"חזקה שבעובדה"

חזקה שבעובדה היא מסקנה, הנובעת, בעיקרה, מניסיון החיים ומניתוח, המעוגן בהגיונם של דברים, אשר מלמדים על כך, כי מערכת נסיבות פלונית, כפי שהוכחה במשפט וכפשוטה, איננה נוצרת או מתגבשת אלא עקב קיומה של מחשבה פלילית פלונית, המתלווה לנתונים העובדתיים.

כאשר נתגלתה, למשל, במכונית כמות גדולה של סם, שהיתה חבויה מתחת לרצפת המכונית, בארגז הכלים ותחת המושב האחורי, ומי שנהג במכונית טען, שלא ידע על קיומו של הסם שנתגלה, אמר בית-משפט ב- ע"פ 246/68 {ווגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(2), 477, 478 (1968)}:

"המערער אמר ביום מעצרו לסמל המשטרה שחקר אותו, שאינו יודע דבר על החשיש ושיצא במכונית, לכיוון תל-אביב'. במשפט חזר על טענתו, שלא ידע על החשיש, אך הפעם הוסיף שהיה בדרכו לעזה, בקשר לעסקה של קניית שקדים מקולפים שהיה בדעתו לעשותה ביחד עם לוי. גרסה זו של המערער דחוקה ביותר על פניה, כי בית-משפט נתבקש להאמין למערער שלא ידע על הימצא כמות עצומה כזאת של חשיש במכונית שהיתה בשליטתו במשך רוב שעות אותו יום ושבעל החשיש האלמוני הכניס את החשיש למכונית וגם קיווה להוציאה משם בהגיע המכונית לעזה - הכל תוך העלמת הדבר מעיני המערער. קרוב אני לומר שעצם הימצאה של כמות כזאת של הסם בתוך המכונית מספקת לכאורה כדי להוכיח את ידיעת המערער על הנעשה במכונית הנהוגה על ידו, והרי הוכחה זו לא נסתרה במאומה, כי סיפורו של המערער לא היה ראוי לאמון."

מסקנה דומה הסיק בית-משפט, כאשר נדון לפניו ערעורם של שלושה, שנתגלו לעיני המשטרה כאשר נסעו בשעת בוקר מוקדמת מאוד במכונית, ואחרי מרדף משטרתי נתגלה על גופו של אחד מהם חשיש בכמות של שישה ק"ג ומעלה. ב- ע"פ 513/75, 444 {יחזקאל לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1), 614 (1975)} טענו שניים, אשר בידיהם לא נתפס סם כלשהו, טענו, כי נצטרפו לנסיעה במקרה, כדי להגיע למקום, אליו היו מועדות פני הנהג.

סניגורו של אחד מן המערערים הוסיף וטען, כי לא הוכחה הידיעה וההסכמה של מרשו, שהרי בידיו לא נתפס מאומה. בית-המשפט קבע במקרה דנן:

"עצם הימצאו של לוי ביחד עם השניים האחרים במכונית שבה נמצאה כמות כזאת של חשיש, בשעות הבוקר המוקדמות, היתה בו ראיה לכאורה שהחשיש הובל במכונית בידיעתו ובהסכמתו, בעצה אחת עם שני האחרים.

ראיה זו התחזקה במידת-מה בכך שאחרי מעצרו ביחד עם האחרים אמר מערער זה בעת חקירתו במשטרה:

