botox

המרצת פתיחה מטעם מעוניין (תקנה 252 לתקנות)

תקנה 252 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"252. המרצת פתיחה מטעם מעוניין (314)
כל הטוען שהוא מעוניין על-פי שטר קניין, צוואה או מסמך אחר, זכאי לבקש מבית-המשפט, בהמרצת פתיחה, החלטה בשאלה של פירוש הנובעת מתוך המסמך והצהרה על זכויות המעוניינים."

סמכות בית-המשפט לדון בהליך של המרצת פתיחה בשאלת פירושו של מסמך, כפי שמסדירה תקנה 252 לתקסד"א {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 111; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית ומעודכנת, סיגא 1999), 366; ה"פ 363/98 פקיד שומה ירושלים נ' ארגון המונונייט המרכזי, פדאור 00(5), 85 (2000)}.

במסגרת תקנה זו יכול להידון עניין חוזה המכר, ועניין הסכם השיתוף בין הבעלים המשותפים, וכן זכויות הקנייניות העולות מהם {ע"מ 2058/99 שאול רביע נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו, פדאור 99(4), 719 (1999)}.

ב- המ' 324/62 {"קפריש" הפצת מכוניות בע"מ נ' קרן קיימת לישראל ע"מ, פ"ד טז(2), 1351 (1962)} נדונה בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה יברר בית-משפט את הסכסוך בין הצדדים בדרך של המרצת פתיחה, ולא בדרך של בקשה רגילה. המרצת הפתיחה הוגשה לאחר שהמבקשת עיכבה מסירת מכוניות למשיבה בטענה שעליה לברר קודם את תוצאות הפיחות במטבע לגביה.

נפסק על-ידי בית-המשפט כי: כשעיקרה של הבקשה הוא פירוש המסמכים המהווים את חוזה הקניה והכרזה על זכויות הצדדים, יכול העניין להתברר בהליך של המרצת פתיחה, שבה יכול בית-משפט לנהוג חירות בקביעת הפרוצדורה ובירורה, לרבות שמיעת עדויות, שתהיה דומה וקרובה לפרוצידורה הנהוגה בבירור תביעה רגילה.

במקרה הנדון הכילה הבקשה, בצורתה המקורית, בנוסף לעילות המשפטיות שבית-המשפט נתבקש להכריע בהן גם עילות ועתירות שהדרך המתאימה לדון בהן היא על-ידי תביעה רגילה. ואולם, הבקשה צומצמה לשתי שאלות משפטיות בלבד שעוסקות בפירוש המסמכים כאמור, ולכן נראה שהמרצת פתיחה היא הצורה הנוחה והמתאימה ביותר לבירור העניין.

ב- ע"א 204/83 {שר החינוך והתרבות נ' ארגון גני הילדים, פ"ד לז(3), 400 (1983)} עסקינן במחלוקת בעניין קביעותיו של רואה חשבון שמונה כמומחה. בקשה זו הייתה שלב נוסף בהליכים משפטיים שונים, שהיו קשורים בקביעת שכר הלימוד בגנים פרטיים.

נפסק כי טענת המשיב הייתה, שיש לתת לביטוי "ותק" של שנה או של מספר שנים שבקביעת המומחה את הפירוש המילולי הרגיל. מחלוקת זו הובאה לפני בית-המשפט הגבוה לצדק על-ידי המשיב, אולם העתירה נדחתה מהנימוק, ששאלת פירוש המסמך צריכה לבוא לדיון בבית-משפט מוסמך על-פי תקנה 252 לתקסד"א. לאחר-מכן הוגשה המרצת הפתיחה הנ"ל.

ב- ע"א 594/79 {פאקא תעשיות בע"מ נ' כרמלה רוטנברג, פ"ד לו(3), 309 (1982)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בו הצהיר בית-המשפט בעקבות המרצת פתיחה, כי על המערערת להחזיר למשיבה מחצית מהלוואות הבעלים העומדת לזכותה.

בית-המשפט קבע כי המחלוקת בין הצדדים היא האם ההסכם משנת 1975 וביצועו מהווה פירוק של המערערת במשמעות ההסכם משנת 1969 הקובע כי המערערת תחזיר את חובה לבעלי מניותיה 'בעת פירוק החברה', או אם אותו הסכם משנת 1975, כשלעצמו פוגע בזכויותיה במובן סעיפים 118, 119 לפקודת החברות ומזכה אותה להחזר החוב.

