פיצויים בלא הוכחת נזקים (סעיף 13 לחוק)

עמוד 91 בספר:

סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"13. פיצוי בלא הוכחת נזקים
(א) בית-המשפט רשאי, על-פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת.
(ג) שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות בצו את הסכום שבסעיף-קטן (א)."

שני עיקרים עומדים בבסיס סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות המאפשר פיצויים ללא הוכחת נזק: האחד, היעדר יכולת להוכיח את הנזק המדוייק שנגרם בעקבות גניבת העין. השני, הרצון להרתיע מעוולים בכוח {ע"א 592/88 שגיא ואח' נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2), 254 (1992) (להלן: "פרשת שגיא"); ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1), 873 (2004); ת"א (מחוזי יר') 3560/09 אבי ראובני (ת"א 3560/09) נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ, תק-מח 2011(1), 3293, 3300 (2011)}.

עמוד 92 בספר:

רשימת השיקולים אותם ישקול בית-המשפט בבואו להכריע בדבר גובה הפיצויים בהתחשב ברציונאלים כאמור, איננה סגורה {ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא(5), 337 (1997)}.

בין היתר, יתחשב בית-המשפט בעוצמת ההפרות, מספרן ומשכן, אשמו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר וכדומה.

כב' השופט מ' שמגר, בפרשת שגיא דן בשאלה מהו היקף ההפרה {ובעניינו העוולה} המזכה את הנפגע ממנה בפיצויים ללא הוכחת נזק. לדבריו, "המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העסקה". יחד-עם-זאת, "יש שכאשר מבוצע אותו מעשה עוולה בהזדמנויות נפרדות, לסירוגין ובתקופות שונות, ייתכן לראות, במצבים מסויימים, כל פעילויות חוזרות כאלה כמקימות עילות תביעה עצמאיות... יהיה נכון לראות, בדרך-כלל, בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות...כמקימה עילת תביעה אחת בלבד, לפחות ככל הנוגע לאותן הפרות שאירעו עד להגשת התביעה".

גישת כב' השופט מ' שמגר בפרשת שגיא לפיה יש לראות עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כעוולה אחת, עוגנה כיום בהוראת סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות {ראה גם ת"א (מחוזי ת"א) 2322/04 LOUIS VUITTON MALLETIER נ' אסי קרדיט ליין בע"מ, תק-מח 2007(2), 73, 79 (2007)}.

אכן יש לראות במעשה גניבת העין מסכת אחת המקימה עילת תביעה אחת בלבד בקשר לאותה עוולה.

עמוד 93 בספר:

במסגרת שיקול-הדעת הנתון לבית-המשפט בגדרי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, אף כאשר ההפרות הן מינוריות אך הן נמשכות על-פני תקופה ניכרת או כאשר היקפן משמעותי, רשאי בית-המשפט לפסוק את הפיצוי המירבי הקבוע בסעיף הנ"ל.

רוצה לומר, כי ריבוי ההפרות יכול לבוא לידי ביטוי בפסיקת סכום התקרה הנקוב בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. מספר גדול של פעולות מפרות עשוי לשמש אינדיקאציה להיותה של ההפרה בוטה ומכוונת.

כך גם עולה מדברי ההסבר להצעת חוק עוולות מסחריות, בהתייחס לסעיף 13(ב) לחוק עוולות עוולות מסחריות לפיהם "הוראה בדבר פיצויים ללא הוכחת נזק מעוררת את השאלה כיצד להגדיר הפרה לצורך הפיצוי הקבוע מראש. הוראה זו מאמצת את ההלכה שנקבעה לעניין הפרת זכות יוצרים בפסק-דין ב- ע"א 592/88 שגיא נ' ניניו, פ"ד מו(2), 254 (1992). מוצע שמסכת אחת של פעולות (הפקת 100 עותקים, למשל), תיחשב כהפרה אחת בלבד. תקרת הפיצויים הגבוהה יחסית מאפשרת לבית-המשפט להתחשב בהיקף ההפרה. הגדרת ה"מסכת" תהיה תלויה בנסיבות ההפרה ולכן יש מקום להקנות שיקול-דעת רחב לבית-המשפט".

דויטש גורס בספרו {עוולות מסחריות וסודות מסחר, 92} כי "לא למותר להעיר, כי קביעת הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין, בחוק עוולות מסחריות, יוצרת הינע מסויים גם לבעל סימן רשום, להשתית תביעתו דווקא על העוולה של גניבת עין, במקום על פקודת סימני מסחר (נוסח חדש), שאינה מקנה פיצוי ללא הוכחת נזק. אין מניעה לתביעה בעוולה של גניבת עין גם כאשר מדובר בסימן רשום. מובן, כי הכדאיות לכך תלויה בנסיבות העניין. התביעה לפי דיני הסימן הרשום היא עוצמתית יותר, שכן זו תביעה בעלת אופי

עמוד 94 בספר:

מונופוליסטי, בעוד שהתביעה לפי דיני גניבת עין דורשת הוכחת יסוד של הטעיה אצל לקוחות לגבי מקור הטובין או השירות".

