botox

כונס נכסים וצו במעמד צד אחד (סעיפים 16 ו- 17 לחוק)



עמוד 101 בספר:


סעיפים 16 ו- 17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובעים כדלקמן:

"16. כונס נכסים
(א) הוכח להנחת-דעתו של בית-המשפט, בתצהיר או בעדות אחרת, כי קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה, רשאי הוא למנות, בצו, כונס נכסים, ולהסמיכו להיכנס לחצרים המוחזקים על-ידי הנתבע או על-ידי אדם אחר שאינו הנתבע (להלן - צד שלישי), לשם חיפוש ותפיסת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולה או שימשו לביצועה, או לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן, בחיפוש ובתפיסה לפי פרק זה, של מחשב, חומר מחשב או פלט, כהגדרתם בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995, יחולו הוראות סעיפים 23א ו- 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969, בשינויים המחוייבים.
(ב) כונס נכסים מוסמך להשתמש בכוח במידה סבירה לשם ביצוע הצו, ובלבד שהתלווה אליו שוטר, בית-המשפט רשאי להורות למשטרת ישראל לסייע לכונס הנכסים בביצוע תפקידו על-פי הצו.
(ג) הכניסה, החיפוש והתפיסה ייעשו על-ידי כונס הנכסים בנוכחות שני עדים, הכונס יגיש לבית-המשפט, בתוך שבעה ימים מיום הביצוע, דין וחשבון על החיפוש והתפיסה.


עמוד 102 בספר:


17. צו במעמד צד אחד
(א) הוגשה בקשה למתן צו למינוי כונס נכסים והוכח להנחת-דעתו של בית-המשפט, בתצהיר או בעדות אחרת, כי קיים חשש סביר שהשהיה עד לדיון במעמד שני הצדדים עלולה לגרום למבקש הצו נזק חמור או להעלמת הנכסים, רשאי בית-המשפט לתת צו אף במעמד צד אחד.
(ב) ניתן צו במעמד צד אחד, יתקיים דיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ- 7 ימים מיום מתן הצו, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ג) צו לפי סעיף זה יכול שיינתן אף בטרם הגשת התובענה, לא הוגשה התובענה בתוך 7 ימים מיום נתינתו, יפקע הצו, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאותר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו."

סמכותו של בית-המשפט לתת צו לחיפוש ותפיסת נכסים {ראה גם בפרק העוסק בתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999 (להלן: "תקנות עוולות מסחריות" או "התקנות")} לפי סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות, מותנית בהוכחת קיומו של "חשש של ממש לביצוע עוולה" בפרקים א' ו- ב' לחוק עוולות מסחריות הקבועים איסורים שונים הנוגעים להלכות מסחר לא הוגנות {פרק א' לחוק עוולות מסחריות} ולגזל של סוד מסחרי {פרק ב' לחוק עוולות מסחריות}.
כך למשל, סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "הפרת הוראה מהוראות פרקים א' ו-ב' היא עוולה בנזיקין, ופקודת הנזיקין (נוסח חדש) תחול עליה, כפוף להוראות חוק זה". לפיכך, במקרה של גזל של סוד מסחרי, מוסמך בית-המשפט לתת צו לתפיסה וחיפוש לפי סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות {ע"ע (ארצי) 15616-11-10 זוקו שיווק והפצה בע"מ נ' חיים (צ'רי) בקוש, תק-אר 2011(4), 263, 271 (2011)}.


עמוד 103 בספר:


כפי שנראה להלן בהרחבה, בתובענה שעילתה עוולת גזל סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות, הנובעת מיחסי עבודה, רשאי בית-הדין למנות בצו כונס נכסים "לשם חיפוש ותפיסת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולה או שימשו לביצועה, או לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן".

על פעולות החיפוש, התפיסה וההעתקה להתבצע במעמד שני עדים. על-פי סעיף 16(ג) לחוק עוולות מסחריות ותקנה 15 לתקנות {לעניין התקנות אף ראה פרק נפרד להלן}, הכניסה, החיפוש והתפיסה יעשו על-ידי כונס הנכסים בנוכחות שני עדים. התנאי כאמור, נועד למנוע מצב בו צו שניתן על-פי צד אחד גם מבוצע בידי אדם אחד.