בקשת המשיבה היא קבלת "החלטה בשאלה של פירוש הנובעת מתוך המסמך והצהרה על זכויות המעוניינים," כלשון תקנה 252 לתקנות סדר דין אזרחי, ועל-כן ראויה בקשתה להידון בדרך של המרצת פתיחה.

ב- ה"פ 363/98 {פקיד שומה ירושלים נ' ארגון המונונייט המרכזי, פדאור 00(5) 85 (2000)} נפסק מפי כב' השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור:

"דין הבקשה להידחות.

אין כופר בסמכות בית-המשפט לדון בהליך של המרצת פתיחה בשאלת פירושו של מסמך, כפי שמסדירה תקנה 252 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:
'כל הטוען שהוא מעוניין על-פי שטר קניין, צוואה או מסמך אחר, זכאי לבקש מבית-המשפט, בהמרצת פתיחה, החלטה בשאלה של פירוש הנובעת מתוך המסמך והצהרה על זכויות המעוניינים.'

עוד ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 113-111; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית ומעודכנת, סיגא, 1999), 366, 367.

השאלה העומדת בפני היא האם עסקינן בתובענה שעניינה שומת מס, או שמא התובענה היא לפירוש מסמך, וכעניין טפל לה תוכרע בין היתר שאלת חבות הארגון במס.

הפרק, העוסק בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") בהשגה וערעור, חל גם על מס שכר ומס מעסיקים (סעיף 168 לפקודת מס הכנסה), וזו לשונו של סעיף 150 לפקודת מס הכנסה:

'150. (א) היה אדם חולק על השומה, רשאי הוא לבקש מאת פקיד השומה, בהודעת השגה, בכתב, לחזור ולעיין ולשנות את השומה; בקשה כאמור תפרש בדיוק את הנימוקים להשגה על השומה ותוגש תוך שלושים יום מיום המצאת הודעת השומה, אלא שאם הוכח להנחת-דעתו של פקיד השומה, שהאדם החולק על השומה היה מנוע מהגיש את הבקשה תוך המועד האמור, משום שהיה נעדר מן הארץ או חולה או מכל סיבה סבירה אחרת, רשאי הוא להאריך את המועד ככל שנראה סביר לפי הנסיבות.'

סעיף 151 לפקודת מס הכנסה מקנה כלים רחבים בידי פקיד השומה בבירור השגה המוגשת על שומה שהוצאה, ובידיו לזמן עדים לבררה. איני יכולה להסכים להבחנה שעושה הארגון בין עצם הוצאת השומה לבין קביעת שיעורה. סמכותו של פקיד השומה נגזרת מכוח החיקוק, ועניינה השגות על שומה ובכללן עצם הוצאת השומה ושיעורה (ראה ע"א 714/68 יהודה צבי זיס נ' המועצה המקומית אשדוד, פ"ד כג(2), 623, 628 (1969)).

אכן ההלכה היא שאין לאפשר ערעור על שומות מס בהליך של המרצת פתיחה, כאשר נקבע הליך מיוחד בחוק לעשות כן:

'כשלעצמי, הייתי מאמץ את הגישה, שלפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חייב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על-ידי המחוקק, אלא אם הסכימו הצדדים, במסגרת סמכותה החוקית, לדרך דיונית אחרת. לדעתי מוטב לקבוע בעניין זה הלכה ברורה וחד-משמעית, כדי למנוע התדיינות מיותרת, ולא הייתי מסווג את ההלכה על-ידי "טעמים מיוחדים" למיניהם.' (ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס, פ"ד לג(1), 496, 500 (1979); וראה גם ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא(3), 398, 401 (1987); ע"א 33/72 פרומין ובניו נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד כח(2), 459, 464 (1974); ע"א 479/86 וולף נ' האפוטרופוס הכללי, דינים עליון יא 763 (1989); ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל נ' עיריית פתח-תקווה, פ"ד מו(4), 778, 782 (1992); המ' (חי') 32580/96 המועצה האיזורית משגב נ' טל-אל מושב עובדים למדע שימושי, דינים מחוזי כו(9) 593 (1998); המ' (חי') 19381/96 עוויסת סעיד סלימאן נ' פקיד שומה חדרה, דינים מחוזי כו(9), 9 (1998); המ' (כ"ס) 2955/97, ת"א (כ"ס) 1332/97 פקיד שומה כפר-סבא נ' גלר אסתר, דינים שלום יג 476)