בעת קביעת שיעור הפיצוי, עלינו לאמוד את שיעור הפיצוי הראוי בהתבסס על עוצמת ההפרה, הנזק הכלכלי שבהפרה, התנהלות המפר ויתר נסיבות העניין, כמבחן סל נסיבתי {דברי בית-המשפט ב- ת"א (מחוזי נצ') 26614-07-10 {LICENSING, LLC TOMMY HILFIGER נ' תסונה שהדי, תק-מח 2011(3), 461, 473 (2011)}.

נדגיש כי באשר לעוולה על-פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, עילה זו אינה בסמכות בית-הדין לעבודה נוכח ההוראה המפורשת שבסעיף 22 לחוק עוולות מסחריות המגביל את סמכות בית-הדין לעבודה לדון בעוולות המנויות בפרק ב' לחוק עוולות מסחריות, כלומר, סעיפים 6 עד 10 בלבד הדנים בגזל הסוד המסחרי, אך לא בפיצויי ללא הוכחות נזק, שהוא נושאו של סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות {ראה גם בש"א (אזורי ת"א) 4393/03 חיים גל נ' A-sec פתרונות אבטחה מתקדמים בע"מ, תק-עב 2004(3), 2046, 2047 (2004)}.

ב- תע"א (אזורי חי') 1509-07 {שקד הנדסה איכות ובטיחות בע"מ נ' קרויטנברג בתיה, תק-עב 2011(4), 4935, 4946 (2011)} קבע בית-הדין כי המסקנה המתחייבת הינה שקובצי הנוהל והטפסים של התובעת, אינם בגדר "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, ומכאן יש לדחות את בקשת התובעת לפסוק לטובתה פיצויי בהתאם לסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות.

ב- ת"א (מחוזי מר') 5770-08-07 {אפקים נרחבים בניה והשקעות 1990 בע"מ נ' שאול חזקיאל, תק-מח 2011(2), 9250, 9264 (2011)} קבע בית-המשפט כי

עמוד 95 בספר:

גזל התכניות והידע מזכה את התובעות בפיצויים המבוקשים גם ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות.

ב- ת"א (מחוזי נצ') 17504-10-10 {NIKE International ltd נ' איהב עומרי, תק-מח 2011(1), 26246, 26247 (2011)} קבע בית-המשפט כי "מכוח שיקול-הדעת המסור לבית-המשפט בפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, ומתוך שאיפה להגשמת עקרון השוויון בפסיקת פיצויים כנ"ל תוך מתן משקל גם לנסיבות המקרה הספציפיות, הרי שבהתחשב, מחד במספר המועט {ביחס} של הפריטים המזוייפים שנתפסו כאן {5 במספר}, ומאידך במקום בו נתפסו {בחנות המשיב}, על המשיב לפצות את המבקשות כדי סך 35,000 ₪" {ראה גם ת"א (מחוזי נצ') 101-10 HILFIGER TOMMY נ' חדד ישראל, תק-מח 2011(1), 14785, 14786 (2011) שם פסק בית-המשפט פיצוי בסך 50,000 ₪}.

ת"א (מחוזי מר') 1976-08-07 {FERRERO S.P.A נ' נ.א. קסטרו יבוא ויצוא בע"מ, תק-מח 2009(4), 5745, 5760 (2009)} קבע בית-המשפט:

"116. בענייננו, המדובר במטען שהכיל חמישה מוצרים ועוכב במכס. הסכמת התובעת לשחרור שלושה סוגי מוצרים דינה כהודאה כי שלושת מוצרים אלה אינם מוצרים מפרים. הדעת אינה נותנת כי התובעת הייתה מסכימה לשחרר מוצרים לשוק החופשי אם הייתה סבורה שיש בהם כדי לפגוע בזכויותיה הקנייניות. לפיכך המדובר בענייננו בשני מוצרים מפרים ולא בחמישה כפי שנטען על-ידי התובעת.

117. בנסיבות העניין יש לראות במעשה גניבת העין מסכת אחת המקימה עילת תביעה אחת בלבד בקשר לאותה עוולה. המדובר במעשה חד-פעמי של ניסיון

עמוד 96 בספר:

לייבא מסין מוצרים מפרים. העובדה שלא כל המוצרים נמצאו מפרים היא הנותנת שלא מדובר בהפרה בעוצמה רבה. אין מדובר במעשה שנמשך לאורך זמן ואין המדובר בהיקף משמעותי שכן מדובר בחלק ממשלוח. במסגרת שיקול-הדעת הנתון לבית-המשפט בגדרי סעיף 13 לחוק העוולות המסחריות, יש בהחלט לשקול את היקף ההפרה...

118. התובעת בחרה שלא להוכיח את הנזק שנגרם לה בגין הפרת סימן המסחר ותבעה סך של 100,000 ₪ למרות שסברה כאמור בהתאם להלכת לואי ויטון כי נוכח העובדה שמדובר בחמש הפרות מגיע לה סך של 40,000 - 200,000 ₪ בגין כל הפרה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פיצויים בלא הוכחת נזקים (סעיף 13 לחוק)