botox

הגשת תשובה (תקנה 256 לתקנות)

תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"256. הגשת תשובה (317א) (תיקונים: התשנ"ח, התשס"א (מס' 3))
משיב בהמרצת פתיחה הרוצה להגיש תשובה להמרצת הפתיחה, יגישה לבית-המשפט וימסור עותק ממנה למבקש בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד המצאת המרצת הפתיחה או עד ארבעה-עשר ימים לפני מועד הדיון בה, לפי המוקדם, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית-המשפט."

תקנה 256א לתקסד"א, שנוספה בתיקון התשע"ג-2013 והעוסקת בהחלטה בהיעדר תשובה ובקשה לקיום דיון, קובעת כי "לא הגיש משיב תשובה כאמור בתקנה 256 ולא ביקש לקיים דיון עד תום המועד להגשת תשובה, רשאי בית-המשפט ליתן החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין".

הביטוי "דיון" שבתקנה 256 לתקנות סדר דין אזרחי אינו כולל דיון בקדם משפט, ולפיכך, אין הכרח בהגשת תצהיר התשובה עד שבעה ימים ממועד הדיון בקדם משפט.

בנוסף, כאשר מתבקש בית-המשפט לפסול תצהיר תשובה בשל איחור בהגשתו, עליו לשקול את האפשרות לכך שקבלת הבקשה תביא לעיוות דין כלפי מגיש התצהיר, שכן ייתכן שאיחורו לא היסב נזק של ממש למבקש, ושנזק זה ניתן לפיצוי בהוצאות שיפסקו למבקש {המ' (ת"א) 1790/95 חכים אבראהים נ' מרדכי אסדון (לא פורסם)}.

תקנה 256 לתקסד"א, קובעת כי על המבקשים להגיש את תגובתם להמרצת הפתיחה לא יאוחר מארבע-עשרה יום מהמועד הקבוע לדיון בהמרצת הפתיחה. המבקשים לא הגישו תשובה, ולא העלו כל טענה בדבר חוסר סמכות. בכך, החמיצו את ההזדמנות הראשונה לטעון לחוסר סמכות מקומית {בש"א 3575/04 אריה ויטנר נ' דגי רופין שיווק (2000) בע"מ, פדאור 05(2), 805 (2005)}.

התקנות אינן מחילות על המשיב בהמרצת פתיחה חובה להגיש תשובה.

על-פי תקנה 256 הגשת תשובה הינה רשות. אולם, מקום שהמשיב בוחר להגיש תשובה מורה התקנה כי "בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה". אולם משבחרו נתבעים להגיש תשובה היה עליהם לפרט בתשובה את טענותיהם כולל אסמכתאות {ה"פ 397/04 איילה נוימן (זוארץ) נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פדאור 04(26), 710 (2004)}.

התקנות אינן מחילות על המשיב בהמרצת פתיחה חובה להגיש תשובה. על-פי תקנה 256. הגשת תשובה הינה רשות. אולם, מקום שהמשיב בוחר להגיש תשובה מורה התקנה כי "בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה".

משבחרו הנתבעים להגיש תשובה היה עליהם לפרט בתשובה את טענותיהם כולל אסמכתאות.
התקנה מאפשרת למשיב בהמרצת פתיחה להגיש תשובה תוך 45 יום מיום קבלת התובענה ולא יאוחר מ- 14 יום לפני הדיון בה. אולם כאשר משיב בחר לעשות דין לעצמו ולא הגיש תשובה להמרצת הפתיחה, תשובה שהייתה אמורה להיתמך בתצהיר לאימות העובדות, אך צירף תצהיר לסיכומיו, הרי מדובר במעשה פסול. בית-משפט לא יתחשב בתצהיר ובטענות העובדתיות הכלולות בסיכומים {ה"פ 701/02 פז חברת נפט בע"מ נ' תאומים – תחנות דלק (1984) בע"מ, פדאור 03(6), 889 (2003)}.