נדגיש כי פעולת החיפוש תיעשה על-ידי כונס הכנסים שמונה על-ידי בית-המשפט. יתרה-מזאת, החיפוש כאמור הינו נקודתי ומוגבל למטרה שצויינה. כל למשל, כאשר ניתן צו לחיפוש במחשב ספציפי אזי, כונס הנכסים שמונה על-ידי בית-המשפט אינו יכול לבצע החיפוש במחשבים אחרים המצויים באותה העת במקום החיפוש, אלא-אם-כן אפשר זאת בית-המשפט בהחלטתו.
סעיף 17 לחוק עוולות מסחריות קובע כי בית-המשפט רשאי לתת צו אף במעמד צד אחד, אם הוכח להנחת-דעתו, בתצהיר או בעדות אחרת, כי קיים חשש סביר שהשהייה עד לדיון במעמד הצדדים עלולה לגרום למבקש הצו נזק חמור או להעלמת הנכסים {עב' (אזורי ת"א) 1733/01 דיימקס מערכות (1988) בע"מ נ' נטקוד בע"מ, תק-עב 2001(3), 5164, 5170 (2001)}.

כאשר ניתן הצו במעמד צד אחד יתקיים הדיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ- 7 ימים מיום מתן הצו, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו {בש"א (אזורי ת"א) 10105/07


עמוד 104 בספר:


כלל פנננסים בטוחה ברוקראז' בע"מ נ' בני דקל, תק-עב 2007(4), 11085, 11087 (2007); בש"א (אזורי) 5929/02 פאזה הפקות בע"מ נ' דדי ניצני, תק-עב 2002(3), 337 (2002)}.

נמצאנו למדים כי ככל שניתן צו למינוי כונס נכסים במעמד צד אחד, כי אז הכלל הוא כי יש לקיים דיון בבקשה למינוי הכונס במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ- 7 ימים מיום מתן הצו.

על-פי הוראת הוראת סעיף 17 לחוק עוולות מסחריות, הדיון במעמד שני הצדדים אינו דיון בביטול הצו, כי אם דיון מחדש בבקשה שכבר נדונה במעמד צד אחד.

הסדר כאמור כפי שנקבע בחוק עוולות מסחריות דומה להסדר הכללי כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "התקסד"א") לפיו, מקום שניתן צו זמני במעמד צד אחד "יקיים בית-המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו" {ראה תקנה 367 לתקסד"א}.

בהסדרים אלה כפי שנקבעו בחוק עוולות מסחריות כמו גם בתקנות סדר הדין האזרחי, בא לידי ביטוי מובהק הכלל לפיו זכויות משפטיות תבוררנה ותקבענה במעמד שני הצדדים.

הנה-כי-כן, במצב דברים בו לאחר שניתן צו במעמד צד אחד, מתקיים דיון בבקשה, על-פי הוראות חוק עוולות מסחריות, במעמד שני הצדדים, כי אז הנטל מוטל על מבקש הצו להוכיח ומלכתחילה, כי "קיים חשש של ממש לביצוע עוולה".


עמוד 105 בספר:


אחד מן היסודות הדורשים הוכחה, ולו ברמה של "חשש של ממש" הוא בדבר קיומו של סוד מסחרי ובשים-לב כי בקביעות לכאוריות קודמות, הנסמכות על דיון שהתקיים במעמד צד אחד, אין כדי להועיל למבקש הצו, ועליו מוטל הנטל להוכיח במעמד שני הצדדים ומלכתחילה, קיומו שלחשש ממשי לביצוע עוולה כאמור.

כאמור, לפי הוראות חוק עוולות מסחריות, על בית-המשפט לקיים דיון בבקשה למינוי הכונס במעמד שני הצדדים לא יאוחר מ- 7 ימים מיום מתן הצו במעמד צד אחד, וזאת אלא אם קבע בית-הדין מועד מאוחר יותר "מטעמים מיוחדים שירשמו".

בנסיבות אלה, נוכח סד הזמנים כפי שנקבע בחוק עוולות מסחריות, ספק אם היה מקום להיעתר לבקשה להקצות זמן למבקש הצו ליתן תגובה בכתב על בקשת המשיב לצו לקיים דיון בבקשה למינוי כונס, ולביטול המינוי שנערך על-פי צד אחד שהרי קיומו של דיון דחוף בנושאים אלה טבוע בעצם מתן הצו כשהוא ניתן במעמד צד אחד, וממילא, על הצדדים להיערך אליו בהתאם {ראה גם ע"ע (ארצי) 15616-11-10 זוקו שיווק והפצה בע"מ נ' חיים (צ'רי) בקוש, תק-אר 2011(4), 263, 274 (2011)}.

