botox
הספריה המשפטית
נטלים וחזקות - דין ומהות

הפרקים שבספר:

שותפויות

ב- ע"א 1842/90 {אורי בר לב ואח' נ' פנינה (לוינזון) רפפורט, פ"ד מח(5), 221 (1994)} קבע בית-המשפט:

"נטל ההוכחה נקבע על-פי הדין המהותי. העיקרון הוא, כי על כל בעל דין להוכיח כי מתקיימות העובדות שביסוד הטענה המשפטית שעליה הוא מסתמך. על-כן, על התובע לשכנע כי מתקיימות העובדות המקימות על-פי הדין המהותי את עילת התביעה. ואולם, כאשר הדין המהותי קובע הגנות, כגון:

טענת "פרעתי", או חזקות משכנעות (PERSUASIVE PRESUMPTION), כגון כשרות צוואה, נושא הנתבע בנטל השכנוע כי מתקיימות העובדות המקימות את ההגנה, או הסותרות את החזקה (ראו ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז(3), 1000, 1005-1004 (1962); ע"א 641/66, שם, 364; ע"א 766/79 מגני ואח' נ' האפוטרופוס הכללי ואח', פ"ד לה(4), 490, 493 (1981)).

12. בענייננו, ביקשו המערערים בתובענתם שני סעדים: מתן חשבונות, ותשלום רווח המסתכם, על-פי טענותיהם בערעור, בסך 289,585 לירות.

אדון בשני סעדים אלה על-פי סדרם. מתן חשבונות
13. לעניין מתן החשבונות, מטיל המשפט המהותי חובה זו על השותף המנהל את החשבונות, החייב ביחסי נאמנות כלפי שותפיו. וכך נאמר בסעיף 29 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975:
'חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל עניין הנוגע לשותפות...'

על השותף המנהל את החשבונות לשכנע איפוא כי החשבונות שהגיש הם נכונים, אף אם הוא הנתבע במשפט (ע"א 85/83 בניאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3), 606, 615 (1986)). יחד-עם-זאת, השותף החייב בהגשת החשבון פטור מנטל זה מקום שבו התובע אישר את החשבון. הלכת החשבון המאושר (SETTLED ACCOUNT) שמקורה במשפט האנגלי המקובל, אומצה בפסק-הדין ב- ע"א 87/49 לוין נ' לוין, פ"ד ה(2), 921, 943 (1950). ראו גם ע"א 127/83, שם, 255. וכך סיכם פרופ' PETTIT הלכה זו:

'The plea of settled accounts... is a defence to an action for account. it is a plea that the account between the parties has been agreed... and consequently cannot be gone into again... the normal effect of a plea of settled accounts is thus to prevent the accounts being reconsidered. exceptionally, settled accounts may be reopened on the ground of fraud or mistake, the effect of which is that the whole accounts may be reconsidered or new accounts taken. alternatively the court may merely grant the plaintiff liberty to surcharge and falsify. the main factors which are taken into account by the court in deciding what order it should make are whether the claim is based on fraud or only mistake, and whether there is any fiduciary relationship between the parties. the number and amount of the errors is also material and the time that has elapsed since the accounts were settled.' (Philip h. Pettit Equity and the law of trusts (London, 6th, ed 1989) 583.'

האישור האמור חייב להתייחס לכל פירטי החשבון, ולמיצער, ליתרה...
כאמור, פתיחת חשבון מאושר מותרת רק במקרה של תרמית או טעות חמורה, הבאה לביטוי בזיכויים חסרים ובחיובים יתרים. ככלל, במקרה של תרמית נפתח החשבון כולו, ואילו במקרה של טעות מתוקן החשבון בדרך מחיקה (FALSIFYING) או חיוב (SURCHARGING). עם זאת, השאלה אם לפתוח את החשבון כולו או לתקנו נתונה לשיקול-דעת בית-המשפט, ובמקום שבין הצדדים קיימים יחסי אמון, ייטה בית-המשפט להרשות פתיחת החשבון אם התובע יבקש זאת (כמובן, אם יוכיח טעויות)...

14. במקרה דנן, החשבון שהגישו המשיבות לא נכנס לגדר "חשבון מאושר", כפי שסבר בית-המשפט המחוזי. שכן, המערערים מעולם לא אישרו את יתרת החובה, אלא טענו לרווח. בנסיבות אלה, נטל ההוכחות בדבר נכונות החשבון היה על המשיבות.

ספרי החשבונות שעל-פיהם נערך חשבון ארדנבוים לא היו שלמים, והפרטים החסרים נמסרו לרואה-החשבון על-ידי המשיבה, שאף אישרה את נכונותם בעדותה בבית-המשפט. ואולם, חסר זה, שנוצר בשל נסיבות אובייקטיביות ואשר הושלם כאמור בעדות המשיבה, אינו כשלעצמו עילה לפסילת החשבונות. ראו פסק-הדין של בית-המשפט העליון באריזונה PARISH V. CAMHUYSEN 428 P. 2D 657, 660 (1971).

15. כאמור, בית-המשפט המחוזי מצא כי חשבון ארדנבוים הוא אמין.

על-כל-פנים, הסעד לו זכאי התובע בתביעה למתן חשבונות כנגד נתבע שהחשבון שהגיש אינו אמין הוא כפייתו של הנתבע להגיש חשבון נכון, ולצורך כך רשאי בית-המשפט למנות רואה-חשבון מטעמו (ע"א 89/49 פופקו נ' חמדי, פ"ד ה(1), 242, 249 (1951); ע"א 62/59 ורשביאק נ' פנתי, פ"ד יא(2), 1182, 1183 (1960)). כאמור, המערערים לא ביקשו בערכאה הראשונה מינוי רואה-חשבון, ואף הסבירו כי אין תועלת במינוי כזה. אמנם בערעור הם עתרו לפסילת חשבון ארדנבוים כולו ולמינוי רואה-חשבון שיערוך את החשבון מחדש.