כאמור, לפי תקנה 256, לא קיימת חובה על המשיב בהמרצת פתיחה להגיש תשובתו להמרצת פתיחה, הרי לשון הסעיף קובעת כי משיב הרוצה להגיש תשובה בהמרצת פתיחה ועל-כן אי-הגשת תשובה לא יוצרת מניעות ולא חוסמת את הדרך להעלות טענות כנגד האמור בהמרצת הפתיחה במהלך בירורה בפני בית-המשפט. בוודאי אמור הדבר בהתחשב בטענת צד לפיה אי-הגשת תשובה מטעמה הייתה כתוצאה מחוסר היענות המבקשת לדרישותיה לגילוי מסמכים ומענה על השאלון {ה"פ 1236/99 רצר רחל נ' דותן יובל, פדאור 01(6), 681 (2001)}.

מהי ההזדמנות הראשונה בעתירות מינהליות אשר הנוהג בהן הוא להגיש עתירות אלה בהמרצת פתיחה? מהי ההזדמנות הראשונה לטעון טענות-סף כאלה בהמרצת פתיחה? משיב אינו חייב להגיש כתב תשובה, אך משעשה כן, עליו לפרט בו את כל טענותיו.

כמו-כן, תקנה 89 לתקנות מורה כי כתבי הטענות יפרטו: 'כל דבר הבא להראות שהתובענה או התביעה שכנגד אין לה על מה שתסמוך, או שהעסקה בטלה או ניתנת לביטול מבחינה חוקית, וכן כל נימוק של הגנה או של תשובה, שיש בו – אם לא הועלה בכתב הטענות – כדי להפתיע את בעל הדין שכנגד או לעורר שאלות שבעובדה שאינן עולות מתוך כתבי הטענות הקודמים, כגון תרמית, התיישנות, שחרור, תשלום, ביצוע או עובדות המגלות מעשה לא חוקי.'

'הלכה היא כי על הנתבע בתובענה אזרחית להעלות את טענת ההתיישנות כבר בכתב ההגנה (ולא בדיון הראשון). כתב התשובה בענייננו מהווה כתב הגנה. המשיב העלה בכתב התשובה את טענותיו לגופו של עניין אך לא טען טענת התיישנות או שיהוי. כתב התשובה היה "ההזדמנות" הראשונה, פשוטו כמשמעו, לטעון טענת התיישנות או שיהוי, ומאחר ולא נעשה כן, אין לשעות לטענות-הסף" {ה"פ 648/99 מוסי רז נ' מפקד המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, פדאור 00(5), 457 (2000)}.

ב- בש"א 26039/01 {יהודית סמואל נ' סבסטיאן ברוקנר, פדאור 02(6), 129 (2002)} נדונה בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר נגדי להמרצת הפתיחה.

המבקשת טוענת שלא הגישה את תצהירה הנגדי קודם לכן בטעות, שכן היא סברה שהבקשה הינה למתן צו מניעה זמני נגדה שלא תמכור את הדירה ומאחר וממילא לא הייתה לה כוונה למכרה, ומועד הדיון נקבע ליום 16.1.02, היא לא מצאה לנכון למהר ולפנות לעורך-דין בעניין.

המבקשת אף הוסיפה שהבקשה בתיק הינה חסרת כל בסיס על פניה ושיש לה הגנה טובה נגד טענות העותר, ושהעתרות לבקשתה לא תפגע בזכות המשיב ולא תגרום לו נזק.

בתגובתו לבקשה, התנגד המשיב לבקשת המבקשת להארכת המועד להגשת תצהיר נגדי היות שלטענתו ביום 2.9.01 נמסרו כתבי בי-דין מטעם המשיב למבקשת, וזו אישרה בחתימת ידה את קבלת המסמכים.

לטענת המשיב, המבקשת לא עמדה בדרישות תקנה 256 לתקסד"א, לפיה על המשיב להגיב תוך 45 יום ממועד המצאת המרצת פתיחה או עד 14 יום לפני הדיון, לפי המוקדם. המשיב הוסיף וטען שעל-פי תקנה 528 לתקסד"א רשאי בית-המשפט להאריך מועדים מטעמים מיוחדים שיירשמו, אולם המבקשת לא הראתה טעם מיוחד בגינו בית-המשפט ייעתר לבקשה.

