הפרת צו (תקנה 122 לתקסד"א)

ב- בש"א (ת"א-יפו) 19757/07[42] נפסק מפי כב' הרשם איתן אורנשטיין:

"1. בפני בקשה להורות על מחיקת התובענה שהוגשה ביום 28.9.2004 בשל הפרת צו להשיב על שאלונים וגילוי מסמכים בהתאם ללשון תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ולחייב את המשיבה בהוצאות המבקשים ובשכר-טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ.
2. והעובדות הדרושות לעניין
2.1 בין המבקשים למשיבה התגלעו חילוקי-דעות ביחס לדמי חכירה אותם ביקשה המשיבה לייחס להחכרת מגרש למבקשת באיזור התעשיה המערבי בראשון לציון (להלן: "המגרש").
המחלוקת שנתגלעה הינה בעיקרה פרשנות סעיף 14(א) לחוזה החכירה, לפיו יש לראות בהשקעות החוכר כתשלום הגורע משווי הבעלות המלא בקרקע לצורך הערכת דמי החכירה שעל החוכר לשלם.
הצדדים חלוקים באשר לאופן בו חישב שמאי המשיבה את שווי המגרש, בעקבותיו נקבע סכום דמי החכירה. המבקשים טענו כי שיטת החישוב בה נקט השמאי שגויה שכן בהתאם להוראות של הסכם החכירה ולחילופין התכלית הכלכלית יש לחשב באופן שונה את עלות הפיתוח של שווי המגרש.
2.2 ביום 27.3.06 שלחה בא-כוח המשיבה למבקשים רשימת מסמכים כתחליף ל"תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין". המבקשים לא הסתפקו ברשימה ופנו בבקשה למשיבה ליתן תצהיר גילוי מסמכים כללי, תצהיר ספציפי ושאלון.
ביום 13.2.07 הוריתי כדלקמן: 'הצדדים ישלימו את כל הליכי הביניים תוך 45 יום מהיום לרבות גילוי ועיון במסמכים'.
ביום 3.5.07, בתום 90 יום חזר ופנה בא-כוח המבקשים להמשיבה וביקש מענה על השאלון ותצהיר גילוי מסמכים ספציפי. על יסוד הסכמות שבין הצדדים אושר על-ידי בית-המשפט הסדר דיוני ביום 13.8.07 לפיו הצדדים ישלימו הליכי גילוי מסמכים ביניהם.
3. טענות המבקשים
המבקשים טוענים כי בניגוד גמור למצגי המשיבה ובניגוד להסדר הדיוני, היא סירבה ליתן תצהיר תשובות לשאלון שהופנה לשמאי וסירבה ליתן פרטים כלשהם בקשר לאופן בו חושבה עלות הפיתוח. המבקשים טוענים שמכיוון ובשומת המבקשת לא היה תחשיב, ומדובר בשומה סתומה ולא נהירה, הרי שישנה חשיבות רבה למסמכים ולתשובות על השאלון. אי-מענה על שאלון ומתן פרטים נוספים, הינו אי-קיום צו, ועל-כן בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, דין התובענה להימחק.

4. טענות המשיבה
4.1 המשיבה טוענת כי הגשת בקשה לפי סעיף 122 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה הבקשה המתאימה הואיל והוחלף בין הצדדים גילוי מסמכים, ואף נענה השאלון שהוצג, למעט שאלות שאינן רלבנטיות. נטען כי ההליך המתאים הינו על-פי תקנה 110 או 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובכל מקרה הסנקציה של מחיקת כתבי טענות הינה סנקציה מרחיקת לכת, שאין זה המקרה בו יש להפעילה.
4.2 בנוסף, טוענת המשיבה כי חובת הגילוי הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי אינה חלה על מסמכים שאינם מצויים בידיו או בשליטתו של צד מתדיין. בהתייחס לשאלון שהופנה על-ידי המבקשים לשמאי מטעם המשיבה, נטען כי השאלון מהווה הכבדה ניכרת, שכן מענה על השאלון מצריך שעות עבודה רבות והוצאה כספית ניכרת, כל זאת בשעה שלמבקשים נתונה הזכות לחקור את השמאי במסגרת חקירה נגדית, לאחר שתוגש חוות-הדעת במסגרת תצהירי עדות ראשית וחוות-דעת מומחים.
5. דיון
5.1 המסגרת הנורמטיבית הינה תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כדלקמן:
'122. הפרת צו
בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית-המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית-המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיד כתב הגנה, אלא שרשאי בית-המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו.'
5.2 בחינת כללי הליכי גילוי המסמכים מגלה כי נקודת המוצא היא שלכל צד קמה זכות לעיין בכל המסמכים המצוים בחזקת הצד השני, זאת לשם פישוט ההליכים, ייעולו של הדיון המשפטי וחיסכון בזמן שיפוטי. במסגרת הדיון האזרחי, קבעו בתי-המשפט כי יש להבטיח גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלבנטי למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ואשר נדונה בבית-המשפט. יפים לעניין זה הדברים האמורים ב- רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54, 60:
'על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נשוא התובענה...' (ראה לעניין זה גם ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, כן ראה פסק-הדין שניתן לאחרונה בעניין רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל, מיום 7.11.07 כמו גם ספרו של השופט גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 186)
5.3 כלים דיוניים כגילוי מסמכים ומענה על שאלונים, נועדו, במידת האפשר, ליצור שיוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, עד כמה שניתן, בעמדה התחלתית ונקודת זינוק פחות או יותר שווה. גילוי מסמכים מהווה עיקרון עזר, שהוא מעבר לעיקרון השוויון, ויש בו כדי להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו להוכיח את התביעה או לדחותה. מטרת מענה על שאלונים היא בין היתר, לשם מיקוד הצדדים בסוגיות השנויות במחלוקת ולשם השגת הודיות. יחד עם זאת, לאור שיקול-הדעת הנרחב שיש לבית-המשפט בקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם ורלבנטיות המסמכים המבוקשים, על בית-המשפט לבחון בעין ביקורתית את בקשות הצדדים ולבחון האם יש במסמכים המבוקשים כמו גם בשאלון משום הצדקה בחיוב הצד השני במסירתם ובמענה לשאלות המופנות אליו, כמו גם הכבדה.
5.4 הסנקציה שיש בידי בתי-המשפט, כאשר לא מתקיימים הצווים לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים, היא מחיקת כתב הטענות של בעל דין. מחיקת כתב טענות, עקב מחדל של צד מתדיין, מהווה סנקציה חריפה. הפעלת סנקציה זו, שעה שצד אינו ממלא אחר צווי בית-המשפט, הינה מעשה שבתי-המשפט נזהרים מלנקוט בו, משום שמדובר בסנקציה חריפה הפוגעת בזכותו של בעל דין לבוא בשערי בית-המשפט. ואולם, אם נוכח בית-המשפט כי מי מהצדדים הפר צו שניתן על ידו, ונמנע מגילוי מסמכים המצויים בחזקתו, או מענה ראוי על שאלון, כאשר בית-המשפט השתכנע שצד פועל בזדון או באופן מזלזל, עשוי בית-המשפט להורות על מחיקת כתב הטענות. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין ב- ע"א 2271/90 לעיל:
'אין פלא בדבר, איפוא, שבתי-המשפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך... הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה – בשל אופיה הדרסטי – בית-המשפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית-המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו...'
6. מן הכלל אל הפרט
6.1 לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה על כל נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואין מקום להורות על מחיקת התובענה וזאת מן הטעמים הבאים;
6.2 מאחר ומדובר בהפעלת שיקול-דעת שיפוטי, תוך בחינת הרלבנטיות שיש למסמכים המבוקשים ולשאלות המוצגות, על בית-המשפט לבחון שאלות ומסמכים אלה בראי כתבי הטענות, שכן יש לוודא שהשאלות והמסמכים קשורים לעניינים השנויים במחלוקת, ולוודא שלא מדובר בשאלון שיכביד על הצד שכנגד (ראה לעניין זה השופט גורן לעיל, שם בעמ' 156).
