י-ם) 9105/06 לעיל, שם נקבע כי לעניין סעיף 6 להסכם יש לחייב את המבטחת בריבית פיגורים (ראו גם ה"פ (מחוזי-ת"א) 111/07 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו).
ו. סוף דבר
20. הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע, סך של 458,661 ש"ח, בצירוף ריבית הפיגורים הקבועה בהסכם, כפי שתצטבר, עד מועד התשלום בפועל."

שאלה: מה פירושו של סעיף 112(ג) לחוק ב"ל?

תשובה: ב- עב"ל 271/99 {הרמן אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(3), 684 (2002)} נפסק כי "סעיף זה בא להרחיב את הזכאות למענק המיוחד ולקצבה המיוחדת, שהם מנת חלקו של נכה עבודה שדרגת נכותו 75% לפחות, גם על מי שדרגת נכותו פחותה מזו, אך אין בשום פנים ואופן ללמוד מהוראה זו איסור למלא את ההוראה הכללית של החוק בתוכן מפורט על-פי ההתוויה של החוק. בדרך זו הלכו התקנות גם במקרה זה."

שאלה: מה פירושו של סעיף 112(א)(1) לחוק ב"ל?

תשובה: ב- בג"צ 5395/01 {יעקב סדיק נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', תק-על 2001(3), 1219 (2001)} קבע בית-המשפט:
"הנוסח המשולב של חוק הביטוח הלאומי לא נתכוון לבטל את תוכנו של החוק הקודם, ואין בשינויי הנוסח שנעשו בסעיף 112(א)(1) כדי לבטל את התקנות שנעשו מכוחו, למרות שבנוסח המשולב הושמטה המילה "בתקנות".
סעיף 112(א)(1) עבר נוסחים שונים בגלגוליו השונים של חוק הביטוח הלאומי, אך הוא נותר סעיף שבו הקנה המחוקק הראשי סמכות להתקין תקנות הקובעות את ההסדרים ואמות-המידה לזכאות לקיצבה מיוחדת לנכה עבודה...
מן הסעיף עולה, כי כדי שנכה עבודה יהיה זכאי לקבלת קיצבה מיוחדת, אין די שתקבע לו דרגת נכות של 75% כטענת העותר, אלא עליו לעמוד בתנאים שנקבעו בכללים שנקבעו מכוח הוראת סעיף 112(א) לחוק.
מסקנה זו מתחייבת בין היתר מהוראת סעיף 318 לחוק ב"ל."

שאלה: מתי משולם מענק במקום קצבה על-פי סעיף 113 לחוק ב"ל?

תשובה: ב- ב"ל (ת"א-יפו) 4519/05 {מנדל אינס נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 1351 (2008)} קבע בית-הדין כי:
"סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי עוסק במתן מענק על-ידי הנתבע במקום קצבת נכות מעבודה ובתנאי שהנתבע משתכנע שלזכאי הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור.
'אולם אם פעל הנכה בעת המרת המענק מתוך טעות, לה היה המוסד שותף, דהיינו טרם גובשה ההלכה על פיה אין לנכה זכות לקיצבת נכות מוגדלת, לנכה הזכות לביטול המרת הקיצבה במענק, כך שהנכה יחזיר למוסד את כל אשר קיבל, בערכים ריאליים, ותוך קיזוז בין השניים (בג"צ 221/86 אליעזר כנפי נ' בית-הדין הארצי לעבודה והמוסד, פ"ד מא(1), 469 (1986)).' (עוקדן הביטחון הסוציאלי השופט מנחם גולדברג (מהדורה 28), פרק ה', עמ' 1.240-1.239)."
{ראה גם ב"ל (ב"ש) 1797/05 אטדגי יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי-סניף באר-שבע, תק-עב 2005(4), 1629 (2005)}.

שאלה: מה דינו של מערער שהגיש בקשה להיוון קצבתו על-פי סעיף 113 לחוק ב"ל?