המשיב ציטט בבקשתו את דברי י' זוסמן בספרו, לפיהם ניתן להאריך מועד מטעם מיוחד, כאשר הנסיבות הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין.

כמו-כן, אוזכר בהקשר זה ע"פ 947/85 {עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4), 617 (1987)}, שם קבע כב' השופט ד' לוין שהיעד המרכזי של ההליך המשפטי הוא לחשוף את האמת העובדתית כדי שייעשו ככל הניתן, הדין והצדק עם המתדיינים ועם החברה. בדרך-כלל יהא נכון וראוי למנוע סיכול מגמה זו בשל מושגים פורמאליים שאין בהם כדי לקפח או לגרום עוול בקבלה את הבקשה – נפסק מפי כב' השופטת ברון צפורה:

'בדיון שהתקיים בפני ביום 16.01.02, הפנה בא-כוח המבקשת לפסקי-דין הקובעים שניתן להתגונן בפני תביעה, גם כשקורה הדבר באיחור. ב- ע"א 430/74 פרידה בסמן ואח' נ' גזית תכנון ושרותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1), 228 (1974), קבע כב' השופט צ' ברנזון ש'בדרך-כלל יש לשבח את הרצון לנהל משפט בכל המהירות האפשרית וביעילות רבה ככל האפשר. אבל דחף היעילות אינו צריך להפוך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה'. באותו פסק-דין גם השופט מ' עציוני לא ראה סתירה בין ניהול יעיל של המשפט לבין עשיית צדק; 'חוששני שלא אחת קורה שדברי הערכה ואזהרה אלה נשכחים מליבם של עורכי-דין הממשיכים להיאחז בכל דבר קטן וגדול שבסדר הדין כדי לנסות להכשיל את המשפט וחבל – חבל מאוד – שגם שופטים נתפסים לפעמים להלך רוח כזה ובשל תקלה או שגיאה קלה כבחמורה סוגרים בפני בעל דין את הכניסה להיכל המשפט.'

לעניין סיכויי ההצלחה בתיק, טוען בא-כוח המבקשת שלא חלה חובה להגיש תצהיר נגדי, ולטענה אם יש או אין תצהיר אין מקום מאחר והוגש תצהירה של גב' סמואל, בו צויין שלמשיב אין עילה ויהיה זה צודק ונכון להגיש תצהיר מטעם המבקשת להוכחת הדבר.

בדיון הנ"ל (ביום 16.1.02) טען בא-כוח המשיב שעל-פי ספרו של כב' השופט י' זוסמן, עצם הגשת הבקשה להארכת מועד, כמוה כויתור על כל טענה לעניין ההמצאה. בא-כוח המשיב הפנה למספר פסקי-דין הקובעים שהעובדה שהמבקשת אינה מיוצגת, אין די בה כדי להאריך את המועד, ושנדרש טעם מיוחד להארכת מועד. ב- ב"ש 488/82 בנישו נ' בנישו, פ"ד לו(4), 727 (1982), קבע סגן הרשם השופט א' גילון בבית-המשפט העליון שבבקשה להארכת מועד נדרש קיומו של טעם מיוחד, וגם כאשר בעל דין מופיע בלא ייצוג, אין אפשרות להתעלם מתקנות סדר דין אזרחי. בא-כוח המשיב ציין גם את ע"א 694/88 ורקר נ' מדינת ישראל, תק-על 89(1), 398 (1989), שם קבע הרשם ש' צור בבית-המשפט העליון שסיכויי ההצלחה בערעור אינם בבחינת שיקול לעניין הארכת מועד וגם אם הסיכויים קטנים, אין בכך כדי לשלול את חשיבות הערעור ושהשיקול האנושי הקשור בחשיבות העניין למערערים מצדיק היענות לבקשה להארכת המועד בנסיבות בהן אין צורך בטעם מיוחד. הובא גם פסק-דינה של הרשמת א' אפעל-גבאי לפיו נדרש טעם מיוחד לצורך מתן הארכה, לדעתה אין די בטעמים שהובאו כדי להצדיק הארכת המועד המבוקשת. בפסק-דינו של הרשם עודד גרשון בבית-המשפט המחוזי בחיפה, המ' (חי') 4419/95 חאתם אבו חיאל נ' א' לוי השקעות ובניין בע"מ, פ"ד נ(2), 752 (1996), נאמר כי 'לא ניתן לקיים פעולתם של בתי-המשפט אם לא יכובדו המועדים הקצובים הנקבעים לפי החוק או לפי התקנות או מכוחן. המגמה להנהיג גמישות אינה משרתת את טובתם של בעלי הדין...'. ב- בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ליברמן, תק-על 98(1), 135 (1998), קבעה הרשמת מ' אגמון שאין בעובדה שהמבקשת לא הייתה מיוצגת כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

