כלל ההמצאה הוא הכלל המחייב לצורך מניין הימים להגשת ערעור, וכי ידיעת בעל דין אודות קיום פסק-הדין קודם להמצאה אינה מעלה ואינה מורידה (פרק ל"ב לתקסד"א)

ב- בש"א (נצ') 3745/07[115] נפסק מפי כב' השופט עאטף עיילבוני:

"הקדמה
בפני ערר על החלטת המשיב מס' 1, בעל תפקיד לצורך בדיקת תביעות חוב (להלן: "בעל התפקיד"), במסגרתה נתקבלו חלקית תביעות חוב של העורר מס' 1 ליאוניד טשרניחובסקי והעורר מס' 2 בוריס רשקו (להלן: "העורר מס' 1" ו"העורר מס' 2" בהתאמה), עובדיה לשעבר של ניו-מד ישראל בע"מ חברה בפירוק (להלן: "החברה").
הרקע העובדתי לערר בתמצית
העורר מס' 1 עבד בחברה כמהנדס פיתוח של מכשירים רפואיים מיום 1.5.94 ועד ליום 23.1.98. העורר מס' 2 עבד אף הוא כמהנדס פיתוח של מכשירים רפואיים מיום 11.7.94 ועד ליום 23.1.98.
שני העוררים פוטרו מעבודתם ביום 23.1.98 עקב צמצומים במצבת כוח האדם של החברה.
בתביעה שהגישו לבית-הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב (עב 3848/03) טענו העוררים כי החברה לא שילמה להם מספר משכורות אחרונות וכן דמי חופשה ופיצויי פיטורין.
ביום 30.11.04 ניתן כנגד החברה פסק-דין בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות, במסגרתה חוייבה לשלם לעוררים את הסכומים הבאים:
1. לעורר מס' 1 – שכר עבודה לחודש 12/97 בסך של 9,253 ש"ח, שכר עבודה לחודש 1/98 בסך של 9,750 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך של 11,103 ש"ח ופיצויי פיטורין בסך של 31,614 ש"ח.
2. לעורר מס' 2 – שכר עבודה לחודש 11/97 בסך של 8,365 ש"ח, שכר עבודה לחודש 12/97 בסך של 8,365 ש"ח, שכר עבודה לחודש 1/98 בסך של 9,686 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך של 17,399 ש"ח ופיצויי פיטורין בסך של 30,672 ש"ח.
במסגרת פסק-הדין נקבע כי לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.1.98 ועד ליום התשלום בפועל. כן חוייבה החברה בהוצאות העוררים ובשכר-טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
לאחר שהעוררים לא הצליחו לגבות את הכספים מהחברה, הגישו בקשה לפירוקה, וביום 7.3.06 נתן כב' השופט ממן צו פירוק כנגד החברה.
בהחלטה מיום 14.5.07 מונה עורך-דין יעקב זיסמן כבעל תפקיד לצורך בדיקת תביעות החוב של העובדים בגין עבודתם בחברה. בהחלטתו קיבל בעל התפקיד את תביעת החוב של העוררים באופן חלקי ואישר לעוררים את הסכומים הבאים:
1. לעורר מס' 1 – סך של 26,387 ש"ח, נכון ליום 23.1.98.
2. לעורר מס' 2 – סך של 19,003 ש"ח, נכון ליום 23.1.98.
הצדדים נתנו את הסכמתם לכך שבית-המשפט ייתן את החלטתו על סמך הכתבים והמסמכים הנמצאים לפניו בתיק בית-המשפט, ללא צורך בקיום דיון פרונטאלי בנוכחות הצדדים.
טענות העוררים
לטענת העוררים, שגה בעל התפקיד משלא פסק להם את מלוא הסכום הנתבע במסגרת תביעת החוב ומשלא קבע כי יש לשלם להם מעבר לשכר חודשי גם פיצויי פיטורין ופדיון ימי חופשה, לאור העובדה שהסכומים האמורים הוכחו במלואם בפני בית-הדין האיזורי לעבודה – הן על-ידי תצהירים והן על-ידי מסמכים, לרבות מכתבי פיטורין ותלושי שכר.
טענות בעל התפקיד
בראש ובראשונה טוען בעל התפקיד כי הערר הוגש בחלוף המועד הקצוב להגשת ערר על החלטתו של בעל תפקיד, ללא בקשה להארכת מועד, ולפיכך אין לקבלו.