תשובה: ב- עב"ל 231/99 {המוסד לביטוח לאומי נ' אברהם הרמן, תק-אר 2003(2), 1206 (2003)} קבע בית-הדין:
"אין לאפשר לפקיד השיקום ליזום זימון לבדיקה רפואית בפני ועדה רפואית המוסמכת להפחית את אחוזי הנכות. הבדיקה הנדונה מתבצעת מכוח תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.
התקנה מאפשרת למוסד לביטוח לאומי לבקש בדיקה מחדש של נכה מעבודה כל שישה חודשים. המשיב טען שוועדה זו הפועלת מכוח פניה לבדיקה מחדש של המוסד לביטוח לאומי רשאית אך להפחית אחוזי נכות ולא להגדילם.
3. בית-הדין האיזורי קבע כי מנוסח הסעיף המאפשר היוון לא עולה, כי יש מקום להתנות טיפול בבקשת היוון של נכה בהפניית המבקש לוועדה רפואית. נפסק כי הנוהל "4.8 היוונים" לפיו המוסד רשאי להעמיד את המבקש להוון את קצבת נכותו מעבודה, לבדיקה מחודשת מהווה חריגה מסמכות ועל-כן בטל מעיקרו.
אולם, בית-הדין האיזורי קבע כי תקנה 37 הנ"ל היא תקנה עצמאית הניתנת ליישום בכל עת. וכלשון בית-הדין האיזורי:
'מהאמור לעיל אין להסיק שהנתבע אינו מוסמך להעמיד נכה לבדיקה רפואית לפי תקנה 37 לתקנות. לפי נוסח התקנה, הנתבע רשאי לבקש נכה לעמוד בפני ועדה רפואית בכל עת, ולצורך זה אין הנתבע צריך להמתין עד שנכה יגיש בקשה כלשהי לנתבע, יהא נושא הבקשה אשר יהא, לרבות בקשה להיוון. תקנה 37 לתקנות הינה עצמאית, והינה ניתנת ליישום בכל עת.'...
7. ראשית נבהיר כי הנכה אינו זכאי, כדבר שבזכות, שקצבתו תומר במענק באמצעות היוון הגימלה (דב"ע לח/0-6 אורן אנגל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 353), ואף אם סובר המוסד כי לנכה הכנסה קבועה ומספיקה, רשאי הוא לדחות את הבקשה מנימוקים סבירים וענייניים (ראה דב"ע לג/0-12 סלים ערביד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 213).
8. שנית הטעם למתן גמלאות ארוכות טווח בדרך קצבאות עולה ממטרתו של הביטוח הלאומי. המטרה היא להבטיח מינימום לקיומו הכלכלי של הזכאי כל עוד יעמוד הצורך כך שהוא לא יהיה תלוי במזלו ותבונתו הכלכלית, או במצב כלכלי שיכול כי ישתנה במרוצת השנים, כך שסכום חד-פעמי הנראה כמועיל ומושקע טוב יתברר ברבות הימים כי לא היה אלא משענת קנה רצוץ. לשון אחר, המטרה היא למנוע מצבים בם יגיע הזכאי מכוח חוק הביטוח הלאומי למצב של קיום מינימלי ויהיה חסר אמצעי קיום. לא שיקולים של כדאיות עסקית אלא שיקולים של מדיניות חברתית עומדים מאחורי גישה זו (ראה דב"ע לח/0-6 אורן אנגל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 353; דב"ע נז/0-168 המוסד לביטוח לאומי נ' מיכאל זוזובסקי, פד"ע לב 467; עב"ל 361/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה באשה, פד"ע לד 433). ההיוון מהווה תשלום חד-פעמי במקום קצבה, היינו, במקום תשלום תכוף. הסיכון שבהיוון הוא ניתוק הקשר בין הנכה למוסד לביטוח לאומי. ניתוק זה הוא דו-סיטרי: נכה שמצבו הוחמר לא תהא לו זכות למענק נוסף למרות גידול בדרגת הנכות. מן העבר השני אין המוסד לביטוח לאומי יכול לקבל החזר מקום בו הוטב מצבו הרפואי של הנכה וירדה דרגת נכותו. לא בכדי דאג המחוקק להטיל תנאים מכבידים בטרם מתאפשרת המרת הקצבה בתשלום חד-פעמי. התכלית היא שהנכה לא יהפוך למקרה סוציאלי ונטל על החברה בניגוד לתכלית החוק (ראה דב"ע מא/53-0 יחזקאל זימן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 253; דב"ע מו/22-0 אליעזר כנפי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 253, 258; יש לציין כי תוצאת פסק-הדין שונתה ב-בג"צ 221/86 כנפי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(1), 469 (1986), אך ההלכה הכללית לא שונתה).
