botox
הספריה המשפטית
הנאמן בפשיטת רגל - זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו

הפרקים שבספר:

נאמן, מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל

סעיפים 48, 49, 50 ו- 51 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, קובעים כדלקמן:

"48. מינוי ועדת ביקורת

(א) הנושים הכשירים להצביע רשאים, בהחלטה באסיפתם הראשונה או באחת האסיפות שלאחריה, למנות ועדת ביקורת לשם פיקוח על ניהול נכסי פושט הרגל בידי הנאמן.

(ב) בוועדת הביקורת יהיו לא פחות משלושה חברים ולא יותר מחמישה, וכל חבר יהיה נושה, או מי שנושה עשהו או נתכוון לעשותו למורשהו או לשלוחו - להצבעה, ובלבד שלא יהיה כשר לפעול כחבר ועדת הביקורת אלא אם התעודה על ההרשאה או על השליחות להצבעה היא בידו ולאחר שנשיו של הנושה הוגש ונמצא בר-תביעה.

49. סדרי עבודת ועדת הביקורת (29(3), (4)) (תיקון התשמ"ג)

(א) ועדת הביקורת תתכנס בזמנים כפי שהנאמן או כל חבר של הוועדה יראו לנחוץ.

(ב) הוועדה רשאית לפעול על דעת רוב חבריה הנוכחים בישיבה, אולם היא לא תפעל אלא אם רוב חבריה נוכחים בישיבה.


50. הפסקת חברות בוועדת הביקורת (20(5)-(9))

(א) כל חבר של ועדת הביקורת רשאי להתפטר ממנה על-ידי שימסור על כך לנאמן הודעה בכתב חתומה בידו.

(ב) חבר של הוועדה שנעשה פושט רגל, או שהגיע לידי פשרה או הסדר עם נושיו, או שנעדר מחמש ישיבות רצופות של הוועדה - תתפנה משרתו.

(ג) אפשר להעביר חבר הוועדה מכהונתו בהחלטה רגילה באסיפת נושים שניתנה עליה הודעה שבעה ימים מראש וצויינה בה מטרת האסיפה.

(ד) נתפנתה משרתו של חבר הוועדה, יזמן הנאמן מיד אסיפת נושים לשם מילוי המקום, והאסיפה רשאית בהחלטה למנות לכך נושה אחר או אדם אחר כשיר לכך כאמור בסעיף 48(ב).

(ה) חברי הוועדה הממשיכים, אם הם לפחות שניים, רשאים לפעול אף אם נתפנה מקום בהרכבה; ואם היו פחות מחמישה רשאים הנושים להוסיף עליהם ובלבד שלא יהיו יותר מחמישה.

51. בהיעדר ועדה (20(10))

באין ועדת ביקורת רשאי הכונס הרשמי, לפי בקשת הנאמן, לעשות כל דבר וליתן כל הוראה או רשות שוועדת הביקורת רשאית או חייבת לעשות או ליתן לפי פקודה זו."

סעיף 48(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי הנושים, הכשירים, באסיפת הנושים הראשונה או באחת מן האסיפות שלאחריה, להצביע ולבחור ועדת ביקורת שתפקח על ניהול נכסי החייב, קרי תיפקודו של הנאמן.

ועדת הביקורת תכלול בין 3 עד 5 חברים. כל חבר יהיה נושה או מי שנושה עשהו או נתכוון לעשותו למורשהו או לשלוחו - להצבעה - ובלבד שלא יהיה כשר לפעול כחבר ועדת הביקורת אלא אם התעודה על ההרשאה או על השליחות להצבעה היא בידו ולאחר שנשיו של הנושה הוגש ונמצא בר-תביעה כאמור בסעיף 48(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

ועדת הביקורת תכונס אימתי שיהיה נחוץ על-פי דרישת הנאמן או אחד מחבריה.

החלטה בוועדת הביקורת תתקבל על-פי-רוב ובלבד שרוב חברי הוועדה נוכחים בישיבה. כלומר, על-מנת שהחלטה בוועדה תקבל תוקף, רוב חברי הוועדה צריכים להיות נוכחים באסיפה ולדוגמה: באם ישנם 5 חברים בוועדה - בכדי לקבל החלטה - צריך כי לפחות 3 חברים יהיו נוכחים באסיפה.

כל חבר בוועדה יכול להתפטר וזאת על-ידי מסירת הודעה, בכתב, והחתומה על ידו, לידי הנאמן כאמור בסעיף 50(א) לפקודת פשיטת הרגל. על-אף שסעיף הנ"ל איננו מגדיר תקופת זמן, אנו סבורים כי דרוש זמן סביר בכדי להודיע לנאמן והכל כדי שלא לפגוע בעבודת הוועדה.

סעיף 50(ב) לפקודת פשיטת הרגל מונה מספר מקרים בהם תתפנה משרתו של חבר בוועדת הביקורת ואלה הם:

1. חבר בוועדה נעשה פושט רגל.

