הפרשנות לחוק עוולות מסחריות
הפרקים שבספר:
- גניבת עין (סעיף 1 לחוק)
- תיאור כוזב (סעיף 2 לחוק)
- התערבות לא הוגנת (סעיף 3 לחוק)
- המעוול והנפגע (סעיף 4 לחוק)
- סוד מסחרי (סעיף 5 לחוק)
- גזל סוד מסחרי (סעיף 6 לחוק)
- סייגים לאחריות (סעיף 7 לחוק)
- רכישה בתום-לב ובתמורה (סעיף 8 לחוק)
- דמיון מהותי (סעיף 9 לחוק)
- חזקת שימוש (סעיף 10 לחוק)
- עוולה בנזיקין (סעיף 11 לחוק)
- תחולת סעדים (סעיף 12 לחוק)
- פיצויים בלא הוכחת נזקים (סעיף 13 לחוק)
- עיון מחדש בצו מניעה (סעיף 14 לחוק)
- מתן חשבונות (סעיף 15 לחוק)
- כונס נכסים וצו במעמד צד אחד (סעיפים 16 ו- 17 לחוק)
- ערובות ועירבון (סעיפים 18 ו- 19 לחוק)
- זכויות צד שלישי (סעיף 20 לחוק)
- השמדת נכסים (סעיף 21 לחוק)
- סמכות בית-הדין לעבודה (סעיף 22 לחוק)
- אי-גילוי סוד מסחרי (סעיף 23 לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 24 לחוק)
- תקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין)
- סמכות עניינית (סעיף 40 לחוק בתי-המשפט)
- הלכות בתי-המשפט
סמכות עניינית (סעיף 40 לחוק בתי-המשפט)
עמוד 205 בספר:
סעיף 40 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:
"40. הסמכות (תיקונים: התשנ"ב(2), התשנ"ה(3), התש"ס, התשס"ד, התשס"ח, התש"ע(2))
בית-משפט מחוזי ידון באלה:
(1) כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית-משפט שלום; בתביעה שכנגד אזרחית מוסמך לדון בית-משפט מחוזי אף אם אותו עניין או אותה תביעה הם בסמכותו של בית-משפט שלום, ואם התביעה שכנגד היא באותו הנושא או נובעת מאותן נסיבות - אף אם העניין או התביעה הם בסמכות המחלקה הכלכלית לפי סעיף 42ה; ואולם –
(א) הייתה התביעה שכנגד בסמכותו של בית-משפט לענייני משפחה, רשאי בית-המשפט להעביר את התביעות לבית-המשפט לענייני משפחה שבאזור שיפוטו הייתה מוגשת התביעה שכנגד, יהיה שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בהעברה עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה;
(ב) הייתה התביעה שכנגד בסמכות המחלקה הכלכלית כאמור, רשאי בית-המשפט להעביר אליה
עמוד 206 בספר:
את התביעות, אם ראה כי חלקו של העניין הכלכלי בתביעות הוא משמעותי;
(1א) עתירה מינהלית, ערעור מינהלי תובענה מינהלית, עניין מינהלי ועניין אחר, לפי סעיף 5 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000.
(2) כל עניין שאיננו בסמכותו הייחודית של בית-דין אחר; בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית-דין אחר יהיה בית-המשפט המחוזי מוסמך לדון כל עוד אין אותו בית-דין דן בו ואם העניין אינו נתון בסמכותו של בית-משפט שלום;
(3) ערעורים על פסקי-דין ועל החלטות אחרות של בתי-משפט השלום;
(4) תביעה בענייני קניין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קניין רוחני שהיא בסמכות בית-המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בענייני קניין רוחני" - תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:
(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;.
(ב) בוטל;
(ג) פקודת הפטנטים והמדגמים;
(ד) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה-1965;
(ה) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(ו) פקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972;
(ז) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
עמוד 207 בספר:
(ח) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(ט) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999;
(5) עניין אזרחי לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999, למעט תביעה אזרחית שבית-המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה, עניין אזרחי לפי סעיפים 6, 7 ו- 353א לחוק האמור שיידון בבית-המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה ועניין אזרחי לפי סעיפים 354(ב1)(5) ו- 359 לחוק האמור;
(6) עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב."
כאשר מוגשת תובענה כספית {גרידא} לבית-המשפט השלום בעניין של קניין רוחני, מועלית הטענה לפיה בית-המשפט השלום חסר סמכות לדון בתובענה. יש לדחות טענות מסוג זה שכן כאשר הסעד המבוקש בתביעה כספי בלבד, אזי, הסעד כאמור מצוי ברגיל בתחום סמכותו העניינית של בית-המשפט השלום {ראה גם ת"א (שלום חי') 49160-12-10 שרלי (שרל) גואטה נ' בנימין ביטון, תק-של 2011(3), 56585, 56586 (2011)}. ונבהיר דברינו.
סעיף 40(4)(ט) לחוק בתי-המשפט קובע כי בסמכותו הייחודית של בית-המשפט המחוזי לדון בתביעות הנוגעות לקניין רוחני לרבות תביעות על-פי חוק עוולות מסחריות.
הוראת חיקוק זו נחקקה במגמה למנוע פיצול סעדים בתביעה בענייני קניין רוחני, באופן שצווי מניעה או צווי עשה, ששוויים אינו ניתן להערכה ידונו בבית-המשפט המחוזי, בעוד שסעד כספי הנתבע כסעד משני והכרוך בתביעה זו, ואשר סכומו נופל מן הסכום שבתחום סמכותו של בית-המשפט המחוזי, ידון בבית-משפט השלום {לעניין זה ראה ההלכה, כפי שהייתה בטרם התיקון,
עמוד 208 בספר:
בהחלטתו של כב' השופט ת' אור ב- רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, פ"ד נג(1), 670 (1999)}.