9. המחלוקת היא האם כדין קבע המוסד לביטוח לאומי בחוזר נפגעי עבודה/515 כי לאור הנחיה 4.8.5.1, חייב 'בכל מקרה של בקשה להיוון שיקומי על מנהל יחידת הגימלאות, או פקיד תביעות בכיר בנ.ע. לבדוק את התיק ולברר אם קיימת הוראה להפעלת תקנה 37, או אף אם אין הוראה, האם יש מקום לבקש דיון מחודש לאור הממצאים שבדו"ח הוועדה אשר קבעה לאחרונה את דרגת הנכות'. ברי כי לא עולה מנוסח הסעיף בחוק כי בכל מקרה יש מקום להתנות טיפול בבקשת ההיוון של נכה בהפניית המבקש לוועדה רפואית לפי תקנה 37 לתקנות. ברם המוסד לביטוח לאומי רשאי לדרוש בדיקה מחדש במקרים המתאימים. החוזר האמור אינו קובע כי בכל מקרה יש להפנות את הנכה לבדיקה. לו כך היה לא היה הדבר לגיטימי. אין לשלול מפקיד התביעות או ממנהל יחידת הגימלאות שיקול-דעת.
על פונקציונרים אלו להפעיל שיקול-דעת. ברם אין לקבל את גישת המשיב כי המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לבדוק את המועמד להיוון גמלתו. המוסד חייב לבחון ולשקול היטב את ההצדקה להיוון. על הפונקציונרים להם נתון שיקול-הדעת לשקול האם יש סיכוי סביר שהמצב הרפואי של הנכה ישתנה לטובה או לרעה. צדק בית-הדין האיזורי שאין לכפות עליהם ביצוע בדיקה חוזרת. יש לאפשר להם לשקול. אך לגיטימי הוא להורות למי שלו שיקול-הדעת לשקול את השאלה.
10. הנה כי כן המוסד לביטוח לאומי רשאי להעמיד את התובע בפני ועדה רפואית מכוח תקנה 37 לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה. הוא רשאי לעשות זאת בכל מקרה מכוח סמכותו הנתונה לו בתקנה 37 הנ"ל. ועדה רפואית זו רשאית לשנות את דרגת נכותו של המבקש היוון. יוסבר כי לצורך קבלת החלטה יהיה רשאי פקיד השיקום להתחשב במצבו הבריאותי, בתפקודו התעסוקתי ובמצבו האישי וזאת כדי להבטיח יישום התוכנית וניצול כספי ההוון לטובת הנכה במידה ותתקבל החלטה חיובית.
11. הערעור מתקבל במובן זה שפקיד התביעות או מנהל מחלקת הגמלאות חייב בכל מקרה לשקול את הבדיקה הראויה, כולל שיקול-דעת האם להעמיד את מבקש ההיוון לבדיקה מחדש לפי תקנה 37. סמכות זו נתונה למוסד מכוח תקנה 37 כפי שציין בית-הדין האיזורי. סמכות זו באה לידי ביטוי בנוהל ובחוזר העבודה. לא מדובר בחובה להעמיד לבדיקה. מדובר בחובה לבחון את האמצעים הראויים ולשקול האם לאורם מתאים הנכה מעבודה להיות מועמד להיוון גמלתו. זאת לאור מהות ההיוון - תשלום חד-פעמי במקום קצבה ואין חזרה ממנו (ראה דב"ע שם/4-7 נתן הפטקה נ' הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע יב 337, 341-340).
12. טענה נוספת בפי המשיב לפיה הוא מסרב להיענות להזמנה להיבדק בוועדה רפואית בטענה שהוועדה אינה אובייקטיבית. כמו-כן, טוען המשיב שאת הדיון בוועדה מנהלת מזכירת הוועדה ועל-כן איננו מאמין באובייקטיביות של הוועדה. אשר לטענתו זו של המשיב לגבי מעורבות המוסד לביטוח לאומי בדיוני הוועדה, אנו ממליצים כי המערער ייבדק בעיר שאינה עיר מגוריו, אם רצונו בכך ולו רק למראית פני הצדק. המלצתנו זו עולה בקנה אחד עם הפסיקה אשר קבעה כי על חברי הוועדה להיות עצמאיים ולא תלויים במוסד לביטוח לאומי (ראה דב"ע נב/22-01 עזרא חבשה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 311, 323; דב"ע נד/55-01 אליהו ועקנין נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 226, 229).
הערעור התקבל כאמור לעיל. אם המוסד לביטוח לאומי ימצא לנכון לאחר שיפעיל את שיקול-דעתו, להפנות את המשיב לבדיקה רפואית מחדש, יבדק המשיב בעיר אחרת."