במקרה דנן, הסעד אשר ביקש העותר בהמרצת הפתיחה הינו הצהרה לפיה מחצית מהזכויות בדירת במגורים בשד' בנימין 67 בנתניה, שייכת למשיב 1 וכי העברת הזכויות שנעשתה בדירה של שם משיבה 2 (המבקשת), בטלה ומבוטלת מעיקרה.

תקנה 256 לתקסד"א קובעת את המועד להגשת תצהיר נגדי, ועל-פי תקנה זו משיב הבוחר להגיב להמרצת הפתיחה, יעשה זאת תוך 45 יום ממועד המצאת המרצת הפתיחה או עד 14 יום לפני הדיון בה, לפי המוקדם. מקום שהמשיב לא עמד בדרישת התקנה הנ"ל רשאי בית-המשפט להאריך את המועדים הקבועים מטעמים מיוחדים שיירשמו. אכן צדק בא-כוח המשיב בטיעונו לפיו נדרש קיומו של טעם מיוחד על-מנת שבית-המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד וכן שיש לכבד את המועדים הקצובים הקבועים בחוק.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט העליון פסק לא אחת שסדרי הדין הינם אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה, כפי שצוטט לעיל.
התצהיר צורף לבקשה להארכת המועד ביום 31.12.01 והדיון הראשון התקיים ביום 16.1.02, דהיינו התצהיר הנגדי הוגש 16 יום לפני מועד הדיון.

לאור העובדה שתובענה זו עדיין בשלב מקדמי ותגובתה של המבקשת נחוצה על-מנת לברר את המחלוקת בין בעלי הדין ביעילות, והיות שהטעמים אשר העלתה המבקשת לפיהם התצהיר לא הוגש קודם בטעות, כמפורט ברישא של החלטתי זו, שוכנעתי שלא רק שהעתרות לבקשה זו לא תפגע בזכות המשיב, אלא שהיא אף תועיל לקיומו של הדיון, ולכן אני מתירה את הארכת המועד להגשת התצהיר הנגדי בתיק זה.

התצהיר שהוגש לתיק בית-המשפט, ישמש כתצהיר נגדי.

בנוסף, לפי תקנה 256 לתקסד"א, לא קיימת חובה על המשיב בהמרצת פתיחה להגיש תשובתו להמרצת פתיחה, הרי לשון הסעיף קובעת כי משיב הרוצה להגיש תשובה בהמרצת פתיחה ... ועל-כן אני מקבל את טענת העיריה כי אי-הגשת תשובה לא יוצרת מניעות ולא חוסמת את הדרך להעלות טענות כנגד האמור בהמרצת הפתיחה במהלך בירורה בפני בית-המשפט, במיוחד כשהדיון שנקבע ליום 7.1.01 נקבע כדיון מקדמי ולא לשמיעת הבקשה, וזאת בהתחשב בטענת העיריה לפיה אי-הגשת תשובה מטעמה הייתה כתוצאה מחוסר הענות המבקשת לדרישותיה לגילוי מסמכים ומענה על השאלון.