התיקון לחוק, אשר בא להקל עם בעלי הדין ועם בתי-המשפט, ולמנוע את ההכבדה הנובעת מן הדיון הכפול, מאפשר לתובע לכרוך תביעתו לסעד כספי בתביעתו לצווי מניעה וצווי עשה בתחום הקניין הרוחני, גם כאשר הראשונה מצויה, על-פי סכומה, בתחום סמכותו של בית-משפט השלום.
ואולם, אין בתיקון זה כדי להשפיע על גורלה של תביעה לסעד כספי בלבד. זו, כאז כן עתה, תידון לפי כללי הסמכות הרגילים {ת"א (שלום נצ') 15389-09-09 עזאל דין עתאמנה נ' מייסה פקיה, תק-של 2011(2), 45269, 45271 (2011); בש"א 4628/08 (מחוזי יר') ברחנא אדריכללים ובוני ערים נ' א.א. הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009); ת"א 2459-07 (מחוזי ת"א) לאמי נ' גבי לוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ת"א 224/08 (מחוזי חי') הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' כנפי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
בהצעת החוק נאמר כי 'הצעת החוק אינה משנה את הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני שמבוקש בהן סעד כספי בלבד, אשר ימשיכו להיות מוגשות לבית-המשפט המתאים לפי סכום התביעה' {ראה הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג-2003, הצ"ח 30, מיום 3.6.03, 478}.
הווי אומר, בענייני קניין רוחני, מצווה אותנו הדין לנהוג שלא בהתאם למבחן הסעד אלא לפי מבחן העילה {ת"א (מחוזי מר') 23208-09-09 מאיר דניאל נ' איתן יגור, תק-מח 2009(4), 7902 (2009); בש"א (שלום יר') 3112/09 מנה י.א.
עמוד 209 בספר:
בע"מ נ' אשהב נאיל, תק-של 2009(2), 10481, 10482 (2009); בש"א (שלום יר') 6330/08 ישי קוקבקה נ' אודיט קונטרול ישראל בע"מ, תק-של 2008(1), 24576 (2008); ת"א (שלום ת"א) 24195/05 סולן הפקות (2003) בע"מ נ' ג'מבורי עזריאלי ב. בע.ל.מ בע"מ, תק-של 2005(4), 3541 (2005)} כאשר המטרה היא לרכז את הדיון בתביעה שעניינה דיני קניין רוחני, גם כאשר היא כוללת סעדים מתחום החוזים.
כאמור לעיל, כוונת התיקון הייתה למנוע פיצול של תביעות בענייני קניין רוחני בין בית-המשפט המחוזי לבין בית-המשפט השלום וכאשר בשלב זה הכוונה היא להותיר את הדיון בעניינים הנ"ל בפני בית-המשפט המחוזי.
ב- ת"א (שלום עפ') 10054-04-09 {ננו פולימר בע"מ נ' ד"ר גרגורי פיפקו, תק-של 2010(3), 56465, 56469 (2010)} קבע בית-המשפט:
"20. מכאן עולה, כי עילות התביעה עליהן מבססת המבקשת את תביעתה, הינן, בין היתר, עוולות של גניבת עין, מניעת שימוש בסודות מסחר, מניעת העברת סודות מסחר, עשיית עושר ולא במשפט, עוולות מכוח פקודת הנזיקין, הפרה הסכם ואכיפתו. המבקשת אינה עותרת לסעדים כספיים, אלא דורשת פעולות שיש בהן כדי להבטיח לה מעמד בזכויות בגין אמצאה, רישומה, מניעת שיתוף פעולה בין הממציא לבין כל גורם אחר, חוץ ממנה וכיוצ"ב, ועותרת לסעדים שמצויים בתחומי הקניין הרוחני כגון מניעת גזל של סוד מסחרי ורישום פטנט בצורה שתשקף את זכויותיה בו (זכות השימוש) ותפיסת נכסים אלה, נכסים שהם הרישומים, הדוחות והמחברות של ההמצאה נשוא הדיון ונשוא הפרויקט. מדובר הוא בסעדים המצויים בתחום הקניין הרוחני לפי סעיף 40(4) לחוק בתי-המשפט. באשר לסעד של אכיפת החוזה, מדובר
עמוד 210 בספר:
באכיפת חוזה בתחום דיני הקניין הרוחני. מדובר בסעד אכיפה שנועדה להגן על הסודות המסחריים נשוא הפרוייקט, והבטחת זכויותיה הנטענות של המבקשת בפרוייקט, תפיסת סודות אלה ומניעת התקשרותו של המשיב עם גורם אחר, זולת המבקשת. נמצאנו למדים, כי מבחינת הנושא המדובר, התביעה והבקשה למתן צווי מניעה זמניים ותפיסת נכסים שבפנינו נוטעת את יתדותיה בגרעין הקשה של תחום הקניין הרוחני. לאור האמור לעיל, לבית-משפט זה אין סמכות לדון בתביעה ובבקשה לסעד זמני."
ב- ת"א (שלום נת') 51411-01-11 {אתר איש שטח נ' אריה שרף, תק-של 2011(1), 194154 (2011)} קבע בית-המשפט כי התובע אינו מתמודד כלל עם טענות הנתבעים לפיהן לאור סעיף 40 לחוק בתי-המשפט, הסמכות בכל הנוגע לתביעות באשר להפרת זכויות יוצרים וחוק עוולות מסחריות מסורה לבית-המשפט המחוזי, יהא שווי התביעה אשר יהא.
משכך ובהיעדר כל תגובה בעניין זה, נקבע כי אין מנוס אלא להעביר התיק לבית-המשפט המחוזי במחוז מרכז.