שאלה: מהם ההיבטים המשפטיים להיוון קצבת נכות מעבודה?

תשובה: ב- ב"ל (נצ') 1364/98 {קרול אייזנשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(1), 1708 (2001)} קבע בית-הדין:
"המקור המשפטי לאפשרות ההיוון של קצבת נכות מעבודה או חלקה, מצוי בסעיף 113 לחוק ב"ל...
16. ההוראה לגבי ההיוון, האמורה בסעיף 113 לחוק, היא חריגה לכלל המחייב תשלום גמלת נכות מעבודה (לנכי עבודה בשיעור של 20% ומעלה), בדרך של קצבה חודשית. על היתרון של תשלום קצבה חודשית, עמד בית-הדין הארצי לעבודה, ב-דב"ע לח/0-6 אנגל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 353, שם נאמר:
'הטעם למתן גמלאות ארוכות טווח בדרך קצבאות עולה ממטרתו של הביטוח הלאומי, והדבר מתאפשר בשל מהותו של הביטוח הלאומי. המטרה היא - להבטיח מינימום לקיומו הכלכלי של הזכאי, כל עוד יעמוד הצורך, ושלא יהיה תלוי במזלו ותבונתו הכלכלית. או במצב כלכלי שיכול ויכול כי ישתנה במרוצת השנים, כך שסכום חד-פעמי הנראה כמועיל ומושקע טוב יתברר ברבות הימים כי לא היה אלא משענת קנה רצוץ. לשון אחר - המטרה היא למנוע מצבים שבהם יחזור הזכאי מכוח חוק הביטוח הלאומי להבטחת קיום מינימלי, ויהיה לחסר אמצעי קיום, או כי מה שניתן להבטחה חלקית של קיום - ירד לטמיון. זאת המטרה. ומהותו של הביטוח הלאומי, המאפשרת השגת מטרה זאת, עולה מכך שעצם יסודותיו, כליו ודרכי המימון - מבטיחים כי לא יחדל לפעול ויעמוד בהתחייבויותיו. לא שיקולים של כדאיות עסקית, אלא שיקולים של מדיניות חברתית עומדים אחרי שיטת גימלאות זאת.' (שם, 358)
גם בית-המשפט העליון אימץ גישה זו, ב-ע"א 255/74 המוסד לביטוח לאומי נ' אלמוהר ואח', פ"ד כט(1), 11 (1974), שם נאמר לגבי מטרת הקצבה החודשית כי היא:
'להבטיח אמצעי קיום מתאימים למבוטחים, לתלויים בהם ולשאירים, כל אימת שהכנסותיהם פוחתות או נעלמות לחלוטין מאחת הסיבות שהחוק דן בהן...
בתשלום חד-פעמי טמונה הסכנה של הוצאת הכספים ובזבוזם בבת אחת או הפסדם כתוצאה מהשקעה לא בטוחה או לא טובה.' (שם, 14)
17. מכאן, שכאמור לעיל - ההוראה שלפיה ניתן להוון את הקצבה החודשית או חלקה, ולשלם במקומה מענק, על-פי סעיף 113 לחוק - היא חריגה.
לנכה עבודה, ששיעור נכותו מעל 20%, אין זכות מוקנית לכך שהוא יוכל לקבל מענק במקום קצבה. הדבר מותנה בהסכמתו של המוסד לביטוח לאומי, ובשיקול-דעתו.
מהו שיקול-הדעת שעל המוסד לביטוח לאומי להפעיל בעת שהוא מתבקש להחליט בעניין בקשתו של נכה עבודה להיוון קצבה וכיצד אמור המוסד לביטוח לאומי להפעיל את שיקול-הדעת? תשובות לכך ניתנו בפסקי-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה.
פסק-הדין המקיף הראשון של בית-הדין הארצי לעבודה אשר עסק בכך, היה דב"ע לח/0-6 הנ"ל.
נביא כאן ציטוט נרחב מפסק-הדין האמור, כדי לראות מה היה הנתבע אמור לשקול:
'חייבים תמיד לזכור, ששיקול-דעת אשר המחוקק הפקיד בידי... המוסד לביטוח לאומי, הופקד בידיו על-מנת שיפעילו ולא יתעלם ממנו, ועל-מנת שרק שיקולים רלוונטיים יהיו לנגד עיניו, ויתקיים כל שאר המתחייב מהמשפט המינהלי לעניין הפעלת שיקול-דעת, והדברים ידועים... משניתן לרשות הכוח להפעיל שיקול-דעת בעניין שאינטרס של הזולת תלוי בו - לא רק שכשר הדבר כי יקבעו "מדיניות" להפעיל שיקול-הדעת, אלא שרצוי הדבר לשם מניעת שרירות, מקריות ואפליה... אך, סייג לאמור. הסייג הוא, שאותה מדיניות לא תהפוך לנורמה משפטית אשר מי שלו שיקול-הדעת יראה