חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה

שאלה: מהו התנאי לקבלת גימלה על-פי סעיף 77 לחוק ב"ל לעניין חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה?

תשובה: הדרישה לרישום עובד עצמאי, כתנאי מוקדם לקבלת דמי פגיעה ושאר גימלאות נפגעי עבודה, נקבעה בחוק, והיא נובעת מהתכלית הסוציאלית של החוק {ראה גם ב"ל (חי') 1939/98 אסלאן עומר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(2), 505 (2003)}. ב- דב"ע נה/37-0 {ראייד פאלח נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 276} קבע בית-הדין כי מטרת הצורך ברישום של עובד עצמאי לפי סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, כתנאי מוקדם לקבלת גימלה של נפגע בעבודה, היא למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו {ראה גם דב"ע נד/268-0 אהרון פואד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 65; דב"ע מח/14-0 אריה שטרר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 326}.
זאת ועוד. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד. על-פי סעיף 77 לחוק - תנאי לתשלום גימלת נפגעי עבודה לעובד עצמאי הינו - "שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם" {עב"ל 55/96 יעקב עגם נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לג 23}.
לאור מטרתה של חובת עובד עצמאי ברישום במוסד לביטוח לאומי, נפסק כי מבוטח איננו יוצא ידי חובתו בחתימה על טופס שמטרתו "היתה שונה לחלוטין, ולא נועדה לעניין הרישום כעובד עצמאי אצל המוסד, ואין בו כל פרטים שממנו יכול היה המוסד ללמוד שהמערער הפך לעובד עצמאי" {דב"ע לא/9-0 יצחק אסא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 155; דב"ע נו/317-0 משה יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 97(2), 212 (1997)}.
חוק הביטוח הלאומי הוא החוק הסוציאלי העיקרי בתחיקתנו. תכליתו הוא "חלוקת הגימלאות לסוגיהן על-פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה, הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה. אותה חלוקה... לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. הגביה והחלוקה קשורות קשר בל-יינתק זאת בזאת, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלית של החוק. באין גביה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק" {דב"ע נז/150-0 מוזס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 102}.
לקיום התכלית כאמור, הוטלה חובת הרישום על המבוטח העצמאי. על-מנת שיהא אפשר לחייבו בתשלום דמי ביטוח וזאת ללא קשר לשאלה האם הוא יהנה מגימלה כלשהי על-פי החוק. זה טיבו של הביטוח הסוציאלי להבדיל מן הביטוח האישי, לפיו, "דמי הביטוח משולמים על בסיס סיוע הדדי בין המבוטחים והבטחת גימלה מדור לדור" {דב"ע נב/22-0 המוסד לביטוח לאומי נ' גליק, פד"ע כב 167}.
עובד עצמאי שלא נרשם ולא משלם דמי ביטוח נפגעי עבודה, פוגע בנזקקים אחרים לגימלאות נפגעי עבודה, כשם שמבוטח שאינו משלם דמי ביטוח זיקנה ושאירים, פוגע במבוטחים הזכאים לגימלאות אלה.
תקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 (להלן: "תקנות ביטוח לאומי (רישום)" או "התקנות") קובעות כי יראו עובד עצמאי כרשום אם נרשם במוסד לביטוח לאומי על-ידי מילוי טופס או הגיש דין-וחשבון שממנו נובע כי הינו עובד עצמאי {ראה תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (רישום) }.
נטל ההוכחה, להוכיח שעשה המוטל עליו להירשם במוסד לביטוח לאומי, רובץ על כתפי התובע. כאשר הנטל לא הורם, תידחה התביעה {דב"ע לה/49-0 מאיר בן מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 393} ויודגש כי "העובדה שהתובע נרשם במע"מ ובמס הכנסה אינה עומדת לזכותו של התובע, הואיל ויש להירשם גם במוסד לביטוח לאומי" {ב"ל (נצ') 1755/01 גחוש ראיד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2002(1), 358 (2002); ב"ל (י-ם) 1714/98 בוזלמיט חיגאזי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(2), 1237 (2001); עב"ל 200/97 סולמני משה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2000(1), 122 (2000)}.
ב- ב"ל (ת"א-יפו) 392/99 {לבנר רמי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2000(1), 4332 (2000)} קבע בית-הדין כי מאחר ובמועד הפגיעה התובע לא היה רשום כ-"עובד עצמאי" ואף לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם, הרי שלא התקיימו בו התנאים כדרישת סעיף 77(א) לחוק, ובדין נדחתה תביעתו על-ידי המוסד.
אין כל מניעה, כי מבוטח יהיה בעת ובעונה אחת הן במעמד של "עובד" והן במעמד של "עצמאי" {דב"ע מט/43-0 המוסד לביטוח לאומי נ' איתן ארז, פד"ע כ 518}.