6.3 לכאורה עסקינן בשאלון אשר יש לו רלבנטיות לשמאות שהניעה את התביעה, אך בפועל מדובר בבקשה המכבידה על הצד שכנגד, הואיל ומדובר בהפניית שאלון לא אל המשיבה או מי מעובדיה כי אם אל השמאי כצד שלישי, שאינו בעל דין, אשר ערך את השומה, ולמסמכים שאמורים להיות מצויים בחזקתו. חובת הגילוי במקרה זה, לגבי המסמכים המבוקשים אינה חלה שכן מבוקש גילוי מסמכים שלא מצויים בידי המשיבה עצמה, כפי שנקבע ב- רע"א 6715/05 מחסני ערובה נאמן בע"מ נ' זאב אייזנברג, תק-על 2005(4) 662, מפי כב' השופט גרוניס:
'חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו... במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו...'
כן ראה לעניין זה ספרו של משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה כרך א' (מהדורה חמש-עשרה, התשס"ז-2007) 770.
6.4 בנוסף, המסמכים האמורים מקומם ובחינתם בשלב הראיות ולא במסגרת ההליכים המקדמיים. אל לו לבית-המשפט ליתן ידו להפיכת הליכים מקדמיים לתחליף לשלב ההוכחות, כפי שנקבע על-ידי כב' השופט מלצר ב- רע"א 9122/07 חיה ברזילי נ' בנק המזרחי המאוחד, תק-על 2007(4) 2745 שניתן ביום 19.11.07 כדלקמן:
'הליך גילוי ועיון במסמכים לא נועד, על-פי טיבו, להוות תחליף לשלב ההוכחות. כאשר טוען בעל דין כי מסמך מסויים אינו בידיו, הרי בדרך-כלל, ולמעט במקרים קיצוניים, יש להסתפק בכך לצורך הליך הגילוי והעיון. מקומן של הטענות על הימצאותו של מסמך פלוני בידי בעל הדין ונפקות אי-גילויו הינו בשלב ההוכחות.'
אם סבורים המבקשים שיש צורך במסמכים, הם רשאים לפנות למשיבה שתודיע לשמאי שיביא את המסמכים המבוקשים לחקירתו בבית-המשפט.
6.5 בדומה היא מסקנתי באשר למענה לשאלון שהופנה למשיבה. מדובר בשאלון שיש להציג לשמאי, ואין המשיבה עצמה יכולה להשיב עליו. עסקינן בשאלות שיש להציג לשמאי במסגרת חקירה נגדית, שכן מדובר בשאלות שתשובה עליהן תהא מעין חוות-דעת, שמקומה אינו בשלב מקדמי זה (ראה לעניין זה רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, תק-על 2005(3) 2233 (ניתן ביום 14.8.07 (לא פורסם))). השמאי הינו גורם חיצוני למשיבה, אינו חלק ממנה, וחיוב המשיבה לדאוג למענה על השאלון מהווה בשלב זה הכבדה שלא לצורך.
6.6 לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות."
ב- בש"א (חי') 19082/07[43] נפסק מפי כב' השופט א' קיסרי:

"לפני בקשה להורות על מחיקת התביעה שהגישו משיבים 1-3 ("המשיבים") כנגד המבקש ב- ת"א 761/05 וזאת בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
הרקע
ביום 25.06.06 פנה המבקש אל משיב 1 ("המשיב") אשר במעמדו ככונס נכסים הוא אחד התובעים וכן בא-כוחם של המשיבים 2 ו-3 (שהם התובעים 2 ו-3 ב- ת"א 761/05 הנ"ל), בדרישה לקבל תצהיר גילוי מסמכים כללי. פניה זו של המבקש לא זכתה למענה וביום 02.01.07 שב המבקש ופנה אל המשיב בדרישה לקבל תצהיר גילוי מסמכים כללי, גילוי מסמכים מסויימים וכן תשובות לשלושה שאלונים, המופנים לכל אחד מן המשיבים. לאחר שגם דרישה זו לא נענתה, שב המבקש וחזר על דרישתו ביום 06.02.07, אך גם פניה זו לא נענתה.
ביום 13.02.07 הגיש המבקש בקשה שבגדרה עתר למתן צו המורה למשיבים להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי וכן מענה לשאלונים (בש"א 2812/07). בית-המשפט (כב' הרשמת, כתוארה אז, ח' הורוביץ) נעתר לבקשה וביום 06.03.07 ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי ומתן תשובות לשאלונים בתוך 30 יום מעת שיימסר למשיבים ("הצו").
המשיבים לא מילאו אחר הצו, ולאחר שחלף המועד לעשות כן שלח המבקש מכתב דרישה למשיב לקיום הצו. פניה זו לא זכתה להתייחסות מצד המשיב וביום 26.04.07 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב התביעה בהתאם לתקנה 122 לתקנות (בש"א 6528/07). בהחלטתי מיום 21.08.07 הארכתי את המועד לקיום הצו עד ליום 15.09.07, תוך שאני מורה שאם לא יקוים הצו תימחק תביעתם של המשיבים ("ההחלטה").
המשיבים הגישו את תצהירי גילוי המסמכים ביום 16.09.07 ואילו את תצהירי התשובה לשאלונים הגישו רק במועד ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 15.10.07.
עיקר טענת המבקש בבקשה הנוכחית היא, שהמשיבים לא קיימו אחר ההחלטה במועד שנקבע וכן, וזה העיקר, כי התצהירים שהוגשו אינם עונים על דרישות הדין והפסיקה, מאחר ואינם מגלים את רובם המכריע של המסמכים הספציפיים שגילוים נדרש וכי מרביתן של השאלות לא נענו.
הבקשה הנוכחית הוגשה בתאריך 13.12.07 והומצאה לבא-כוח המשיבים ביום 23.12.07. משלא הוגשה תשובה מטעם המשיבים הגיש המבקש, ביום 15.1.08, בקשה ליתן החלטה בהיעדר תשובה (בש"א 1064/08). גם לבקשה אחרונה זו לא הוגשה תשובה. ההחלטה ב- בש"א 19082/07 תינתן איפוא על יסוד טענות המבקש (ראו בש"א 9066/01 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' אגמי אמיל (החלטה מיום 3.2.02)).
דיון
אין צורך להרבות בדברים בעניין חשיבותם של ההליכים המקדמיים לצורך ניהולו היעיל של ההליך המשפטי. יש בהם כדי לחסוך מזמנם, טרחתם וממונם של הצדדים וכפועל יוצא מכך גם לחסוך מזמנו של בית-המשפט. בהתאם לכך נקבעה בתקנה 122 סנקציה המאפשרת מחיקת כתב טענותיו של צד שאינו ממלא אחר צו הנוגע להליכים המקדמיים. בדרך-כלל נמנע בית-המשפט מלנקוט בסנקציה זו אם תוקן המעוות, ואפילו באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, שאז ניתן להסתפק בחיוב המפר בהוצאות. מאידך, אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו עקב זלזול או התעלמות ממנו, אפשר שימחק את כתב טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך (ראו: ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר, פ"ד נו(4) 817, 824 (2002)). גם אי-מתן תשובות מספקות על השאלות על-אף צו של בית-המשפט, עלול להביא למחיקת כתב טענותיו (ראו: רע"א 4217/96 כל אל ערב בע"מ ואח' נ' אלסינארה בע"מ, פ"ד נ(1) 437, 440 (1996)).
התנהלותם של המשיבים המתוארת לעיל, אשר פעם אחר פעם לא השיבו לבקשות ולא קיימו החלטות – בכלל או במועד שנקבע לכך – מלמדת על התעלמות מן החובה המוטלת עליהם על-פי התקנות ועל-פי החלטות שניתנו בגדר ההליך המשפטי. התנהלות כזו היא בלתי-ראויה ודומה שאין מי שיחלוק על כך שלא ניתן להשלים עם מצב עניינים שבעל דין נוהג ככל העולה על רוחו ואינו מקיים החלטות או שהוא עושה כן באופן או במועד הנראים לו.