לגופו של עניין טוען בעל התפקיד כי רכיב הפיצויים לא אושר על ידו כיוון שחרף דרישתו, לא המציאו לו העוררים את אישורי חברת הביטוח על הפרשות לטובת פיצויי פיטורין העומדים לזכותם, ככל שישנם, לצורך קיזוז הסכומים האמורים מסכום הפיצויים, ולפיכך קוזז על ידו סכום הפיצויים המגיע לעוררים מהמוסד לביטוח לאומי במלואו.
באשר לרכיב פדיון החופשה השנתית טוען בעל התפקיד כי מהמסמכים שהומצאו לידיו בהקשר זה עולה כי יתרת ימי החופשה לתשלום של העוררים עמדה על 0 ימים, ולכן לא אישר לעוררים תשלום בגין רכיב זה, מה גם שממכתבי החברה עולה כי העוררים התבקשו לנצל את ימי החופשה הציבורה במהלך שנת 2007 ולא הוכח כי העוררים לא פעלו כפי שנדרשו על-ידי החברה ולא ניצלו בפועל את ימי החופשה שעמדו לרשותם.
עוד טוען בעל התפקיד כי פסק-הדין של בית-הדין האיזורי לעבודה שניתן בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד, אין בו כדי לחייב את המוסד לביטוח לאומי או את בעל התפקיד, בייחוד לנוכח העובדה שבפסק-הדין לא צויין דבר ביחס לקיזוז הסכומים שהופרשו לעוררים לטובת פיצויי פיטורים. כן מוסיף בעל התפקיד כי פסק-הדין האמור יש בו כדי לחייב במישור היחסים בין העובדים לבין החברה בפירוק, ברם על בעל התפקיד לבדוק את התביעה לגופה כדי שהסכומים שישולמו בסופו של יום על-ידי המוסד לביטוח לאומי יהיו הסכומים המגיעים לעוררים על-פי דין, ולא מעבר לכך.
לסיכום מציין בעל התפקיד כי מן הראוי היה שהעוררים יצרפו את המוסד לביטוח לאומי כמשיב נוסף בערר, וזאת לא עשו.
המצאת החלטה של בעל תפקיד בתביעת חוב – עקרונות כלליים
תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל"), החלה על הליכי פירוק לאור האמור בתקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987), עוסקת במתן החלטה של נאמן בתביעת חוב שהגיעה לידיו וקובעת בזו הלשון:
'הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת.'
בהתאם לתקנה זו, על הנאמן (בעל התפקיד בענייננו) להמציא את החלטתו המנומקת בתביעת החוב לידי הנושה (העוררים בענייננו).
חובת ההמצאה, כמו גם חובת ההנמקה, אינן דרישות טכניות גרידא, כי אם נובעות ממעמדו המיוחד של בעל התפקיד וממהות החלטתו, שהינה מעצם טבעה בגדר החלטה שיפוטית.
ב- רע"א 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר, פ"ד נב(1) 199 (1998) נידון ההיבט המעין-שיפוטי של תפקיד המפרק ובית-המשפט חזר על הקביעה לפיה:
'תפקיד המפרק הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית-המשפט היה דן בתביעה...'
וכן ציטט פסק-דין נוסף בו נקבע:
'החלטת המפרק כמוה כהחלטת שופט...' (ע"א 136/50 עזבון המנוח זיברט נ' בית ונחלה בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד ח(2) 958, 968)".
(על כך שבדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ראה גם לוין וגרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה) 280).
במסגרת תפקידו המעין השיפוטי האמור ובכדי למנוע תקלות ובעיות מיותרות, סבורני, כי על בעל תפקיד הדן בתביעת חוב, לדאוג להמצאת החלטתו המפורטת ישירות לידי הנושה באחת מדרכי ההמצאה המנויות בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך הבהרה כי מדובר בהחלטה בתביעת חוב וכי קיימת זכות ערעור על ההחלטה מכוח תקנות פשיטת הרגל.
החלטת בעל התפקיד בענייננו
במקרה דנא, ובהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 10.4.08, הודיע בעל התפקיד כי החלטתו בתביעת החוב של העוררים מופיעה על גבי מכתב הממוען למוסד לביטול לאומי, אשר הומצא לעוררים בפקס ביום 23.10.07.
