botox
הספריה המשפטית
הנאמן בפשיטת רגל - זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו

הפרקים שבספר:

בדיקת תביעת חוב על-ידי הנאמן וסמכויותיו

1. הדין

תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, קובעת כדלקמן:

"76. הגשת תביעה (תיקון התשנ"ו)

(א) תביעת חוב תיערך לפי טופס 21, תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה ותוגש לכונס הרשמי או לנאמן, אם נתמנה; תביעה שתוגש לאחר תום שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא-אם-כן הוארך המועד להגשתה באמור בתקנת-משנה (ג);

(ב) לתביעה יצורפו האסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע; ורשאי הכונס הרשמי או הנאמן לדרוש, בכל עת, פרטים משלימים ומסמכים ככל שיראה לנכון.

(ג) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש לכונס הרשמי או לנאמן, אם נתמנה, ויפורטו בה הנימוקים לבקשתו; הבקשה תאומת בתצהיר ותצורף לה תביעת החוב.

(ד) החליט הכונס הרשמי או הנאמן, לפי העניין, לדחות את הבקשה, רשאי הנושה לערער לבית-המשפט על ההחלטה תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצאה לנושה."

תקנות 92 עד 96 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, קובעות כדלקמן:

"92. רשימת התביעות

משנתמנה נאמן יעביר לו הכונס הרשמי את כל תביעות החוב שהגיעו לידו בצירוף רשימה שלהן.

93. מתן החלטה

(א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת.

(ב) הכונס הרשמי רשאי להאריך את המועד האמור בתקנת-משנה (א).

(ג) הגבלת הזמן האמורה בתקנת-משנה (א) אינה חלה על הכונס הרשמי בשמשו כנאמן.

94. מועד מוקדם (תיקון התשנ"ו)

בוטל.

95. ביטול תביעה או הפחתתה

(א) מצא הנאמן שתביעת חוב אושרה שלא כיאות, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת הנאמן ואחרי הודעה לנושה התובע, לבטל את התביעה או להפחית את סכומה.

(ב) נמנע הנאמן מלהגיש לבית-המשפט בקשה כאמור, רשאי החייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי, לבקש מבית-המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה.

96. ערעור נושה

(א) נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת החוב שהגיש; הערעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מהמצאת ההחלטה לנושה.

(ב) תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור יגיש הנאמן לבית-המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו.

(ג) בית-המשפט רשאי לדחות את הערעור או לשנות את החלטת הנאמן או ליתן החלטה אחרת במקומה.

(ד) תום הדיון בערעור יחזיר בית-המשפט את תביעת החוב לנאמן, זולת אם החליט לדחותה לחלוטין."

2. החובה לנקוט משנה זהירות

על הנאמן מוטלת החובה לאזן בין זכויות החייב, לבין זכויות הקניין של נושה שהגיש תביעת החוב, לבין חובתו לכלל הנושים של החייב, לשמור על קניינם ועל האינטרס החוקי שלהם שלא להגדיל את מסת החובות על-ידי קבלת תביעת חוב שאינה מבוססת. לאור הנ"ל, אנו סבורים כי על הנאמן, בבואו להכריע בתביעת חוב של נושה, לנקוט משנה זהירות, בבוחנו אם לקבל את תביעת החוב או לדחותה. ולעניין זה, יפים הם דברי הנשיא דאז, כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 1057/91 {גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר ואח', פ"ד מו(4), 353 (1992)}:

"בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק-הדין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב. במצב של אינסולבנטיות, כאשר המועט צריך לספק את הרבים, יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה..."

3. נטל ההוכחה - על מי מוטל?

הנושה, המגיש תביעת חוב, נושא על כתפיו, בנטל ההוכחה לקיום חובו של פושט הרגל כלפיו. על-כן, אין חובה על הנאמן לסייע לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף או לא לצרף לתביעת החוב שהוא מגיש. במידה והנאמן "עזר" לנושה - אנו סבורים כי עשה כן מלפנים משורת הדין.

על נושה זה, לעמוד בנטל ההוכחה, כפי שנקבעה במשפט האזרחי. משכך, חייב הנושה, להגיש את תביעת החוב כשהיא מנומקת ומפורטת והמכילה ראיות לטענותיו.