עיון בתצהירי גילוי המסמכים שנעשו על-ידי המשיבים מעיד כי אלה נערכו באופן סתמי ואינם ממלאים אחר הנדרש מן המשיבים. לגבי רובם של המסמכים שגילוים נדרש נטען כי אינם רלבנטיים או כי 'הם נמצאים בתיק בית-המשפט'. יש, איפוא, טעם בטענות המבקש שתצהירי הגילוי של מסמכים מסויימים אינם עולים בקנה אחד עם הנדרש מן המשיבים. אלא שבכך בלבד לא יהיה כדי להביא למתן הסעד של מחיקת כתב התביעה, שכן לפי נוסחו של הצו קיימת אפשרות לפרשו כאילו שהתייחס רק לגילוי מסמכים כללי ולא לגילוי מסמכים מסויימים, ומשום כך אניח את הדבר לטובתם של המשיבים.
שונה המצב בנוגע לתצהירי התשובות לשאלונים. המבקש מסר שאלון לכל אחד מהמשיבים, ומלבד תצהיר התשובה של המשיב אשר ניתן לראות בו – גם אם בדוחק – מענה לשאלון שהוגש, הרי שהתשובות שניתנו על-ידי המשיבים 2 ו-3 אינן מספקות. אלה הן תשובות כלליות וסתמיות, ללא כל התייחסות עניינית לתוכן השאלות וניראה כי משיבים אלה נמנעו ממתן התשובות לשאלות שנשאלו. הגדיל לעשות המשיב 2 אשר, בין השאר, השיב לאחת השאלות כך: 'אין כרגע בבנק גורם שיוכל לתת מענה לעניין זה. מדובר בשאלה שהגורם הנכון לענות עליה הינו אמנון סלע ו/או אלדד קרמר ו/או דב שולדר (הנתבעים 7, 2 ו-5 בתיק העיקרי – א.ק.)'. תשובה זו ניתנה לשאלה שעל פניה נראית חשובה ורלבנטית לנטען בכתב התביעה וברור שהיא אינה ממין העניין וכמוה כהיעדר תשובה בכלל (תשובות ברוח דומה ניתנו גם על-ידי המשיבה 3).
נראה לי כי לנוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו למשיבים למלא אחר הצו וההחלטה ולנוכח הצורך שנכפה על המבקש להגיש בקשות חוזרות ונשנות כדי לעמוד על זכויותיו הדיוניות לקיום הליך הוגן, ראוי היה שגילוי המסמכים והתשובות לשאלונים ייעשו באופן מלא וענייני, ולא בצורה סתמית וכלאחר יד כפי שעולה מעיון בתצהירי המשיבים.
כבר נאמר כי מחיקת כתב טענות היא סנקציה חריפה וכי היא לא תופעל כעניין שבשגרה. בנסיבות המתוארות בבקשה נראה לי כי אין מנוס מנקיטתה כלפי המשיבים 2 ו-3, הן בשל היעדר תשובתם-לבקשה והן, ובעיקר, עקב מחדלם להשיב באופן מלא וענייני לשאלות הכלולות בשאלון שהופנה אליהם כפי שנקבע בצו ובהחלטה.
התוצאה היא, איפוא, כי אני מורה על מחיקת כתבי תביעה של המשיבים 2 ו-3 (התובעים 2 ו-3) כנגד המבקש (הנתבע 7). המבקש יוכל להגיש בקשה למתן פסק-דין ובגדרה לבקש גם פסיקת הוצאות ושכר-טרחת עורכי-דין בקשר עם ההליכים שב- ת"א 761/05.
אשר לתביעתו של המשיב (התובע מס' 1) החלטתי, לא בלי היסוס, לראות את התשובות שניתנו על ידו כמספיקות לצורך דחיית הבקשה תוך שאני מחייבו לשלם למבקש הוצאות ושכר-טרחת עורכי-דין בקשר עם בקשה זו בסכום של 3000 ש"ח בצירוף מע"מ."
ב- בש"א (ב"ש) 4001/07[44] נפסק מפי כב' השופט גדליה טהר-לב:

"1. בקשה למחיקת התביעה וכתב ההגנה לתביעה שכנגד ב- ת"א 2338/07 על-פי תקנה 122 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן, "תקנות סדר הדין האזרחי"). הבקשה נולדה בשל מילוי המשיב אחר הצו לגילוי מסמכים ב- ת"א 2338/07 באמצעות רשימת המסמכים מטעמו, אשר הוגשה לבית-המשפט ביום 15.08.07. אין הבקשה נתמכת בתצהיר, שהרי יסודה העובדתי בוודאי מונח בפני בית-המשפט משהוגשה רשימת המסמכים הנ"ל מטעם התובע, אשר הולידה את המחלוקת, לבית-המשפט. אין גם מחלוקת עובדתית נטושה בין בעלי הדין בכל הקשור לבקשה זו.
2. המחלוקת בין הצדדים היא משפטית, והיא אם רשימת המסמכים, שהוגשה ביום 15.08.07, מטעם התובע (להלן: "רשימת המסמכים") עונה על דרישת הצו לגילוי מסמכים, שניתן ב- ת"א 2338/07, אם לאו. לשיטת המבקשת, אין ברשימת המסמכים, כדי למלא אחר הצו לגילוי מסמכים, שהרי היא אינה ערוכה בהתאם לטופס 11 לתקנות סדר הדין האזרחי ובעיקר אינה ערוכה ומאומתת בתצהיר. לשיטת המשיב, מקובל לגלות מסמכים באמצעות רשימת מסמכים במקום בתצהיר. עוד לשיטת המשיב, גילוי מסמכים באמצעות רשימה במקום באמצעות תצהיר אף מעוגן בתקנות 75 ו- 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי.
3. במחלוקת זו, שנפלה בין המבקשת למשיבה, הדין עם המבקשת. ייאמר כבר עתה, כי אין חפיפה מוחלטת בין מטרת תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי למטרת תקנה 112 לתקנות הנ"ל. מטרת תקנה 75, העוסקת ברשימת מסמכים, היא לגלות את המסמכים, עליהם נסמכת התביעה או ההגנה מפניה, ואילו מטרת גילוי המסמכים על-פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי היא לגלות את כל המסמכים הרלבנטיים לתביעה, בין אם בכוונת בעל הדין, המגלה אותם למשנהו, להסתמך עליהם ובין אם לאו. ובאשר לרשימת המסמכים בסדר דין מהיר ייאמר, כי המדובר בהסדר מיוחד על-פי תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי ולא בדין הכללי.
4. הדין הכללי, החל ב- ת"א 2338/07 (שלא הוגש בסדר דין מהיר), דורש אימות גילוי המסמכים בתצהיר. בענייננו רואים בעלי הדין את הצו לגילוי מסמכים מיום 12.04.07 כצו על-פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי. לא בכדי צו על-פי תקנה 112 מחייב גילוי מסמכים בתצהיר, שהרי יש בתצהיר, כדי לחייב את גילוי האמת בהתאם לאזהרה בפתח התצהיר, המוזכרת בסיומו. ודוק: הרשות שברישא לתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחסת לשיקול-דעתו של בית-המשפט, אם ליתן צו לגילוי מסמכים אם לאו. ברם, אם לא הורה בית-המשפט אחרת, על בעלי הדין לגלות מסמכים בתצהיר.
אמנם, יש ובעלי דין מסכימים לראות ברשימת מסמכים תחליף לתצהיר גילוי מסמכים. ואולם, בהיעדר הסכמה כזאת, הדין מחייב מתן תצהיר לגילוי מסמכים.