עצמו קשור בה כאילו באה מהמחוקק, כך שהפעלת המדיניות תבוא במקום הפעלת שיקול-הדעת... ה-"מדיניות" אינה מסלול הגדור משתי פאותיו, כך שאין לסטות שמאלה או ימינה. "המדיניות" היא ציר שסביבו מופעל שיקול-הדעת, עת דרך ההפעלה, כולל בחינת סבירות השיקולים, נתונים לפיקוח שיפוטי... אם אבני הבוחן המשמשות להפעלת שיקול-דעת סבירות הן או לאו, ייקבע בראש ובראשונה לאור מטרת החוק המקנה את שיקול-הדעת - היינו לאור הרלוונטיות והסבירות של אלה, להשגת המטרה... מדיניות המוסד במתן היוונים היא לאשר היוונים לשם קידום שיקומי של הנכה או לשם שיפור תנאים לאיכות חיים סבירים הנובעים מהנכות... לשאלה, מהו אותו "קידום שיקומי"... ודאי תשובות רבות, שבגלל ריבויין ספק אם יכול הוא לשמש קנה-מידה למדיניות. על כל פנים ברור, שאם הכוונה היא לשיקום מקצועי ולשיקום רפואי, ושני אלה מושגים ברורים ומוגדרים - אין הם רלוונטיים...
לעניין סעיף 70 לחוק (היום - סעיף 113), או שהרלוונטיות שלהם מעטה ביותר.
וכל כך למה? כי שני אלה נתונים לנכה כתוצאה מפגיעה בעבודה - כזכות מכוח החוק ואין הוא צריך להמיר קצבתו למענק למען אותו שיקום... מהי המשמעות של "שיקום מקצועי" עת בעובד עצמאי מדובר - הוא בצריך עיון. יצויין, שכנראה מאן דהוא לא הבחין בין שיקום מקצועי לבין אותו מושג כללי - "שיקום"... ואם ל-"שיקום" במשמעות הרחבה ביותר - החל מ-"קיוסקים" ו-"פרנסות" למיניהן, דרך שיקומים "סוציאליים" למיניהם ועד ל-"ביסוס כלכלי" - מכוונת ה-"מדיניות", אין מבחנים אלה רלוונטיים יותר מאשר נוסחה כללית שתאמר, כי ההמרה רצויה וטובה לנכה, בקשר לנכותו... הסכום שעומד לרשותו של הנכה - כזכות - היא הקצבה החודשית המשתלמת לו כל ימי חייו. הסכום המהוון אינו אלא מושג שהופך לממשי עת מתקיימים כל התנאים ותופסים כל השיקולים להמרת הקצבה במענק, עת השיקול העיקרי הוא, אם ההמרה תשרת שירות טוב יותר את הנכה מבחינת מטרת הביטוח הלאומיחוק, והמוסד לביטוח לאומי מחליט להמיר הקצבה במענק... מכאן למדים גם על "טיב" ההשקעה, אם להשקעה מכוון הסכום שיתקבל, באשר יתכן ובנסיבות מיוחדות, עת מתקיים התנאי שבלעדיו אין - קיום "הכנסה קבועה..." ישמש הסכום להוצאה שהיא לטובת הנכה בקשר לנכותו. טיב ההשקעה שבה מדובר... ייבחן, בראש ובראשונה, בשל מטרתה, בהבטחת שמירת הקרן ואם לא שמירה במידה זהה לשמירתה במוסד לביטוח לאומי - לפחות שמירה באותה מידה ששמורים כספי נאמנות או קרנות ביטוח. ספק רב אם השקעה בדרך הלוואה במפעל מסחרי או במפעל תעשייתי, שלא מתקיימים בו תנאים מיוחדים, עונה על תנאי זה. יש ליתן משקל ראוי לכך שבסעיף 70 לחוק מדובר ב-"הכנסה קבועה", עת הדיבור "קבועה" משמעותי ביותר לעניין מטרת החוק... תנאי מוקדם להפעלת שיקול-הדעת הנתון למוסד לביטוח לאומי... הוא, שלנכה תהיה 'הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו' או שיהא לו 'סיכוי מבוסס להכנסה כאמור', ויכול שאותו סיכוי יבוא כתוצאה מההמרה. אם מתקיים או שאינו מתקיים התנאי האמור הוא עניין שבעובדה, עת הפירוש שנותנים למושגים "הכנסה קבועה" ו-"סיכוי מבוסס" הוא למשפט..." (שם, 363-359)
מהמצוטט לעיל, ניתן להבין כי המשקל העיקרי שיש לתת בהפעלת שיקול-הדעת בעניין בקשות לפי סעיף 113 לחוק, הוא בעניין ההכנסה הקבועה או הסיכוי להכנסה קבועה (סיכוי שייתכן שיבוא בעקבות קבלת הבקשה להיוון). הבחינה של אותה הכנסה קבועה או אותו סיכוי להכנסה קבועה, אמורה להיות על-סמך עובדות שתובאנה למי שמפעיל את שיקול-הדעת.