ב- פש"ר 198/99, בש"א 7956/04 {בנק המזרחי נ' עורך-דין דורון לנגה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)} נפסק מפי כב' השופט יוסף שפירא:

"נטל ההוכחה בדבר קיום החוב מוטל על כתפו של הנושה, ובמקרה דנן, על הבנק. על הנושה מוטל הנטל לבסס את תביעת חובו בעובדות רלוונטיות ולהוכיח את אמינותה (ראו, לדוגמה, פש"ר (ת"א) 2347/99, בש"א 29582/00 מרים מוריאנו נ' מיכל מס (פורסם באתר נבו)). הבנק אינו יכול להסתפק בטענתו כי תביעת החוב שלו מעוגנת בספרי הבנק, וכי רישומי הבנק מהווים ראיה לכאורה לנכונות האמור בהם, ועל-כן נטל הראיה להפריך את רישומי הבנק מוטל על החייב, ומשניתן צו כינוס מוטל הנטל על המנהל המיוחד הבא בנעליו. היה על המערער להציג למנהל המיוחד הבהרות ומסמכים להם נדרש, כפי שעולה מחליפת המכתבים בין המנהל המיוחד לבנק, אך הבנק לא עמד בנטל זה. למותר לציין, כי אין להקל ראש בתביעת חוב העומדת על סכום כה גבוה, ועל הבנק היה לקחת תפקיד זה בחשיבות הראויה, ולהוכיח באופן ממשי ואמיתי את תביעת החוב. היה על הבנק לסייע למנהל המיוחד בתפקידו, ולא להקשות עליו בהתמשכות ההליכים מעבר לכל זמן סביר, ומשלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו. חובה זו של הבנק לסייע למנהל המיוחד מקבלת משנה תוקף, לאור העובדה שהבנק הוא זה שהחל בהליכי הכינוס, אך למרות זאת התעכב זמן רב בהגשת תביעת החוב, ולאחר-מכן השתהה זמן רב בהגשת המסמכים המוכיחים את חובו, וזאת אף לאחר שקיבל הזדמנות נוספת מבית-משפט זה, כאשר המנהל המיוחד דחה את תביעתו.

העובדה שהמערער לא צירף הסברים נוספים שאולי היו באמתחתו, לא מצריכה את המנהל המיוחד לדרוש עוד ועוד, שעה שהיה בפניו די חומר להכריע בתביעת החוב של הבנק.

מן האמור עולה, כי המנהל המיוחד בדק לפרטי פרטים את פרטי החוב, כפי שגם עולה מהחלטתו (ובמיוחד ראו סעיף 14 להחלטתו, על כל סעיפי-המשנה שבו), ולא מצאתי כל פגם בהחלטתו. למרות שהבנק לא פעל להוכחת תביעת חובו, כפי שמצופה מגוף מיומן המגיש תביעת חוב בהיקף כה גדול, בחן המנהל המיוחד את תביעת הבנק גם לגופה, והכריע כי יש לדחותה. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המנהל המיוחד."

4. הגשת ראיות נוספות

על-פי תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל לנאמן יש שיקול-דעת ולבקש מהתובע-נושה הגשת ראיות נוספות הקשורות לתביעת החוב שלו ובשים-לב, כי אין זכותו של הנושה-תובע להביא הראיות בחלקים ובהמשכים. לעניין זה יפים הם דברי כב' השופטת ו' אלשיך ב- פש"ר (ת"א) 1199/01 {דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עורך-דין דוד גולדבלט-לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין ואח', תק-מח 2004(1), 8100 (2004)}:

"אמור מעתה: על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו; אם לא עשה כן, אין לו לנושא כל "זכות קנויה" כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו ויניחו לו לבצע "מקצה שיפורים"..."

המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א-2000), 281}:

"הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה, כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות. תוך תשעים ימים מיום שהגיעה התביעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה את החלטתו המנומקת. הראיות הנוספות יכול ותהיינה בדרך של מסירת עדות ויכול שתהיינה באמצעות תצהירים."

5. זכותו של נאמן "להציץ מאחורי פסק-הדין"

המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א-2000), 280}:

"בדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסויימת כוחו אף עולה על כוחו של בית-המשפט; היה החוב נושא התביעה מבוסס על פסק-דין שניתן נגד החייב, רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו; אם הובאה ראיה שהפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין, או שהחוב האמיתי שונה מחוב פסק-הדין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב, כולה או מקצתה, והוא הדין בפשרה שנערכה עם החייב... כלל שונה נוהג לגבי תביעות חוב של רשויות מס, כאשר נקבע בחוק הליך מיוחד לתקיפתה של השומה או של ההחלטה המטילה את המס. במקרים אלה על הנאמן לאשר את תביעת החוב שהוגשה לו, כל עוד לא הצליח לשנות את החבות בדרך הקבועה בחוק."

ב- בש"א 13604/07 {עיתון חדש בגליל בע"מ נ' עורך-דין לביא חיים ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} נדון ערעור על החלטת הנאמן לפיה נדחו שתי תביעות חוב שהגישה המערערת לנאמן. במקרה דנן, קבעה כב' השופטת חני הורוביץ כי:

"אין חולק כי זכותו ואף חובתו של נאמן 'להציץ מאחורי פסק-הדין'. על אחת כמה וכמה הדברים נכונים, שעה שמדובר בפסק-דין שניתן ללא בירור התובענה לגופה."

