אי-גילוי סוד מסחרי (סעיף 23 לחוק)

עמוד 159 בספר:

סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"23. אי-גילוי סוד מסחרי
(א) בית-המשפט רשאי, מיוזמתו או על-פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.
(ב) בית-המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.
(ג) בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית-המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים-קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי.
(ד) בסעיף זה, "בית-משפט" - לרבות בית-דין, רשות, גוף או אדם, בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לפי כל דין."

עמוד 160 בספר:

ב- רע"א 918/02 {ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (2002)} קבע בית-המשפט:

"על רקע זה, השאלה שבפניי היא, מהו היקף הגילוי הראוי של המסמכים, וכיצד יש לעצב את הסדר הגילוי, שיאפשר למבקש לעיין במסמכים.

7. בעניין זה חל סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, המשקף את אימוצו של עיקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעצב הסדרי גילוי שונים, הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאפשר לערוך איזון מדוייק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל הניתן.

8. ככלל, יש לקבוע, כי היקף הגילוי שבו יחוייב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי, ולהעדיפם על-פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו. ראו והשוו רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5), 764, 774 (1993).

לבסוף, על בית-המשפט לעצב את הסדר הגילוי בהתחשב גם בשיקולים נורמטיביים, שבמרכזם ההשפעה האפשרית שתהיה להיקף הגילוי שייקבע, על

עמוד 161 בספר:

היערכות בעלי דין מראש, עוד בטרם נתגלע הסכסוך ביניהם, לצבירת ראיות, העשויות להקל בדיעבד על בירור הסכסוך. על הכלל המשפטי להיות מעוצב איפוא כך שיגרום לצדדים לפעול מלכתחילה לצמצום הפער הראייתי שעימו נדרש להתמודד בדיעבד בית-המשפט לצורך יישוב הסכסוך...

9. כעולה מהודעות הצדדים, כיום אין עוד מחלוקת, כי קיימת אפשרות לקבוע הסדר מידתי לגילוי המסמכים ולעיון בהם, שיהיה בו כדי לאזן בצורה נאותה בין האינטרסים של הצדדים. דומה שבקביעת הסדר זה, העשוי לחשוף בפני המבקש ראיות להוכחת טענותיו תוך פגיעה לא מבוטלת באינטרסים של פנטאקום, יש להתחשב, מחד-גיסא, בהודאת פנטאקום, כי המבקש תרם במידה כלשהי לפיתוח המוצר, הגם שתרומה זו - שבגינה הציעה לו פנטאקום לקבל שיעור מסויים ממניותיה - הייתה, מבחינת מועדה, בשלבי הפיתוח המוקדמים; ומאידך גיסא, בכך שבידי פנטאקום אין מסמך בכתב, כמקובל, שיעיד על מהות היחסים המשפטיים בין הצדדים ויעגן את טענתה כי המבקש היה בגדר יועץ חיצוני בלבד. היעדר מסמך בכתב שכזה, שלעומתו בולטת החתמת המבקש על הסכם סודיות, מחייב את המסקנה כי המבקש הניח תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה גילוי נרחב יחסית של המסמכים - חרף הפגיעה באינטרסים של פנטאקום - שיאפשר למבקש למצות את הפוטנציאל הראייתי הגלום במסמכים. במסקנה זו אף יש כדי לעודד נתבעים, המבקשים להגן על סודותיהם המסחריים, להסדיר בכתב את יחסיהם המשפטיים עם מי שנתבעים שכאלו מציעים להם גישה לסודותיהם. אכן, קיומו של מסמך בכתב שכזה במקרה שבפניי, היה מקל באורח משמעותי על בירור תובענת המבקש, משום שהיה בו כדי להבהיר מה טיב היחסים שנקשרו בין הצדדים.

10. מן המקובץ עולה, כי יש מקום לקבוע הסדר לגילוי המסמכים. אלא שהגעתי לכלל דעה, כי בנסיבות העניין קביעת הסדר מסויים שכזה לגילוי

עמוד 162 בספר:

ולעיון במסמכים טעונה ליבון של פרטיו המדוייקים, שראוי כי ייערך על-ידי הערכאה הדיונית, שבפניה נשמע המשפט. דרך זו תאפשר לדון במכלול הסדרי הגילוי והעיון האפשריים בנסיבות העניין.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת ככל שהיא מתייחסת לשאלת גילוי המסמכים נשוא הבקשה שבפניי, והדיון מוחזר אל בית-המשפט המחוזי למען יקבע הסדר מידתי לגילוי ועיון במסמכים אלו, וזאת על יסוד העקרונות שנקבעו לעיל ולאחר שישמע את טענות הצדדים."
ב- בש"א (אזורי נצ') 2329/09 {סופר פארם ישראל בע"מ נ' כמיל ח'ריש, תק-עב 2009(2), 10358, 10359 (2009)} קבע בית-הדין:

"החסיון שבסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות הינו חסיון יחסי בלבד, המעניק לבית-הדין סמכות לבחון ולאזן בין אינטרס גילוי האמת ולשם כך חשיפת הראיה, לבין האינטרס לאי-גילוי הראיה בשל הגנה על סוד מסחרי של המעסיק.

הדיון בבקשה דומה לדיון אותו יש לערוך במקרה של בקשה לגילוי מסמך שנטענת לגביו טענת חסיון בשל סוד מסחרי, שאז מותנה החסיון של הסוד מסחרי בהחלטה שיפוטית לאחר שהוגשה הבקשה המתאימה וכפי שנקבע בפסיקה:

'הזכות הדיונית לגילוי מסמכי הצד שכנגד ולעיון בהם היא זכות חשובה, אשר נועדה לקדם הן את היעילות הדיונית על-ידי הגדרת גדר המחלוקת בין הצדדים והן את גילוי האמת, אולם ככל הזכויות אף זכות זו אינה מוחלטת. איזון האינטרסים על-פי החוק מחייב

עמוד 163 בספר:

התחשבות בחשיבות הסוד המסחרי בחיי המסחר המודרניים ובהגנה שביקש להעניק לו המחוקק.'
(רע"א 3683/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1), 97 (2003)].
וכן:

'ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחוייב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי, ולהעדיפם על-פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכיח טענותיו.'
(רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (2002)).