2. חבר בוועדה הגיע לידי פשרה עם נושיו.

3. חבר בוועדה הגיע להסדר עם נושיו.

4. חבר בוועדה נעדר 5 ישיבות רצופות של הוועדה.

סעיף 50(ג) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי ניתן להעביר חבר בוועדה מכהונתו בהחלטה רגילה באסיפת נושים ובלבד שניתנה עליה הודעה של 7 ימים מראש וצויינה בה מטרת האסיפה, קרי העברת חבר בוועדה מכוהנתו. במקרה ונתפנה מקום בוועדה, הנאמן יכנס אסיפת נושים לשם מילוי "המקום החסר". על חבר הוועדה שיבחר, חובה לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 48(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

סעיף 51 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בהיעדר ועדת ביקורת, רשאי הוכנס הרשמי, לפי בקשתו של הנאמן, לעשות כל דבר וליתן כל הוראה או רשות שהוועדה הייתה מוסמכת או חייבת לעשות או ליתן לפי פקודת פשיטת הרגל.

סעיפים 125, 126 ו- 127 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובעים כדלקמן:

"125. סמכויות שהפעלתן טעונה הסכמה (53)

(א) בהסכמת ועדת הביקורת, ובאין ועדת ביקורת - בהסכמת הכונס הרשמי, רשאי הנאמן-

(1) לנהל את עסקו של פושט הרגל, במידה הדרושה לפירוקו המועיל;

(2) לפתוח בכל הליך משפטי הנוגע לנכסי פושט הרגל ולהתגונן בהליך כאמור;

(3) להעסיק עורך-דין או שלוח אחר בנקיטת הליכים או בעשיית עסק שוועדת הביקורת או הכונס הרשמי הסכימו להם;

(4) לקבל בתמורה, במכירת נכס של פושט הרגל, סכום כסף שישולם בעתיד, בכפוף לתנאים בעניין ערבות או בכל עניין אחר שייראו לוועדת הביקורת, ובהיעדרה - לכונס הרשמי;

(5) למשכן כל חלק מנכסי פושט הרגל כדי להשיג כסף לתשלום חובותיו;

(6) למסור סכסוך לבוררות, להתפשר בדבר חובות, תביעות וחבויות - בין שהגיע מועדן ובין שלא הגיע, בין ודאיות ובין מותנות, בין קצובות ובין שאינן קצובות, בין קיימות ובין אמורות להתקיים בין פושט הרגל לבין אדם שחב כלפיו - תמורת סכומים וכתנאים, לרבות מועדי פירעון, כפי שיוסכם;

(7) להגיע לידי פשרה או הסדר אחר, כפי שייראה מועיל, לגבי חובות בני תביעה בפשיטת הרגל, עם נושים או עם מי שטוענים שהם נושים;

(8) להגיע לידי פשרה או הסדר אחר, כפי שייראה מועיל, לגבי תביעה הנובעת מנכסי פושט הרגל או הכרוכה בהם, שהוגשה או שאפשר להגישה מטעם כל אדם נגד הנאמן או מטעם הנאמן נגד כל אדם;

(9) לחלק בין הנושים נכס כמות שהוא, לפי שוויו הנאמד, אם מחמת טבעו המיוחד או נסיבות מיוחדות אחרות אי-אפשר למכור אותו בקלות או במחיר מועיל, בנסיבות העניין.

(ב) הסכמה הניתנת לעניין סעיף זה לא תהא הסכמה כללית לעשות את כל הדברים האמורים בסעיף-קטן (א), אלא הסכמה לעשיית הדבר המסויים שבשבילו נתבקשה ההסכמה במקרה הנתון.

126. סמכות להתיר לפושט הרגל לנהל נכסים (54)

ברשות ועדת הביקורת יכול הנאמן למנות את פושט הרגל להיות מפקח על ניהול נכסיו או חלק מהם, או מנהל את עסקיו לטובת הנושים, או עוזר בכל דרך אחרת בניהול הנכסים, בתנאים שהורה עליהם הנאמן.

127. תשלומים לפושט הרגל (55)

ברשות ועדת הביקורת יכול הנאמן לתת לפושט הרגל הקצבות מתוך נכסיו למחייתו ולמחיית משפחתו או כתמורה בעד שירותיו בפירוק נכסיו; אולם בית-המשפט רשאי להפחית את ההקצבה."

כלומר, ישנם תפקידים שהנאמן מוסמך לעשותם אך ורק באישורה של ועדת הביקורת ובהיעדר ועדת ביקורת - באישורו של הוכנס הרשמי {סעיף 125(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 מונה מספר מקרים בהם הנאמן צריך לקבל את אישורה של ועדת הביקורת ובהיעדרה, אישורו של הכונס הרשמי}. ההסכמה לעשיית הדבר שניתנת, איננה הסכמה כללית והינה ספציפית לדבר המסויים שנתבקש {סעיף 125(ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980}.