'מה שאני עומד לומר, אמסור הכל בבית-המשפט'. אילו נסע במכונית כנוסע תמים, היה מסביר זאת בהזדמנות הראשונה, כדי לטהר עצמו מן החשד שנפל עליו...
במקרה שלפנינו, נסעו שלושת הנאשמים, כאמור, יחדיו במכונית בשעת בוקר מוקדמת, דבר המוכיח לכאורה שהם נועדו יחדיו למטרה משותפת, והנחה זו לא נסתרה במאומה.'
חזקה שבעובדה או הנחת עובדה, ככינויה החלופי של חזקה זו, אין פירושה, כמבואר, אלא כי מציאות פלונית מלמדת לאור נסיון החיים או ההיגיון או שניהם גם יחד על קיומה של עובדה נוספת, והמחשבה הפלילית הרי אף היא בגדר נתון עובדתי. החזקה שבעובדה יוצרת בסיס למסקנה סבירה, שלאורה רשאי בית-המשפט, אם כי איננו חייב, להגיע למסקנה, כי הוכחו כל יסודותיה של העבירה, לרבות היסוד הנפשי. לעניין זה אין נפקא מינה, אם מערכת הנסיבות, היוצרת את החזקה, מתייחסת להחזקת סם בידי אחד מבני חבורה מסויימת, והידיעה וההסכמה מוסקות מהתנהגותו של פלוני, אשר לא היה המחזיק בסם למעשה, או אם פלוני מחזיק בשליטתו מיכל או חפץ ובתוכם חפץ נוסף שהוא נושא האישום, ונבחנת השאלה, אם אכן ייתכן, כי המחזיק במיכל או בחפץ לא ידע, בנסיבות העניין, על קיומו של מה שנתגלה בתוכם ועל מהותו. אגב, ובלי שהדבר דרוש לענייננו, ייתכן שלא צריך היה לראות בדברי כב' השופט LORD PEARCE בעניין WARNER הנ"ל, בהם ייחס למי שיודע על קיומו של דבר המוחזק במיכל גם ידיעה על מהותו, אלא מעין ניסיון להתוות חזקה שבעובדה.

אך מובן הוא, מאידך גיסא, כי ניתן לסתור חזקה שבעובדה בהבאת ראיות, המוציאות את מערכת הנסיבות מהקשרה הלכאורי הרגיל, ומצביעות על כך, כי המסקנה, שהיתה סבירה כדרך הטבע לפי פשוטם של דברים, איננה ישימה במקרה הקונקרטי, או כי קיים ספק סביר, אם המסקנה האמורה אכן יכולה להתגבש בנסיבותיו של המקרה הספציפי. ראינו לעיל דוגמאות, בהן לא היה בהסברים, שהועלו מטעם הנאשמים, כדי להחליש את החזקה שבעובדה, שנבעה מן הנסיבות, שנוצרו עובר למעצרם, וזאת, בין היתר, בשל היעדר האמון בהסברים, שהועלו על-ידי המערערים דשם, אשר לא היה בהם כדי לעורר ספק סביר. אך מובן הוא, כי מסקנה, הדוחה הסבר חלופי לגבי מערכת נסיבות, היוצרת חזקה שבעובדה, אינה חייבת לנבוע דווקא מהיעדר אמון, אלא יכולה גם לעלות מתוך היעדר ההיגיון שבתיזה התיאורטית, אותה מבקש הסניגור להציג כמסקנה חלופית מן העובדות (ראה גם: ע"פ 165/78 שמשון חיים נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(1), 409 (1979), והשווה: ע"פ 843/78 אבוקסיס ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3), 349, 352 (1979), ו- ע"פ 706/79 ג'באלי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3), 169, 177 (1980)). בנושא שלפנינו אמר כב' השופט א' ברק ב- ע"פ 384/80, 435 מדינת ישראל נ' בן ברוך ואח', פ"ד לה(1), 589, 593-592 (1980):

'על ידיעתו של אדם - כמו גם על התנהגותו - ניתן ללמוד לא רק מתוך ראיות ישירות, אלא גם מתוך הנסיבות הכוללות של העניין, העשויות ליצור הנחה בדבר אותה ידיעה או התנהגות. עצמתה של הנחה זו תלויה ב'משקלה הסגולי של מערכת הנסיבות' (כלשונו של חברי הנכבד, כב' השופט מ' שמגר ב- ע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3), 64, 80 (1979)).