5. התוצאה המתבקשת אינה מחיקת תביעת המשיב וכתב הגנתו לתביעה שכנגד. הרי, בית-המשפט איננו ממהר למחוק כתב טענות על-פי סמכותו בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי. הא ראיה לכך היא הסיפא לתקנה 122 הנ"ל, המסמיכה את בית-המשפט להאריך את המועד למילוי אחר הצו לעניין ההליכים המקדמיים. כך במקרה דנן יוארך המועד למילוי אחר הצו. בנוסף, בהיעדר הסכמה ובהיעדר הוראה אחרת לא היה מקום להגיש את רשימת המסמכים, שמטרתה גילוי מסמכים בין בעלי הדין, לבית-המשפט. על-כן, בית-המשפט יתעלם מרשימת המסמכים מיום 15.08.07 ב- ת"א 2338/07 ודינה יהא כאילו לא הוגשה.
6. סוף דבר
הריני מאריך את המועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיב ב- ת"א 2338/07 עד יום 16.04.08. בגין הבקשה נשוא תיק זה ישלם המשיב למבקשת הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל בסך 1,750 ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
7. במטרה לאפשר למבקשת לבחון את המילוי אחר החלטתי זו, הישיבה ביום 20.03.08 מבוטלת בזאת. עקב פרישתי הקרבה מכס השיפוט המזכירות תנתב תיק זה לשופט, אשר יישב בו בדין, לשם קביעתו לקדם משפט."
ב- בש"א (חי') 1661/08[45] נפסק מפי כב' השופטת אילת דגן:

"החלטה
1. בפניי בקשה להורות על מחיקת התובענה על-הסף בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), וזאת בשל הפרת החלטת כב' השופט שדה מיום 13.12.07 להמצאת תצהיר גילוי מסמכים ועיון המבקשת. התיק הובא בפניי למתן החלטה רק היום ועם הצדדים הסליחה על העיכוב במתן ההחלטה.
2. המשיבה טוענת כי מילאה אחר החלטת בית-המשפט, במלואה ובמועדה, ולאור זאת אין המקום להפעיל את תקנה 122 לתקסד"א ולמחוק את כתב תביעתה.
3. לטענת המשיבה, עוד במהלך הדיון שהתנהל בפני כב' השופט שדה ציינה עורכת דינהּ כי מרבית המסמכים נמצאים בידי המבקשת והם צורפו לכתב התביעה ולתצהיר עדות ראשית מטעמה. בנוסף, טוענת בא-כוח המשיבה כי לאחר בדיקה עם המשיבה התברר כי אין בידיה מסמכים נוספים מעבר למסמכים שצורפו לתצהיר העדות הראשית מטעמה, בא-כוח המשיבה יצאה לחופשה ארוכה ולא הודיעה על כך לבא-כוח המבקשת.
4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, דין הבקשה להידחות. החלטת כב' השופט שדה לא קוצבת זמן לביצוע הגילוי והעיון, ועל-כן לא ניתן לומר שחלף המועד שנקצב. כמו-כן, ולאור ההצהרה לפיה אין מסמכים נוספים וכל מה שיש צורף לתצהיר עדות ראשית, אני קובעת כי די בכך לצורך מילוי החלטת כב' השופט שדה.
5. לפיכך הבקשה למחיקת התביעה נדחית. אין צו להוצאות."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 154776/07[46] נפסק מפי כב' השופטת אביגיל כהן:

"1. הבקשה דנן הוגשה עוד ביום 14.2.07 על-ידי התובעת ב- ת"א 14542/06 למחיקת כתב ההגנה וזאת מכוח תקנה 122 לתקסד"א בטענה שהמשיבה לא נתנה מענה לשאלון אשר נשלח אליה ולא המציאה את המסמכים הספציפיים אשר התבקשו במסגרת גילוי ספציפי.
2. תגובת המשיבה הוגשה ביום 12.3.07. בתגובה נטען כי יש לדחות את הבקשה.
נטען, כי המשיבה קיבלה שאלון אשר בו 101 שאלות שונות. העבירה כבר ביום 15.1.07 תצהיר תשובות מפורט לשאלון וכן מסמכים. מכתב בא-כוח המבקשת (נספח ב' לבקשה) הומצא לבא-כוח המשיבה ביום 6.2.07 ועוד לפני שהמשיבה הספיקה להגיב, הוגשה הבקשה דנן.
3. המשיבה ציינה, כי היא העבירה ביום 15.1.07 קלסר ובו מלוא המסמכים הרלבנטיים המצויים ברשותה "בשלב זה".
המשיבה טענה באשר לשאלות בשאלון: כי מדובר בשאלות שהן בגדר ניסיון לחקירה נגדית מוקדמת לעדי המשיבה ונושאות אופי מכביד. כל השאלות הרלבנטיות נענו ואין מקום לאפשר "דיג משפטי" בדרך של דרישה למענה על שאלון.
4. המשיבה ציינה, כי מתוך 101 שאלות בשאלון הוגשה הבקשה ביחס ל- 17 שאלות.
א) באשר לשאלה 7:
ציינה כי היה מדובר בטעות קולמוס והפרוטוקול המבוקש צורף כנספח ג' לתגובה.
ב) באשר לשאלות הקשורות לחברת "חרות" וכן שאלה 36:
המשיבה טענה, כי שאלות הנוגעות לחברה קבלנית אחרת – חברת חרות, הן בדיוק השאלות שדיג משפטי בלתי-ראוי על-מנת לנסות לבנות וליצור את טעון התובעת בדיעבד, ולא זו מטרת השאלון.
ג) באשר לשאלה 10.3:
נטען, כי מדובר בניסיון להשיג ראיות מהמשיבה בכדי לבנות טעון בדיעבד למבקשת שאמורה היתה לדעת בעצמה, מתי היא יכלה לשיטתה להתחיל בעבודות.
ד) באשר לשאלה 34:
נטען, כי התובעת טענה, שמועד הסיום של חברת חרות היווה בעיה מבחינתה.
על-כן, לא רלבנטי מה מועד תחילת העבודה של חברת חרות.
ה) באשר לשאלה 35:
נטען, כי שאלת התחשבנות הכספים עם קבלנים אחרים איננה מעניינה של התובעת והשאלה היא בלתי-רלבנטית.
ז) באשר לשאלה 14:
המשיבה טענה, כי ענתה בחיוב על השאלה והסכמות הצדדים בהסכם מדברות בעד עצמם.
ח) באשר לשאלה 31:
המשיבה טענה, כי היא השיבה וכי סעיף 21 לכתב ההגנה מביא הסבר נוסף ומפורט בנושא.
ט) באשר לשאלה 32:
המשיבה טענה, כי היא התבקשה לפרט אילו עבודות בוצעו על-ידי התובעת ומתי.
והאם התובעת איננה יודעת זאת בעצמה?
י) באשר לשאלה 47:
נטען, כי השאלה לא מתאימה לשאלון. המפרט מצוי בידי התובעת וצורף לכתב התביעה. והמשיבה לא צריכה להפנות לסעיף ספציפי במפרט ולפרש אותו.
י"א) באשר לשאלה 54:
נטען, כי המבקשת שוב רוצה שהמשיבה תפרש עבורה מסמכים.
י"ב) באשר לשאלה 59:
השאלה מבקשת פרשנות והפניה לסעיפים במסמכים המצויים בידי התובעת.
מה עוד שסעיף 40 לכתב ההגנה יפנה לסעיפים ספציפיים.
י"ג) באשר לשאלה 60:
נטען כי מדובר בתשובה מלאה לשאלה.
י"ד) באשר לשאלה 66:
נטען, כי התשובה עונה בדיוק לשאלה.
ט"ו) באשר לשאלה 72:
נטען, כי המשיבה השיבה על השאלה.
ט"ז) באשר לשאלה 84:
נטען, כי התובעת שואלת את המשיבה, מתי קיבלה התובעת הודעה על הפחתה.
והתובעת עצמה יודעת בוודאי לענות על השאלה.
י"ז) באשר לשאלה 88:
נטען, כי המשיבה השיבה תשובה ברורה ומלאה.
י"ח) באשר לשאלה 91:
נטען, כי השאלה לא מתאימה לשאלון. זו שאלה שלא מכוונת לצמצום המחלוקות ואין מטרת השאלות התנגחות בטענות המשיבה ואין תכלית השאלון לפרשנות טיעונים משפטיים.