הכלל הוא שבעלי דין אינם רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם במסגרת הליך שיפוטי, שנועד לחשוף האמת, אולם כאשר יש בגילוי הראיה כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין, כגון הגנה על סודות מסחריים, יינתן צו לגילוי אך ביחס לראיות שהן רלוונטיות ובהתאמה, אם ביקש צד להליך צו לגילוי ולעיון במסמכים, יידרש בית-הדין "בראש ובראשונה... למידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת" (ע"ע 129/06 טמבור בע"מ - אלון, תק-אר 2006(2), 672 (7.5.06)). הרלוונטיות לצרכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך בדבר המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, אלא נועד ל"דוג" בעניינו של בעל דין אין לגלותו (דב"ע נז/ 55-3 קבקוב - בנק מסד בע"מ (לא פורסם, 14.9.1999)).

עמוד 164 בספר:

בהתאם לפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, בכל הקשור לשאלה האם ליתן צו גילוי מסמכים לגביהם נטענת טענת חסיון, הרי שיש לבחון שני תנאים כדי לקיים את מבחן הרלוונטיות, השלב הראשון מורכב משניים, אחד שהינו תנאי סף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. תנאי סף זה מקיים את דרישת תקנה 46 לתקנות בתי-הדין. השני הנדרש הינו ההיבט הרחב של מבחן הרלוונטיות אשר במסגרתו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים על רקע נסיבותיו של המקרה תוך התחשבות באמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע, ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים ומידת תרומתם של אלה לעניין תכלית הדיון היעיל.

השלב השני, בית-הדין יבחן ב"מבט על" וישקול את מכלול האינטרסים והאיזון ביניהם, של מבקש הגילוי מחד, ושל הצד שכנגד המתנגד לגילוי מאידך, בהתאם למקרה הקונקרטי (ע"ע מדינת ישראל - נציבות המים נ' אבנציק (לא פורסם, 28.3.2007)].

במקרה שלפניי, קיבלתי, במסגרת בש"א 3424/08 את עמדת הנתבעת שלא ליתן צו לגילוי מסמכים וזאת גם באשר להסכם העמית, ומשום כך לא הורתי לנתבעת לגלותו לתובע.

כעת מצרפת הנתבעת מספר עמודים מהסכם זה לתצהירו של אחד מעדיה ומבקשת כי ההסכם הכולל יישמר בכספת בית-הדין וכי התובע יהיה מנוע מלעיין בו כרצונו אך יוכל לעיין בו בפיקוחו של בא-כוחה.

הנתבעת טענה בבהירות מדוע קיימת חשיבות רבה להסכם העמית מחד ומדוע מאידך, בלתי-ניתן, מבחינתה, לאפשר חשיפתו בצורה בלתי-מבוקרת.

עמוד 165 בספר:

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתשובה ובדומה לעמדה אותה קבעתי במסגרת בש"א 3424/08, השתכנעתי, כי אכן קיים בהסכם העמית מידע סודי הנוגע, בין היתר, לאופן פעילותה וניהולה של רשת הנתבעת וכן לאופן התקשרות הזכיינים עם הנתבעת וכן השתכנעתי כי חשיפת הסכם העמית לצדדים שלישיים ככלל וכאלה המתחרים בנתבעת, בפרט עלולה להסב לנתבעת לנזקים כבדים.

בנסיבות העניין, מצאתי שהעיון המבוקר שמבקשת הנתבעת לפיו יישמר הסכם העמית בכספת בית-הדין וכי התובע ו/או מי מטעמו יהיו רשאים לעיין במסמך זה אך ורק בתיאום עם בא-כוח הנתבעת ובפיקוחו, מאזן נכונה בין רצונה של הנתבעת להגן על סודותיה לבין זכותו של התובע שלא להיות מופתע ממסמכים עליהם מבקשת הנתבעת לסמוך טענותיה.

אשר-על-כן הריני נעתרת לבקשה."

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 38462-12-09 {Proneuron Biotechnologies Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, תק-מח 2011(3), 9315, 9321 (2011)} קבע בית-המשפט:

"הבטחת שמירה על סודות מסחריים
טבע הגישה בקשה נוספת, המופנית כלפי פרוניורון, ובה היא עותרת למתן צו להבטחת השמירה על הסודות המסחריים על-פי סעיפים 23(א) ו- 23(ב) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), באופן שבו מסמכים יישמרו על-ידי פרוניורון בסודיות, וככל שהם יצורפו על-ידי פרוניורון לתצהירי העדות הראשית ולחוות-הדעת, הם יוגשו במעטפה חתומה נפרדת, אשר תישמר בכספת בית-המשפט.

עמוד 166 בספר:

בנוסף, מבקשת טבע להורות לפרוניורון להימנע מכל שימוש זר בכל יתר המסמכים שהועברו אליהן במסגרת הליך הגילוי, ובכלל זאת להורות לפרוניורון להימנע ממסירת המסמכים לידי מתחריה של טבע, להימנע מעשיית שימוש עסקי כלשהו במסמכים שהועברו, להימנע מהעברת המסמכים לידי צדדי ג' שלא לצורך ההליך ולהימנע מכל שימוש בהם שאינו לצורך ההליך המשפטי.

טבע מציינת, כי היא פנתה אל פרוניורון בטרם הגשת הבקשה, בניסיון להגיע להסכמה, אך ללא הועיל.

יש לציין, כי בקשה דומה, גורפת יותר במהותה, נדונה בהחלטתי הקודמת, בה קבעתי כי נוסח המנגנון המוצע במסגרת הבקשה הוא נרחב למדי ואינו ברור וממוקד די הצורך, ולכן הבקשה נדחתה.

בבקשה הנוכחית, צמצמה טבע את הגדרת הצו להבטחת השמירה על סודות מסחריים, וכן, לטענתה, מתוך 800 המסמכים הסודיים, היא בחרה פחות מ- 150 מסמכים, הנחלקים למספר קטגוריות, המפורטות בבקשה.