ב- ה"פ 1236/99 {רצר רחל נ' דותן יובל, פדאור 01(6), 681 (2001)} קבע בית-המשפט:

"23. מהי ההזדמנות הראשונה בענייננו? החסרון בתקנות המפרטות סדרי דין בעתירה לפי חוק חופש המידע מקשה על מתן התשובה בשאלה זו. עם-זאת, הנוהג הוא להגיש עתירות אלה בהמרצת פתיחה... על-כן, יש לבדוק מהי ההזדמנות הראשונה לטעון טענות-סף כאלה בהמרצת פתיחה (יש לציין, כי המשיבים לא התנגדו לקיום ההליך בדרך של המרצת פתיחה). משיב אינו חייב להגיש כתב תשובה, אך משעשה כן, עליו לפרט בו את כל טענותיו (תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כמו-כן, תקנה 89 לתקנות מורה כי כתבי הטענות יפרטו: 'כל דבר הבא להראות שהתובענה או התביעה שכנגד אין לה על מה שתסמוך, או שהעסקה בטלה או ניתנת לביטול מבחינה חוקית, וכן כל נימוק של הגנה או של תשובה, שיש בו – אם לא הועלה בכתב הטענות – כדי להפתיע את בעל הדין שכנגד או לעורר שאלות שבעובדה שאינן עולות מתוך כתבי הטענות הקודמים, כגון תרמית, התיישנות, שחרור, תשלום, ביצוע או עובדות המגלות מעשה לא חוקי.'

הלכה היא כי על הנתבע בתובענה אזרחית להעלות את טענת ההתיישנות כבר בכתב ההגנה (ולא בדיון הראשון). כתב התשובה בענייננו מהווה כתב הגנה. המשיב העלה בכתב התשובה את טענותיו לגופו של עניין אך לא טען טענת התיישנות או שיהוי. כתב התשובה היה "ההזדמנות" הראשונה, פשוטו כמשמעו, לטעון טענת התיישנות או שיהוי, ומאחר ולא נעשה כן, אין לשעות לטענות-הסף."



ב- ה"פ (שלום טב') 33835-03-11 {מיכאל אוחנה נ' אלירן ואקנין, תק-של 2011(3), 12199 (2011)} קבע בית-המשפט:

"המשיבים אכן לא עמדו בדרישת תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולא הגישו כתב תשובה להמרצת הפתיחה במועד.

יחד-עם-זאת, בהתחשב בעובדה שהמשיב מס' 1 איננו מיוצג על-ידי עורך-דין ונוכח מהות התובענה וחומרת הטענות המועלות בה הנני רואה לנכון להסתפק במקרה זה בהטלת הוצאות על המשיבים ולהיעתר לבקשתם ולהאריך את המועד להגשת כתב תשובה כדין."

ב- ה"פ (שלום חד') 14723-11-10 {סיטקילוב אנטולי ואחר' נ' בנק דיסקונט הרצליה, תק-של 2011(1), 41491 (2011)} קבע בית-המשפט:

"זו בקשה ל"מתן פ"ד במעמד צד אחד", אותו הגישו המבקשים בהמרצת הפתיחה שבכותרת.

נימוקי הבקשה מציינים את אי הגשתן של תשובות המשיבים, לבקשת המבקשים (ה"פ), כעילת הבקשה למתן פסק-דין במעמד צד אחד.

הדיון בבקשת המבקשים, נקבע, זה מכבר, להתקיים ביום 10/07/2011.

על-פי הוראות תקנה 256 לתקסד"א, אין מוטלת כל חובה על משיב בהמרצת פתיחה, להגיש תשובה.

על-פי הוראות הדין, ממילא רשאי הוא להגיש תשובה, אם ירצה, במועדים שבתעתיק התקנה הנ"ל...

מכאן, יש לדחות הבקשה, וכך נעשה זה עתה."


ב- בש"א (מחוזי ת"א) 7522/09 {יורשי המנוח אלישע פליקסמן ז"ל נ' בגון דוד, תק-מח 2009(3), 9351 (2009)} קבע בית-המשפט:

"המשיבים להמרצת הפתיחה עותרים להורות על ביטול פסק-הדין שניתן ביום 3.3.09 בהיעדר כתב תשובה (בש"א 5183/09), להורות על השבת המצב לקדמותו מבחינת הערות האזהרה שנרשמו לטובת המנוח אלישע פלוקסמן ז"ל ויונה היבש ולאשר להם להגיש כתב תשובה להמרצת הפתיחה.

במסגרת המרצת הפתיחה עתרו המבקשים להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה ביום 4.3.81 בלשכת רישום המקרקעין, ומתן הצהרה לפיה כל הפעולות שנעשו כתוצאה מאי-מחיקת הערת האזהרה לאחר 31.12.81 נעשו שלא כדין וללא כל סמכות והרשאה.