עוד ניתן ללמוד מהמצוטט לעיל, שההיבט ה-"שיקומי" (אשר לגבי עובד עצמאי - איננו מוגדר כלל) - אם הוא בכלל רלוונטי - הרי שהרלוונטיות שלו שולית, ומשקלו של היבט זה נמוך בהשוואה למשקל שאלת ההכנסה הקבועה או הסיכוי להכנסה כזו.
18. ההלכה היא כי מששיקול-הדעת בעניין קבלת בקשות להיוון ניתן למוסד לביטוח לאומי, הרי שעליו להפעיל את שיקול-הדעת ובית-הדין איננו מוסמך לעשות זאת במקומו (ראו למשל דב"ע לג/0-12 ערביד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 213, וכן דב"ע נז/0-168 המוסד לביטוח לאומי נ' מיכאל ז'וז'ובסקי, פד"ע לב 467 ופסקי-דין אחרים).
19. לפיכך, יהיה עלינו לבחון, בהיבט בחינה של המשפט המינהלי - אם נפלו פגמים בהפעלת שיקול-הדעת על-ידי גב' קריא...
עדותה של גב' קריא בעניין סמכותה, אכן מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, כפי שנפסקה ב-דב"ע לח/0-6 הנ"ל, אשר אבחנה במפורש בין סמכותו של פקיד התביעות לבין סמכות פקיד השיקום, וקבעה כי מי שמוסמך להחליט בעניין בקשות להיוון - הוא פקיד תביעות.
בפסק-הדין האמור נאמר:
'מכאן להנחה האחרונה ששימשה למוסד לביטוח לאומי - ההנחה שפקיד שיקום הוא המוסמך להחליט בבקשה למענק, מכוח סעיף 70 לחוק. חוק הביטוח הלאומי ערוך כך, שיש וסמכויות מסויימות שמורות במפורש לנושאי תפקידים מסויימים, והם ורק הם רשאים למלא אותם תפקידים, בסייגים שבחוק - ובכפיפות למרות המינהלית המתחייבת מסעיף 208 לחוק. אחד מאלה הוא "פקיד תביעות", הפועל מכוח סעיף 130 לחוק (היום - סעיף 298). "מענק" מכוח סעיף 70 לחוק הוא בגדר "גימלה" - אמנם גימלה שבשיקול-דעת - ועל-כן ההחלטה אם לתיתה או שלא לתיתה היא בידי פקיד תביעות, ולא בידי עובד אחר מעובדי המוסד לביטוח לאומי... בהפרדה בין סמכויותיו של פקיד תביעות ובין סמכויות אופרטיביות של הענפים והשירותים, התכוון ודאי המחוקק להבטיח מידת מה של אי-הזדהות רצויה של המחליט בתביעה עם הפעולה הענפית או השירות...
משנותנים את הדעת למשקל ש-"המדיניות" לעניין המרת קצבה במענק מייחסת ל-"שיקום" - אפשר להבין כיצד הגיעו לכך שפקיד השיקום הפך לפקיד תביעות. אף לו אותו משקל היה במקומו - וכאמור, אין הוא במקומו - עדיין עומד בתוקפו סעיף 130 לחוק המייחד סמכויות לפקיד תביעות, מטעמים שכאמור ודאי היו לעיני המחוקק.' (שם, 362-361)
22. הנתבע לא טען וודאי שלא הראה, כי לאחר טיפולה של גב' קריא בעניינו של התובע - הועבר העניין להחלטת מי מפקידי התביעות, וכי היתה החלטה כזו. לא נשלח לתובע מכתב דחיה אחר חוץ ממכתביה של גב' קריא.
אף אם היה נטען כי גב' קריא היתה "פקידת תביעות" לעניינו זה של התובע, הרי שהיא עצמה העידה, כמצוטט לעיל, שהיא לא מוסמכת להחליט בבקשה להיוון.
23. העולה מכך הוא - שכפי הנראה, הנתבע כלל לא נתן החלטה מוסמכת חדשה בעניין בקשתו של התובע להיוון.
24. העובדה שהנתבע (כנראה) לא נתן החלטה מוסמכת חשדה בעניין בקשתו של התובע לקבל מענק במקום קצבה, לאחר פסק-הדין בתיק נו/0-35, איננה שוללת את סמכותנו לדון בתובענה שבפנינו. הנתבע היה אמור לתת החלטה, וגם אם לא החליט, הרי שאנו מוסמכים לדון בתובענה. מכל מקום, במהלך הדיון - התייחסו הצדדים להחלטתה של גב' קריא כאילו היא החלטתו של הנתבע, ועל-כן - נבחן להלן את אופן הפעלת שיקול-הדעת על-ידי גב' קריא, וכאמור לעיל - נבדוק אם שיקול-הדעת הופעל בהתאם להלכה הפסוקה.