ב- בש"א (חי') 7448/07 {בנק הפועלים בע"מ נ' ופא שרוף, תק-מח 2007(4), 5909 (2007)} נדונה בקשה למחיקת תובענה שהגיש המשיב. במקרה דנן, נשאלה השאלה האם המשיב, שהוצא כנגדו צו כינוס, יכול ורשאי להגיש בעצמו ובשמו תובענה?

בקבלו את הבקשה לדחיית התובענה ובקובעו כי המשיב איננו מוסמך להגיש תובענה בעצמו ובשמו, קובע כב' השופט עודד גרשון כדלקמן:

"3. דיון

א. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שמשעה שאדם הוכרז פושט רגל אין הוא רשאי להגיש תביעה בעצמו, אלא באמצעות הנאמן בפשיטת הרגל: סעיף 125(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"); וראו בספרם של כב' השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה), 174 והאסמכתאות המפורטות שם.

השאלה העומדת במרכז פסק-דין זה היא אם חייב שלגביו ניתן צו כינוס נכסים אך טרם הוכרז פושט רגל, רשאי להגיש תביעה בעצמו, שלא באמצעות הנאמן, וללא קבלת אישורו של בית-המשפט לכך מבעוד מועד.

ב. סעיף 20(א) לפקודה מורה כי:

'משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית-המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים אלא ברשות בית-המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.'

אכן, אין בהוראות הסעיף האמור התייחסות מפורשת לזכותו של חייב לתבוע באופן עצמאי בעת שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. ברם, מהיעדרה של התייחסות כאמור אין להסיק, בהכרח, על דבר קיומה של זכות כזו בידי החייב.

מרגע שניתן צו כינוס כנגד חייב ממונה הכונס הרשמי ככונס נכסי החייב ונשללת מן החייב האפשרות לפעול בנכסיו כראות עיניו. למותר לציין כי זכות תביעה המצויה בידו של החייב הינה בבחינת נכס.

ג. על שום כך, לדידי, הדברים ברורים:

הואיל והמשיב מצוי בהליכי פשיטת רגל (ניתן כנגדו צו כינוס) הרי שהוא אינו בן חורין לפעול בנכסיו (לרבות בזכות תביעה העומדת לו) על דעת עצמו. כונס הנכסים אמור לאסוף ולכנס את כל נכסי החייב, לרבות זכויות תביעה העומדות לו, כדי שניתן יהיה לשלם מתוכם את המגיע לנושי החייב.

הגשת תביעה על-ידי החייב באופן עצמאי אינה מותרת גם בשל טעם נוסף: ניהולה של תביעה כאמור כרוך בהוצאות (כגון תשלום אגרה ותשלום שכר-טרחת עורך-דין) ויש עימו סיכון כי החייב יחוייב בתשלום הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין לנתבע או הנתבעים שכנגדם נוהל המשפט. אם כך יקרה כי אז תוקטן מסת נכסי החייב המיועדת לפירעון חובותיו ויש בכך כדי לפגוע בנושיו.

אמור מעתה כי החייב אינו רשאי לנקוט הליך של תביעה באופן עצמאי. אדרבא, נקיטת הליך כאמור (במיוחד אם דבר הגשת התביעה אינו מובא כלל לידיעת הכונס הרשמי) מצביעה על חוסר תום-ליבו של החייב. שהרי אם יזכה החייב בדינו לא ידע הכונס הרשמי על דבר הזכיה וממילא לא ידע על דבר האפשרות להגדלת מסת הנכסים שמהן יוכלו נושי החייב להיפרע. ואם תידחה תביעת החייב הרי שהוא עלול להיות מחוייב בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין ויש בכך משום יצירת חובות חדשים כאשר החייב אמור שלא ליצור חובות שכאלה, בעת שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל.

ד. חייב המעוניין להגיש תביעה מחוייב, על-כן, לשתף את הכונס הרשמי ברצונו ובכוונתו, לספק לכונס הרשמי את כל המידע והמסמכים הרלוונטים לתביעתו ולפעול על-פי הנחיותיו של הכונס הרשמי. זה האחרון, אם ישתכנע כי יש בידי החייב זכות שראוי לפעול למימושה על-ידי הגשת תביעה מתאימה, יפנה, בעתו, לבית-המשפט של פשיטת רגל ויבקש את ההוראות המתאימות המתבקשות מן המצב האמור (כגון בקשת רשות להקצות חלק מכספי החייב שנתפסו בידי הכונס הרשמי לצורך שכירת שירותיו של עורך-דין, לשלם אגרות וכיוצא בזה).

ה. בענייננו המשיב (החייב) לא יידע את הכונס הרשמי על עצם הגשת התביעה ואף לא היה בדעתו לעשות כן או לבקש את רשותם של הכונס הרשמי ושל בית-המשפט לנקיטת ההליך האמור.