על-פי הנטען בהמרצת הפתיחה, דניאל ושושנה אמריליו היו בעלי זכויות הבעלות בנכס מסויים בתל-אביב, ולאחר-מכן הם חתמו על הסכם שכירות עם המשיבים, במסגרתו שכרו המשיבים את הנכס לתקופה שבין המועדים 15.1.77 - 31.12.81.

ביום 10.6.80 נחתם הסכם להארכת תקופת השכירות על-ידי אחד מבעלי הזכויות הקודמים, מר דניאל אמריליו, לתקופה שמסתיימת ביום 15.1.86.
ביום 4.3.81 הגישו המשיבים בקשה לרישום הערת אזהרה על הנכס, אשר הוגשה לרישום ללא חתימת בעלי הזכויות.

ביום 21.4.81 נחתם חוזה מכר במסגרתו מכרו בעלי הזכויות הקודמים למבקשים את מלוא זכויותיהם בנכס בכפוף לחוזה השכירות. לצורך כך, נחתם ייפוי-כוח בלתי-חוזר לטובת באי-כוח הצדדים בעסקה על-מנת לבצע את כל הפעולות הנדרשות להשלמת העסקה ובכלל זאת מחיקת משכנתאות והערות הרשומות על הנכס.

לאחר-מכן, הועברה זכות השכירות בין שוכרים שונים. המבקשים טענו כי הערת האזהרה היא בגין חוזה השכירות בלבד, ואין לה כל נפקות מרגע בו הסתיימה תקופת השכירות.

בהחלטתו מיום 1.3.09 של כב' סגן הנשיא יהודה זפט התבקשה הודעת המבקשים לגבי משאלתם בעניין המשך הטיפול בתובענה, שאם-לא-כן, תימחק התובענה.

המבקשים הגישו בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, אשר התקבלה בהחלטתי מיום 3.3.09 (בש"א 5183/09).

בבקשה הנוכחית, טוענים המשיבים, כי בהתאם לתקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), ניצבו לרשותם 45 ימים להגשת כתב תשובה להמרצת הפתיחה, אשר חלפו ביום 13.3.09 (שכן המרצת הפתיחה הומצאה למר איתן פלוקסמן ביום 27.1.09) ולכן פסק-הדין ניתן בטרם חלף המועד לכך.

בתגובתם, טוענים המבקשים, כי ביום 13.3.09 חלפו 45 יום ממועד המסירה, ומשלא הוגש כתב תשובה, הרי שמשמעות הדבר היא שהמשיבים ויתרו על זכותם לעשות כן. בנוסף, לטענתם, הבקשה הנוכחית הוגשה תוך שיהוי, והיא אינה מגלה עילת ביטול כלשהי, מפאת שיקולי צדק או שיקול-דעת בית-משפט.

תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת:

'משיב בהמרצת פתיחה הרוצה להגיש תשובה להמרצת הפתיחה, יגישה לבית-המשפט וימסור עותק ממנה למבקש בתוך ארבעים וחמישה ימים ממועד המצאת המרצת הפתיחה או עד ארבעה-עשר ימים לפני מועד הדיון בה, לפי המוקדם, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית-המשפט.'

מנוסח הדברים עולה כי הגשת כתב תשובה להמרצת פתיחה אינו מחוייב המציאות הדיונית, וההחלטה האופרטיבית שניתנה בהקשר זה, ופסק-הדין בהיעדר הגנה שניתן בעקבותיה, אינם מצדיקים הימנעות מהגמשת העקרונות הדיוניים כעת, שעה שפסק-הדין ניתן על-סף פרק הזמן המוקצב בתקנה 256 האמורה.

בנוסף, לטעמי, הבקשה הנוכחית, שהוגשה ביום 2/4/09, אינה לוקה בשיהוי.

במסגרת הבקשה לא פורטו סיכויי התובענה, אך הדבר נעשה במסגרת התשובה לתגובה, ומבחינה זו, קיימת הצדקה לביטול פסק-הדין על-פי שיקול דעת בית-משפט.