למרות דברים נחרצים אלו של השופט ש' אשר בפרשת קרוליק, הוכרו מספר חריגים להליכה ב"דרך המלך" – פניה אל הוראות החוק שהתווה המחוקק בחקיקת המס, וניתן לפנות גם להליך משפטי מקביל:

א. ב- ע"א 5774/91 יהלום ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד מח(3), 372, 388 (1994), הועלתה הטענה כי לא ניתן לפנות בבקשה לסעד הצהרתי, כאשר ליורשים עומדת האפשרות לפעול בהתאם לדרך המותווית בחוקי המס. בית-המשפט העיר כי כאשר לא התרחש עדיין "אירוע מס", אין טעם בפיצול הדיון ולשום כל נכס ונכס בנפרד כשיתרחש "אירוע מס", ניתן לפנות גם בבקשה לסעד הצהרתי.

ב. ב- בג"צ 61/81 "מכתש" – חברה לציוד מחצבות ומכרות נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד לו(1), 1 (1981). פנתה המבקשת לבג"צ כנגד החלטת פקיד השומה שלא להכיר בה כב"חברה משפחתית" לצורכי מס. בית-המשפט נדרש לפירוש סעיף 76(ד)(1) לפקודת מס הכנסה, וסבר כי 'יש אולי טעם בטענת בא-כוח המשיב לפנינו, כי מקום בירורה של מחלוקת זו הוא בבית-המשפט המחוזי כגון בדרך של הגשת תובענה בפניו בדרך של פסק-דין הצהרתי, המפרש את הוראת החוק הנדון. אולם, מאחר שכבר שמענו את הטענות לגופו של עניין בפירוט יתר, אולי מן הראוי שנאמר את דברנו עתה ונחסוך מבעלי הדין את הטרחה וההוצאות שבמאבק מחודש בפני הערכאות' (שם, בעמ' 3).

ג. ב- ע"א 512/87 בן דרור נ' פקיד שומה נתניה, דינים עליון יב 666 (1989) ניסה המערער להיבנות מההלכה שנקבעה ב- בג"צ 61/81 הנ"ל, אולם הוא נדחה מאחר ובית-המשפט סבר כי נסיבותיו אינן מקרה חריג המצדיק סטיה מהכלל, ועליו לפנות להליכים הקבועים בחוקי המס.

ד. ב- ע"א 173/82 פלסר נ' מנהל מס עזבון, דינים עליון א 46 (1985). השיג המערער בפני מנהל מס עזבון על ההחלטה להכליל נכס השייך לו, לטענתו, בעזבונו של המנוח. לאחר שנדחתה השגתו וחלף זמן ניכר, פנה המערער לבית-המשפט בהמרצת פתיחה בה ביקש שלא להכליל את הנכס בעזבון המנוח. בית-המשפט דחה את הבקשה מהטעם שהדרך הנכונה היא לפנות בפרוצידורה הקבועה בחוקי המס. המערער ערער לבית-המשפט העליון וערעורו נדחה. השופט ש' לוין שישב בדין סבר כי המחלוקת בין בעלי הדין הינה אם המערער הוא בגדר "יורש", ו 'לא מן הנמנע הוא – ועל-כך איני מחווה דעה – שאלמלא נטל המערער חלק בהליכים שהתנהלו לפני המשיב (מנהל מס עזבון – מ.ש.א) יכול היה לעתור לבית-משפט בתובענה כדי לקבוע את מעמדו כיורש. ...
בנסיבות אלה – כשבחר לו המערער את אפיק ההתדיינות, שוב אין עילה להרשות לו "לשנות כיוון" ולתבוע הצהרה בגדר תובענה'.

אלו כאמור חריגים, וככל חריג יש לפרשו בצמצום ולבוחנו בהתאם לנסיבות המיוחדות הבאות בפני ערכאת השיפוט בכל מקרה ומקרה. ב- בש"א 141/98, ה"פ (י-ם) 707/97 מדינת ישראל נ' חברת הכשרת היישוב, פדאור 99(4), 84 (1999), התיר בית-המשפט המחוזי (כב' השופט מ' גל) לחברת הכשרת היישוב להגיש תובענה בהמרצת פתיחה למרות שעמדו לה אפיקים אלטרנטיביים בחוקי המס, משנקבע כי:

'לעיתים אין לפסול אפשרות לכפל של הליכים, כאשר הטענה נוגעת למסגרת התחולה של החיוב במס, עת קבלת טענת הנישום יכולה להוציאו ממעגל החבים על-פי החוק. בנסיבות אלו רשאי בית-המשפט לשקול, בין יתר השיקולים, גם שיקולי יעילות, שכן אפשרי הדבר, שבירור שאלת התחולה – כשאלה משפטית שאינה מורכבת – יכול למנוע הליכים ממשוכים ויקרים, בנוגע להיקף נטל המס.' (בש"א 141/98, ה"פ (י-ם) 707/97 מדינת ישראל נ' חברת הכשרת היישוב, פדאור 99(4), 84 (1999))

מסקנתי מהאמור לעיל היא שאין בפני ערעור על חיוב ארגון המונונייט בהתאם לשומה שהוצאה לו, מאחר ושאלה זו הינה טפלה והולכת אחרי העיקר – האם מסמך שנחזה להיות מסמך שהוצא בסמכות מגורם רשמי של מדינת ישראל, ולפיו פעלו רשויות השלטון במדינה, ביניהם שלטונות המס החל מסוף שנות השישים, הינו בר-תוקף ומוביל גם לאי-חבות ארגון המונונייט במס שכר ובמס מעסיקים.

המסמך בין הארגון לממלכה הירדנית, שאושר במכתב משרד החוץ, מחזיק 7 סעיפים בהם מתוארות פעולות הארגון, ו- 10 סעיפים נוספים בהם מתחייב השלטון הירדני לעזור בצורות שונות לפעילות הארגון, וביניהם ההתחייבות לפוטרו ממס.

בנסיבות העניין נראה לי כי יש לדון בתובענה במסגרת המרצת פתיחה, ולא להפנות את הארגון להליכים משפטיים אחרים. אשר-על-כן נדחית הבקשה לדחייה על-הסף."




ב- ד"מ (איזורי ת"א) 1086/02 {שרה בוכמן - מועצה איזורית גן-רווה, תק-עב 2004(1), 2815, 2818 (2004)} קבע בית-המשפט:

משמתעורר צורך בהבהרת הסכם שאושר בפסק-דין, יכול בעל הדין הנוגע בדבר לפנות ללשכת ההוצאה לפועל 'כדי להניעה לבקש מבית-המשפט הנוגע בדבר כי יבהיר את פסק דינו או חלק ממנו (סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967)', או 'לפנות מחדש לערכאות בהליך כסדרו כדי לטעון לשינוי נסיבות מהותי ולבקש את הסעד הנובע מכך' (ע"א 149/88 יעקב פרי נ' אהובה פרי, פ"ד מב(3), 289, 292 (1988)). כמו-כן, פתוחה בפני בעל דין הדרך לפתוח, בנסיבות המתאימות, בהליך של "המרצת פתיחה" לפי תקנה 252 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולבקש "החלטה בשאלה של פירוש הנובעת מתוך המסמך".

במקרה זה לא נקטה התובעת באף אחת מן האפשרויות עליהן עמד בית-הדין הארצי בעניין ראיק - משמע התובעת לא מלאה אף לא אחד מן התנאים המצדיקים חריגה מן הכלל לפיו בית-הדין לא יפרש פסק-דין שניתן על ידו. משכך מטעם זה בלבד יש מקום לדחות את התביעה אשר השאלה המרכזית העומדת בבסיסה נוגעת לפרשנותו של פסק-הדין.

ב- ה"פ (מחוזי יר') 363/98 (בש"א (יר') 2054/99) {פקיד שומה ירושלים נ' ארגון המונונייט המרכזי, תק-מח 2000(1), 1667, 1668 (2000)} קבע בית-המשפט:

"דין הבקשה להידחות.
אין כופר בסמכות בית-המשפט לדון בהליך של המרצת פתיחה בשאלת פירושו של מסמך, כפי שמסדירה תקנה 252 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

'כל הטוען שהוא מעוניין על-פי שטר קניין, צוואה או מסמך אחר, זכאי לבקש מבית-המשפט, בהמרצת פתיחה, החלטה בשאלה של פירוש הנובעת מתוך המסמך והצהרה על זכויות המעוניינים.'