המונח "לביצועה של עוולה" שבסעיף 16(א) לחוק עוולות מסחריות פירושו כי המבחן הוא ביצוע עוולה ולא ביצוע עוולה על-ידי הנתבע {בש"א (מחוזי יר') 9455/09 תום קפלן נ' קבוצת פי.סי.אי.סי בע"מ, תק-מח 2010(1), 3621, 3624 (2010)}.

בחודש אפריל 1999 פורסם חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. עם חקיקתו, קיבל צו "אנטון פילר" עיגון נורמטיבי בחקיקה ראשית בסעיפים


עמוד 106 בספר:


17-16 לחוק עוולות מסחריות, אשר עוסק במקרים של גניבת עין וגזל סוד מסחרי בעניינים של קניין רוחני.

בשלהי שנת תשס"א, הוסף סימן ב1 לפרק כ"ח במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6, התשס"א-2001), שעניינו "תפיסת נכסים וכינוס נכסים זמני". תיקון זה קלט לתקנות סדר הדין האזרחי את צו "אנטון פילר", והרחיב את השימוש בו לכלל ההליכים האזרחיים.

כפי שנראה להלן בהרחבה, ישנם מספר הבדלים בין ההסדר שבחוק עוולות מסחריות, לבין ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי.

הראשון, בחוק עוולות מסחריות נקבע, כי קיימת סמכות לתפיסת "ראיות" בעוד שבתקנות סדר הדין האזרחי הסמכות היא לתפוס נכסים המהווים "ראיות או הדרושים לשם בירור התובענה", אשר העלמתם או השמדתם תכביד "באופן ממשי על קיום ההליך".

השני, בחוק עוולות מסחריות על המבקש צו להוכיח "להנחת-דעתו של בית-המשפט, בתצהיר או בעדות אחרת כי קיים חשש סביר" להעלמת הנכסים או להשמדתם בעוד שבתקנות סדר הדין האזרחי מוטל על המבקש לשכנע את בית-המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי" להעלמת הנכסים או השמדתם.

אנו סבורים כי אין הבדל משמעותי בין שני ההסדרים כאמור שכן בסופו-של-יום הפעלת הסמכות בכל הסדר והסדר מוטלת על בית-המשפט ועל-פי שיקול-דעתו.


עמוד 107 בספר:


השלישי, קיים הבדל בעל משמעות בין שני ההסדרים, המתבטא בחובת ההוכחה לעניין קבלת הצו במעמד צד אחד. בתקנות סדר הדין האזרחי, ברירת המחדל היא שיש ליתן צו במעמד צד אחד, אלא אם שוכנע בית-המשפט שדיון במעמד שני הצדדים לא יסכל את ביצוע הצו בעוד שבחוק עוולות מסחריות נדרש, לעומת-זאת, הוכחה פוזיטיבית כי קיים "חשש סביר שהשהייה עד לדיון במעמד שני הצדדים עלולה לגרום למבקש הצו נזק חמור או להעלמת נכסים".

זאת ועוד. סעיף 16(א) לחוק עוולות מסחריות קובע, כי יינתן צו כונס נכסים וצו חיפוש רק כאשר "קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה" או "לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן". לא "חשש" נאמר אלא "חשש של ממש". אשר לתפיסת ראיות נקבעו הגבלות בחקיקה אשר מצביעות על הזהירות שעל בית-המשפט לנקוט בה בהחלטה אם לתת כונס נכסים וצו חיפוש {כגון: תקנה 18 לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999; תקנה 387(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; סעיף 23א(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969}.

עוד בטרם באו לעולם דברי החקיקה האמורים, הוכרה סמכותו של בית-המשפט ליתן צו "אנטון פילר" בפסיקת בתי-המשפט {דברי בית-הדין ב- ע"ע (ארצי) 219/07 עמוס חכמון נ' LDI-Licensing Dynamics International Ltd, תק-אר 2008(3), 624, 635 (2008) כפי שיובאו בהרחבה להלן}.

בתחילה, נעשה שימוש בצו אך ורק במסגרת הליכים שעניינם הפרות של זכויות יוצרים, לצורך תפיסת האובייקטים, שבהם מתבטאת ההפרה.


עמוד 108 בספר:


מאוחר יותר הורחב השימוש בצו אל מעבר לתחומי הקניין הרוחני, ונעשה בו גם שימוש במסגרת תביעות אחרות לצורך תפיסה של ראיה או ראיות חשובות לצורך הוכחת התביעה.