5. בדיון אשר התקיים בפני ביום 2.12.07 הוגשה לי תשובה לתגובה (בא-כוח המבקשת ציין, כי הוא הגיש את התשובה לפני זמן רב).
בהחלטה מיום 2.12.07 ציינתי, כי מאחר שמדובר בתיקים מאוחדים וב- ת"א 24916/07 עדיין לא חלף המועד לסיום ההליכים המקדמיים, אזי אין מקום לנקוט בסעד קיצוני של מחיקת כתב הגנה על-פי תקנה 122 לתקסד"א.
ציינתי, כי אם לאחר שיוגש כתב הגנה והצדדים ינהלו הליכים מקדמיים על-פי התקנות (ב- ת"א 24916/07), ימצא לנכון בא-כוח המבקשת להותיר את הבקשה על כנה, הוא יודיע על כך ואדון בבקשה לגופה.
6. ביום 28.2.08 ביקש בא-כוח המבקשת ליתן החלטה בבקשה.
בקשה זו הועלתה אלי היום ולפיכך ניתנת ההחלטה היום.
7. ראשית אציין, כי אין מקום לנקוט בסעד של מחיקת כתב הגנה על-פי תקנה 122 לתקסד"א.
לא מצאתי כל מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד.
סעד של מחיקת כתב בי-דין הוא סעד קיצוני.
ראה למשל לעניין זה: רע"א 7620/04 אורי נצר ואח' נ' זהבי כימיקליים בע"מ, תק-על 2004(4) 7 בסעיף 3 לפסק-הדין שם נאמר:
'על-פי תקנה 122 לתקנות, כאשר הנתבע אינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים, מוסמך בית-המשפט או הרשם להורות על אחת משתיים: מחיקת כתב הגנתו של הנתבע או הארכת המועד לקיומו של הצו שהופר. כן מקנה התקנה סמכות לנקיטת סנקציה כלפי תובע אשר אינו ממלא אחר אחד הצווים הנזכרים. אם מורה בית-המשפט על מחיקת כתב הגנתו של הנתבע, הרי שדין הנתבע כדין מי שלא הגיש כתב הגנה. משמע, הנתבע צפוי למתן פסק-דין לחובתו (תקנה 97 לתקנות).
מפאת חריפותה של הסנקציה האמורה, אין בתי-המשפט ממהרים לנוקטה. הכלל הוא, כי אין מוחקים כתב הגנה אלא באותם מקרים קיצוניים בהם פעל הנתבע בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט. לעומת זאת, כאשר פועל הנתבע בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה – ולוּ ברשלנות – יימנע בית-המשפט ממחיקת כתב הגנתו.' (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793, 799-801; ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817, 823-824; עוד ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 443, 435-436).
8. במקרה דנן המשיבה לא התעלמה מצווים של בית-משפט אלא השיבה על השאלון בדרכה.
כלומר, השיבה לשאלות שהיא סברה כי הן רלבנטיות למחלוקת שבפנינו וכן נימקה בתגובה, מדוע השיבה באופן שהשיבה לגבי השאלות השנויות במחלוקת, ומאותה סיבה גם סירבה לגלות חלק מהמסמכים.
על-כן, אין מקום להיעתר לבקשה.
9. לגופו של עניין יש צורך להכריע באשר לשאלות אשר בבסיס הבקשה דנן וכן בנוגע למסמכים שהמבקשת ביקשה לקבל והמשיבה לא המציאה.
10. המבקשת בתשובתה השיבה לטענות בא-כוח המשיבה:
באשר לשאלות בעניין חברת "חרות" והמצאת מסמכים בנוגע לכך:
המבקשת טענה, כי קיימת פלוגתא אמיתית ומהותית בתיק בעניין מועד תחילת ביצוע העבודות על-ידי המבקשת.
המבקשת טוענת בסעיף 11 לכתב התביעה, כי למרות שבית החולים הוציא צו התחלת עבודה, לא יכלה המבקשת להתחיל בעבודה כיוון שחברת חרות – הקבלן הקודם טרם סיים את העבודה וטרם התפנה מהמקום.
ועל-כן יש פלוגתא רלבנטית באשר לשאלה – האם העבודות שבוצעו על-ידי חברת חרות עיכבו את מועד תחילת ביצוע העבודות של המבקשת, אם לאו.
סירוב המדינה להשיב על שאלות בנוגע לחירות ולהמציא מסמכים, נועדו להסתיר בדרך לא ראויה את הפרטים המבוקשים.
11. אחרי שעיינתי בטיעוני הצדדים בעניין זה, מקובל עלי כי הנושא של חברת חרות הוא רלבנטי לפלוגתאות בתיק דנן.
חלק ממטרת השאלון הוא מתן אפשרות לבעל דין לקבל פרטים שלא היו ידועים לו מהצד שכנגד.
התובעת איננה יכולה לדעת את הפרטים הנוגעים לעבודתה של חברת חרות עבור הנתבעת ועל-כן, זכותה לקבל את הפרטים המבוקשים מהנתבעת.
12. לאחר שעיינתי בתשובות לשאלות, אני קובעת כי על המשיבה להשיב לגופו של עניין לשאלות הבאות:
10.3, 14 (יש להשיב בדרך מפורטת יותר), 32, 34, 36, 59, 60, 66, 72.1, 72.2, 72.3, 84, 91.
באשר לשאלה 35 – לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה. גם אם אצא מנקודת הנחה ולפיה בית החולים מצא לנכון לקזז מחברת חרות כספים, אין זה אומר שהדבר נעשה בשל איחור במסירה וסיבות אחרות שהן לא באיחור במסירה, אכן לא רלבנטיות לנושא בפנינו.
באשר לשאלה 31 – יש להשיב בדרך מפורטת יותר.
באשר לשאלה 47 – לא מצאתי צורך לחייב את המשיבה להשיב ביתר פירוט על התשובה וזאת מהנימוקים שצויינו בתגובת בא-כוח המשיבה.
באשר לשאלה 54 – מקובלת עלי תגובת בא-כוח המשיבה ולא מצאתי לנכון להורות על השבת תשובה מפורטת יותר.
באשר לשאלה 88 – מקובלת עלי תגובת המשיבה ואין צורך להשיב על שאלה זו תשובה נוספת.
13. באשר לגילוי המסמכים
המסמכים המבוקשים בנוגע לחברת חרות, הם רק יומני העבודה של בית החולים ו/או המפקח מטעמו שעניינם סיום עבודת חברת חרות אשר התקינה את צנרת מיזוג האוויר בחזית בית החולים וכן המפרט הטכני אותו נדרשה חברת חרות לבצע.
מסמכים אלו אכן רלבנטיים לפלוגתאות בתיק ויש להמציא אותם.
המשיבה תפרט בתצהיר גילוי מסמכים ספציפי מטעמה גם את ההתכתבויות הפנימיות וכן תגלה את המסמכים המבוקשים אשר נטען לגביהם בסעיף 33 לתשובת המבקשים, וכן ימציאו את המסמכים המבוקשים בסעיף 2.6 לדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים, 2.8 לדרישה, וכן קבלה וחשבונית אשר התבקשו בסעיפים 93.2 ו- 94.2 לשאלון.
מסמכים אשר לא מצויים בחזקה ו/או בשליטת המשיבה, יצויינו על ידה בתצהיר.
המבקשים ביקשו גם דו"חות פיקוח פנימיים ואם אכן לא מצויים בדו"חות כאלה, יש לציין זאת בתצהיר גילוי המסמכים.
14. לסיכום
א) הבקשה למחיקת כתב הגנה נדחית."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 152555/08[47] נפסק מפי כב' השופטת אביגיל כהן:

"1. המבקש – התובע הגיש בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבעים ולמחיקת כתב התביעה שכנגד וזאת בהתאם לתקנה 122 לתקסד"א.
2. המבקש טען, כי המשיבים לא פעלו בהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 14.8.07 בנוגע לגילוי מסמכים, עיון במסמכים, שאלונים.
עד למועד הגשת הבקשה (27.1.08) לא הומצאה על-ידי הנתבעים רשימת גילוי מסמכים והמסמכים המצורפים לה.