שאלה: האם יש מניעה כי העובד יהיה רשום הן כעובד "עצמאי" והן כעובד "שכיר"?

תשובה: יפים לעניין זה דברי בית-הדין ב- תב"ע (ב"ש) נז/813-0 {אברהם יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(4), 106 (1998)} לפיהם אין מניעה שהתובע היה רשום בנתבע הן כ-"עצמאי" והן כ-"שכיר", אולם על-פי הראיות שבפני בית-הדין, לא הוכח על-ידי התובע, כי במועד התאונה היה רשום בנתבע גם כ-"עובד עצמאי" אלא רק ב-5.1.97 הגיש בקשה לשינוי סיווגו לעצמאי (נ/2), ואמנם, במובחן מהבקשות (נ/1 + נ/5) בטופס זה מצויין היקף שעות עבודתו הממוצעות לשבוע והכנסתו החודשית המוערכת החל מ-1/96, הכל בהתאם למרכיבים הנדרשים מכוח הגדרת "עובד עצמאי" על-פי סעיף 1 לחוק. בהודעתו בפני החוקר מיום 10.2.97 מודה התובע, כי עבד עם אביו כשנה ומתחילת 1996 במעמד של "עצמאי" אך אין כל ראיה לטענה זו לאור המסמכים והבקשות לשינוי סוג שהומצאו כראיה.
לאור הראיות שבפני בית-הדין התובע לא השכיל להוכיח, כי היה רשום בנתבע כ-"עובד עצמאי" במשך כל תקופת עבודתו גם כשכיר, או כי טופס לשינוי הסיווג ב-6/95 הינו שגוי, שכן למעשה כל שביקש הוא לדחות תשלום המקדמות. עובדה זו אף לא צויינה בהודעתו לחוקר, לא הובאה בפנינו כל ראיה אחרת לתמוך בגרסת התובע ולפיכך מסקנתנו, כי התובע לא השכיל להוכיח, כי היה רשום כ-"עובד עצמאי" ביום 13.10.96 בעת שנפגע בעבודתו.
המבחן בעניין רישום התובע כעצמאי במוסד לביטוח לאומי איננו "תום-ליבו של העובד העצמאי", אלא, הרישום בפועל {תב"ע (ב"ש) נז/583-0 נעים יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(1), 697 (1998)}. תום-לב או היעדר כוונה להשתמט מחובת הרישום ו/או חובת התשלום, איננה רלוונטית שכן, עצם היעדר הרישום במוסד לביטוח לאומי שולל את הזכאות של העובד העצמאי להכרה בתאונה כתאונת עבודה {דב"ע לד/268-0 אהרון פואד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 65; ב"ל (נצ') 2392/07 בן ארצי סופי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 28 (2008); ב"ל (י-ם) 10291/07 בתיה בהירי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7076 (2008); ב"ל (ב"ש) 3171/07 משה יעקב חניה נ' המוסד לביטוח לאומי-סניף באר-שבע, תק-עב 2008(1), 7046 (2008); ראה גם עב"ל 324/97 שמעון הניג נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 621; ב"ל (חי') 1939/98 אסלאן עומר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(2), 505 (2003)}.
שאלה: האם ניתן להסתמך על גורם אחר לעניין רישום העובד אצל שלטונות המס?