על שום כל האמור לעיל, נראה לי כי מן הדין לסלק את התביעה על-הסף.

ו. לאור מסקנתי האמורה לעיל, איני רואה עוד צורך לדון ביתר טענות הבנק המבקש.

4. אחרית דבר

סבורני כי נסיבות העניין המפורטות לעיל מצדיקות את דחיית התביעה על-הסף כאמור בתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אשר-על-כן אני מורה כדלקמן:

א. אני מורה על דחיית התביעה שב- ת"א 903/05 בשל כך שהמשיב (התובע), המצוי בהליכי פשיטת רגל, הגיש את תביעתו מבלי ליידע כלל את הכונס הרשמי על עצם הגשתה, מבלי לבקש את הסכמתו ומבלי לקבל את הוראותיו של בית-המשפט של פשיטת רגל בקשר לכך.

ב. הואיל וביום 8.5.07 ניתן צו בדבר עיכוב פינוי דירת המגורים של המשיב (התובע) בעוספיה (בש"א 1127/07), אני מורה כי הצו בדבר עיכוב הפינוי יעמוד בתוקפו למשך 30 יום נוספים מהיום וכתום התקופה האמורה יפקע הצו אלא אם יורה בית-המשפט העליון אחרת."

ב- רע"א 7108/06 {ישראל שאולי נ' עורך-דין ירון רבינוביץ כנאמן הקדש שלמה יעקב מוסאיוף ואח', תק-על 2007(1), 4872 (2007)} נדונה בקשה לצירוף צד להליך המשפטי המתנהל. בקבלה את הבקשה קובעת כב' הרשמת שושנה ליבוביץ:

"1. לצורך דיון בבקשה, אתאר בקצרה את הרקע להגשתה. ההליך נסוב על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.6.06 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית-משפט השלום לפיו התקבלה תביעת המשיב 1, עורך-דין ירון רבינוביץ כנאמן הקדש שלמה מוסאיוף (להלן: המשיב), לפינוי המבקש מחנות בה החזיק כדייר מוגן (להלן: הנכס). המשיב 5 הינו אחד מבעליו הרשומים של הנכס. המשיב 5 הוכרז כפושט רגל בצו של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.6.00. הבקשה שלפניי הוגשה מטעם הנאמן בפשיטת רגל של המשיב 5 (להלן: הנאמן והחייב בהתאמה).

2. בין הנאמן למשיב נתגלעו מחלוקות בנוגע לתוקף ההקדש ודרך ניהולו. במסגרת הסדר פשרה שהושג ביניהם, אשר ניתן לו תוקף של פסק-דין, נקבע כהסדר ביניים, כי המשיב ימשיך בניהולם השוטף של הנכסים נשוא ההקדש, ובכללם הנכס נשוא המחלוקת, תחת פיקוחו של הנאמן (להלן: הסדר הביניים). עוד נקבע כי הסדר הביניים יפקע בהתקיים נסיבות מסויימות, ובכללם קבלת החלטה חלוטה בדבר היעדר תוקפו של ההקדש.

ביום 25.7.06 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 1289/02) אשר במסגרתו הכריז בית-המשפט המחוזי, לבקשת הנאמן, על ביטול ההקדש (להלן: פסק-הדין בהמרצת הפתיחה). כמו-כן, הכריז בית-המשפט המחוזי על כך שהחייב הוא למעשה הבעלים גם של הזכויות בנכס הרשומות על-שם בנו, המשיב 7. על פסק-הדין בהמרצת הפתיחה הוגשו ערעורים מטעם כמה בעלי דין, אשר תלויים ועומדים בבית-משפט זה.

3. בקשת הנאמן הינה לצרפו כצד להליך שבכותרת מכוח תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). לטענתו, זכויות החייב בנכס, המוקנות לו מתוקף תפקידו כנאמן, עשויות להיפגע כתוצאה מהכרעה בתיק דנן. הנאמן מבהיר כי בהיותו בעל העניין העיקרי בנכס, מן הראוי שתוצאות ההכרעה בתיק יכבלו גם אותו וכן כי צירופו ימנע הליכים עתידיים אפשריים בינו לבין המבקש. לטענת הנאמן, עד למתן פסק-הדין בהמרצת הפתיחה, נוהל הנכס על-ידי המשיב מכוח הסדר הביניים, אולם לאחר מתן פסק-הדין בהמרצת הפתיחה שוררת אי-בהירות בשאלה מי ימשיך את הטיפול בכל הקשור בנכסי ההקדש, וביניהם גם ההליך שבכותרת, מכאן ולהבא.

4. המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, הנאמן לא הראה כי הוא צפוי להיפגע אם לא יצורף להליך. זאת, שכן, מחד גיסא, אם תתקבל הבקשה, ויקבע שההקדש נעדר כשרות משפטית, פסק-הדין אינו מהווה מעשה בית-דין כלפי אדם זר ואינו כובל אותו אדם בבואו לטעון כי הוא בעל הזכויות בנכס ויש לו עילת תביעה עצמאית כנגד הדייר. אם, מאידך גיסא, ידחה ההליך, אזי רק המשיב יהיה זכאי לאכוף את פסק-הדין, וזאת אף אם יצורף הנאמן כצד לו. כמו-כן, לטענת המשיב, היעתרות לבקשה צפויה לגרום לפגיעה ביעילות הדיון ולסרבלו שלא לצורך שכן הנאמן מעלה בבקשתו טענות חדשות לגבי הסדר הביניים אשר לא נדונו בערכאות הקודמות ואשר יש בהן משום הרחבת חזית. עוד טוען המשיב כי הנאמן ידע על התנהלות ההליך דנן ולמרות זאת הוא לא ביקש להצטרף כצד לו ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשה כעת.

5. בתשובת הנאמן לתגובת המשיב חוזר הנאמן על הנטען בבקשתו וטוען כי בקשתו עומדת בכל המבחנים לצירוף בעל דין. כמו-כן, לטענתו, אין כל ממש בטענת המשיב כי רק הוא יכול לאכוף את פסק הפינוי, שכן לפי הסדר הביניים המשיב ניהל את תובענות הפינוי גם בשם בעלי הנכס ולא רק בשם ההקדש שבוטל. עוד טוען הנאמן, כי צירופו כמשיב לא יפגום ביעילות הדיון. הנאמן מבהיר כי הסדר הביניים הובא בפני בית-משפט השלום ובשים-לב לכך ששאלת מעמדו של המשיב עולה במסגרת ההליך שבכותרת, הרי שצירפו נדרש לצורך בירור יעיל של הסוגיה. לטענת הנאמן, לאור הסדר הביניים הוא לא נדרש להליכים הקודמים שכן המשיב פעל כשליחו.

בתגובה נוספת של הנאמן (בעקבות החלטתי מיום 16.1.07) הבהיר הנאמן כי אמנם לפי סעיף י' להסדר הביניים, הסדר הביניים אמור לעמוד בתוקפו עד למתן הכרעה חלוטה בדבר תוקף ההקדש, וכי הכרעה כאמור טרם נתנה (כאמור לעיל, על פסק-הדין בהמרצת הפתיחה הוגשו ערעורים). ברם לטענתו, לאחר מתן פסק-הדין בהמרצת הפתיחה משך המשיב את ידו מטיפול בעניין ומיוזמתו שלו, העביר לנאמן את הטיפול בבקשה למתן רשות לערער. הנאמן טוען בנוסף כי הוא הודיע למשיב על ביטול הסדר הביניים ובעקבות זאת אף הוגשה בקשה מטעמו לבית-משפט של פשיטת רגל למתן הוראות. המשיב טוען מצידו כי הסדר הביניים, אשר כאמור קיבל תוקף של פסק-דין, עומד בתוקפו וכי אין בסמכות הנאמן לבטלו באופן חד-צדדי.

6. למען שלמות התמונה אוסיף, כי ביום 12.2.07 הגיש אף המבקש התנגדות לבקשת הנאמן. יצויין, כי המבקש לא טרח להגיב להחלטתי מיום 4.10.06 למרות שההחלטה הומצאה לו כדין והוא הגיש תגובה להחלטתי מיום 1.2.07 למרות שלא התבקש לעשות כן. מכל מקום, המבקש מתנגד אף הוא לבקשת הנאמן מטעמים דומים לטעמיו של המשיב.

7. לאחר שעיינתי היטב בתגובות הצדדים, בפסקי-דין של הערכאות הקודמות ובהסדר הביניים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בית-משפט השלום הורה לצרף את כל הבעלים הרשומים של הנכס כנתבעים פורמאליים וכך נעשה. בעקבות זאת, בית-המשפט המחוזי אף קבע באופן מפורש בפסק-דינו כי:

'הלכה למעשה ניתן וצריך להתייחס לתובענה כהליך ששותפים לו כיום כל בעלי הנכס, כך שלכל הצדדים שהיה יכול להיות להם עניין בהליך הייתה הזדמנות להשמיע עמדתם בבית-המשפט.'
(עמ' 4 לפסק-הדין)

מכאן, שאין מחלוקת כי החייב הינו בעל דין בהליך שבכותרת אשר יש לצרפו כמשיב להליך בהתאם להוראת תקנה 424 לתקנות, והוא אכן צורף כאמור. אמנם, החייב הינו משיב פורמאלי, אולם אף משיב פורמאלי רשאי לטעון את טענותיו בפני בית-משפט שלערעור ככל משיב אחר (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 810 ואסמכתאות שם).

