botox
הספריה המשפטית
עבירות מס ערך מוסף ומס הכנסה

הפרקים שבספר:

עבירה שלא נקבע לה עונש (סעיף 118 לחוק)

סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 קובע כדלקמן:

"118. עבירה שלא נקבע לה עונש
מי שהפר הוראה מהוראות חוק זה ולא נקבע להפרה עונש, או הפר הוראה בתקנות על פיו כשנאמר בתקנות שההפרה היא עבירה, דינו - מאסר שלושה חדשים או קנס 5,000 לירות."

ממקרא סעיף 118 לחוק מע"מ עולה השאלה מהו "עונש" לעניין סעיף זה.

מפקודת הפרשנות (נוסח חדש) אנו למדים, כי עונש לעניין עבירה כולל בחובו "קנס". אך "קנס" בהקשר זה מהו?

הקושי במתן תשובה חד-משמעית על שאלות אלה מקורו בכך, כי לביטויים "עונש" ו"קנס" יש משמעויות רבות ומגוונות, ואין להם משמעות אחת ויחידה. אנו מבחינים בין עונש פלילי, עונש אזרחי ועונש מינהלי. בדומה, אנו מבחינים בין קנס פלילי, קנס אזרחי וקנס מינהלי.

כך, למשל, הקנס, הקבוע בסעיף 83 לפקודת המכס (נוסח חדש), הוא קנס אזרחי ולא ענישה פלילית, ועל-כן אין מניעה מהטלת הקנס האמור חרף העובדה, שהמעשה, המשמש יסוד להטלתו, שימש בסיס להרשעה פלילית.
מקור טבעי למתן תשובה עקרונית למהות העונש ולמשמעות הקנס עשוי להימצא, לכאורה, בעקרונות המשפט הפלילי, אשר ביסודם עומדות העבירה והענישה. עיון בסוגיה זו מלמד, כי רבים המבוכה וחוסר הוודאות השוררים בתחום עיוני זה.

ייתכן שהדבר אינהרנטי למטריה הנדונה, באופן שאין למצוא כלל מבחן למהות העבירה ולתכונות הענישה. ייתכן שהסוגיה העיונית האמורה טרם פותחה כראוי. יהא עניין זה כאשר יהיה, אין למצוא בו מצפן ראוי לילך על פיו, שכן על נקלה מוצא עצמו הפרשן במעגל שוטה, כאשר מהותה העבריינית של ההתנהגות נקבעת לעיתים על-פי הענישה בכלל והקנס בפרט, המוטלים על אותה התנהגות, ואילו מהותם הפלילית של הענישה והקנס נקבעת על-פי המהות העבריינית של ההתנהגות.

אכן, אין לו מנוס לפרשן אלא לפנות לחוק, שאת פירושו הוא מבקש לחשוף, תוך ניסיון לדלות מתוכו את המשמעות, שהמחוקק ביקש להעניק במסגרתו של אותו חוק למושגים "עונש" ו"קנס".

עיון במבנה החוק ובהוראותיו מצביע על-כך, כי ה"קנס" המוטל על-פי סעיף 94 לחוק מע"מ למשל בגין אי-הגשת דו"ח תקופתי במועדו אינו "עונש", ואין בהטלתו כדי לשלול את תחולתו של סעיף 118 לחוק מע"מ {ע"פ 758/80 יש לי בע"מ חברה פרטית נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 625 (1981)}. ונפרט:

החוק מבחין בין חלקו העונשי, הקבוע בפרק ט"ז {"עונשין"} לבין חלקו האכיפתי, הקבוע בפרק י"ד {גביה, קנסות וריבית}. במסגרת החלק העונשי מצויות העבירות שהחוק קבע, לרבות עבירות שבגינן מוטל קנס. במסגרת החלק האכיפתי מצויות הוראות בדבר קנס על איחור בהגשת דו"ח {סעיף 94}, קנס על אי-ניהול ספרים {סעיף 95} וקנס בשל אי-תשלום במועד {סעיף 96}. כן מצויות שם הוראות בדבר ריבית והפרשי הצמדה, חיוב בהוצאות גביה ודרכי גביה. חלוקה זו שעושה החוק יש בה כדי להצביע, כי הקנסות, המצויים בפרק י"ד - אינם מהווים מעשה ענישה פלילי ואינם בבחינת עונש פלילי, אלא מהווים הם אך אמצעי אזרחי לאכיפת החוק, גם אם - ובכך יש להודות - יש להם, מבחינתו של חייב במס, אספקט עונשי.

הטלת הקנסות על-פי פרק י"ד אינה באה לאחר הכרעה של ערכאה שיפוטית, אלא מוטלים הם, אם מכוח החוק עצמו, ללא כל שיקול-דעת מינהלי - כפי שהדבר מתבטא בסעיף 94 לחוק מע"מ לדוגמה - ואם לאחר הפעלת שיקול-דעת מינהלי. יש בכך כדי להצביע על-כך, כי עניין לנו בקנס אזרחי {או, לעניין זה, אף קנס מינהלי} ולא בקנס פלילי, המוטל בסיומה של הכרעה שיפוטית, המבוססת על קיומו של משפט.

מן הראוי לציין, כי האינדיקאציות האמורות ייתכן שבבדידותן אין בהן כדי להכריע את הכף, אך הצטברותן יש בה כדי ליצור תמונה חקיקתית, המצביעה על-כך כי העונש, הנזכר בסעיף 118 לחוק מע"מ, מכוון לענישה פלילית רגילה, ואין הוא מכוון כלפי הקנסות השונים, הקבועים בפרק האכיפה של החוק.

הגישה, כי הקנס הקבוע בפרק י"ד אין בו "עונש", מתחייבת, גם ממגמתו הכללית של החוק. דומה, כי סביר הוא להניח, כי המחוקק ביקש, באמצעות הקנסות הקבועים בפרק י"ד, ליתן למדינה סנקציה נוספת על פני זו הקבועה בפרק העונשין.

כוונת המחוקק בסעיף 117(א)(13) לחוק מע"מ הייתה לקבוע כעבירה פלילית אך ורק סירוב לדרישת הקונה להוציא חשבונית מס, שכן בלעדי חשבונית זו הקונה איננו יכול לנכות מס תשומות.

סעיף 117(א)(13) לחוק מע"מ לא התכוון לחול על עצם המעשה של אי-הוצאת חשבונית, אם כי בהחלט יתכן שמדובר בפרצה בחוק, והדרך להתמודד עמה, כל עוד לא תוקן החוק, היא באמצעות סעיף 118 לחוק מע"מ {ת"פ 1789/97 מדינת ישראל נ' יוסף מנצורה ואח', פורסם בתקליטור "מיסים", עמ' 84}.