3. ביום 11.9.07 שלח המבקש שאלון למשיבים ועל-פי החלטת בית-המשפט היתה צריכה להגיע תשובת המשיבים לשאלון עד ליום 13.10.07.
בא-כוח המשיבים ביקש ארכה מבא-כוח המבקש וקיבל אותה אך גם בחלוף הארכה, ניתנו על-ידי המשיבים רק תשובות חלקיות ולמרות דרישה נוספת, לא השיבו המשיבים בדרך הולמת על השאלות.
עוד טען בא-כוח המבקש, כי המשיבים דרשו שהמבקש ישא בעלויות עיון במסמכים.
4. המבקש היה צריך להגיש בקשה אשר סומנה כבש"א 178219/07.
בית-המשפט חייב את המשיבים לגלות ולעיין במסמכי המאזנים של הנתבעים ובתלושי השכר אך המשיבים הפרו גם צו זה.
5. בא-כוח המשיבים טען, כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב בהוצאות.
בא-כוח המשיבים ציין, כי רק ביום 29.1.08 הוא קיבל תצהיר תשובה לשאלון מהמבקש.
באותו יום וכנגד קבלת תצהיר התשובה לשאלון מהמבקש, מסר בא-כוח המשיבים מכתב ותצהיר תשובה משלים לשאלון מטעם המשיבים, כך שהמשיבים מלאו אחר צו בית-המשפט.
עוד נטען, כי המשיב העביר תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובה לשאלון עוד לפני שקיבל תצהיר תשובה לשאלון מהמבקש.
המשיב חתם על תצהיר תשובה משלים לשאלון במועד ובא-כוח המשיב מסר עוד ביום 15.1.08 לבא-כוח המבקש במכתב (צורף נספח י' לבקשה), כי הוא יעביר את המסמכים כנגד קבלת חיובי המבקש ואכן כך בוצע.
6. לא מצאתי כל מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד.
סעד של מחיקת כתב בי-דין הוא סעד קיצוני.
ראה למשל לעניין זה: רע"א 7620/04 אורי נצר ואח' נ' זהבי כימיקליים בע"מ, תק-על 2004(4) 7 בסעיף 3 לפסק-הדין שם נאמר:
'על-פי תקנה 122 לתקנות, כאשר הנתבע אינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים, מוסמך בית-המשפט או הרשם להורות על אחת משתיים: מחיקת כתב הגנתו של הנתבע או הארכת המועד לקיומו של הצו שהופר. כן מקנה התקנה סמכות לנקיטת סנקציה כלפי תובע אשר אינו ממלא אחר אחד הצווים הנזכרים. אם מורה בית-המשפט על מחיקת כתב הגנתו של הנתבע, הרי שדין הנתבע כדין מי שלא הגיש כתב הגנה. משמע, הנתבע צפוי למתן פסק-דין לחובתו (תקנה 97 לתקנות).
מפאת חריפותה של הסנקציה האמורה, אין בתי-המשפט ממהרים לנוקטה. הכלל הוא, כי אין מוחקים כתב הגנה אלא באותם מקרים קיצוניים בהם פעל הנתבע בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית-המשפט. לעומת זאת, כאשר פועל הנתבע בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה – ולוּ ברשלנות – יימנע בית-המשפט ממחיקת כתב הגנתו.' (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793, 799-801; ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817, 823-824; עוד ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 443, 435-436)
7. במקרה דנן, גם אם לא כל התשובות לשאלות מצאו חן בעיני בא-כוח המבקש, אין זו עילה למחיקת כתב ההגנה, תצהיר גילוי מסמכים הועבר לבא-כוח המבקש, ונתתי היום הוראה בתום ישיבת קדם המשפט בדבר צירוף מסמכים על-ידי בא-כוח הנתבעים.
8. באשר למאזנים שהוריתי על גילוים
הוגשה ברע"א אשר טרם נדונה ובא-כוח המשיבים ציין, כי ביצוע ההחלטה עוכב על-ידי בית-המשפט המחוזי.
9. בנסיבות אלו ולאור האמור לעיל, אין מקום להיעתר לבקשה.
10. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בתום ההליך."
ב- בש"א (ת"א-יפו) 183340/07[48] נפסק מפי כב' השופטת אביגיל כהן:

"1. המבקשת הגישה בקשה למחיקת כתב הגנה בהתאם לתקנה 122 לתקסד"א.
הבקשה הוגשה כיוון שהמשיבה לא מסרה פרטים נוספים בהתאם לצו שניתן ביום 8.2.07.
למשיבה ניתנו ארכות לקיום הצו אך למרות זאת, לא נמסרו אותם פרטים נוספים.
2. ביום 29.10.07 התקיימה ישיבת קדם משפט בפני.
בהחלטה שניתנה ביום 29.10.07 פירטתי את הארכות הרבות שקיבלה המשיבה – הנתבעת להמצאת הפרטים הנוספים ובין היתר ציינתי:
'אין חולק על כך, כי כבר ניתנה הסכמה של הנתבעת להמציא את הפרטים הנוספים וגם נקבע מועד שהוארך בהסכמה מעת לעת, אך לא ניתן לאפשר המצאת אותם פרטים נוספים עד למועד לא ידוע ועד אשר הנתבעת תמצא לנכון לעשות כן.'
בהתחשב באמור בדברי בא-כוח הנתבעת מהיום, ניתנה ארכה עד ליום 30.11.07.
היה ולא יומצאו הפרטים הנוספים, רשאית התובעת כמובן להגיש בקשה מתאימה על-פי תקנה 122 לתקסד"א.
חייבתי בהחלטה מיום 29.10.07 את הנתבעת – המשיבה בהוצאות.
3. משלא קוים הצו, הוגשה בקשה ביום 3.12.07 על-ידי המשיבה להארכת מועד נוספת להמצאת פרטים הנוספים.
4. בבקשה נכתב בסעיף 3:
'מר בלישה מסר לח"מ טלפונית כי הפרטים הנוספים מוכנים למעשה, ודורשים רק עריכה סופית טרם הגשתם. אלא שמר בלישה חלה ובשל כך העניין מתעכב.'
כלומר, ניתן היה להבין, שניתן יהיה לקבל את הפרטים הנוספים אך מדובר בארכה קצרה.
5. לאחר שהוגשה תגובת התובעת אשר הביעה את התנגדותה לארכה, איפשרתי לנתבעת להגיב בתוך 7 ימים, אך תגובה לא הוגשה ובטרם נתתי החלטה בבקשה להארכת מועד, הוגשה בקשה זו.
בהחלטתי מיום 7.2.08 איפשרתי לקבל את תצהיר מנהל הנתבעת באיחור וחייבתי את הנתבעת בהוצאות משפט נוספות.
6. בבקשה למחיקת כתב ההגנה נטען, כי בהתחשב בכך, שהנתבעת לא מקיימת באופן שיטתי את הצו אשר מחייב אותה להמציא פרטים למבקשת, וזאת לאחר שקיבלה הארכות מועד רבות, יש מקום להיעתר לבקשה ולמחוק את כתב ההגנה.
לחילופין, התבקש בית-המשפט להאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת ל- 30 יום ממועד המצאת הפרטים הנוספים.
7. בא-כוח המשיבה – הנתבעת טען, כי אין להיעתר לבקשה. צורף תצהיר של מר בלישה, מנהל הנתבעת ובו נכתב:
'אני מצהיר כי חרף כל המאמצים שעשיתי לא הצלחתי לאתר את המסמכים הדרושים לצורך מתן הפרטים הנוספים. המדובר באסופה של מסמכים (בעיקר בגליונות ישנים של העיתון ובהתכתבות בין הצדדים) שהכנסתי בעבר, ושהיו מצויים במערכת העיתון באילת. אולם לאחר שנמחקה התביעה בפעם הראשונה על-ידי בית-המשפט העברתי את המסמכים למקום אחר, ככל הנראה לאיחסון חיצוני ויתכן כי בטעות בוערו. על כל פנים כל נסיונותינו לאתרם לא צלחו על-אף מאמצים רבים שנעשו לשם כך.