שאלה: מה משמעות הסייגים להיוון קיצבת נכות מעבודה?

תשובה: ב- עב"ל 361/97 {המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה באשה, תק-אר 99(3), 15326 (1999)} קבע בית-הדין:
"11. משמעות הסייגים להיוון קיצבת נכות מעבודה הוסברה ב-דב"ע לג/0-12 ערביד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 213, 215, כדלקמן:
'3. דאגתו של המחוקק נתונה לנפגע עבודה, למען יובטחו לו אמצעי קיום, טיפול רפואי, שיקום רפואי, ולפי הצורך - שיקום מקצועי. למטרות אלה פתוחים משאבי המשיב בפני הנפגע, קל וחומר בפני הנכה, ככל שמצבו מצריך את זאת וככל שניתן לעשות במסגרת החוק. היוון קצבה במענק נמנה על מגוון הגימלאות הניתנות לנפגע עבודה, אך מתן המענק עשוי להביא לניתוק הקשר המתמיד שבין הנכה והמוסד לביטוח לאומי. בכך ראה המחוקק צעד מרחיק לכת, אם כי לעיתים מועיל וחיוני, ורצה שיינקט רק לאחר שיקולים מירביים, ומכאן הסייגים המכבידים.
4. הנכה אינו זכאי, כדבר שבזכות, שקצבתו תומר במענק, והמשיב, אם מתבקש להוון את הקצבה, רשאי להסכים או לסרב. ואף אם סבור הוא כי לנכה הכנסה קבועה ומספיקה, רשאי המשיב לדחות את הבקשה מנימוקים סבירים וענייניים.'
{ראה בנושא זה גם דב"ע לח/0-6 אנגל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 353, 358; דב"ע מא/0-53 זימן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 253, 257; דב"ע מו/0-22 כנפי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 253, 258; דב"ע מט/0-32 המוסד לביטוח לאומי נ' אוזן, פד"ע כ 423, 427; דב"ע נב/0-261 הרמן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע נו/0-263 אליעזרוב נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע נז/0-168 המוסד לביטוח לאומי נ' ז'וז'ובסקי (טרם פורסם); ע"א 255/74 המוסד לביטוח לאומי נ' אלמוהר ואח', פ"ד כט(1), 11, 14; ד"נ 16/83 גולדברגר נ' בסה ואח', פ"ד לז(4), 153; בג"צ 92/83 נגר נ' מנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה (פעולות איבה) במוסד לביטוח לאומי ואח', פ"ד לט(1), 341, 354).
12. ההלכה היא, כי במסגרת הפיקוח השיפוטי של בית-הדין לעבודה על החלטת המוסד לביטוח לאומי לגבי היוון קיצבת נכות מעבודה, אין בית-הדין מוסמך להחליף את שיקולו של המוסד בשיקולו של בית-הדין, בעניינים שבית-הדין 'אינו ערוך לטפל בהם ושאין לו הכלים לכך' (דב"ע לג/0-12 הנ"ל, בעמ' 216).
בעניין זה, בדרך-כלל, 'אמנם לא יעמיד בית-הדין שיקוליו הוא במקום שיקולי הרשות, אך יחזיר העניין לרשות תוך מתן הנחיות לעניין השיקולים הרלוונטיים... הכוונה היא לכך, שבית-הדין עצמו לא יהיה למפעיל שיקול-הדעת, אך כאמור לעיל, יעמיד את הרשות על טעותה, יתן הנחיות לעניין המבחנים הראויים, ויחזיר העניין כדי שישקלו בו מחדש' (דב"ע לח/0-6 הנ"ל, בעמ' 364)."
{ראה גם תב"ע (ב"ש) 863/97-0 גאון שבתאי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 99(1), 468 (1999)}.