בתי-המשפט נהגו זהירות רבה בטרם ניתן צו זה, מתוך הכרה בפגיעה הקשה בפרטיות שיש במתן צו זה, וכן מן הטעם שהסמכות לא עוגנה בחקיקה או בחקיקת-משנה, ניתן הצו מכוח הסמכות הכללית שיש לבית-המשפט ליתן "ככל שייראה לנכון בנסיבות", לפי סעיף 75 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

הכלל המנחה את בתי-המשפט צריך להיות, שצו שכזה יינתן בזהירות רבה ורק במקרים, שהוכח באופן ברור קיומו של חשש ממשי להשמדת ראיות. כמו-כן, בעת מתן הצו, שניתן במעמד צד אחד, על בית-המשפט להקפיד מאוד לצמצם את הצו רק להיקף הדרוש לפי נסיבות המקרה. הדבר נכון במיוחד לגבי חיפוש במחשב.

יצויין, כי אין חזקה, כי בעלי דין משמידים ראיות. כמו-כן, אין חזקה, כי כל מי שעבד בענף ופותח עסק משלו גזל סודות מסחריות ממעסיקו הקודם.

נבהיר כי בעת חיפוש במעונו של אדם או במקום עבודתו, מתגלה מידע הנוגע לחייו הפרטיים, כמו נכסים שבבעלותו, פרטים על מצבו הבריאותי, קשריו עם אנשים אחרים, נושאים המעניינים אותו, ועוד.

מתן צו המרשה חיפוש במעונו של אדם פוגע בזכות החוקתית לפרטיות, ובמיוחד שניתן במעמד צד אחד.


עמוד 109 בספר:


הדבר נכון גם לגבי חיפוש במפעלו של אדם. בכל חיפוש עלולים להתגלות פרטים אודות מלוא עסקיו של האדם או החברה, לרבות לקוחותיו, המוצרים שהוא מוכר, מחקר ופיתוח מוצרים חדשים, הכנסותיו, התקשרויותיו ועוד, שאין להם קשר עם התובענה.

מכאן, יש להתחשב בכך, כי נוסף על הפגיעה בפרטיות, צו החיפוש כולל אשר ניתן על-ידי בית-המשפט עלול להביא לפגיעה ב"סודות מסחריים" אשר ייחשפו עם קבלת החומר שנתפס והעברתו לצד שכנגד.

יתרה-מזו, כאשר עסקינן בענף תחרותי, וצו חיפוש רחב וכולל עלול לפוגע בחופש התחרות בו. הדבר נכון במיוחד כאשר החברה הגדולה והמבוססת מבקשת צו נגד חברה חדשה.

כמו שהסודות המסחריים של בעל דין אחד הוא בעל ערך רב עבורו, כך גם הסודות המסחריים של בעל הדין שכנגד, שאצלו נעשה החיפוש, הם בעלי ערך. בענף תחרותי, יש אינטרס לבעל דין למנוע או לפגוע ביכולתו של בעל הדין שכנגד להתחרות בו, לרבות באמצעות גילוי פרטים על עסקיהם באמצעות צו חיפוש.

המדיניות המשפטית הראויה, המבוססת על הנחות כלכליות לפיהן משק תחרותי מיטיב עם הציבור, הינה למנוע מעשים אשר פוגעים בחופש התחרות. זוהי תכלית אחת של חוק עוולות מסחריות - למנוע מעשים הפוגעים בחופש התחרות, כגון: גניבת עין וגזילת "סוד מסחרי" תוך פגיעה בזכות הקניין.


עמוד 110 בספר:


יחד-עם-זאת, יש לאזן בין האינטרס לשמירה על הקניין לבין האינטרס לשמירה על חופש התחרות, ואין לאפשר מצב בו בשם השמירה על הקניין תפגע בחופש התחרות במידה לא סבירה.

לא זו אף זו. צו החיפוש ניתן במעמד צד אחד על-פי העובדות שהמבקש מחליט למסור לבית-המשפט. צו הניתן במעמד צד אחד פוגע הן בפרטיות האדם והן בקניינו עוד בטרם נשמעה עמדתו. ולכן, על בית-המשפט להתייחס לבקשה למתן צו חיפוש במעמד צד אחד בזהירות רבה, ולהיענות לה רק במקרים נדירים בהם הוכח בצורה משכנעת מאוד, כי בעל הדין האחר עומד להשמיד או להסתיר ראיות. אין לתת צו חיפוש כדרך המלך בתובענות הנוגעות לחופש העיסוק וביצוע עוולות מסחריות.