בתגובתן, מביעות פרוניורון הסכמה לצו הדדי, אשר יבהיר, כי כל הצדדים לתביעה מחוייבים להוראות הדין ונדרשים לפעול לפיהן.

פרוניורון מדגישות, כי הן פעלו ופועלות בהתאם להוראות כל דין ואין בכוונתן לפעול בניגוד לכך. פרוניורון מביעות עמדה זו, בהקשר של בקשת טבע להורות כי הן מנועות מלעשות במסמכים שימוש שאינו לצורך ההליך המתנהל ובמסגרתו.

עמוד 167 בספר:

לפיכך, אני מניח, כי הן מסכימות בכך לחלקה השני של בקשת טבע, להימנע מכל שימוש אחר בכל המסמכים שהועברו במסגרת הליך הגילוי, ולפיכך, בהסכמת הצדדים, אני נעתר לחלקה זו של הבקשה.

כאמור, בחלקה הראשון של הבקשה, עותרת טבע למתן צו להבטחת השמירה על הסודות המסחריים הגלומים במסמכים הספציפיים המפורטים בבקשה, באופן שבו מסמכים אלה יישמרו על-ידי פרוניורון ומי מטעמן בסודיות, וככל שיצורפו על-ידי פרוניורון לתצהירי העדות הראשית וחוות-הדעת מטעמה - יוגשו במעטפה חתומה, שתישמר בכספת בית-המשפט.

טבע הגישה לעיוני מסמכים במעטפות סגורות, וכן פירטה את מספרי המסמכים במסגרת הבקשה. מעיון במסמכים ובבקשה ניתן להיווכח, כי רק חלק מהם הוגשו בפועל לבית-המשפט, אם כי ניתן להניח, כי גם המסמכים שלא הוגשו לבית-המשפט דומים במהותם לאלה שהוגשו, ושייכים לאותה קבוצת מסמכים.

סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות קובע: 'בית-המשפט רשאי, מיוזמתו או על-פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם'.

ועל-פי סעיף 23(ב): "בית-המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי".

סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כמידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בקלות על-ידי האחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו

עמוד 168 בספר:

יתרון עסקי על-פני מתחריו, ובלבד שבעל הסוד המסחרי נוקט באמצעים סבירים בכדי להגן על הסוד המסחרי.

בפסק-הדין ב- רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (19.6.02), קבעה כב' השופטת דורנר: 'בעניין זה חל סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, המשקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעצב הסדרי גילוי שונים הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, סעיף זה מאפשר לערוך איזון מדוייק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל הניתן. ככלל, יש לקבוע כי היקף הגילוי שבו יחוייב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי ולהעדיפם על-פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו... לבסוף, על בית-המשפט לעצב את הסדר הגילוי בהתחשב גם בשיקולים נורמטיביים, שבמרכזם ההשפעה האפשרית שתהיה להיקף הגילוי שייקבע על היערכות בעלי-דין מראש, עוד בטרם נתגלע הסכסוך ביניהם, לצבירת ראיות העשויות להקל בדיעבד על בירור הסכסוך'.

הבקשה הנוכחית היא בקשה למתן צו להבטחת השמירה על הסודות המסחריים לאורך כל ההליך, ואין המדובר בבקשה להבטחת חסיונם במסגרת הליכי גילוי. כלומר, טבע אינה מבקשת לכמוס את המסמכים מפני פרוניורון,

עמוד 169 בספר:

אלא היא מבקשת להבטיח כי המסמכים יישמרו בסודיות בידיהן. האופן שבו מנוסחת הבקשה אינו מונע, באופן עקרוני, את הליך גילוי המסמכים הנדונים, ככל שהוא מתנהל בין שני הצדדים להליך.

מכל מקום, העקרונות האמורים רלוונטיים גם בענייננו, שכן הם משקפים את הרציונל הניצב ביסוד סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, ובהתאם להם יש לבחון את קבוצות המסמכים נשוא הבקשה הנוכחית (וזאת לאחר עיון במסמכים שהוגשו, כאמור, במעטפות סגורות).

אציין, כי הבנת תוכן המסמכים לעומקו היא עניין שבמומחיות, ולכן לא נותר אלא להסתמך, במידה רבה, על מהות המסמכים כפי שהוסברה בטיעוני הצדדים.

(א) על-פי הנטען, קבוצת המסמכים הראשונה כוללת נתונים סודיים ביותר של טבע על אופן הייצור של תרופת הקופקסון; אנליזות מיוחדות לאפיון קופקסון והחומר TV5010; נתונים על רכיבי התרופה ותכונותיה; פרטים על תהליכי בקרה ופיתוח ועל השוואות אנליטיות בין התרופה לחומר TV5010 וכן נתונים קליניים של חולי MS שטופלו בתרופה ועוד.

על-פי הנטען, המידע הגלום במסמכים הוא מידע סודי ורגיש ביותר, והנתונים הכלולים במסמכים אלה הם בעלי דרגת סודיות גבוהה מאד, הגלויים רק בפני עובדיה של טבע או בפני גורמים מקצועיים המשתתפים בתהליכי המחקר ופיתוח, בכפוף למגבלות של סודיות. טבע טוענת, כי גילוי נתונים אלה עלול לסייע למתחריה לייצר גרסה גנרית של תרופת הקופקסון וגרסאות מתחרות של מוצרים נוספים, תוך גרימת נזקים משמעותיים לתרופה.

עמוד 170 בספר:

בתגובתן, טוענות פרוניורון כי הקופקסון וה- TV5010 המבוססים על מולקולת ה- GA מוגנים בפטנטים, לרבות פטנטים לגבי אופן הייצור, וכידוע, ההגנה הפטנטית ניתנת לבעל הזכות בכפוף לגילוי מלא של פרטי ההמצאה. לטענתן, במסגרת הפטנטים המפורסמים מצוי מידע רב ומפורט שהוא בגדר נחלת הכלל, לרבות לגבי אופן ייצורו של הקופקסון, והבקשה הנוכחית היא גורפת וכללית, וכוללת מספר רב של מסמכים.