כפי שהובהר לעיל, החייב הינו פושט רגל. הוא הוכרז ככזה כבר בשנת 2000 עוד בטרם הוגשה התובענה כנגד המבקש לפינוי הנכס שבמחלוקת. הווי ידוע, כי משהוכרז החייב כפושט רגל, יכול רק הנאמן לתבוע ולהיתבע בנוגע לנכסיו בתוארו כנאמן בפשיטת רגל של החייב הואיל והא בעליהם בדין של הנכסים (פרט למקרים חריגים בהם מוכרת אף זכותו של פושט רגל להשתתף כצד להליך, אשר אינם מענייננו כאן. ראו: סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980; ע"א 173/84 בן ציון נ' הנאמן על נכסי יהושע בן ציון בפשיטת רגל, פ"ד לט(3), 757; ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1), 830). דומה, כי מטעם זה לא סבר בית-משפט השלום שיש לצרף את הנאמן להליך, בנוסף לחייב, אולם הוא הורה ליידע את הנאמן בנוגע לקיום ההליך בכדי שיוכל לשקול האם ברצונו, מכוח תפקידו, לייצג את החייב (פסקה 22 לפסק-דינו של בית-משפט השלום). יתכן כי נוכח הוראת סעיף 125(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980, מן הדין היה להחליף, כצד להליך, את החייב בנאמן, ולא להסתפק בעדכון הנאמן לגבי קיום ההליך.

אולם גם אם כך הדבר, מפסק-דינו של בית-משפט השלום עולה בבירור כי בית-המשפט ראה בנאמן כמי שמייצג את החייב, בהיותו מי שבא בנעליו בכל הקשור לנכסיו, והוא אפשר לו להביע את עמדתו במחלוקת, ככול שיבחר לעשות כן. אמנם, הנאמן בחר שלא להשתתף באופן פעיל בהליכים שהתנהלו בערכאות הקודמות שכן, לטענתו, הוא סבר כי המשיב הינו שלוחו והוא מייצג בעניין זה אף את האינטרסים שלו. אולם אם, מטעמיו שלו, רואה הנאמן לנכון להביע את עמדתו בהליך שבכותרת, זכותו לעשות כן מכוח תפקידו כנאמן על נכסי החייב. ודוק, בכך אין כדי להביע בעמדה בשאלה האם טענותיו של הנאמן מהווים "הרחבת חזית". טענה זו תידון, ככול שיהיה בכך צורך, בפני השופט או ההרכב אשר ידון בהליך לגופו. יצויין, כי אף אם אניח כי הסדר הביניים עומד בתוקפו, והמשיב עדיין מוסמך לפעול בשם ההקדש, אין בכך כדי למנוע מהנאמן להשתתף בהליך מכוח תפקידו כנאמן על נכסי המשיב 5. בשולי הדברים אוסיף, כי על פני הדברים, נוכח אחידות האינטרסים אשר אמור לשרור בין הנאמן והמשיב, לפחות בכל הנוגע לפינויו של המבקש מהנכס, אין אלא להתפלא על התנגדות המשיב לבקשה שלפניי.

התוצאה היא, שהבקשה שלפניי מתקבלת. המזכירות תצרף לרשימת המשיבים את עורך-דין מולכו בתוארו כנאמן על נכסי אלון ישראל מוסאיוף בפשיטת רגל. בהמשך לכך, הנאמן יבהיר, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, האם הוא קיבל את הסכמתם של המשיבים 2, 3, 4 ו- 6 לייצגם בהליך שבכותרת וכן יגיב לבקשה המבקש לפטור מהפקדת ערבון."

ב- ע"א 10339/06 {עמנואל הקיני ז"ל נ' בת שבע וידיד אליהו ואח', תק-על 2007(1), 2757 (2007)} נדונה בקשה להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור. בקבלה את הבקשה קובעת כב' הרשמת שושנה ליבוביץ:

"לפניי בקשה למתן ארכה להגשת נימוקי ערעור.

1. ההליך נסוב על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה אשר הורה לעורך-דין מטר, מנהל עזבון המנוח עמנואל הקיני ז"ל (להלן: מנהל העזבון והמערער, בהתאמה), לרשום בפנקס הבתים המשותפים בלשכת רישום המקרקעין בחיפה דירה הידועה כתת-חלקה 3 בחלקה 14, גוש 10795 בשלמות על-שם המשיבים 1 וחייב את המערער בהוצאות. פסק-דין ניתן ביום 31.10.06 והומצא למנהל העזבון ביום 2.11.06. ביום 14.12.06 הוגש ערעור על-ידי המבקש באמצעות מנהל העזבון. לערעור לא צורפו נימוקי ערעור. בבקשה שהוגשה באותו מועד, בטרם חלף המועד להגשת ערעור, הבהיר מנהל העזבון, כי הוא טרם קיבל את אישורו של בית-המשפט של פשיטת רגל להגשת הערעור, ולפיכך בקשתו הוא כי תינתן לו ארכה להגשת נימוקי הערעור עד שינתנו הנחיות כאמור. בבקשה הובהר כי הערעור הוגש במועד על-מנת שלא יפגעו ציפיות בעל הדין שכנגד. ביום 3.1.07 הוגשה בקשה נוספת מטעם מנהל העזבון אשר במסגרתה הודיע כי ביום 21.12.06 הוא קיבל את אישורו של בית-משפט של פשיטת רגל להגשת הערעור, ולפיכך הוא ביקש ארכה בת 45 יום להגשתו.