תשובה: ב- דב"ע נה/184-0 {אריה בדרה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 95(4), 11 (1995)} קבע בית-הדין כי הסתמכות על גורם אחר אינה באה במסגרת תקנה 3(10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), ואין מקום להתערב בשיקול-דעתם של פקידי המוסד. טענתו של המערער היתה, כי הוא עשה את המוטל עליו כאשר הורה לרואה-החשבון שלו לרשום אותו אצל שלטונות המס, הוראה הכוללת רישום אצל המוסד לביטוח לאומי. רואה-החשבון אכן רשם את המערער במס הכנסה ומס ערך מוסף, והיעדר רישום במוסד לביטוח לאומי, היה, על-פי גרסת המערער ורואה-החשבון, טעות טכנית בלבד.
טענה זו נדחתה הן על-ידי המוסד והן על-ידי בית-הדין קמא. כאמור לעיל, היעדר רישום משך מעל לשנה אינו מצביע על שכחה, לדעת פקידי המוסד לביטוח לאומי. אדם סביר, שעבד שנים רבות כעובד עצמאי, שם-לב, לדעת פקידי המוסד, כי אינו משלם דמי ביטוח לאומי.
בנושא זה אין מקום להתערב במסקנת בית-הדין קמא. כבר נפסק, כי סוגיית הרישום הינו עניין בין העובד העצמאי לבין המוסד לביטוח לאומי, ועובד עצמאי המועסק כקבלן-משנה, ומסר לקבלן הראשי על עבודתו כעובד עצמאי, אינו עושה את המוטל עליו להירשם על-פי סעיף 77(א) לחוק והתקנות שהותקנו בעניין רישום עובד עצמאי.
המבחן בעניין רישום כחוק, אינו "תום-ליבו" של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל. אפילו אם תתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה-החשבון התרשל באי-דיווח למוסד, ושהמערער לא שם-לב להיעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה, אין בכך לענות על תנאי החוק שהוא יעשה את המוטל עליו להירשם במוסד. למעשה, כלפי המוסד, לא עשה המערער דבר בעניין רישום או תשלום דמי ביטוח לאומי.
לאור כל האמור לעיל עולה, כי המערער לא היה רשום כעובד עצמאי על-פי החוק והמשיב לא טעה כאשר דחה את תביעתו מנימוק זה.

שאלה: מה דינו של עובד לשעה בעבודה לעניין חובת הרישום?

תשובה: עובד, במשמעותו של קיום יחסי עובד-מעביד, אשר עובד בין שעה לבין 7 ימים הוגדר על-פי חוק הביטוח הלאומי כ-"עובד לשעה".
תקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 מחייבות ברישום לעובד לשעה בעבודה שלא לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד, ולעובד לשעה בעבודה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד אם כלל מספר שעות העבודה אצל אותו מעביד אינו עולה על ארבע לשבוע, כאמור בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (רישום).
בהתאם לתקנות ולהוראות חוק הביטוח הלאומי, עובד לשעה, חייב לרשום את עצמו אם הוא עובד שלא לצורך עסקו או משלח-יד של המעביד, או כאשר היקף העבודה אינו עולה על 4 שעות בשבוע. אם מדובר בעבודה הנמשכת יותר משבעה ימים, אין מדובר ב-"עובד לשעה" וחובת הרישום חלה על המעביד, כך גם כאשר היקף העבודה עולה על 4 שעות.
סעיף 77(ב) לחוק הביטוח הלאומי, קובע חובת רישום לעובד לשעה כתנאי לזכאות לגימלה. בהתאם להוראה זו, רשאי המוסד לביטוח לאומי לשלול תשלום גימלה לעובד לשעה שלא לצורך עסקו או משלח-ידו של מעביד, אם הוא לא רשום ככזה.
על התובע להוכיח לבית-הדין את משך התקופה בה עבד אצל המעביד.
נשאלת השאלה האם יש בהיעדר רישום של התובע כדי לשלול את זכאותו לגימלה? לפי הוראות סעיף 77 לחוק הביטוח לאומי, התנאי לזכאות קיים אך ורק לגבי עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד. ההתניה איננה קיימת באשר לעובד לשעה אשר עבד לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד.
משכך, אנו סבורים, כי לא ניתן לשלול את הזכאות לגמלת דמי פגיעה של תובע, בשל חוסר רישום, כל עוד הוכח כי היתה תאונת עבודה.
ב- עב"ל 292/98 {איימן ראתב בשארה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2003(2), 1996 (2003)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בנצרת, לפיו, נדחתה תביעת המערער על-פי סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי, להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 18.7.95 כתאונה בעבודה. בית-הדין האיזורי דחה התביעה עקב כך שהמערער לא היה רשום בעת הפגיעה כעובד עצמאי או כעובד לשעה, ולא עשה את המוטל עליו כדי להירשם {תב"ע (נצ') נה/235-0 אברהים חוסרי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 97(2), 337 (1997)}.