במסגרת בקשתה הקודמת של טבע למתן צו להבטחת השמירה על סודות מסחריים, התבקש גילויין של כל השיטות האנליטיות בקשר ל- TV-5010 והדו"ח שהוכן והוגש ל- SAB או המידע שנאסף או הוכן לקראתו, ובהחלטתי הקודמת, קבעתי כי כפי שטוענת טבע, אכן אין הצדקה לגילוי השיטות האנליטיות המבוקשות.

כעת, אני סבור, כי יש להחיל בענייננו את הוראת סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, וזאת בכדי להבטיח את מניעת פרסומם של נתונים אלה ברבים. בניגוד לטענת פרוניורון בתגובתן, איני סבור כי נתונים אלה הם נחלת הכלל, ואיני סבור שגילויים קשור לאינטרס הקיים בבירורה הפומבי של התביעה.

לפיכך, אני מורה על מתן צו להבטחת שמירה על סודות מסחריים, בהתאם להוראת סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, אשר יחול על קבוצת מסמכים זו.

(ב) קבוצת המסמכים השנייה כוללת מסמכים שעניינם נהלי עבודה פנימיים של טבע או שיש בהם מידע שעלול לגלות את שיטות העבודה ושיטות המחקר והפיתוח שטבע עושה בהם שימוש. על-פי הנטען, מדובר בנהלים המרכזים ידע מקצועי רב שהצטבר בחברה במהלך השנים, וכן במסמכים נוספים אשר מגלים את שיטות המחקר והפיתוח של טבע, וכן את אופן פעילותה. טבע טוענת, כי

עמוד 171 בספר:

נהלים ושיטות עבודה אלה נבנו על בסיס ניסיון מצטבר של שנים רבות, וגילויים עשוי לחסוך עבור מתחריה של טבע הוצאות רבות ולגרום להם לעבוד באופן יעיל יותר, על חשבון הידע והניסיון שהצטבר אצלה.
בתגובתן, טוענות פרוניורון באשר לקבוצת מסמכים זו, כי במסגרתה כלולים גם מסמכי הניסוי נשוא ההליך, והטלת חסיון עליהם תרוקן מתוכן את החלטת בית-המשפט העליון בדבר קיומו של דיון פומבי בהליך. פרוניורון מבהירות, כי מבין כל המסמכים המנויים בקטגוריה זו, רק ארבעה הם מסמכים המסדירים נהלי עבודה, אשר בפני עצמם, אינם בגדר סוד מסחרי, ויתר המסמכים קשורים ישירות למהות המחלוקת בין הצדדים, וביניהם פרוטוקול הניסוי ומסמכים הקשורים לאופן ביצועו, שינוי הניסוי וסיכום תוצאותיו. פרוניורון טוענות, כי הניסוי הקליני נשוא התביעה היה ניסוי קליני כושל, אשר אסור היה לבצעו מלכתחילה, ולכן גם אם מסמכי הניסוי מעידים על אופן פעולה חדשני וייחודי, הרי שמדובר באופן פעולה בלתי תקין, אשר אינו עונה על דרישת היתרון העסקי המעוגנת בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.

אני סבור, כי במסגרת ההליך, יש אכן לבחון את נסיבות עריכת הניסוי ומידת תקינותו, אך עם-זאת, הדבר אינו מצדיק כרגע פרסום אפשרי של מסמכים המעידים על-כך. במילים אחרות, כפי שטוענת טבע בתשובתה לתגובה, שמירתם בסודיות של מסמכים ספציפיים הכוללים נתונים מדעיים סודיים אינה כרוכה בפגיעה כלשהי בפומביות ההליך עצמו. בהמשך, לאחר הצגת הראיות והחקירות הנגדיות בשלב ההוכחות, ניתן יהיה לשוב ולהידרש לנושא. לפיכך, ניתן צו על-פי סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, גם בנוגע לקבוצת מסמכים זו.

עמוד 172 בספר:

(ג) קבוצת המסמכים השלישית כוללת מסמכים הקשורים לאינטרקציה שבין טבע לבין צדדי ג', אשר טבע מחוייבת לנהוג לגביהם בסודיות.

טבע טוענת, כי במסגרת פעילותה, היא משתפת פעולה עם גורמים מקצועיים רבים, וביניהם מדענים ורופאים, וכן מקבלת נתונים קליניים שונים על החולים המשתתפים במחקר, והיא מחויבת כלפי גורמים אלה לסודיות, ואינה רשאית לגלות נתונים כלשהם לגביהם. לטענת טבע, גילוי ההתכתבויות והמסמכים האמורים עלול לפגוע בהתקשרות בין טבע לבין יועציה השונים, ואף להעמידה בפני תביעות ודרישות מצד צדדי ג', וביניהם חולים שהשתתפו במחקר, בגין הפרת חובת סודיות.

בתגובתן, טוענות פרוניורון, כי עיקרה של הבקשה הוא בשמירה לכאורית על אינטרסים של צדדי ג' ולא בפגיעה בסודות מסחריים של טבע, ולכן קטגוריה זו אינה רלוונטית לבקשה הנוכחית, מה גם שטבע לא הראתה כי קיים יתרון עסקי כלשהו המוקנה לה מעצם התקשרותה עם צדדי ג' אלה, והסכמי הסודיות הנטענים לא צורפו לבקשה. בנוסף, טוענות פרוניורון, כי ככל שטבע הייתה מצביעה, באופן נקודתי, על מסמכים המגלים את זהות החולים, הן היו נעתרות לבקשה להשחיר פרטים אלה ולהסירם מעל דפי המסמכים, צעד המייתר כל אפשרות פגיעה בחולים אלה, להבדיל מהמהלך הדרמטי והבלתי-מידתי של כמיסת כל המסמכים במלואם.

לטעמי, האפשרות הטכנית לפרסם באופן פומבי נתונים אלה, עלולה לפגוע באופן קשה בזכותם המהותית של שתי קבוצות אלה לשמירה על סודיות. ה"תועלת" ב"דיון ציבורי" נרחב כרגע בכל פרט ופרט, עוד לפני בירור הפרטים בבית-המשפט, אינה שקולה לנזק שעלול להיגרם בשלב זה.