(עוד ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 113-111; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית ומעודכנת, סיגא, 1999), 366)

השאלה העומדת בפני היא האם עסקינן בתובענה שעניינה שומת מס, או שמא התובענה היא לפירוש מסמך, וכעניין טפל לה תוכרע בין היתר שאלת חבות הארגון במס. הפרק, העוסק בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") בהשגה וערעור, חל גם על מס שכר ומס מעסיקים (סעיף 168 לפקודת מס הכנסה), וזו לשונו של סעיף 150 לפקודת מס הכנסה:

'150. (א) היה אדם חולק על השומה, רשאי הוא לבקש מאת פקיד השומה, בהודעת השגה, בכתב, לחזור ולעיין ולשנות את השומה; בקשה כאמור תפרש בדיוק את הנימוקים להשגה על השומה ותוגש תוך שלושים יום מיום המצאת הודעת השומה, אלא שאם הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, שהאדם החולק על השומה היה מנוע מהגיש את הבקשה תוך המועד האמור, משום שהיה נעדר מן הארץ או חולה או מכל סיבה סבירה אחרת, רשאי הוא להאריך את המועד ככל שנראה סביר לפי הנסיבות.'

סעיף 151 לפקודת מס הכנסה מקנה כלים רחבים בידי פקיד השומה בבירור השגה המוגשת על שומה שהוצאה, ובידיו לזמן עדים לבררה. איני יכולה להסכים להבחנה שעושה הארגון בין עצם הוצאת השומה לבין קביעת שיעורה. סמכותו של פקיד השומה נגזרת מכוח החיקוק, ועניינה השגות על שומה ובכללן עצם הוצאת השומה ושיעורה (ראה ע"א 714/68 יהודה צבי זיס נ' המועצה המקומית אשדוד, פ"ד כג(2), 623 (1969).

אכן ההלכה היא שאין לאפשר ערעור על שומות מס בהליך של המרצת פתיחה, כאשר נקבע הליך מיוחד בחוק לעשות כן:

'כשלעצמי, הייתי מאמץ את הגישה, שלפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חייב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על-ידי המחוקק, אלא אם הסכימו הצדדים, במסגרת סמכותה החוקית, לדרך דיונית אחרת. לדעתי מוטב לקבוע בעניין זה הלכה ברורה וחד-משמעית, כדי למנוע התדיינות מיותרת, ולא הייתי מסווג את ההלכה על-ידי "טעמים מיוחדים" למיניהם.'

ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס, פ"ד לג(1), 496 (1979); וראה גם ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא(3), 398, 401 (1987); ע"א 33/72 פרומין ובניו נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד כח(2), 459, 464 (1974); ע"א 479/86 וולף נ' האפוטרופוס הכללי, דינים עליון יא 763 (1989); ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל נ' עיריית פתח-תקווה, פ"ד מו(4), 778, 782 (1992); המ' (חי') 32580/96 המועצה האיזורית משגב נ' טל-אל מושב עובדים למדע שימושי, דינים מחוזי כו(9), 593 (1998); המ' (חי') 19381/96 עוויסת סעיד סלימאן נ' פקיד שומה חדרה, דינים מחוזי כו(9), 9 (1998); המ' (כ"ס) 2955/97 (ב- ת"א (כ"ס) 1332/97) פקיד שומה כפר-סבא נ' גלר אסתר, דינים שלום יג' 476.

למרות דברים נחרצים אלו של השופט אשר בפרשת קרוליק, הוכרו מספר חריגים להליכה ב"דרך המלך" - פניה אל הוראות החוק שהתווה המחוקק בחקיקת המס, וניתן לפנות גם להליך משפטי מקביל:

א. ב- ע"א 5774/91 יהלום ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד מח(3), 372, 388 (1994), הועלתה הטענה כי לא ניתן לפנות בבקשה לסעד הצהרתי, כאשר ליורשים עומדת האפשרות לפעול בהתאם לדרך המותווית בחוקי המס. בית-המשפט העיר כי כאשר לא התרחש עדיין "אירוע מס", אין טעם בפיצול הדיון ולשום כל נכס ונכס בנפרד כשיתרחש "אירוע מס", ניתן לפנות גם בבקשה לסעד הצהרתי.

ב. ב- בג"צ 61/81 "מכתש" - חברה לציוד מחצבות ומכרות נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד לו(1), 1 (1981). פנתה המבקשת ל- בג"צ כנגד החלטת פקיד השומה שלא להכיר בה כב"חברה משפחתית" לצורכי מס. בית-המשפט נדרש לפירוש סעיף 76(ד)(1) לפקודת מס הכנסה, וסבר כי 'יש אולי טעם בטענת בא-כוח המשיב לפנינו, כי מקום בירורה של מחלוקת זו הוא בבית-המשפט המחוזי כגון בדרך של הגשת תובענה בפניו בדרך של פסק-דין הצהרתי, המפרש את הוראת החוק הנדון. אולם, מאחר שכבר שמענו את הטענות לגופו של עניין בפירוט יתר, אולי מן הראוי שנאמר את דברנו עתה ונחסוך מבעלי הדין את הטרחה וההוצאות שבמאבק מחודש בפני הערכאות' (שם, 3).