ככלל, כינוס נכסים הוא סעד זמני במהותו ובבחינת כלי עזר הבא לעזרת המתדיין לשם השגת הסעד הסופי שבתובענה, ואינו אלא אמצעי עזר למימוש זכויות. סעד זה, שהוא למעשה, סעד "אנטון פילר" שמקורו בדין האנגלי, מוסדר כאמור לעיל בשני רבדים מקבילים - בתקנות סדר הדין האזרחי ובחוק עוולות מסחריות ותקנותיו.

ניתן לראות בצו למינוי כונס נכסים מעין צו גילוי מסמכים הממזג בתוכו יסודות של מעין חיפוש אזרחי. התובע או מי שמתעתד להיות תובע, מורשה על-פי הצו, לתפוס ולהגן על פריטי ראיות מסויימים החיוניים לו לצורך המשפט, מהעלמתם או השמדתם על-ידי הנתבע.

הפרק השני לחוק עוולות מסחריות, עוסק בהגנה על הסוד המסחרי וקובע מה הוא סוד מסחרי ומהו גזל סוד מסחרי, ואילו הפרק השלישי לחוק הנ"ל דן בסעדים שמקנה החוק לטובת מי שנפגע מהפרתו. בפרק זה ובתקנות שהוצאו


עמוד 111 בספר:


על פיו גובש, בין השאר, הסדר מלא אשר נועד לאפשר למי שזכותו נפגעת - כניסה לחצרים של החייב על-מנת לאתר ולתפוס ראיות במקרים של גניבת עין וגזל סוד מסחרי.

כעולה מנוסח סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות שתי מטרות למינוי: האחת, חיפוש ותפיסת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולה או שימשו לביצועה. השנייה, תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן.

עוד עולה מנוסח הסעיף כי מדובר בתרופה שביושר שלבית-המשפט שיקול-דעת מלא לנתינתה או לאי נתינתה.

סעיף 17 לחוק עוולות מסחריות קובע כי בית-המשפט רשאי לתת צו אף במעמד צד אחד, אם הוכח להנחת-דעתו, בתצהיר או בעדות אחרת, כי קיים חשש סביר שהשהייה עד לדיון במעמד הצדדים עלולה לגרום למבקש הצו נזק חמור או להעלמת הנכסים. ניתן הצו במעמד צד אחד יתקיים הדיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ- 7 ימים מיום מתן הצו, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו.

כינוס נכסים, על-פי חוק עוולות מסחריות, הינו סעד לא שגרתי בעל אופי פולשני במיוחד, שיש בו לפגוע בזכות לפרטיות של הנתבע ושל צדדים שלישיים, ועל-כן יש להפעילו בזהירות.

בהקשר זה יצויין כי מידת הזהירות מחייבת, בין השאר, גם שיקול-דעת ביחס לאחת הפגיעות החמורות ביותר, העלולות להיגרם בעת ביצוע הצו שהיא חשיפת סודותיו המסחריים של הנתבע בפני התובע. על-מנת להקטין את סכנת


עמוד 112 בספר:


חשיפת הסודות המסחריים של הנתבע יש להימנע ממתן הצו כאשר קיים חשש שמטרת הצו היא "לדוג מסמכים".

הדרישה הקבועה בחוק עוולות מסחריות באשר למינוי כונס נכסים הן לעניין תפיסת נכסים והן לעניין תפיסת ראיות, היא כי יתקיים "חשש של ממש לביצועה של עוולה" והאובייקט לחיפוש ולתפיסת ראיות צריך שיתייחס לראיות "אשר קיים חשש סביר להעלמתן".

בהתייחס להוכחת "החשש הסביר" להעלמתן של ראיות יצויין כי בדרך-כלל ההוכחה כי בכוונת הנתבע להשמיד או להעלים ראיות היא קשה {ובשים-לב כי בתי-המשפט באנגליה, למשל, הנמיכו את נטל ההוכחה של דרישה זו והסתפקו בראיות אודות אמינות הנתבע, בזיון קודם של צווי בית-המשפט ומעשי הפרה קודמים}.