שאלה: האם המל"ל רשאי לפי שיקול-דעתו, מטעמי צדק, לתת הענקה לאדם בכסף ובעין על-פי סעיף 387 לחוק ב"ל?

תשובה: תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) קובעת את הנסיבות המצדיקות מתן הענקה מטעמי צדק כאשר נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום, כבעניינו, או לשלם דמי ביטוח, בשל אחת מהסיבות המנויות בתקנה {ב"ל (ת"א-יפו) 3318/01 צדוק אסתר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(2), 2080 (2004)} והן:
1. מחלה או תאונה;
2. מאסר או מעצר;
3. פסלות לדין או פשיטת רגל;
4. שירות בצבא הגנה לישראל;
5. הימצאות בארץ אוייב או בארץ שאינה מאפשרת מגע חפשי עם ישראל;
6. תנאי מלחמה או פעולות אוייב;
7. אסונות טבע או תנאי אקלים החורגים מהרגיל;
8. רישום גיל לא נכון שתוקן על-פי פסק-דין, בתנאי שמבקש ההענקה נקט בהליכים משפטיים לתיקון הגיל תוך זמן סביר לאחר שעמד על הטעות;
9. מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד;
10. סיבה אחרת שלפי שיקול-דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום-לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה.
סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי (להלן: גם "המל"ל"), רשאי, לפי שיקול-דעתו, להעניק לתובע דמי פגיעה מטעמי צדק, כשתביעתו של האדם לגימלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה:
1. אי-הזדקקות לאשפוז לפי סעיף 42;
2. פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 366;
3. אי-מילוי חובת רישום לפי סעיף 77;
4. אי-השלמת תקופת אכשרה לפי סעיפים 246 או 253.
על תובע, הטוען כי הינו זכאי להענקה מטעמי צדק, לעמוד בשני תנאים מצטברים {ב"ל (י-ם) 10291/07 בתיה בהירי נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2) 7076 (2008)}:
האחד, אי-הרישום נוצר מאחר ש-"נבצר" מהמבוטח למלא את חובת הרישום, כאמור ברישא של תקנה 3. כלומר, נסיבות שלא היו תלויות במבוטח.
השני, הטעם להיווצרות הפיגור הוא אחד מ-10 הטעמים המפורטים בתקנה 3. כלומר, על המוסד לביטוח לאומי, להשתכנע כי שורת הצדק מחייבת מתן הענקה.
ב- עב"ל 55/96 {יעקב עגם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2002(1), 179 (2002)} נבחנה המילה "נבצר" בסעיף 198 לחוק, המתייחסת אף היא למבוטח שלא נרשם או לא שילם דמי ביטוח. במקרה דנן, ניתנה למילה "נבצר" פרשנות מצמצמת, קרי, "נבצר" מדובר בנסיבות אובייקטיביות שמנעו מהמבוטח לקיים את חובת הרישום".
אנו סבורים כי על הוועדה המטפלת בהענקות מטעמי צדק, להזמין את המבקש וליתן לו להעלות את טענותיו. כמו-כן, על הוועדה לנמק את החלטותיה. במקרה והוועדה איפשרה למבקש לשטוח את טענותיו בכתב, סבורים אנו, כי היא מילאה את חובתה כלפי המבקש {דב"ע נה/184-0 אריה בדרה נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 95(4), 11 (1995); ראה גם דב"ע מא/172-0 סבר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 22; דב"ע מב/13-0 המוסד לביטוח לאומי נ' ראובן, פד"ע יג 390; דב"ע מח/150-0 פלבינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 32}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חובת רישום לעובד עצמאי ולעובד לשעה