botox
הספריה המשפטית
מימוש נכסי מקרקעין

הפרקים שבספר:

זכות אישה למחצית הדירה מול בעל המשכנתה

בהתנגשות זכותה של אישה למחצית דירה אל מול זכויות בעל משכנתה - זכות בעל המשכנתה גברה.

ב- ע"א 189/95 {בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, תק-על 1999(3), 632 (הלכת פסק-הדין אהרונוב)} נדונה התחרות בין זכותה של אישה במקרקעין מכוח הסכם ממון, זכות שלא נרשמה ברשם המקרקעין, לבין זכות מאוחרת של הבנק, שעיקל את זכויות הבעל, שהיה רשום כבעל המקרקעין הנ"ל. בתחרות בין הזכויות הנ"ל, קבע בית-המשפט פה-אחד (אם כי בהנמקות שונות) כי זכות האישה גוברת.

הנמקת פסק-הדין מבוססת על כך שזכותו של הבנק באותו עניין, היתה זכות של מעקל, שהיא זכות חלשה במדרג הזכויות. כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן שקבעה זאת, אף קבעה כי המעקל אינו יכול לתפוס יותר ממה שיש לחייב בנכס, אף אם זכותו של המעקל נרשמה ברשם המקרקעין.

כב' הנשיא א' ברק, שקבע כי זכותו של 'הקונה' (שהיה באותו עניין ואף בענייננו - האישה), שהינה זכות במקרקעין שלא נרשמה, היא זכות שביושר, זכות מעין קניינית.

זכות זו פועלת, אליבא דנשיא ברק, כלפי כל אדם, למעט כלפי קונה שני, מאוחר, שרכש בעלות ונרשם כבעלים בהיותו תם-לב.

גם כב' השופט מ' חשין מציין כי זכותו של הקונה הראשון גוברת, בכפוף לזכותו של קונה מאוחר בתמורה ובתום-לב, שרשם את העסקה לטובתו בעודו תם-לב.

בניגוד לפסק-דין אהרונוב, המצב המשפטי שונה, כאשר הבנק רכש זכות קניין בדירה, משכנתה, ולא היה רק בעל זכות עיקול. בניגוד לזכותו החלשה של מעקל, זכות הקניין של הבנק כבעל משכנתה, תוכל לגבור על זכותה של האישה, יהיה טיבה אשר יהיה, אם הבנק רכש אותה בתום-לב ובתמורה, והשלים את העסקה ברישום. בוודאי כאשר עסקת המשכון הסתיימה ברישום והבנק נתן תמורה והוכח כי הבנק נהג בתום-לב.

תום-לב של בנק מוכח, למשל, כאשר הבנק היה מודע לקיומה של האישה, ולאפשרות שיש לה זכויות כאלה או אחרות בדירה, לא התעלם מזכויותיה של האישה, ובהיותו מודע לקיומן האפשרי, הוא פעל כדי להביא לידיעתה את עניין המשכנתה, והחתים אותה לשם כך על כתב-הוויתור, באמצעות עורך-דינה {ת"א (ת"א-יפו) 57324/99 לויאן שרה נ' בנק כרמל, תק-של 2002(2) 260}.