עמוד 173 בספר:

אני סבור כי מן הראוי להגן על האינטרסים של המומחים שהיו צד להתכתבויות שונות, וכן להגן על סודיותם וחסיונם של החולים שהשתתפו בניסוי, והמהלך היחיד אשר יבטיח זאת באופן מיטבי הוא החלת סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, גם כלפי קבוצת מסמכים זו. לפיכך, ניתן צו לפי סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, גם כלפי קבוצת המסמכים השלישית.

אדגיש, כי בבחינת השיקולים הרלוונטיים לכל אחת משלוש קבוצות המסמכים האמורות, הובאה בחשבון גם העובדה, המאוזכרת בבקשה, שלפיה תהליך של פיתוח תרופות אורך שנים רבות, וקיימת חשיבות רבה בשמירה על סודיותו לאור התחרות הקיימת בשוק התרופות. מטבע הדברים, תהליך של פיתוח תרופה מצריך שימוש בידע מקצועי רב שנצבר בחברה, ולטעמי, מכלול הידע האמור, נכלל במסגרת הגדרת המונח סוד מסחרי כמשמעו בחוק עוולות מסחריות.

בנוסף, הובאה בחשבון העובדה שמדובר למעשה בבקשה להטלת חסיון חלקי בלבד, אשר אינו צפוי לפגוע בעיקרון בירור האמת, אשר לשמו נועדו, בין היתר, הליכי הגילוי.

מעבר לכך, נראה כי תוצאת דברים זו מתיישבת גם עם הסכמתה של פרוניורון שלא לעשות במסמכים השונים כל שימוש אשר אינו לצרכי ההליך הנוכחי.
כאמור, סעיף 23(ב) לחוק עוולות מסחריות מאפשר לבית-המשפט ליתן צו בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי. לאור זאת, ובהתאם לבקשת טבע, אני מורה כי המסמכים האמורים יישמרו על-ידי פרוניורון בסודיות, וככל שיצורפו לתצהירי העדות הראשית ולחוות-הדעת, הן יוגשו במעטפה סגורה נפרדת, אשר תישמר בכספת בית-המשפט."

עמוד 174 בספר:

ב- ס"ע (אזורי חי') 43156-03-10 {ולנטין קונוננקו נ' סאן דלקים ירוקים בע"מ, תק-עב 2011(3), 2310, 2311 (2011)} קבע בית-הדין:

"אשר לגילויו של סוד מסחרי: סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 משקף את אימוצו של עיקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ועיון בראיות שיש בהן סודות מסחריים."

ב- ת"א (שלום ת"א) 55492-08 {עמירם כהן נ' איתן בן דוד, תק-של 2011(2), 172020, 172021 (2011)} קבע בית-המשפט:

"בעניין מסמכים אלה מצאתי כי אלה רלוונטיים לתובענה והצורך בגילויים גובר על האינטרס לשמירת סודיות הנטענת מה גם, שמסמכים הנוגעים לתנאי שכרו של המשיב אינם חוסים תחת "סודיות מסחרית". לעניין זה ראה סעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות."

ב- ת"א (שלום ת"א) 175070-09 {שלום קמיל נ' אריה זילברברג, תק-של 2010(2), 30600, 30601 (2010)} קבע בית-המשפט:

"עוד יצויין, כי בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, אין לעשות שימוש במידע אשר מתגלה במסגרת ההליך המשפטי, שלא לצורכי התביעה דנן."

עמוד 175 בספר:

ב- ת"א (שלום ת"א) 23232-08 {טלפארמה בית המרקחת הישיר הראשון (1999) נ' פנחס וולף, תק-של 2010(1), 91, 92 (2010)} קבע בית-המשפט:

"למען הסר ספק, כל צד לא יעשה שימוש בסודות מסחריים אשר מתגלים במסגרת ההליך המשפטי למעט לצורכי המשפט דנן וזאת בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999."

ב- ת"א (שלום ק"ג) 980/08 {כהן ליאת נ' מזרחי גיא-אצל מבטח סימון סוכניות לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 8639, 8642 (2009)} קבע בית-המשפט:

"1. תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בעל דין שאינו נענה לדרישת הצד שכנגד לעיון במסמכים, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו, אלא אם היה הצדק סביר למחדל. משמע, הכלל הוא שאין הנתבעת יכולה, מחד גיסא, להימנע מלתת לתובעת את האפשרות לעיין במסמכים, ומאידך גיסא, לבקש להגישם כראיה בפני בית-המשפט.
2. סעיף 23 לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") מאפשר לבית-המשפט לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי. משמעותו של צו זה הינו מתן פטור למבקש החסיון מהחובה למסור מידע או להציג ראיה בפני בית-המשפט כמו גם הצד שכנגד. לפיכך, יש לבחון האם מתקיימים במקרה זה התנאים למתן צו חסיון סוד מסחרי למסמכי הנתבעת.

3. כאמור, סעיף 23(ג) לחוק קובע כי "בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית-המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסרחי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי-גילוי הראיה, עדיף מן הצורך לגלות את

עמוד 176 בספר:

הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים-קטנים (א) ו- (ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי".

סעיפים-קטנים (א) ו-(ב) מאפשרים לבית-המשפט להורות בדבר איסור פרסום סוד מסחרי, דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי והתניית תנאים.

4. בית-המשפט העליון ב- רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1), 97 (2003), קבע כי הזכות הדיונית לגילוי מסמכי הצד שכנגד ועיון בהם היא זכות חשובה, אך היא אינה זכות מוחלטת. קיומו של סוד מסחרי עשוי להביא להגבלת הזכות לגילוי ועיון. איזון האינטרסים לפי החוק מחייב התחשבות בחשיבותו של הסוד המסחרי בחיי המסחר המודרניים ובהגנה שביקש להעניק לו המחוקק. עוד נקבע כי, ככלל, היקף הגילוי שבו יחוייב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי ולהעדיפם על-פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו.

5. דוגמה להסדר גילוי נקבע על-ידי בית-הדין האזורי לעבודה ב- ת"א ב- בש"א 2385/09 הזרע ג'נטיקס בע"מ נ' ד"ר אייל ורדי, תק-עב 2009(1), 5222 (8.3.09) שם קבע בית-המשפט כי העיון במסמכים יתאפשר בכפוף לחתימתם של הנתבעים על התחייבות לפיה לא יעשו שימוש במסמכים והנתונים, שלא לצורך ההליך המשפטי שם.