ג. ב- ע"א 512/87 בן דרור נ' פקיד שומה נתניה, דינים עליון יב 666 (1989) ניסה המערער להיבנות מההלכה שנקבעה ב- בג"צ 61/81 הנ"ל, אולם הוא נדחה מאחר ובית-המשפט סבר כי נסיבותיו אינן מקרה חריג המצדיק סטיה מהכלל, ועליו לפנות להליכים הקבועים בחוקי המס.

ד. ב- ע"א 173/82 פלסר נ' מנהל מס עזבון, דינים עליון א' 46 (1985). השיג המערער בפני מנהל מס עזבון על ההחלטה להכליל נכס השייך לו, לטענתו, בעזבונו של המנוח. לאחר שנדחתה השגתו וחלף זמן ניכר, פנה המערער לבית-המשפט בהמרצת פתיחה בה ביקש שלא להכליל את הנכס בעזבון המנוח. בית-המשפט דחה את הבקשה מהטעם שהדרך הנכונה היא לפנות בפרוצדורה הקבועה בחוקי המס.

המערער ערער לבית-המשפט העליון וערעורו נדחה. כב' השופט ש' לוין שישב בדין סבר כי המחלוקת בין בעלי הדין הינה אם המערער הוא בגדר "יורש", ו 'לא מן הנמנע הוא - ועל-כך איני מחווה דעה - שאלמלא נטל המערער חלק בהליכים שהתנהלו לפני המשיב (מנהל מס עזבון - מ.ש.א) יכול היה לעתור לבית-משפט בתובענה כדי לקבוע את מעמדו כיורש. ... בנסיבות אלה - כשבחר לו המערער את אפיק ההתדיינות, שוב אין עילה להרשות לו "לשנות כיוון" ולתבוע הצהרה בגדר תובענה'.

אלו כאמור חריגים, וככל חריג יש לפרשו בצמצום ולבוחנו בהתאם לנסיבות המיוחדות הבאות בפני ערכאת השיפוט בכל מקרה ומקרה. ב- בש"א 141/98 (ה"פ (יר') 707/97) מדינת ישראל נ' חברת הכשרת היישוב, תק-מח 99(2), 3031 (1999), התיר בית-המשפט המחוזי (כב' השופט מ' גל) לחברת הכשרת היישוב להגיש תובענה בהמרצת פתיחה למרות שעמדו לה אפיקים אלטרנטיביים בחוקי המס, משנקבע כי:

'לעיתים אין לפסול אפשרות לכפל של הליכים, כאשר הטענה נוגעת למסגרת התחולה של החיוב במס, עת קבלת טענת הנישום יכולה להוציאו ממעגל החבים על-פי החוק. בנסיבות אלו רשאי בית-המשפט לשקול, בין יתר השיקולים, גם שיקולי יעילות, שכן אפשרי הדבר, שבירור שאלת התחולה - כשאלה משפטית שאינה מורכבת - יכול למנוע הליכים ממשוכים ויקרים, בנוגע להיקף נטל המס.' (בש"א 141/98 (ה"פ (יר') 707/97) מדינת ישראל נ' חברת הכשרת היישוב, תק-מח 99(2), 3031 (1999))

מסקנתי מהאמור לעיל היא שאין בפני ערעור על חיוב ארגון המונונייט בהתאם לשומה שהוצאה לו, מאחר ושאלה זו הינה טפלה והולכת אחרי העיקר- האם מסמך שנחזה להיות מסמך שהוצא בסמכות מגורם רשמי של מדינת ישראל, ולפיו פעלו רשויות השלטון במדינה, ביניהם שלטונות המס החל מסוף שנות השישים, הינו בר-תוקף ומוביל גם לאי-חבות ארגון המונונייט במס שכר ובמס מעסיקים.

המסמך בין הארגון לממלכה הירדנית, שאושר במכתב משרד החוץ, מחזיק 7 סעיפים בהם מתוארות פעולות הארגון, ו- 10 סעיפים נוספים בהם מתחייב השלטון הירדני לעזור בצורות שונות לפעילות הארגון, וביניהם ההתחייבות לפוטרו ממס.

בנסיבות העניין נראה לי כי יש לדון בתובענה במסגרת המרצת פתיחה, ולא להפנות את הארגון להליכים משפטיים אחרים.

אשר-על-כן נדחית הבקשה לדחייה על-הסף."