אבהיר כי בלא המסמכים אינן בידי הנתבעת אפשרות למסור את הפרטים הנוספים הנדרשים.'
כלומר, בניגוד לאמור בבקשה לארכה להמצאת פרטים נוספים מיום 3.12.07, שם נטען, כי הפרטים הנוספים מוכנים ורק דורשים עריכה סופית, הרי שבתצהיר מיום 17.1.08 הוצהר, כי המסמכים הדרושים לצורך מתן פרטים נוספים לא אותרו, ועל-כן אין אפשרות למסור פרטים נוספים.
8. בא-כוח המבקשת – התובעת בתשובה העלתה את טענותיה באשר להתנהלות של המשיבה וזלזולה בצווי בית-המשפט וביקשה להורות על מחיקת כתב ההגנה.
לחילופין, התבקש בית-המשפט למחוק את הטענות בכתב ההגנה אשר לא פורטו ובכללן הסעיפים 15.3, 15.4, 15.5, 15.6, 16.1, 16.3, 16.4, 17, 17.1, 17.2, 17.3, 17.4 ו- 17.5.
9. בא-כוח המשיבה בישיבת קדם המשפט אשר נערכה היום טען, כי ברצונו להגיב בכתב לטענה זו.
10. שמעתי בישיבת היום את טיעוני הצדדים.
הטיעון העיקרי של בא-כוח המשיבה הוא, כי בפועל לא ניתן להמציא פרטים נוספים. על-כן, למרות שניתן צו להמציא פרטים נוספים, אין אפשרות מעשית להמציא פרטים אלו כיוון שהם לא בידיעת המשיבה.
11. טענות המבקשת מתייחסות למעשה לטענת הקיזוז שנטענה בכתב ההגנה.
כתב התביעה הוא כתב תביעה שהוגש עוד בשנת 2003 נגד הנתבעת על סך 1,066,605.30 ש"ח.
החוב מבוסס על כרטסות הנהלת חשבונות.
הנתבעת בכתב הגנה שהוגש אף הוא בשנת 2003 טענה טענות שונות וכן טענה טענות קיזוז.
טענות הקיזוז נטענו באופן סתמי ולפיכך היה הכרח בקבלת פרטים נוספים.
כך למשל ניתן לראות בסעיף 15.3:
'התובעת הפרה את התחייבותה, חזור והפר, בהפרות חוזרות ונשנות הן באי-עמידה במועדי האספקה והן בביצוע לקוי של הדפסת העיתון, וגרמה בכך לנתבעת לנזקים ישירים ועקיפים, המוערכים על-ידי הנתבעת במאות אלפי דולר והעולים בהרבה על כל סכום שיתברר (אם יתברר) כי הנתבעת חבה לתובעת.'
בסעיף 16.1 נכתב:
'בין הצדדים הוסכם על תנאי אשראי מסויימים, כאשר התובעת באורח חד-צדדי החליטה לשנות את תנאי האשראי ודרשה מן הנתבעת לפרוע לאלתר את החוב שהיה באשראי, תוך איום כי אם לא ייפרע החוב מיידית לא תפיק את העיתון.'
אך מה הם אותם תנאים?
בסעיף 16.2 נכתב:
'עקב דרישותיה הבלתי-צודקות ושלא כדין, של התובעת ועקב איומיה כאמור לעיל, נאלצה הנתבעת להתקשר בחיפזון עם דפוס אחר דבר שגרם לשיבוש ניכר בהוצאתו לאור ובפעילות של העיתון, ושהיה כרוך מבחינת הנתבעת בנזקים של מאות אלפי ש"ח. בעת כתיבת כתב הגנה זה טרם התגבשו הנזקים במלואם, והנתבעת תעתור לתיקון כתב ההגנה כשאלה יתגבשו.'
חלפו עברו שנים רבות ממועד כתיבת כתב ההגנה, והנתבעת לא יכולה למסור כיום פרטים נוספים באשר לאותם נזקים.
בסעיף 17 נכתב:
'בחשבונות שהגישה התובעת לנתבעת נכללו טעויות רבות וסכומים המנוגדים להסכמות שבין הצדדים ובין היתר (מבלי לגרוע מכלליות הטענה ולשם הדוגמה בלד) (הטעויות הן במקור):
17.1 הוכנס חיוב בגין ההתייקרות נייר שלא כמוסכם.
1.72 הוכנסו חיובים בגין צירוף תוספים לעיתון (כגון פליירים) שלא כמוסכם.
17.3 חוייב מספר עמודים לא נכון.
17.4 הפקות מיוחדות וחד-פעמיות שצורפו לעיתון חוייבו במחירים שונים מאלה שסוכמו.
17.5 חוייבו סכומים לא נכונים בגין עמודי "פרוצס".'
12. גם אם אצא מנקודת הנחה ולפיה בשנת 2003 לא היו ידועים לנתבעת כל הפרטים אשר יוכלו להוביל לביסוס טענת קיזוז, מסתבר, כי כיום בשנת 2008 מצהיר מנהל הנתבעת, כי הוא לא מצליח לאתר מסמכים ולפיכך גם לא יכול להמציא פרטים נוספים.
כלומר, מנהל הנתבעת בתצהירו מאשר, כי לא ניתן יהיה להוכיח את טענת הקיזוז.
בנסיבות אלו, אין כל סיבה להותיר על כנם את הסעיפים הרלבנטיים בכתב ההגנה אשר בהם נטענת טענת קיזוז.
התובעת היא זו שצריכה להגיש תצהירי עדות ראשית ראשונה. היא צריכה להתייחס בתצהיריה לכל הטענות שנטענו בכתב ההגנה, והיא לא יכולה להמתין ולחכות לראיות מטעם הנתבע על-מנת להתרשם אם הנתבע הצליח להוכיח טענת קיזוז, אם לאו.
13. בנסיבות אלו, ולאור התצהיר החד-משמעי של מר בלישה מיום 17.1.08, ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית ולפיה יש למחוק את טענת הקיזוז מכתב ההגנה.
יצויין, כי על-פי תקנה 52 לתקסד"א, כוחה של טענת קיזוז הוא ככוחה של תובענה שכנגד.
תובענה צריכה לכלול את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ולפרט את הסכום שלגביו נטענת טענת קיזוז (ראה תקנה 9 לתקסד"א).
14. טענת הקיזוז בכתב ההגנה נטענה באופן סתמי לחלוטין שלא יכולה להקים עילת תביעה עצמאית.
בנסיבות אלו, ולאחר שניתנו לנתבעת ארכות רבות לפנים משורת הדין ומעבר לנדרש (יודגש, כי מדובר בתיק משנת 2003), יש לקבל את הבקשה באופן חלקי ולמחוק מכתב ההגנה את הסעיפים הבאים: 15.3, 15.4, 15.5, 15.6, 16.1, 16.3, 16.4 וסעיף 17 כולו.
15. לסיכום
לאור האמור לעיל ימחקו סעיפים מכתב ההגנה כמפורט בסעיף 14 להחלטה זו."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 29650/06[49] נפסק מפי כב' השופטת נועה גרוסמן:

"בפני בקשה למחיקת כתב הגנה מטעם הנתבע 2.
בא-כוח התובעת מצביע על כך שעוד ביום 12.11.07 ניתן צו המורה לנתבע 2 להמציא את כל כתבי בי-דין על נספחיהם למעט בקשות ביניים ב- ת"א 2153/00 טל אימפורט נ' אליעזר יצהרי, תק-מח 2003(1) 36090 (2003), וכן את כל כתבי בי-דין על נספחיהם בתיק ע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט, תק-על 2006(4) 4060 (2006).
לטענת הנתבע 2, בתצהיר גילוי מסמכים שנערך על ידו, ביום 26.12.07 אין באפשרותו לקבל את המסמכים הללו. לטענתו, בסעיף 4 לתצהירו 'כלל המסמכים הנוגעים לתיקים אלו מצויים במשרדו של עורך-דין גדעון ויינשטוק. עקב חילוקי-דעות בין עורך-דין ויינשטוק לביני, אין באפשרותי לקבל את המסמכים ממשרדו'.