במסגרת אותו מכתב, ציין עורך-דין יעקב זיסמן כי מונה כבעל תפקיד לבדיקת תביעות החוב של החברה וכן צרף עותק מצו המינוי. לגופן של תביעות החוב ציין בעל התפקיד כדלקמן:
'הריני להודיעכם, כי בתוקף תפקידי, בדקתי 2 תביעות כמפורט להלן:
סכומי קרן מאושרים ליום סיום יחסי עובד מעביד
שם העובד ות"ז
מס'
26,387 ש"ח ליום 23.1.98
טשרניחובסקי ליאוניד
1
19,003 ש"ח ליום 23.1.98
רושקו בוריס
2
סכומי הקרן שאושררו, נכונים ליום סיום יחסי עובד מעביד כמפורט בטופס תביעות החוב ובטבלה בסעיף 1 לעיל. יש לחשב הפרשי הצמדה (סעיף 4 ה או ז לטופס תביעת החוב) ולהפחית תשלומי חובה לרשויות השונות (לחשב ולהשלים בסעיף 5 לטופס תביעת החוב) ואת היתרה להעביר לידי העובד. רצ"ב תביעות החוב המקוריות + תלושי שכר אחרונים + מכתבי המעביד + אישורי חברות הביטוח לעובדים הרלבנטיים.'
בנסיבות אלה, לא נהג בעל התפקיד כמצוות תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל והחלטתו לוקה בחסר, שכן לא זו בלבד שקביעתו ביחס לתביעות החוב צויינה רק במכתב שנשלח למוסד לביטוח לאומי אשר עותק ממנו הומצא לידי העוררים בפקס, אלא שההחלטה אף לא נומקה כדבעי ובעל התפקיד הסתפק בציון סכום הקרן הסופי המאושר ביחס לכל אחד מהעוררים, זאת ותו לא.
יוצא איפוא כי במקרה שלפני "חטא" בעל התפקיד בשלושה: ראשית, עריכת החלטתו בתביעת החוב של העוררים על גבי מכתב הממוען למוסד לביטול לאומי; שנית, המצאת ההחלטה לידי העוררים בפקס רק בתגובה למכתב ששלח אליו בא-כוח העוררים; שלישית, היעדר הנמקה מספקת, ולו קצרה ותמציתית, בהחלטתו.
בתי-המשפט עמדו לא אחת על החשיבות שבהנמקה והטעמים העומדים ביסודה. ב- רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 90(2) 1061 (1990) נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים:
'חובת ההנמקה – כמה וכמה מטרות לה: אפשרות פיקוח על פסק-הדין על-ידי ערכאת הערעור, חשיפת פסק-הדין לעיני הציבור, ועוד...; אך יש גם נימוק נוסף, הרואה את ההנמקה כחלק אינטגרלי מיצירתו ומגיבושו של פסק-הדין...'
על היתרונות של הנמקת החלטה בהקשר הקרוב יותר לענייננו עמד כב' השופט גרשון ב- המ' (חי') 33749/96 בנק המזרחי המאוחד נ' שלמה ארגוב, תק-מח 99(1) 2548 (1999), אשר עסק בערר שהגיש בנק על החלטת נאמן בהליכי פשיטת רגל, וכך צויין באותה החלטה:
'להנמקת ההחלטה יתרונות אחדים: ראשית, הנמקת ההחלטה מלמדת על הרצינות שבה ניגש הנאמן למלאכת בדיקת הוכחות החוב שהוגשו לו על-ידי הנושים. שנית, עצם הנמקת ההחלטה תסייע לנאמן במניעת טעויות... שלישית, תביעת החוב עוסקת, מעצם הגדרתה, בקניינו הנטען של הנושה. זכות הקניין הינה זכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). על שום כך, החלטתו של הנאמן לגוף תביעת החוב, ובמיוחד כאשר הוא מחליט לדחותה או לדחותה בחלקה, יש בה, ללא ספק, משום פגיעה בזכותו הקניינית הנטענת של הנושה. בנסיבות אלה, זכאי הנושה לדעת בפרוטרוט את הנימוקים שהביאו את הנאמן למסקנה הפוגעת בזכותו... רביעית, ההנמקה תסייע לבית-המשפט, הדן בערעור על ההחלטה, לבחון את נימוקיו של הנאמן ולעמוד על השיקולים שהביאוהו למסקנה שאליה הגיע. והדברים ברורים: שאם תינתן החלטה ללא נימוקים, או עם הנמקה חסרה, כיצד ידע הנושה מה היו השיקולים שהביאו את הנאמן לתוצאה שאליה הגיע? וכיצד יוכל הנושה לשקול ולהחליט אם יש מקום לערער על החלטת הנאמן אם לאו?'
במקרה שלפני, החלטתו של בעל התפקיד אינה מנומקת דיה ואין בה כדי להציב תמונה ברורה ומפורטת בדבר שיקוליו והטעמים שהביאו אותו להחליט כפי שהחליט.