שאלה: מה דינה של עליה בנכות המזכה לקצבה על-פי סעיף 114 לחוק ב"ל?

תשובה: עלתה דרגת נכותו של נכה עבודה אחרי קבלת מענק עד כדי לזכותו לקצבה, ינוכה מהקצבה האמורה הסכום שבו עודף המענק האמור על-סך כל הקצבאות שהיו משתלמות לו, מהיום שבו היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו היה זכאי לקצבה עקב העליה בדרגת נכותו, אילו סעיף 106 היה חל על דרגת הנכות שזיכתה אותו למענק.

שאלה: מה דינה של הגדלת קצבה לבני 18 ו-21 על-פי סעיף 115 לחוק ב"ל?

תשובה: קצבת הנכות המשתלמת למבוטח שבעת הפגיעה בעבודה טרם מלאו לו 18 שנים, להוציא מבוטח לפי סעיף 3 שלא משתלם לו שכר בעד עבודתו, תוגדל לאחר שמלאו לו 18 שנים ותשוב ותוגדל לאחר שמלאו לו 21 שנים, הכול כפי שנקבע.
מבוטח כאמור שנפגע בעבודה לאחר שמלאו לו 18 שנים אך טרם מלאו לו 21 שנים, תוגדל קצבת הנכות המשתלמת לו בעת הגיעו לגיל 21 שנים, כפי שנקבע.

שאלה: מתי ניתן לערוך ניכוי על-פי סעיף 116 לחוק ב"ל?

תשובה: היה נכה העבודה, בתוקף זכותו לפי סעיף 86, במקום שבו נותנים לו אכסון וכלכלה, רשאי המוסד להקטין בשיעור שנקבע את הקצבה שהוא זכאי לה בעד הזמן שבו הוא נמצא באותו מקום, ובלבד שהניכוי לא יעלה על הוצאות כלכלתו שם.

שאלה: מתי ניתן להגדיל קצבת הנכות על-פי סעיף 117 לחוק ב"ל?

תשובה: קצבת הנכות המשתלמת לנכה עבודה שדרגת נכותו 50% ומעלה, בשל פגיעה בעבודה שאירעה באחת השנים הנקובות בלוח ו' (להלן - שנת הפגיעה), תוגדל בשיעור הנקוב באותו לוח בצידה של שנת הפגיעה, ובלבד שלא תעלה על הסכום המירבי ליום האמור בסעיף 97(א) כפול שלושים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קצבה או מענק לנכה עבודה