בבואו בית-המשפט להחליט האם ליתן את הצו במעמד צד אחד ואם לאו, עליו לשקול האם התקיימו התנאים כדלקמן:

הראשון, האם הובאו ראיות מהימנות, לכאורה, שב"סוד מסחרי" עסקינן.

השני, האם הובאו ראיות מהימנות, לכאורה, שאותם "נכסים" המהווים את ה"סוד המסחרי" או ה"ראיות" לצורך הוכחת ביצועה של ה"עוולה" המתייחסת ל"סוד המסחרי" מצויים בחזקת הנתבע.

השלישי, האם הוכח להנחת-דעתו של בית-המשפט, כי קיים חשש סביר להעלמתם או השמדתם של הראיות ו/או הנכסים לפני קיום הדיון במעמד הצדדים.


עמוד 113 בספר:


הרביעי, האם הראיות והנכסים אכן דרושים לתובע לשם השגת הסעד הסופי שבתובענה.

בנוסף ומאחר ומדובר בצו בעל אופי פולשני, על בית-המשפט, להשתכנע גם כי מתן הצו הוא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. על בית-המשפט לוודא שאין התובע מעוניין "לדוג" ראיות מאת הנתבע, וכן על בית-המשפט לבחון את מידת הנזק העלולה להיגרם לנתבע ולצדדים שלישיים - מול נחיצות הראיות המבוקשות להוכחת התביעה {עב' (אזורי ב"ש) 2483/01 ד"ר כפיר לוצאטו נ' משה פיירניק, תק-עב 2004(1), 3818 (2004); בש"א (אזורי ת"א) 6032/03 ביטל טכנולוגיות בע"מ נ' מאיר רוזן ואח', תק-עב 2003(4), 7415 (2003)}.

ובמילים אחרות, על בית-המשפט להפעיל את סמכותו בהתאם לשיקול-דעת המאזן בין תכלית התרופה לבין האינטרס הסביר של הצד שכנגד. אף כי העלמת ראיות, בין אם משקלן כבד ובין אם קל, היא מעשה חמור הראוי לסנקציה הולמת, יש לזכור כי בשלב זה מדובר בחשש בלבד להעלמת הראיות, ולא בוודאות לכך, ועל-כן יש לאזן בין אינטרס המבקש לבין הבעייתיות שבמתן סעד פולשני זה.

בהפעלת הסמכות לפי חוק עוולות מסחריות, אם כן, מן ההכרח כי תילקח בחשבון השפעת ההעלמה הצפויה של הראיות על ניהול ההליך {בש"א (אזורי ת"א) 10105/07 כלל פנננסים בטוחה ברוקראז' בע"מ נ' בני דקל, תק-עב 2007(4), 11085, 11088 (2007)}.


עמוד 114 בספר:


ב- בש"א (אזורי ת"א) 9299/07 {אקסיס מובייל בע"מ נ' אלי חסון, תק-עב 2007(4), 4366, 4367 (2007)} קבע בית-הדין:

"במקרה דנן, לבד מהוכחה לכאורה, כי המשיב 1 חדר למחשבי המבקשת לאחר ההודעה על פיטוריו, אין בפניי ראיה לכאורה, כי המשיב 1 מבקש לעשות שימוש שלא כדין בקוד המקור או במידע אחר ככל שהמידע מצוי ברשותו. הנתון לפיו, חדר המשיב 1 למחשבי המבקשת שלא כדין, מצוי בידי המבקשת מיום 24.10 ולא נטען, כי מאותו יום ואילך יש בידי המבקשת נתונים על פיהם, מבצע המשיב 1 פעולות מכוח המידע שבידו. יש ליתן משקל גם לשיהוי שבהגשת הבקשה.

נוכח האמור, לא מצאתי עילה ליתן צו למינוי כונס נכסים במעמד צד אחד."

ב- בש"א (אזורי ת"א) 10331/07 {קאי טק סוכנויות והפצת רכיבים בע"מ נ' רועי פישר, תק-עב 2008(1), 10336, 10337 (2008)} דחה בית-הדין הבקשה וקבע כי הצו המבוקש על-פי סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות הינו סעד פולשני שעל בית-המשפט להעניק במשורה ויש לשקול בכל מקרה ומקרה האם עומד הוא במבחן התכלית והמידתיות.

עוד נקבע כי דברים אלה נכונים בפרט כאשר לעמדת המבקשת עצמה מדובר במערכת יחסים בין שתי חברות המתחרות זו בזו ובשים-לב לחשש מפני חשיפת סודות ופרטים עסקיים.