2. המשיבים 1 מתנגדים לבקשה. לטענתם, משהוגשה לבית-משפט הודעת ערעור ללא נימוקי ערעור, יש לדחות את הערעור על-הסף. כמו-כן, לטענתם, אין לקבל את עמדתו של מנהל העזבון לפיו היה עליו להמתין עד לקבלת הנחיותיו של בית-משפט של פשיטת רגל. לפי הנטען, על מנהל העזבון היה להגיש את ערעורו בהתאם להוראות הדין, ואם עקב הנחיות בית-משפט שלערעור היה עליו לשנותם או לתקנם, באפשרותה הייתה להגיש בקשה מתאימה.

3. לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. לפי הנטען בבקשה, והמשיבים אינם סותרים טענה זו, על מנהל העזבון היה לקבל את אישורו של בית-משפט של פשיטת רגל לצורך הגשת ההליך שבכותרת (אם כי יוער שלפי סעיף 125(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 נדרשת הסכמת ועדת הביקורת, ובאין ועדת ביקורת - הסכמת הכונס הרשמי). מכאן, שעובר לקבלת אישור כאמור, אין מנהל העזבון מוסמך להגיש הליך משפטי מטעם פושט הרגל. במצב דברים זה, דומה כי הדרך הראויה לפעול היא להגיש בקשה למתן ארכה להגשת ערעור עד לקבלת אישורו של בית-המשפט של פשיטת רגל. כמובהר לעיל, מנהל העזבון לא פעל בדרך זו, וחלף האמור, משחשש כי עקב ההמתנה לאישור בית-המשפט של פשיטת רגל יוחמצו המועדים להגשת הערעור, הוא הגיש ערעור במועד אולם לא צירף לו נימוקי ערעור, וזאת בניגוד להוראות הדין. אמנם, מקובלת עלי טענת המשיבים כי אין מקום להגשת הודעת ערעור מבלי לצרף אליה נימוקי ערעור (ראו תקנות 414 ו- 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אולם בנסיבות העניין איני סבורה כי דחיית ההליך רק מטעם זה הינה תוצאה מידתית. זאת, שכן מנהל העזבון הגיש את הערעור במועד הקבוע בדין ולפיכך המשיבים היו מודעים לכוונתו להשיג על פסק-דינו של בית-משפט קמא ואין יסוד להניח שנפגע אינטרס שלהם לסופיות ההליך באופן המצדיק את דחיית ההליך על-הסף.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. הודעת ערעור הכוללת נימוקי ערעור תוגש תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 24953/06 {קרמנשהצ'י שהראד ואח' נ' כונסי הנכסים של חברת רוזלינדה אינטרנשיונל קורפוריישן ואח', תק-מח 2007(1), 5686 (2007)} נפסק מפי כב' השופטת שבח יהודית:

"ובאשר לסמכותו של הנאמן

סעיף 125 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 מונה את סמכויותיו של הנאמן אשר הפעלתן טעונה הסכמת ועדת הביקורת, ובהיעדרה הסכמת הכונס הרשמי, וביניהן:

'לפתוח בכל הליך משפטי הנוגע לנכסי פושט הרגל ולהתגונן בהליך כאמור.'

הנאמן אכן לא הציג את הסכמת ועדת הביקורת או את הסכמת הכונס הרשמי, ומשכך תינתן הרשות להצטרף להליך בכפוף להצגת אישור שכזה, תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

אי-הצגת האישור בפרק הזמן הנקוב לעיל, תפקיע את הרשות שניתנה לנאמן בדבר צירופו להליך."

המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס מביאים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, הוצאת חברה ישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, התשס"א-2000), 174} את תמציתו של בר"ע 85/75 {מקור חקלאי בע"מ נ' אברהם אבייה, פ"ד כט(2), 223 (1975)} העוסק בהיעדר ציון בכתב התביעה, כי ניתנה הסכמתה של ועדת הביקורת להגשת התובענה וכדבריהם:

"מעשה בנאמן שהגיש תובענה בנוגע לנכסי החייב, שבה נרשם שמו של החייב כתובע באמצעות הנאמן ולא נאמר בכותרתה שניתנה הסכמת ועדת הביקורת להגשת התובענה והנתבע עתר למחיקת התובענה על-הסף. בית-המשפט העליון הסכים שהתובענה פגומה, אך ציין שהדבר ניתן לתיקון ואישר את דחיית הבקשה. העובדה שלא ניתנה הסכמת ועדת הביקורת אינה משמשת הגנה לנתבע, אך הנאמן יחוייב אישית בתשלום ההוצאות אם התובענה תידחה."