חרף האמור לעיל ואף אם נפל פגם בהנמקת ההחלטה או באופן המצאתה לידי העוררים, אין בכך כדי להביא אוטומטית לביטול ההחלטה מעיקרא, ובית-המשפט יבחן את ההחלטה בהתאם לראיות ולממצאים העומדים לפניו, על רקע הנימוקים שפורטו על-ידי בעל התפקיד בתגובתו לערר.
בכפוף לאמור לעיל, אדון להלן בטענות הצדדים במסגרת טיעוניהם.
הטענה לאיחור בהגשת הערר
על החלטת מפרק (או בעל תפקיד בענייננו) בהוכחת חוב זכאי נושה לערער לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהמצאת ההחלטה לידיו (ראה תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, החלה על הליכי פירוק לאור האמור בתקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987).
במקרה דנא ניתנה החלטת בעל התפקיד עוד ביום 12.8.07 בעוד שהערר הוגש רק ביום 13.12.07.
במסגרת הערר, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת להגשת הערר באיחור כה רב, ולמעשה, העוררים כלל לא התייחסו בטיעוניהם למועד קבלת החלטת בעל התפקיד וממילא לא הגישו כל בקשה להארכת המועד להגשת הערר, וזאת גם לאחר שידעו על טענותיו המקדמיות של בעל התפקיד לפיהן הערר הוגש באיחור ואין לקבלו.
לפנים משורת הדין, לאור טענתו המקדמית של בעל התפקיד לאיחור בהגשת הערר, הוריתי לעוררים בהחלטתי מיום 17.3.08 להגיש הודעה מסודרת אשר במסגרתה יפרטו את המועד בו התקבלה בידיהם החלטתו של בעל התפקיד, בצירוף תצהיר ואסמכתאות.
בהודעה שהגישו העוררים נטען כי קיבלו את עמדתו של בעל התפקיד (שלטענתם לא ברור אם היא מהווה החלטה, אם לאו) לאחר שפנו אליו על-מנת למסור תדפיס הפרשות לפיצויי פיטורין, והלה השיב להם בפקס כי החלטותיו ניתנו ביום 12.8.07, כפי שעולה ממכתב ששלח לביטוח הלאומי בו פורטו סכומי הקרן שאושרו לעוררים, אשר עותק שלו צורף והועבר אף הוא בפקס לידי העוררים.
דא עקא שחרף החלטתי המפורשת, לא ציינו העוררים את המועד המדוייק בו קיבלו לידיהם את הפקס בו נרשמה החלטתו של בעל התפקיד, ותחת זאת התרכזו בהעלאת טענות כנגד דרך המצאת ההחלטה (לטענתם, המצאה בפקס אינה מהווה המצאה כדין).
למעשה, לטענת העוררים, לנוכח העובדה שהמסמך שנשלח אליהם על-ידי בעל התפקיד לא הומצא אליהם בהתאם לדרישות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), יש לקבוע כי מעולם לא היתה מסירה של ההחלטה על-ידי בעל התפקיד.
כן הוסיפו העוררים וציינו כי המידע לגבי גובה התשלומים הגיע אליהם רק ביום 16.11.07, עת התקבלו הסכומים בחשבונם, ולפיכך, יש לראות במועד זה כמועד המסירה.
מהמסמכים המצויים בתיק בית-המשפט עולה כי העוררים ידעו אודות מתן ההחלטה בעניינם לכל המאוחר ביום 23.10.07, בעת שבעל התפקיד שלח אל בא-כוחם בפקס מכתב בו הבהיר כי החלטתו ניתנה עוד ביום 12.8.07 ואף צירף עותק מההחלטה עצמה (מועד משלוח הפקס וכן מספר הפקס של בא-כוח העוררים מופיעים בחלקו העליון של הפקס שנשלח על-ידי בעל התפקיד ולמעשה העוררים אינם מתכחשים לקבלת הפקס).
יושם-אל-לב כי העוררים עצמם, במסגרת הערר על החלטת בעל התפקיד, נסמכים על ההחלטה שנשלחה אליהם בפקס ביום 23.10.07, תוך שהם מציינים בסעיף 6 לערר: 'מצ"ב החלטת הנאמן, המסומן באות 'ד', והמהווה חלק בלתי-נפרד מערר זה'.