עמוד 177 בספר:

6. כאמור, סלע המחלוקת בתביעה העיקרית שבענייננו הינו גובה הפיצוי לו זכאית, לכאורה, התובעת מהנתבעת, בגין ניתוח שעברה, כאשר כל צד טוען לסכומים שונים המתבססים על נתונים שונים.

7. התובעת כדי לתמוך בטענותיה לסכומים מסויימים מצרפת לכתב התביעה אישור משרד הבריאות המלמד כי עלות אשפוזה וניתוחה של התובעת שנגבה מקופת החולים, עומד ע"ס 130,343 ₪. הנתבעת טוענת כי מדובר בסכומים נמוכים בהרבה ומפרטת טענותיה בעניין בסעיף 12 לכתב ההגנה אך, אין היא תומכת טענות אלו במסמכים כלשהם. טוענת הנתבעת כי המסמכים אשר יש בהם כדי להוכיח טענותיה, הינם בגדר סוד מסחרי ומדובר למעשה בחוזי העסקתם של רופאים מנתחים על-ידי הנתבעת. חוזים המפרטים, בין השאר, את תנאי ההעסקה והשכר.

8. המקרה דנן הפוך מהעובדות אשר שימש יסוד לתקדימים המופיעים בפסיקה. בדרך-כלל, נדרש בית-המשפט לפסוק בסוגיית גילוי מסמכים כאשר המבקש דורש גילויים של מסמכים מסויימים הנמצאים ברשות הצד שכנגד, על-מנת להוכיח טענותיו, ואילו הצד שכנגד הוא הטוען לחסיונם. כאן, מבקש החסיון על המסמכים הינו אותו צד המבקש להסתמך על מסמכים אלו כראיה בבית-המשפט, לתמיכה בטענותיו שלו!

9. ככלל אין בעלי דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם במסגרת הליך שיפוטי, שכידוע מטרתו חשיפת האמת (רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (19.6.02) ו- ע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4), 54 (2002)).

עמוד 178 בספר:

נשיא בית-המשפט העליון, השופט א' ברק, (כתוארו אז) קבע במספר פסקי-דין כי המשפט עומד על האמת וביסוד כל הליך משפטי - אזרחי, פלילי ומינהלי, עומדת חשיפת האמת עליה מבוססים דיני הראיות. עם-זאת, מכיר הדין במצבים בהן נדרש איזון בין גילוי האמת לבין ערכים אחרים מתנגשים ואין לומר כי "תתגלה האמת גם אם ייחרב העולם" אך, הדגיש כי הגישה כלפי החסיון תהיה חשדנית ותוכר רק במקרים מיוחדים וחריגים. (רע"א 6546/94 שאוזכר לעיל ו- רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד, פ"ד מט(2), 516 (1995)).
10. בדרך-כלל, עוסק בית-המשפט בסיטואציה בה עליו לערוך איזון בין אינטרסים שונים של שני צדדים, כאשר האחד עותר לגילויים של מסמכים הנמצאים ברשות הצד שכנגד, על-מנת להוכיח טענה כלשהי. זאת, בעוד השני עותר לחסיונם של אותם מסמכים. במקרים אלו, נטיית בתי-המשפט להתיר גילויים של המסמכים ואך ורק במקרים חריגים מכיר בית-המשפט בחסיון.

11. קל וחומר כאשר מבקש החסיון הינו אותו צד המבקש להסתמך על המסמכים כראיות. היענות לבקשת הנתבעים יש בה כדי לפתוח פתח לנתבעים בכלל לטעון טענות הגנה ולאחר-מכן, להימנע מלהעמדתם לביקורת הצד שכנגד, תחת טענת חסיון לאותם המסמכים. מצב זה אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה האדברסרית, או של דיני הראיות ואף סותר הזכות הבסיסית של בעל דין להתעמת עם ראיות הצד שכנגד, על-ידי עיון וחקירה נגדית.

12. ב- רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מ"י, פ"ד נה(2), 102 (2000), טען התובע כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוונטיות לביסוסו הגנתו. שם, בנסיבות בהן מדובר בבקשת תובע

עמוד 179 בספר:

לחסיון חומר שביקש נתבע להוכחת הגנתו, קבעה השופטת ד' דורנר כי אם מעדיף התובע את זכותו לפרטיות, על-פני ההכרח לחשוף ראיות רלוונטיות בפני הנתבע, ימחק התובע תביעתו!!!

13. נוכח דברים, אלו ובנסיבות המקרה דנן בהן, כאמור, אותו צד טוען לחסיון ומבקש לעשות שימוש במסמכים כראיה, אין ספק כי צודק ב"כ התובע ועל הנתבעים להחליט מהי העדפתם: אם מעדיפים לשמור על חסיונם לסוד מסחרי מבלי להשתמש במסמכים, או להשתמש במסמכים להוכחת הגנתם, אך תוך חשיפתם.
14. נראה לכאורה, כי במקרה השני ניתן יהיה ליתן צו אודות איסור פרסום, לפי סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, אך איני רואה שניתן ליתן הגנה מעבר לכך ואין מנוס ממתן אפשרות לתובעת ובא-כוחה לראות המסמכים. אין הנתבעים יכולים לזכות מכל הכיוונים, אין הם יכולים לאחוז בחבל משני קצותיו, והבחירה בידם.

סיכום:
15. נוכח כל האמור לעיל, על הנתבעים להעמיד את המסמכים שבמחלוקת לעיונה של ב"כ התובעת, עד תום הפגרה. אם לא יעשו כן, לא יוכלו להסתמך על אותם מסמכים להוכחת הגנתם.

16. הנתבעים עדיין רשאים לפנות בבקשה להסדיר צו במסגרת סעיף 23(א) לחוק עוולות מסחריות, ובקשה זו תיבחן, בכפוף לעמדת התובעת."