הבקשה מתקבלת. הוצאות ההליך תילקחנה בחשבון בפסק-הדין."

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 2063/02 {FRANZ HAAS נ' עו"ד עמיחי דוד, תק-מח 2007(2), 3958, 3961 (2007)] קבע בית-המשפט:

"היעדרו של תצהיר תשובה
15. תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, עוסקת בהגשת תשובה מטעם משיב בהליך של המרצת פתיחה. על-פי תקנה זו רשאי משיב (אך לא חייב) להגיש תשובה, ואם מצא לנכון לעשות כן הרי שטענה עובדתית המופיעה בתשובתו צריכה להיות נתמכת בתצהיר. הפסיקה קבעה כי בהליך מסוג המרצת פתיחה משמש כתב התשובה ככתב הגנה (ראה ע"א 488/88 השחף נתניה בע"מ נ' סולניר בע"מ, פ"ד מה(4), 204 (1991)), ועל-כן מקום שלא הוגש כתב תשובה כאמור תישאר גרסת מגיש ההליך על כנה ללא הכחשה (ראה אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), 461).

16. במקרה שלפנינו הוגש כתב תשובה מטעם המשיבים, ועל-כן לא ניתן לומר כי הם השאירו את גרסת המערערת על כנה. אמנם, כתב התשובה מטעמם לא נתמך בתצהיר, אולם המשיבים עומדים על-כך כי אין להם גרסה עובדתית משלהם, זאת מאחר וכלל לא לקחו חלק במסכת העובדתית נשוא התובענה, ואין להם כל ידיעה אישית לגביה. כל טענותיהם מתרכזות בגרסת המערערת עצמה, אשר כשלעצמה, לטענתם, קיימות בה פירכות וסתירות, ולכן לא ניתן לקבלה.
תקנה 256 מורה למגיש התשובה לתמוך טענותיו העובדתיות בלבד בתצהיר, ועל-כן, במקרה בו למשיב בהליך אין טענות עובדתיות משלו, אין כל טעם שיגיש תצהיר, אך אין באמור כדי לשלול ממנו את האפשרות להפריך ולערער את טענות יוזם ההליך, זאת באמצעות חקירה נגדית ובאמצעות העלאת טענות כנגד התצהיר ונספחיו שהוגשו מטעמו. לאור האמור מקובלות עלינו קביעותיו של בית-המשפט קמא בעניין זה ודין טענות המערערת להידחות."

ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 11166/99 {חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' הקרן המשפחתית של אדוארד ד. ואנה מיטשל, תק-מח 2006(1), 1483, 1486 (2006)} קבע בית-המשפט:

"8. בעל דין חייב לתמוך את כתב התשובה שהוא מגיש בהמרצת פתיחה בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בו (תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). העובדה שהמשיבות הגישו כתב תשובה בלא תצהיר, מלמדת בבירור על-כך שהן לא חלקו על הטענות העובדתיות שבהמרצת הפתיחה, כפי שנכתב בפתח כתב התשובה. אמנם בית-המשפט התיר למשיבות להגיש תצהיר תשובה, אף שלא עשו כן בעת הגשת כתב התשובה, אך אין זאת אומרת שהמשיבות יכולות לנצל רשות זו לצורך העלאת טענות חדשות - ובוודאי לא טענות הסותרות את עמדתן הקודמת. המשיבות עשו דין לעצמן כאשר הגישו לאחרונה את תצהירו של מר אלפסי, הכולל טענות רבות חדשות - כולל הטענות שהמשיבות מבקשות עתה להוסיף בבקשה שהגישו לתיקון כתב התשובה, עוד בטרם ניתנה החלטת בית-המשפט בעניין בקשה זו.

9. אשר-על-כן, אני מורה למשיבות למשוך מתיק בית-המשפט את תצהירו של מר אלפסי שהוגש לאחרונה, שכן תצהיר זה מהווה בחלקים מהותיים ממנו שינוי חזית, בלא שהותר למשיבות לתקן את כתב התשובה. המשיבות רשאיות להגיש תוך 7 ימים תצהיר מתוקן שכולל אך ורק טענות שאינן חורגות מכתב התשובה כפי שהותר לתקנו בהחלטה זו."