לדעתי, ההמצאה בפקס, מקום שהעוררים מודים בקבלת ההחלטה בפקס, יש לראות בה משום המצאה כדין. יחד עם זאת, וגם אם נצא מהנחה שאין בהמצאת ההחלטה בפקס כנ"ל משום המצאה כדין, נשאלת השאלה האם בנסיבות המקרה דנא, ידיעתם של העוררים על תוכן החלטתו של בעל התפקיד יש בה די לצורך תחילת מניין הימים להגשת ערר על ההחלטה?
לאחרונה שב בית-המשפט העליון על העיקרון לפיו כלל ההמצאה הוא הכלל המחייב לצורך מניין הימים להגשת ערעור, וכי ידיעת בעל דין אודות קיום פסק-הדין קודם להמצאה אינה מעלה ואינה מורידה (בש"א 1788/06 רונית קלינגר נ' שלמה זקס ואח', תק-על 2007(4) 1568 (2007)).
במסגרת החלטה זו קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי כדי להחיל את "כלל הידיעה" כחריג נדיר לכלל "ההמצאה" של פסק-הדין נדרש כי אופי הידיעה של בעל הדין על דבר קיום הפסק יהיה כזה שניתן להשוותו לידיעה ממש, כפי שקיימת בעקבות המצאה כדין. לשיטתה, החלת "כלל הידיעה" אפשרית כצעד חריג מקום בו הוכחו ידיעה מלאה, ספציפית וברורה של מלוא תוכן פסק-הדין, או, למצער, יכולת סבירה להגשים ידיעה כזו בידי בעל הדין הפונה בהליך ערעור.
באשר לאפשרות לסטות מהעיקרון לפיו כלל ההמצאה הוא הכלל המחייב נקבע מפורשות:
'במקרים חריגים וקיצוניים, ניתן לסטות מכלל זה, ולהעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, וזאת, בדרך-כלל, מקום שבעל הדין יודע על קיומו של פסק-הדין, ויש לו יכולת לדעת את תוכנו, והוא משתהה בהגשת הליך על-פי הפסק, תוך ניצול לרעה של הליכי בית-המשפט בהתנהגות המגיעה כדי חוסר תום-לב.'
במקרה שלפני, הוכחה ידיעה מלאה של העוררים בדבר תוכן החלטת בעל התפקיד עוד ביום 23.10.07, ברם, כפי שפורט לעיל, נמנעו העוררים במופגן מלהתייחס למועד קבלת ההחלטה לידם, אף שנדרשו לעשות כן בהחלטה מפורשת של בית-המשפט מיום 17.3.08, ותחת זאת התרכזו בהעלאת טענות כנגד דרך המצאת ההחלטה, וכפי הנראה לא בכדי.
סבורני, כי בהתנהלות זו של העוררים יש משום חוסר תום-לב המצדיק העדפה של כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, מה גם שהעוררים ידעו על ההחלטה כולל תוכנה ותוצאתה, לכל המאוחר, ביום 23.10.07.
הואיל ונקבע כי החלטתו של בעל התפקיד הומצאה לעוררים עוד ביום 23.10.07 והחל ממועד זה החל מניין הימים להגשת ערר והואיל והערר הוגש רק ביום 13.12.07, מבלי שצורפה לו בקשה להארכת מועד ומבלי שהעוררים הצביעו על טעמים מיוחדים להארכתו כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי (אשר הוחלה על הליכי פירוק מכוח תקנה 2 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987), הרי שהחלטתו של בעל התפקיד הופכת להיות סופית ואין עוד לערער עליה.
דברים אלה מקבלים משנה-תוקף מקום בו עסקינן בערר על החלטה בתביעת חוב כאשר כל סטיה מהמועדים הקבועים בדין בהקשר זה יש בה משום פגיעה בסופיות מצבת החובות של החברה.
סוף דבר
על יסוד כל המוסבר לעיל דין הערר להידחות.
לאור הערותיי המפורטות לעיל בדבר חוסר ההנמקה המספקת בהחלטת בעל התפקיד והפגמים בהמצאתה של ההחלטה לידי העוררים, אמנע מחיוב העוררים בתשלום הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין לזכות בעל התפקיד."

[115] בש"א (נצ') 3745/07 ליאוניד טשרניחובסקי ואח' נ' ניו-מד ישראל בע"מ ואח', תק-מח 2008(2) 3395 (2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כלל ההמצאה הוא הכלל המחייב לצורך מניין הימים להגשת ערעור, וכי ידיעת בעל דין אודות קיום פסק-הדין קודם להמצאה אינה מעלה ואינה מורידה (פרק ל"ב לתקסד"א)