הנאמן בפשיטת רגל - זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הכונס הרשמי כנאמן
- מינוי נאמן
- מתן ערובה
- נאמן, מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל
- נכסי החייב אשר מוקנים לנאמן
- נכסים בני חלוקה ונכסים שאינם בני חלוקה
- הנאמן כבעל דין
- פיקוח על-ידי בית-המשפט
- פיקוח על-ידי הכונס הרשמי
- שכר הנאמן והוצאותיו ואיסור הסדרים בעד השכר
- סייג לתשלום לאדם אחר
- נאמן כעורך-דין
- שומת הוצאות
- שכר הנאמן בגין דחיית תביעת חוב
- שכר הנאמן על דרך האומדן
- הבקשה לשכר הנאמן - מעמדו של פושט הרגל
- התפטרות, התפנות משרתו ופיטורי הנאמן
- הגבלות על פושט רגל
- האם נאמן יכול לוותר על חיסיון עורך-דין-לקוח
- יפוי-כוח לנאמן - אימתי?
- הפניית דברי דואר של החייב
- בדיקת תביעת חוב על-ידי הנאמן וסמכויותיו
- הפקדת כספים על-ידי הנאמן
- עריכת רשימת נושים על-ידי הנאמן
- הנאמן - שיקול-הדעת
- רשלנותו ואחריותו של הנאמן
- החובה לצרף תצהיר
- דיווח שנתי של הנאמן
- בקשה למתן הוראות
- סייג לעניין זכות יוצרים
- סמכות הנאמן לנהל נכסים
- הלכות בתי-המשפט
מתן ערובה
סעיף 46 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, קובע כדלקמן:"46. ערובה (תיקון התשמ"ג)
בית-המשפט רשאי, לפני מינויו של נאמן או אחרי-כן, לדרוש שהנאמן ישעבד נכסים או יתן ערובה להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו ורשאי הוא בכל עת לדרוש מן הנאמן ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה."
תקנה 115 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, קובעת כדלקמן:
"115. ערובה
ערובה שהנאמן נדרש לתתה, תיערך לפי טופס 8 ותופקד ביד הכונס הרשמי."
סעיף 46 לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית-המשפט לדרוש מן הנאמן ערובות משני סוגים:
האחת, ערובה מיוחדת להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו של הנאמן. על-פי תקנה 115 לתקנות פשיטת הרגל, הערובה תיערך לפי טופס 8 בתוספת לתקנות פשיטת הרגל ותופקד בידי הכונס הרשמי.
השניה, "ערובה נוספת" שמטרתה לא הוגדרה בפקודת פשיטת הרגל ואשר תיקבע על-ידי בית-המשפט.
ב- בש"א 1674/92, ע"א 1673/92 {יצחק לב נ' דוד שני ואח', תק-על 92(2), 1989 (1992)} הגיש הנאמן ערעור על החלטה של בית-המשפט המחוזי. ביחד עם הגשת הערעור הגיש הנאמן בקשה לפטור אותו מחובת הפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים וזאת מחמת העובדה כי אין בקופת הנאמנות כספים כלשהם אותם ניתן להפקיד כערבון.
מנגד, המשיבים הסכימו כי אין בקופת הנאמנות כספים אולם הביעו את התנגדותם לבקשה. המשיבים טענו, משאין בקופת הנאמנות כספים, על הנאמן, אישית, להבטיח את הוצאות המשיבים למקרה שהערעור שהגיש, יידחה.
כונס הנכסים טוען כי:
"הנאמן בפשיטת רגל אינו שונה מכל עורך-דין המייצג בבית-המשפט בעל דין חסר יכולת וכשם שבית-משפט מוסמך לפטור בעל דין שהוא פושט רגל או מי שביקש להכריזו כפושט רגל בשל מצבו הכלכלי, כך מוסמך הוא - מכוח אותן הוראות - לפטור אותו אם מונה לו נאמן ומכל מקום - כך הטענה - אין מקום לחייב את הנאמן במתן ערובה אישית."
במקרה דנן, קבע כב' הרשם ש' צור:
"המקור לחיובו של הנאמן במתן ערובה מצוי בסעיף 46 לפקודה הקובע...
הוראה זו מסמיכה את בית-המשפט לדרוש מן הנאמן ערובות משני סוגים: האחת - ערובה מיוחדת להבטחת מילוי תפקידיו וחובותיו של הנאמן (השווה נוסח טופס 8 בתוספת לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985) והשניה "ערובה נוספת" שמטרתה לא הוגדרה. אני סבור כי בית-המשפט - במסגרת סמכותו לדרוש מן הנאמן "ערובה נוספת" - מוסמך גם לדרוש ממנו הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד בהליך אותו נוקט הנאמן. אולם בית-המשפט המוסמך לכך הוא בית-המשפט המחוזי (סעיף 127 לפקודה) ואין צורך לומר שנתון לו, לאותו בית-משפט, שיקול-דעת בבואו לקבוע ערובה שכזו. אין בכוונתי לפרט כאן מהם אותם שיקולים אך אין ספק שבית-המשפט יעמיד לנגד עיניו - בין יתר שיקולים - את שאלת טיב ההליך וסיכוייו ואת זכותו של הצד שכנגד להבטחת הוצאותיו.
מסקנתי היא, איפוא, שהוראות תקנות סדר הדין האזרחי בדבר חובת מערער ליתן ערובה להבטחת הוצאות המשיב אינן חלות על נאמן המגיש ערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל, אלא שמוסמך בית-המשפט המחוזי - מכוח דיני פשיטת הרגל ועל-פי בקשה מיוחדת - לחייב נאמן במתן ערובה שכזו, אם ימצא שבנסיבות העניין שבפניו אכן מוצדק לעשות כן."