נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
ב- ת"א (ת"א-יפו) 111632/01 {טופמן בע"מ נ' וגנשטיין פרץ פזית ואח', תק-של 2005(1), 8259, 8263 (2005)} קבע בית-המשפט:"במקום שההרשעה מבוססת על הודאה בעובדות שבכתב האישום, עובדות אלה מהוות "ממצאים ומסקנות".
התובע רשאי להגיש את פסק-הדין הפלילי כראיה במסגרת פרשת הראיות מטעמו כחלק בלתי-נפרד ממנה, על-מנת לעמוד בחובת ההוכחה המוטלת עליו. ( י' קדמי על הראיות, חלק שלישי, 1361-1360).
אין נפקא מינה אם ההרשעה במשפט הפלילי מבוססת על הודאה פורמלית בכל העובדות שבכתב האישום או בחלקן, שהרי הכלל הוא: 'מקום שנאשם מודה בעובדות בכתב האישום ומורשע לאחר מכן על-פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו ובשל כך בגדר ה"ממצאים" שבפסק-הדין' (ע"א 285/80 שיף ואח' נ' אליאסי ואח', פ"ד לד(4), 752, 755 (1980)).
ההוראה שבסעיף 42א(א) לפקודה נוקטת לשון "ראיה לכאורה" ועל פני הדברים נראה, כי משקלו הראייתי של פסק-הדין הפלילי במשפט האזרחי אינו שונה ממשקלה של כל ראיה אחרת.
כאשר נטל השכנוע הסופי, בדבר קיום יסודותיה של עילת התביעה או של עילת ההגנה, מוטל על התובע או על הנתבע, לפי העניין. (י' קדמי על הראיות, חלק שלישי, 1364-1363).
'בית-משפט אזרחי, שקיבל כראיה פסק-דין פלילי הנעוץ בהודאה פורמלית של הנאשם בכל העובדות המפורטות בכתב האישום יהיה זכאי לעיין בכתב האישום, שהרי על-פי הדין, בנסיבות כאלה, העובדות והמסקנות המפורטות בכתב האישום, מהוות את "הממצאים והמסקנות" שיתקבלו כראיה לכאורה במשפט האזרחי.'
'במצב זה ניתן לעיין בכתב האישום ולהשוות את האמור בו לממצאים שקבע השופט לאחר שמיעת הראיות. ואולם, כאשר מתנהל שלב ההוכחות במשפט על דרך של הודאה בעובדות כתב האישום, כי אז מקבל האמור בכתב האישום מעמד של עובדה מוכחת, ובשל כך הופך האמור בכתב האישום, מכוחה של ההודאה, לממצא במשפט הפלילי.'
'דעתי היא, על-כן, כי אין לפרש את המונח "ממצאים" בסעיף 42א(א) באופן צר ככולל אך ורק ממצאים שקבע בית-המשפט לאחר גביית ראיות. סבורני כי המונח "ממצאים" חובק גם את עובדות כתב האישום שהנאשם הודה בהן. אלה כאלה יהיו קבילים במשפט האזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.' (ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט ואח', פ"ד מא(4), 327, 332-331 (1987))
ומן הכלל אל הפרט, המסמכים מהווים ראיה קבילה מטעם התובעת. מכיוון, שהמשפט הפלילי התנהל על דרך של הודאת הנתבעים בעובדות כתב האישום, העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן, מקבלות כאן מעמד של עובדה מוכחת."