ב- רע"א 705/99 {יהודית בן-ציון נ' הכונס הרשמי, תק-על 2000(1), 281 (2000)} ציין כב' השופט א' ריבלין בהחלטתו כי במקרה דנן, כונס הרשמי נתמנה כנאמן על נכסי החייב. כנאמן על נכסי החייב, פנה הכונס הרשמי לבית-המשפט וביקש לאשר לו לפתוח בהליך משפטי כנגד המבקשת ובהתבסס על סעיף 125(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל.

ב- תמ"ש (ת"א) 16880/96 {דבורה אגמוני נ' חיים אגמוני, תק-מש 97(3), 52 (1997)} קבע כב' השופט י' גייפמן:

"17. כיוון שהתביעה של פושט הרגל היא תביעה לביטול מזונות, שנפסקו לאחר מתן צו כינוס נכסים והחיוב ממילא אינו נכלל במסגרת פשיטת הרגל - יש להניח שרשות זאת תינתן לפושט הרגל, אם יבקשה. ניתנת רשות לבא-כוח הנתבע להמציא תוך 30 יום מקבלת ההחלטה את רשות הכנ"ר או בית-המשפט של פשיטת רגל להגשת התביעה לביטול מזונות. לא תומצא הרשות במועד שנקבע - תימחק התביעה שהוגשה בתיק תמ"ש 16882/96 ותימחק הבקשה לתיקון כתב התביעה, שהוגשה בתיק המ' 51607/97."

למותר מלציין, כי מן הפסיקה שהובאה לעיל עולה, כי חרף הדרישה לקבל את הסכמת ועדת הביקורת ובהיעדר הסכמת הכונס הרשמי, הקבועה בסעיף 125 לפקודת פשיטת הרגל, ממשיכים הצדדים ומבקשים את הסכמתו של בית-המשפט {וכפי שהעירה כב' הרשמת ש' ליבוביץ בפרשת עמנואל הקיני, שהובאה לעיל}. בכך, לעניות דעתנו, מסרבלים הצדדים את הדיון, שכן סעיף 125 לפקודת פשיטת הרגל קובע מפורשות ממי ניתן יהא לקבל את ההסכמה.

זאת ועוד. אם היה רוצה המחוקק להפנות את הצדדים לבית-המשפט בכדי שהאחרון יתן הסכמתו - היה אומר זאת מפורשות. משלא עשה כן, סבורים אנו כי די בפניה לוועדת הביקורת, ובהיעדרה לכונס הרשמי, בכדי לקבל את ההסכמה. אולם, בכדי שתהיה שקיפות מלאה בניהול ההליך, על הנאמן ליידע את בית-המשפט בדבר ההסכמה שניתנה.

אולם, לדעתנו, במקרה והכונס הרשמי משמש כנאמן על נכסי החייב, על הכונס הרשמי לקבל את הסכמתה של הוועדה לביקורת ובהיעדרה לקבל את הסכמת בית-המשפט שכן, סעיף 166(ו) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע לאמור:

"166. ביקורת חשבונות הנאמן (תיקון התשמ"ג)

...(ו) מקום שהכונס הרשמי פועל כנאמן, יבוא במקומו בית-המשפט לעניין כל מעשה ומינוי שהיה בידי הכונס ולעניין כל רשות שהייתה צריכה לינתן מטעמו, וכל מסמך שיש להגישו לפי סעיף זה לכונס יגישנו הכונס לבית-המשפט."

סעיף 126 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי הנאמן רשאי, בתנאים שיורה ולאחר הסכמת הוועדה, לאפשר לפושט הרגל:

1. להיות מפקח על ניהול נכסיו או חלקם;

2. לנהל את עסקיו לטובת הנושים;

3. לעזור בכל דרך שהיא בניהול הנכסים.

בנוסף, ברשות הוועדה לביקורת, יכול הנאמן ליתן לפושט הרגל הקצבות מתוך נכסיו לצורך מחייתו ולמחיית משפחתו או כתמורה בעד שירותיו בפירוק נכסיו. במקרה שכזה, בית-המשפט רשאי להפחית את סכום ההקצבה.

ב- ע"א 55/64 {עזבון י' שפסלס ואח' נ' שפסלס ואח', פ"ד יח(4), 783 (1964)} נקבע כי במקרה ועסקינן בדייר מוגן שהוכרז כפושט הרגל, הנאמן רשאי לקבל לידיו את דמי המפתח שמקבל פושט הרגל, עת יעזוב את המושכר, שכן סעיף 153 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972, קובע כי:

"...יראו זכותו של דייר יוצא פושט רגל לדמי מפתח בבית-עסק כאילו הייתה זכות זו נכס מנכסיו..."

בפרשת שפסלס הנדונה לעיל, הודה הנאמן כי נתן רשות לפושט הרגל להמשיך ולנהל את עסקיו במושכר.