אי-לזאת עותרת התובעת למתן צו כלפי עורך-דין ויינשטוק, שיורה לו בצו פורמאלי להעביר את המסמכים הללו לרשותו של הנתבע 2.
התובעת מוסיפה כי מאחר והנתבע 2 לא שיתף עימו פעולה בבקשות לפנות לעורך-דין ויינשטוק או לקבל ממנו את המסמכים החסרים, הרי יש להורות על מחיקת הגנתו לפי תקנה 122 לתקסד"א, התשמ"ד-1984.
הנתבע 2 ביקש לדחות את הבקשה. לטעתנו זהו ניסיון נוסף מצד התובעת להימנע מבירור ענייני של תביעתה.
לשיטת הנתבע 2, דרך המלך לפירעון חובה הנטען של התובעת, היה בהגשת תביעת חוב למפרקת הנתבעת 1, דבר שלא בוצע על-ידי התובעת.
הנתבע 2 מציין לגופם של דברים, כי אכן בית-המשפט נעתר לבקשת המבקשת/תובעת לגילוי מסמכים ספציפיים מיום 12.11.07 והוא המציא את כל המסמכים אשר חוייב לגלות באותה החלטה, אשר היו בחזקתו או בשליטתו.
הנתבע 2 גורס, כי המסמכים המבוקשים בבקשה הנוכחית אינם ברשותו או בשליטתו, ועל-כן לא היה באפשרותו לגלותם.
כפועל יוצא סבור הנתבע 2 כי לאחר שמסר תצהיר מסודר וגילה את המסמכים אותם יכול היה לגלות אין מקום לחייבו במאומה כלפי התובעת, כמבואר בסעיף 4 לתצהירו מיום 26.12.06 בין עורך-דין ויינשטוק לבינו נתגלעו מחלוקות ועל-כן אין באפשרותו לקבל את המסמכים הללו ממנו.
עם זאת, מדובר בתיקים הפתוחים לעיון הציבור והתובעת יכולה למצוא את פתרונה בדרך של עיון בהם במזכירות בית-המשפט.
לאחר שאני שוקלת בדעתי דומה כי יש לקבל את עמדת הנתבע 2.
הנתבע 2 מילא אחר ההחלטה מיום 12.11.07.
הנתבע 2 מסר לידי התובעת את המסמכים שהיו בחזקתו ובשליטתו. מסמכים אשר מצויין בידי פרקליט המפעיל את זכות העיכבון המסורה לו בדין, אינם מצויים בשליטתו של הנתבע 2.
הפניה לנתבע 2 כדי לחייבו בהמצאת אותם מסמכים, לא תסכון, כאשר הנתבע 2 מצהיר בבירור על כך שהמסמכים הללו אינם ברשותו.
נתבע 2 מילא אחר חובתו לגלות מסמכים ספציפיים שהיו ברשותו.
נתבע 2, מסר תצהיר מסודר לגבי המסמכים שאינם ברשותו, מקום הימצאם והסיבה בשלה נמנע ממנו לקבלם לחזקתו.
אשר-על-כן, אין מקום להשית על נתבע 2 את הסנקציה לפי תקנה 122.
בקשתה החלופית של התובעת, כי בית-המשפט יפנה לעורך-דין ויינשטוק, ויצווה עליו להמציא את המסמכים אף היא אינה ראויה בעיני.
מן הסתם, מפעיל עורך-דין ויינשטוק זכות עיכבון המוקנית לו כדין, והיא פועל יוצא של יחסי עורך-דין לקוח, שקויימו בינו לבין נתבע 2.
באיזון האינטרסים בין זכותה של התובעת לקבל מסמכים לצורך ניהול משפטה, לבין זכותו של עורך-דין ויינשטוק להגן על עניינו הפרטיים מול הנתבע 2, דומה כי אין לבטל ביד קלה את זכויותיו של עורך-דין ויינשטוק.
ספק בעיני, אם בית-המשפט מוסמך לצוות על צד ג' למסור מסמכים, בהליך לא לו. מכל מקום, בית-המשפט העליון בע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס ואח' ניתן מפי כב' השופטת פרוקציה ביום 20.06.05 נמצא באתר נבו, עלתה שאלת המצאת מסמכים בנקאיים של אמו ובת זוגתו של המבקש, לצורך הצגתם במשפט במסגרת תביעה לביטול מזונות. לטענת המבקש, אסופת המסמכים פוגעת בזכות לפרטיות של האם ושל בת הזוג וכי היה מקום לשמוע את טענותיהן בטרם ניתן הצו.
בית-המשפט העליון דן בבקשת הערעור, קיבל את הערעור, ופסק:
'ערך עשיית משפט צדק הוא ערך ההולם את ערכי המדינה והוא נועד לתכלית ראויה; מקום להגשמת תכלית זו נדרש לחדור לצנעת פרטיותו של אדם ומבלעדי חדירה כזו לא ניתן להגשימה יש בהן מנוס מפגיעה בזכות היסוד. עם זאת, נדרשת מידתיות בפגיעה בזכות לפרטיות, ובהחלטה האם לפגוע בה ובאיזה שיעור. על בית-המשפט להשתכנע בחיוניות החומר מוגן לצורך המשפט, ועליו לצמצם את הפגיעה בפרטיות אך למידה החיונית לצורך השגת התכלית הראויה.
חובת גילוי המסמכים בתקנות סדר הדין האזרחי מסוייגת וכפופה לדרישת הרלבנטיות ולקיומו של צורך ממשי לחשיפת החומר המוגן לניהול משפט תקין. בחינה זו יש לערוך בזהירות וקפדנות תוך שקלול מתחייב בין הערך המחייב קיומו של משפט הוג, לבין הזכות לפרטיות. כדי להצדיק חשיפת ראיה הפוגעת בפרטיות, הצורך בגילויה לשם עשיית צדק צריך להיות עדיף על פני העניין שלא לגלותה.'
דברים אלו מתאימים גם לענייננו, מבלי להתייחס לשאלה – האם זכאית התובעת לזכות עיון באותם תיקים בארכיב בית-המשפט, אם לאו, כפי שהציע בא-כוח הנתבע 2 בתגובתו הרי ברי כי פגיעה בזכויותיו של עורך-דין ויינשטוק וחיובו להמציא את המסמכים הללו לידי התובעת, אינה הדרך הראויה.
סיכומו של דבר, הבקשה על מכלול עתירותיה, נדחית בזה."

[42] בש"א (ת"א-יפו) 19757/07 קידר משה ואח' נ' עיריית ראשון לציון, תק-מח 2007(4) 12521 (2007).
[43] בש"א (חי') 19082/07 אמנון סלע נ' עורך-דין ישי בית און – בתפקידו ככונס נכסים ואח', תק-מח 2008(2) 6133 (2008).
[44] בש"א (ב"ש) 4001/07 אחים אוזן – חברה לבנייה בע"מ נ' ניר חן חזות, תק-של 2008(1) 23109 (2007).
[45] בש"א (חי') 1661/08 אניטה וינר נ' א.ב. מדיקל שירותי בריאות ולחצני מצוקה בע"מ, תק-של 2008(1) 20513 (2008).
[46] בש"א (ת"א-יפו) 154776/07 מ.י. גור חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל מרכז רפואי רמב"ם, תק-של 2008(1) 20565 (2008).
[47] בש"א (ת"א-יפו) 152555/08 פיני לוי נ' ממתקי 10 בע"מ ואח', תק-של 2008(1) 19764 (2008).
[48] בש"א (ת"א-יפו) 183340/07 הדפוס החדש בע"מ נ' עיתון העיר באילת 1992 בע"מ, תק-של 2008(1) 15597 (2008).
[49] ת"א (ת"א-יפו) 29650/06 דפוס קל בע"מ נ' צפון העיר בע"מ – בפירוק ואח', תק-של 2008(1) 5544
(2008).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הפרת צו (תקנה 122 לתקסד"א)