במקום שמשקלה של הנחה זו הוא נכבד, והריהי משכנעת מעל לכל ספק סביר, עשויה אותה הנחה להגיע למידה הדרושה לגיבושה של אחריות פלילית. כמובן, הנחה זו, שאינה אלא פרי ההיגיון וניסיון החיים, ניתנת לסתירה. אין מרשיעים אדם על יסוד מחשבה פלילית שעשויה להיות לו, אלא אך על יסוד מחשבה פלילית שיש לו. על-כן, רשאי הנאשם להביא ראיות או ליתן הסברים, שיש בהם להראות, כי ההנחה ההגיונית אינה הגיונית כלל ועיקר או כי עצמתה של ההנחה, לאור הסבריו, אין בכוחה לקיים את מידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי. אך במקום שהנאשם לא הרים נטל טקטי זה, ולא הביא ראיות או לא נתן הסברים המניחים את הדעת, הופכת ההנחה למציאות. שוב אין אנו אומרים, כי יש להניח, או כי לכאורה ניתן לומר, כי הנאשם התנהג התנהגות פלונית, והיה בעל מחשבה אלמונית, אלא אנו אומרים, כי הוכח, במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי, כי אכן הנאשם התנהג התנהגות פלונית, והיה בעל מחשבה פלילית אלמונית. מה שהחל כהנחה לכאורית הופך להנחה מוחלטת, דהיינו למציאות עובדתית-התנהגותית או מחשבתית."

סיכומה של נקודה זו, לאור מכלול הנסיבות הסובבות אותה, הוא, כי יכולה להיווצר חזקה שבעובדה בעקבות גילויו של סם מסוכן כשלעצמו - בין בידי פלוני ממש ובין בשליטתו אך בידי אחר - בין כאשר הסם מוחזק באופן גלוי לעיניו ובין כאשר הוא טמון בתוך אריזה - ולאורה ובעטיה רשאי בית-המשפט להסיק על קיומה של המחשבה הפלילית.

מסקנה כאמור יכולה לנבוע מנתונים שונים ומצטברים, המחזקים זה את זה ומשתלבים זה בזה, אף-על-פי שכל אחד מהם כשלעצמו, בעמדו בגפו ובאופן מבודד, לא היה מצדיק הסקתה של מסקנה בדבר קיומה של מחשבה פלילית.

זאת ועוד, יש לחזור ולהדגיש, כי חזקה שבעובדה אינה מעבירה את נטל השכנוע. כוחה אך ורק ביצירת בסיס למסקנה בדבר קיומו של נתון עובדתי נוסף, גשמי או מחשבתי.

על-כן יכולה היא להביא למסקנה בדבר קיום מכלול של ממצאים, שלאורם עוברת חובת ההוכחה, העברה שבעקבותיה גם רשאי בית-המשפט לבסוף להרשיע את הנאשם, אם הנאשם איננו טורח להתגונן, אחרי שהובאו ראיות, היוצרות חזקה שבעובדה, או אם הוא משמיע הסברים, שאינם אמינים ואשר בשל כך אין בכוחם להוליד ספק סביר. אם אירע כך, הרי עלול להיות גם באלו כדי לחזק משקלן של הראיות, היוצרות את החזקה שבעובדה {ע"פ 611/80 מיהראן מטוסיאן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 85 (1981)}.

י' קדמי גורס בספרו {על הראיות, חלק שלישי, 1562} כי חזקה שבעובדה הינה למעשה ראיה נסיבתית שעלתה בדרגה ל"חזקה", מכוח היותה מתחייבת מ"נסיון החיים", ומשהוכרה בתור שכזאת - שוב אין צורך בהוכחת "נסיון החיים" שממנו צמחה כתנאי להקמתה.

לגישתו, המייחד את החזקה שבעובדה מראיה נסיבתית "סתם", נעוץ בכך, שכאשר מדובר בחזקה - בית-המשפט אינו צריך לחזור ולשקול בכל פעם אם אכן מחייב נסיון החיים את המסקנה נושא החזקה.

בעוד שכל עוד המדובר בראיה נסיבתית שטרם הפכה ל"חזקה"- שומה על בית-המשפט לחזור ולשקול בכל פעם שהוא מתבקש להסיק אותה מסקנה מ"נסיון החיים", אם אכן היא מתחייבת ממנו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

"חזקה שבעובדה"