עבירות מס ערך מוסף ומס הכנסה
הפרקים שבספר:
- מס הכנסה - אי-קיום דרישות מסויימות (סעיף 216 לפקודה)
- דו"ח וידיעות לא נכונים (סעיף 217 לפקודה)
- אי-ניכוי מס (סעיף 218 לפקודה)
- אי-העברת מס שנוכה (סעיף 219 לפקודה)
- מרמה (סעיף 220 לפקודה)
- הצמדת הסכום שעליו מוטל הקנס (סעיף 220א לפקודה)
- תשלום קנס או כופר שהוטל על הזולת (סעיף 220ב לפקודה)
- כופר כסף (סעיף 221 לפקודה)
- חובת הראיה (סעיף 222 לפקודה)
- חזקת אשמה (סעיף 223 לפקודה)
- אחריות המסייע לעריכת דו"ח (סעיף 224 לפקודה)
- אחריות מנהל (סעיף 224א לפקודה)
- התיישנות (סעיף 225 לפקודה)
- חוק מס ערך מוסף - עבירות (סעיף 117 לחוק)
- עבירה שלא נקבע לה עונש (סעיף 118 לחוק)
- עבירה של חבר-בני-אדם (סעיף 119 לחוק)
- אחריות למעשי עובד (סעיף 120 לחוק)
- כופר כסף (סעיף 121 לחוק)
- האם עבירת מס הינה עבירה אחת או יותר?
- עבירה נמשכת - מהי?
- חובותיו של יועץ המס
- הסדרי טיעון
- התערבותה של ערכאת הערעור
- מעצר עד תום ההליכים בעבירות כלכליות
- האם ישנה חובה על עוסק לדווח למע"מ על עסקאותיו בתקופה שבין יום הגשת בקשה לפשיטת רגל ועד יום מתן צו כינוס?
- שיקולי ענישה
- רע"פ 26/97 חיים לקס נ' מדינת ישראל
- ר"ע 122/82 מרדכי עלפי נ' מדינת ישראל
- ע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ נ' מדינת ישראל
- ע"פ (מחוזי ת"א) 70796/04 יגאל שגיא נ' מדינת ישראל
חובת הראיה (סעיף 222 לפקודה)
סעיף 222 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) קובע כדלקמן:"222. חובת הראיה (תיקון התשכ"ח (מס' 2))
(א) מי שהואשם בעבירה לפי סעיף 216(4) עליו הראיה שאין הוא חייב במסירת דו"ח.
(ב) מי שהואשם בעבירה לפי סעיף 216(6) עליו הראיה שהמסמכים שהשמיד או הסתיר אין להם ערך לעניין השומה.
(ג) מי שחלות עליו הוראות הסעיפים 161, 164 או 170 והואשם בעבירה לפי הסעיפים 218 או 219 עליו הראיה שקיים את ההוראות האמורות."
מי שהואשם בעבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה, עליו הראיה שאין הוא חייב במסירת דו"ח. במילים אחרות, אם נאשם טוען כי אין הוא חייב במסירת הדו"ח, עליו נטל הראיה {ראה סעיף 222(א) לפקודה; ראה גם ע"פ 2620/07 פרנסיס נביל ואח' נ' מדינת ישראל, תקליטור מיסים, 17; ת"פ (שלום ת"א) 10476-08 מדינת ישראל, מדור תביעות - מס הכנסה ת"א נ' ליביץ פיננס בן לאומי בע"מ, תק-של 2010(4), 111305, 111306 (2010)}.
חובת הראיה בעבירות פליליות מוטלת בדרך-כלל על התביעה. כפי שנראה להלן, סעיף 222 לפקודה מעביר את נטל הראיה במקרים הבאים לכתפיו של הנאשם:
במקרה הראשון, בעבירה על אי-הגשת דו"ח {סעיף 216(4) לפקודה}. במקרה זה, על הנאשם להוכיח שלא היה חייב במסירת דו"ח.
במקרה השני, בעבירה על השמדה או הסתרה של מסמכים שיש להם ערך לשומה {סעיף 216(6) לפקודה}. במקרה זה, על הנאשם להוכיח שהמסמכים שהשמיד או הסתיר היו ללא ערך לשומה.
במקרה השלישי, בעבירה של אי-ניכוי מס במקור או אי-העברת מס שנוכה על-פי סעיפים 218 ו- 219 לפקודה. במקרה זה, על הנישום להוכיח שאכן ניכה או העביר את המס.