ואולם, כידוע, ככלל, אין לטעון בערעור טענה שלא נטענה בערכאה הראשונה.

(ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי (עורך ש' לוין, מהדורה שישית, 1991), 722). בענייננו, אין עילה לסטות מכלל זה.

התביעה הכספית
16. לעומת זאת, בתביעה כספית בין שותפים לא נקבעה חזקה שבחוק לטובת השותף הזכאי לקבל את החשבון. בעניין זה חל הדין הכללי, ועל התובע מוטל - כבכל תביעה כספית - לשכנע את בית-המשפט כי נתקיימו העובדות המהוות את עילת התביעה, דהיינו: קיומה של שותפות המזכה בחלוקת רווחים וקיומו של רווח (השוו 363, 364 LAYNE GLASS COMPANY V. PARKER 340 S.W.2D (1960). עם זאת, הואיל והעובדות הנדרשות להוכחת רווח הן בידיעתו המיוחדת של השותף האחראי לניהול החשבון, כמות הראיות שתידרש מן התובע היא פחותה. כלל זה - שמקורו במשפט האנגלי המקובל - הוסבר בספרו של CROSS, המצטט את דברי 53, 66:

'... A Party's knowledge of essential facts may lessen the amount of evidence required to discharge an evidential burden borne by his adversary. To quote lord manssfield: 'it is certainly a maxim that all evidence is to be weighed according to the proof which it was in the power of one side to produce, and in the power of the other to have contradicted'.' (R. Cross, C. Tapper, Cross On Evidence (London, 7th ed. 1990), 135.'
ראו גם דברי כב' השופט BUCKLEY בפסק-הדין DUNLOP HOLDING LTD APPLICATION (1979) RPC 523, 544); א' הרנון דיני ראיות, כרך א', (1987), 204; והשוו לדברי כב' השופט שלמה לוין ב- ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2), 333, 335 (1986).

תובע המנוע - כתוצאה מניהול בלתי-תקין של החשבון על-ידי שותפו - מלהוכיח את הרווח בראיות ישירות, זכאי על-פי דיני הראיות הכלליים להוכיח את קיומו של הרווח על-ידי ראיות נסיבתיות, ובכללן הערכות מומחים. כך, למשל, בפסק-הדין של בית-המשפט העליון של אילינוי בעניין (COURI V. COURI, 447 N.E. 2D 334 (1983, נפסק כי הערכאה הראשונה היתה רשאית לקבוע את הרווח ללא הסתמכות על ספרי החשבונות שהושמדו על-ידי בנו של הנתבע. וכך אמר כב' השופט UNDERWOOD:

'Despite the imprecise nature of some of plaintiff's proof, there was sufficient evidence from which the trial court could fashion an equitable decree... Based upon the available books and records, the tesimony and reports of two accountants, the testimony of the parties, and the reasonable inferences from the evidence, the trial court could have reasonably conluded that income was substantially greater than defendant contended.'

והשוו גם לדברי כב' השופט זוסמן ב- ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד כא(3), 358, 365 (1967). בכל אלה אין, כדי לגרוע מן הנטל המוטל על התובע רווחי שותפות להוכיח את תביעתו. עמד על כך כב' השופט PEASLEE בפסק-הדין של בית-המשפט העליון במדינת ניו-המפשיר, A.L.R 433, 445 (1930), 73: CASWELL V. MAPLEWOOD GARAGE.

'All this, however is a mere rule as to the procedure at the trial. It does not change the burden of proof, nor free the plaintiff from the rule that he cannot invoke the judgement of the jury unless there is some substantial evidence upon which to base the essential findings in his favor. '

במשפטנו, סיכם את ההלכה כב' השופט י' מלץ ב- ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כפר-סבא ואח', פ"ד מו(4), 627, 645-644 (1992):

'כלל הוא, שהימצאותן של עובדות בגדר ידיעתו המיוחדת של צד למשפט אינה משליכה על נטל השכנוע, אלא אך ורק על נטל הבאת הראיות... אם עובדה פלונית, המשליכה על שאלות הסבירות או הצדק האמורות, היא בידיעתו המיוחדת של בעל הזכות במקרקעין, הדבר יפחית את כמות הראיות שיהיה על רשויות התכנון להביא כדי להעביר את נטל הבאת הראיות את התובע פיצויים. עדיין, נטל השכנוע מוטל על רשויות התכנון, ועדיין יישאר ספק בליבו של בית-המשפט לגבי העובדה הנדונה, יפעל ספק זה לטובת בעל הזכות במקרקעין...'

ראו גם דברי כב' השופט א' מצא ב- ע"א 600/89 גדעון וכרמלה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון, פ"ד מז(2), 402 (1993).

החובה למתן חשבונות מקלה איפוא על השותף הזכאי לקבלם להוכיח תביעה כספית משותפו בשתי דרכים אלטרנטיביות: (1) כפיית מתן חשבונות, שבגדרה הזכאי רשאי לדרוש בדיקה אובייקטיבית של החשבון. היה ויתברר בבדיקה זו כי השותפות הרוויחה, יזכה התובע בחלקו על-יסוד תוצאות הבדיקה; (2) בתביעה לתשלום רווח בסכום מסויים, כמות הראיות הנדרשת תהיה פחותה."