נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
כמו במישור הפלילי, גם במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראיה"."נטל השכנוע" מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין {תובע או נתבע} להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי-עמידה בה משמעה דחיית הטענות.
"חובת הראיה" טפלה לחובה העיקרית. לעניינו של הנושא בנטל השכנוע, משמעה, החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל ואילו לעניינו של היריב, משמעה, החובה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו שהובאו לחובתו, קרי: כנגדו, וזאת, במקום שאין הוא יכול לעשות כן באמצעות הראיות שהביא יריבו.
המושג "חובת ההוכחה" יהיה כאן בעל משמעות לשונית בלבד, והוא מבטא את החובה להרים את "נטל השכנוע" או לעמוד ב"חובת הראיה", או את השניים גם יחד, לפי העניין.
אין גם ספק שבמשפט האזרחי הווריאציות לגבי החלת חובת ההוכחה בכלל הינן מגוונות, זאת בשל המצבים העובדתיים המגוונים והרבים במסגרת המשפט האזרחי.
על-כן מעבר לעקרונות-העל המשפטיים החלים בהקשר לחובת ההוכחה, קיימת חשיבות בבחינת מקרים עובדתיים שונים ובסוגיות משפטיות שונות מן המשפט האזרחי.
אם כן, באופן כללי קיימים בשיטת המשפט הישראלי שני נטלי הוכחה: האחד, נטל ההוכחה במשפט הפלילי, המחייב שכנוע מעבר לכל ספק סביר והשני, נטל ההוכחה במשפט האזרחי, המסתפק ברמת שכנוע בדרגת הטיית מאזן ההסתברות.
לא קיימת מידת הוכחה שלישית, אם כי בית-המשפט יחמיר או יקל בדרישות אותן יעמיד לצורך הטיית מאזן ההסתברות בהתאם לנסיבות, ומטבע הדברים ככל שמדובר בטענה חמורה יותר, תידרשנה ראיות משכנעות יותר.
במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" {משנה בבא קמא ג יא}, כלומר פלוני התובע את אלמוני חייב להוכיח בראיות כי אלמוני אכן חייב לו. על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים.
במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית-המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן, ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו במשקל של למעלה מחמישים אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו.
חובת שכנוע זו מעוגנת בעיקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת.
בעל הדין שיזכה במשפט הוא זה שישכנע את בית-המשפט, כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. רוצה לומר כי בית-המשפט יעדיף, בתום המשפט, את הגרסה, שהסתברות נכונותה הינה יותר מ- 50%. דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% על-פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על-מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% {ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589, 598 (1986)}.
המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את "חובת השכנוע" והן את "חובת הבאת הראיות" להוכחת תביעתו.
מבחינת "חובת השכנוע" על התובע מוטל הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק.
נטל השכנוע הינו החובה להוכיח טענת בעל דין כלפי יריבו, בהתאם לדין המהותי. בדרך-כלל, יוטל נטל זה על שכם התובע {ראה גם ת"ק (תביעות קטנות עכ') 44051-12-10 צבי בר לב נ' שלמה sixt, תק-של 2011(3), 2260, 2262 (2011)}.