ב- ת"א (שלום יר') 13383/07 {קלטק בע"מ נ' ריבוע כחול ישראל בע"מ, תק-של 2009(2), 36658, 36661 (2009)} קבע בית-המשפט:

עמוד 180 בספר:

"23. השאלה הבאה אותה יש לבחון נוגעת לחסיון המוטל על המסמכים או על המידע. הנתבעת טוענת לחסיון בשל היותם בגדר סוד מסחרי והיא נסמכת על הוראות סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

24. התובעת אינה דורשת לקבל את שמות הספקים אלא רק את מספר הספקים הכולל בו מדובר (בשאלות שבשאלון) ונוסח ההסכמים ללא שמותיהם של הספקים וללא פרטים מזהים. הנתבעת מתנגדת לכל מסירת מידע.

25. במחלוקת בין הצדדים בעניין זה מצאתי כי יש מקום למתן הצו בשלבים באופן שבו תשיב תחילה הנתבעת לשאלון שנשלח אליה שעניינו מתן מידע באשר למספרם של הספקים מסוג מסויים בכלל ומספרם של אלו מקבוצה זו שנדרשו לתוכנית עבודה ולתשלום בונוס, ללא שנדרש בשלב זה מתן מסמכים או הסכמי התקשרות פרטניים. עוד ניתן צו בהתאם לסעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות לפיו ייאסר על התובעת לפרסם את המידע שיתקבל או לעשות בו שימוש שלא לצורך ההליך הנוכחי (השווה החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' סובל) ב- בש"א (יר') 5944/07 רונש השקעות בס"ד בע"מ נ' קבוצת הירש מדיה בע"מ, פורסם במאגרים, 2008).

26. מתן המידע המצומצם וההגבלה בשימוש בו יוצרים את האיזון הנדרש בין 'העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק' (סעיף 23(ג) לחוק העוולות המסחריות) והם עומדים בנדרש לפי החוק האמור כפי שפורש בפסיקה והחלתו גם על תשובות לשאלון ולא רק על מסירת מסמכים (ראה מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר (2002), 783).

עמוד 181 בספר:

27. המדובר במידע שאין לתובעת ראיות חלופיות כדי להשיגו ולהוכיח את טענותיה, ההסדר מתחשב בצורך לצמצום הפער הראייתי בין התובעת לבין הנתבעת אך מנגד מבקש לצמצם את הפגיעה בסודותיה המסחריים של הנתבעת (השווה רע"א 918/02 ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 867 (2002); רע"א 1917/92 יעקב סקולר נ' ניצה ג'רבי, פ"ד מז(5), 754 (1993)).

28. לא מצאתי כי מדובר בניסיון לקבל מידע למטרות בלתי כשרות או שהתשתית שהונחה לדרישתו אינה מספקת (ראה רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1), 97 (2003)). המדובר בשאלות העומדות בבסיס ההכרעה בדבר תקפות ההסכם בין התובעת לנתבעת לרבות תנאי תשלום הבונוס הכלול בו.

29. בכדי להימנע מפגיעה בלתי-מידתית בסודותיה המסחריים של הנתבעת יצומצם הצו תחילה למידע המבוקש הכלול במסגרת השאלון מתוך הנחה שאפשר ומידע זה ימלא אחר הנדרש. ככל שלאחר קבלת המידע האמור יתעורר הצורך בקבלת המסמכים יהיה מקום לדון גם בשאלה זו לאחר שיוברר האם מידע זה נחוץ בנוסף לתשובות לשאלון ומה תרומתו.

30. לסיכום, מצאתי כי המידע המבוקש בשאלון הוא רלבנטי ובאיזון בין הפגיעה האפשרית בסודותיה המסחריים של הנתבעת לבין הצורך בגילויו בכדי לאפשר את עשיית הצדק, אני נעתר לבקשה בכפוף לסייגים שפורטו לעיל. בהיעדר טענה מצד הנתבעת כי אינה יכולה לספק את המידע האמור לצורך מתן תשובות לשאלון או כי מתן המידע כרוך בעלות חריגה, ניתן איפוא צו המורה לנתבעת להשיב על שאלות 2(א)-2(ג) לשאלון בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב ההגנה המתוקן."

עמוד 182 בספר:

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 8273/08 {מג'יק תעשיות תוכנה בע"מ נ' טרנסאלקטריק י.א בע"מ, תק-מח 2009(1), 4280, 4282 (2009)} קבע בית-המשפט:

"ב- רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 867 (19.6.02) נאמר כי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות משקף את אימוצו של עיקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה מעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעיצוב הסדרי גילוי שונים בהתאם לנסיבות העניין, ובהתאם לאיזון בין האינטרסים הנגדיים של הצדדים.

אמנם, בקשת הנתבעות לאפשר לנציג מטעמן לבדוק את המערכת נשוא התביעה אינה לגמרי זהה לבקשה לגילוי מסמכים המגלמים סודות מסחריים, אך יישומו של סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות עשוי להיות די דומה גם בהקשר זה, שכן ככלות הכול, אין הבדל משמעותי בין נתונים הגלומים במסמכים מסויימים לבין נתונים הקיימים בתוכנה מסויימת.

במקרה הנוכחי, התרשמתי שקיימת חשיבות לבחינת המערכות המיחשוביות עצמן, שכן התובעות משיגות בתביעתן על טיב ואיכות התוכנה שסופקה להן על-ידי הנתבעות, וכפי הנראה, בדיקה ראויה של מצב הדברים בהקשר זה אינה יכולה להצטמצם רק לבחינת תדפיסי המערכת.

המנגנון המוצע בסעיף 23 לתגובת התובעות מיום 8.12.08 מקובל עליי. הצדדים יפעלו בהתאם. הבדיקה תתואם ותיערך תוך 30 יום."

עמוד 183 בספר:

ב- בש"א (שלום ר"ל) 4071/08 {לובינסקי יהושע נ' מקורות חברת המים בע"מ, תק-של 2009(1), 2429, 2430 (2009)} קבע בית-המשפט:

"7. גילוי מסמכים נועד להגשים את החתירה לגילוי האמת העומדת ביסוד ההליך המשפטי. על-מנת ליצור ככל האפשר שוויון בין הצדדים, על ההליך להתנהל ב"קלפים גלויים" כשבכך יתאפשר לכל צד להתכונן כראוי לדיונים, ולא להיות מופתע ממהלכי יריבו [ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, פ"ד נב(2), 602, 603 (1968)].

