תביעה נגררת להרשעה בפלילים (תקנה 17 לתקסד"א)

ב- בש"א (ב"ש) 3173/07[12] נפסק מפי כב' השופט יעקב שפסר:

"החלטה
1. בקשת למחיקה על-הסף של תובענה, אשר הוגשה על-פי תקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תביעה אזרחית נגררת לפלילים), זאת נוכח העובדה, כי על פסק-הדין הפלילי הוגש ערעור וממילא טרם הפך חלוט.
2. רקע התביעה הוא הרשעת המבקש בעבירות של תקיפת המשיב, בנו בן העשר, אשר בעקבות המעשים נגרמו לו על-פי הטענה, נזקים נפשיים ופיזיים.
3. שלושה נימוקי דחיה מעלה הבקשה:
א. פסק-הדין שניתן מצוי בהליכי ערעור, ומכאן שאינו חלוט כדרישות סעיף החוק.
ב. חוסר סמכות – היות ומדובר בתביעה של קטין נגד אביו – דין התביעה להתברר בבית-המשפט לענייני משפחה.
ג. קביעת פיצוי למתלונן בגזר הדין על-ידי המותב הפלילי בסך של 15,000 ש"ח, מעקרת מתוכנה תביעה זו.
4. תגובת המשיב נתבקשה ונתקבלה. בתמצית, שולל בא-כוח המשיב את כל שלושת הנימוקים. ראשית טוען הוא, שאין צורך בפסק-דין חלוט דווקא. שנית טוען הוא כי המדובר בתביעה נזיקית גרידא, נוסח התביעה והנדרש בה לא היו משנים באם היתה מוגשת כנגד כל אדם אחר, בין אם זה זר מוחלט או קרוב משפחה, ועל-כן אין היא מענייני תחומו של בית-המשפט לענייני משפחה ושלישית, אין בקביעת הפיצוי בתיק הפלילי כדי לעקר את זכותו של התובע להגיש תביעה זו.
5. קודם שהיה סיפק בידי למסור החלטתי, הגיש המשיב בקשה מטעמו, ובה עתר הוא להפסקת התובענה, זאת על-פי תקנה 154 לתקסד"א. עילת בקשתו היא המתנה לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בערעור, תוך שיחסך הצורך בתשלום אגרה מצד מרשו, אשר הופטר ממנה בתביעה זו. בנסיבות אלה התייתר למעשה הצורך בהכרעה באשר לשאלות שבמחלוקת, נשוא סעיף 3 לעיל. תגובת המשיב (המבקש כאן) נתבקשה איפוא ונתקבלה אף היא, ובה מתנגד הוא להפסקת התובענה, אלא עותר הוא למחיקתה. בנסיבות אלה, השאלה היחידה העומדת בפני עתה היא, האם יש להפסיק את התובענה או למוחקה.
6. אין מחלוקת כי פסק-הדין בענייננו טרם הפך לחלוט, זאת נוכח הליכי הערעור בהם הוא מצוי. בנסיבות אלה, הוגשה לכאורה התביעה במתכונתה הנוכחית, טרם זמנה, אם כי נראה לי, כי ניתנת היתה כבר בשלב זה להגשה כתביעה נזיקית רגילה, שאינה נגררת לפלילים.
7. למעשה, אין הבדל מהותי בין הפסקת תובענה למחיקתה. משמעות שני ההליכים היא מחיקה (ראה ע"א 1628/92 אדוארדו גינזבורג נ' ירון פלסט (1981) בע"מ, פ"ד מח(2) 372, 379-380 (1994); ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 741-742 (1992); א' גורן תקנות סדר הדין האזרחי (מהדורה שמינית, הוצאת סיגא) 167 ועוד). ההבדל בצד המעשי שלו מתמצה, ביוזם ההליך מחד ובתנאי ההפסקה הנקבעים על-ידי בית-המשפט מאידך. ההבדל המשמעותי הוא בין הפסקת הליכים לבין דחיה, היוצרת כידוע מעשה בית-דין ואולם, בעיה כאמור אינה עומדת בפני, שכן גם בא-כוח המבקש ביקש מחיקת התובענה ולא דחייתה.
8. הפסיקה הדנה בשאלת הפסקת תובענה, עושה כן בדרך-כלל כשניצבת מולה שאלת דחיית התובענה. במקרה זה ברור כי קיימת משמעות רבה לתוצאה, שיש בה כדי להכריע אם נעשה מעשה בית-דין אם לאו. בענייננו ההכרעה קלה ואולם הואיל והצדדים מצאו לנכון להרחיב בטיעוניהם, פטור בלא כלום, אי-אפשר, ועל-כן אתייחס לשאלה. הכלל המנחה את שיקול-דעתו של בית-המשפט אם להיעתר לבקשה להפסקת תובענה נבחן בדרך-כלל על דרך השלילה, והיא:
'בית-משפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם היעתרות לבקשה יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות, או אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט.' (פרשת גינזבורג הנ"ל עמ' 379-380, פרשת רוזין הנ"ל, עמ' 744-745, והאסמכתאות שם, ע"א 746/88 בוזגלו נ' אוחנה, פ"ד מה(3) 690, 694-695 (מפי השופט ד' לוין) ועוד)
9. האם יש בהפסקת ההליכים כדי לשלול מהמבקש – הנתבע, יתרון של ממש שרכש לעצמו? האם היה בה בבקשה להפסקת ההליכים מצידו של המשיב – התובע, משום שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט? לדעתי התשובה שלילית. לא זו בלבד שהנתבע לא רכש יתרון של ממש, אלא שלא רכש יתרון כלל. דיוננו טרם החל למעשה. הגשת התביעה יכולה להעשות גם בלא שתהא נגררת לפלילים, תוך שלתובע – המשיב, נשמרת הזכות להביא את פסק-הדין הפלילי של ערכאת הערעור כראיה מצידו בכל עת. בנסיבות אלה לא שוללת החלטה על הפסקת ההליכים כל יתרון יתרון דיוני, שכן המבקש טרם זכה בכזה. על-כן, אין בהפסקת ההליכים אף משום שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט.
בנסיבות אלה אין מניעה לאשר את הפסקת התובענה.
10. בהתאם, שקלתי גם את העילה המפורטת בבקשת ההפסקה שהוגשה על-ידי המשיב, והיא אי-ביטול הפטור שניתן לתובע מתשלום אגרה. אינני משוכנע כי הפטור האמור מתשלום אגרה, מהווה הכרח להפסקת תובענה דווקא ולא למחיקתה, ונראה לי לכאורה, שגם במחיקה, אין הצבת מגבלה לקבלת פטור מחודש מאגרה. יחד עם זאת נראה לי, כי בהיעדר סיבה מיוחדת שלא לאשר את הפסקת התובענה, אין צורך בנסיבות המקרה המיוחדות להכביד שלא לצורך על התובע, בהגשת תביעה מחודשת לרבות בקשה מחודשת לפטור מאגרה ועל-כן הנני מתיר לו להפסיק תביעתו.
11. בנסיבות המיוחדות של המקרה, החלטתי להימנע מקביעת תנאי סף כלשהם לחידוש התובענה, ובהתאם – אינני עושה גם צו להוצאות כנגד המבקש – הנתבע, על-אף שלא נתקבלה עמדתו."

[12] בש"א (ב"ש) 3173/07 פ' ד' נ' פ' א', תק-של 2007(4) 3767 (2007).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תביעה נגררת להרשעה בפלילים (תקנה 17 לתקסד"א)