בהליך גילוי המסמכים יש כדי לשרת מטרות דיוניות נוספות, הן בנוגע לחסכון בזמן שיפוטי והן בנוגע לקבלת נתונים שיאפשרו לצד להוכיח את טענותיו (בש"א (מחוזי ת"א) 12215/06, 7867/07 כהן נ' אלטמן, פורסם בנבו (26.7.07)).

8. התנאי הראשון והמרכזי אותו יש לבחון לגבי בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים הוא רלבנטיות המסמכים לעניין נשוא התביעה. דרישה זו פורשה על-ידי הפסיקה במגמה מרחיבה. כך, למשל, ניתן לבקש גילוי מסמכים ספציפי לגבי סוגי מסמכים. כמו-כן נקבע כי חובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים שתועלתם להליך המשפטי עקיפה. אין גם חובה כי הרלבנטיות של המסמך תהא ודאית, ודי בכך שמבקש הגילוי יצביע על-כך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות (ראה סיכום ההלכה ב- רע"א 9322/07 Greber Products Company נ' חברת רנדי בע"מׁ (פורסם בנבו (15.10.08)).

9. עם-זאת, יש לבחון גם האם אין בגילוי המסמכים משום הכבדה בלתי סבירה בנסיבות העניין, כשהמבחן בעניין זה גמיש. ככל שמדובר במסמך שחשיבותו לליבון המחלוקת בין בעלי הדין רבה יותר, כך תהא נטיה להורות

עמוד 184 בספר:

על גילויו גם במחיר תוספת הכבדה, וככל שגילויו של מסמך מכביד יותר, כך יש לבחון ביתר הקפדה את נחיצותו (שם, סעיף 8 לפסק-הדין בעניין Gerber).

10. באשר לגילוי מסמכים הכוללים סודות מסחריים, הרי קיומם של אלה עשוי להגביל את זכות העיון, וכפי שקובעות הוראות סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות...

זכות העיון יכולה, איפוא, לסגת מפני הזכות להגן על סודות מסחריים מפני גילויים, כשבית-המשפט מתבקש לאזן את האינטרסים השונים, כשלעיתים גילוי הסוד המסחרי הוא הכרחי ובלתי-נמנע, להבטחת מטרת העיון במסמכים, אך גם במקרה זה על בית-המשפט לצמצם ככל הניתן פגיעה זו. על בית-המשפט לבחון גם אם הונחה תשתית ראייתית מינימלית לטענות הצד המבקש את העיון, והאם אין ביכולתו להסתפק בראיות חלופיות (ראה רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865, 870 (2002); רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1), 97, 101-100 (2003)].

11. בהתחשב בעקרונות האמורים לעיל נבחן את זכות העיון בהסכם מקורות ובמסמכים האחרים."

ב- בש"א (שלום חד') 2137/06 {רוטל קום בע"מ נ' מייט מדיה אקסס טכנולוג'יס בע"מ, תק-של 2007(1), 11064, 11065 (2007)} קבע בית-המשפט:

"יישומו של סעיף 23 הנ"ל פורש בפסיקה (ראה: רע"א 918/02 ישראל ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ ו-11 אח', פ"ד נו(4), 865, 871-870 (2002)) באופן הבא:

עמוד 185 בספר:

'סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, משקף את אימוצו של עקרון המידתיות כבסיס לעיצוב כל הסדר לגילוי ראיות שיש בהן סודות מסחריים. סעיף זה, המעניק לבית-המשפט שיקול-דעת לעצב הסדרי גילוי שונים, הנבדלים זה מזה בהיקף הגילוי המתחייב מהם ובמידת הפגיעה באינטרס של בעל הסוד המסחרי, מאפשר לערוך איזון מדוייק בין האינטרס של מבקש הגילוי כי ייקבע הסדר גילוי רחב ככל האפשר, לבין האינטרס של בעל הסודות המסחריים להגן על קניינו על-ידי קביעת הסדר גילוי מצומצם ככל הניתן.' "

ב- ק"פ (שלום חי') 102/03 {דיוקמן שאול נ' סי.אמ.טי טכנולוגיות רפואית בע"מ, תק-של 2003(4), 12317, 12321 (2003)} קבע בית-המשפט:
"על-פי סעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות, לבית-משפט סמכות ושיקול-דעת להסדיר את דרך הגשת הראיות, באופן שלא יפגעו סודות מסחריים. ועל-כן לבית-המשפט יש סמכות להטיל צו לגבי דרך הגשת ראיות בסוד מסחרי.

ד. לפי סעיף 23(ג) לחוק העוולות המסחריות, בהליך אזרחי, רשאי בית-משפט לתת צו בדבר אי-גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, אם העניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מהצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק.

עיקרון "המידתיות" שנקבע בסעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות וכן בפסקי-דין אזרחיים, לדוגמא ב- ר"ע 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4), 865 (2002), לא הוחל בסעיף 23(ב) לחוק העוולות המסחריות הדן גם בהליך פלילי.

עמוד 186 בספר:

עיקרון "המידתיות" חל איפוא רק במשפט אזרחי ולגבי סוד מסחרי רק בהליך אזרחי.

ואילו במשפט הפלילי זכויות הנאשם לעיין בחומר חקירה ולקבלת רשימת חומר חקירה, הן זכויות מוחלטות, למעט במקרים של "חסיון".

על-כן, לבית-משפט יש זכות לתת צו בדבר הליך הגשת ראיה בהליך פלילי רק לגבי סודות מסחריים, כהגדרתם בחוק העוולות המסחריות ואין לבית-משפט סמכות להתנות את זכות הנאשם לעיון בחומר חקירה ולקבל רשימת מסמכים שנאספו על-ידי הרשות החוקרת בנושאים אחרים.

לנאשם לא ייגרם נזק באם יחתום על כתב התחייבות לסודיות לעומת האינטרס של הקובלת להגן על סודות מסחריים כמשמעותם בחוק העוולות המסחריות."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אי-גילוי סוד מסחרי (סעיף 23 לחוק)