אולם:

"במקרה בו נושה מתבסס על פסק-דין חלוט והנאמן מבקש לבחון את התביעה לגופה, על-אף קיומו של פסק-הדין, עליו להודיע זאת לנושה, לאפשר לו להביא את מלוא ראיותיו, ליתן לו הזדמנות להתמודד עם תגובת החייב ולטעון את טענותיו לביסוס תביעתו."

6. המועד להגשת תביעת חוב

ב- בש"א 2714/07, פש"ר 148/03 {רכינות המדבר בע"מ נ' עורך-דין שרגיל ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} נדון ערעור על החלטת הנאמן לפיה נדחתה בקשת המבקשת למתן אורכה להגשת תביעת חוב מטעמה. בדחותו את הבקשה קובע כב' השופט דני צרפתי כדלקמן:

"21. בהתאם לסעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), נושה רשאי להגיש תביעת חוב בתוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס.

22. הפסיקה קבעה כי הגבלת הזמן הקבועה בסעיף 71(א) לפקודה הנ"ל, נועדה כדי לקבל תמונת מצב אמיתית לגבי היקף חובות החייב, לאפשר לחייב להתארגן ולהציע הצעות הסדר לנושים או לבקש הפטר בגין חובותיו, זאת לתועלת נושיו ועל-מנת לפתוח דף חדש.

23. עוד נקבע כי מגבלת הזמן בסעיף הנ"ל, הינה בבחינת קביעת "רף קשיח" להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע חובו מהחייב, אף אם האחרון מודה בו.

(ראה: פש"ר 237/97 לבידי זהב נ' שדה, דינים מחוזי לב(10), 737).

24. הלכה היא כי המגבלה להגשת תביעת חוב, הקבועה בסעיף 71(ב) לפקודה פשיטת הרגל ובתקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, איננה פורמאלית-טכנית כי אם מהותית.

הארכת מועד לצורך הגשת תביעת חוב איננה נעשית כדבר שבשגרה, הנושים זכאים לכך שבתוך פרק זמן סביר יידעו מהי מצבת הנשיה ומהו מצבור הנכסים העומדים לרשותם לחלוקה (ראה: רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 98(1), 94, 95 (1998); פש"ר (ת"א) 239/97 לבידי זהב שיווק נ' מרדכי שדה, תק-מח 2001(3), 10878, 10880 (2001)).

25. על-מנת להצדיק סטיה מהכלל האמור על המבקשת להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת תביעת החוב שלה.

בחינת טעמים מיוחדים תעשה בכל מקרה על-פי נסיבותיו תוך עריכת איזון ראוי בין זכויות כלל הנושים, זכויות הנושה המבקש הארכה, זכויות החייב והאינטרס הציבורי המוגן במוסד פשיטת הרגל.

26. במקרה דנן, אין מחלוקת כי הכנ"ר פעל בהתאם לסעיף 24 לפקודה ופרסם את דבר מתן צו הכינוס ברשומות ובעיתון יומי.

משבוצע הפרסום אודות צו הכינוס, הרי שקמה חזקה לידיעה קונסטרוקטיבית של המבקשת אודות הצו.

27. בהתאמה לכך, חוסר המודעות באשר למתן צו הכינוס, אינו מהווה כשלעצמו טעם מיוחד, שכן המחוקק אמר את דברו וקבע שהפרסום ברשומות ובעיתון הינו הדרך למסירת הודעות למעוניינים:

'אי-ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות.'
(ראה: רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 98(1), 94, 95 (1998))

וכן:

'אין חולק, כי הגשת תביעות חוב במועד נתפסה בידי המחוקק כעניין עקרוני, ולא פרוצידוראלי גרידא. זאת, באשר לפי ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב ולנושים האחרים זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעות החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו" במאוחר. אי-לכך, קובעת הפסיקה כי אי-ידיעה בתום-לב או טעות אנוש גרידא אינן מהוות "טעם מיוחד" להארכת מועד.'
(ראה: בש"א (ת"א-יפו) 5844/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עורך-דין ערן קאופמן ואח', תק-מח 2004(3), 1004, 1005 (2004)).

מכאן כי טענת המבקשת, על כי לא ידעה על הליכי פשיטת הרגל, אין בה די ועליה להוכיח ולשכנע בקיומם של טעמים מיוחדים, מעבר לכך.

28. לאחרונה ניכרת מגמה בפסיקה המאפשרת פרשנות רחבה יותר של המושג "הטעם המיוחד" לטובת הנושה המאחר, זאת במקרים בהם עולה שהנושה לא ידע ולא יכול היה לדעת אודות צו הכינוס, בפרט בנסיבות שבהן הוטעה על-ידי החייב שלא באשמתו ושעה שהחוב בעל מעמד יוצא-דופן, הבא להבטיח זכויותיהם של צדדים שלישיים זרים להליך (ראה: ע"א 673/87 סאלח נ' כוכבי, פ"ד מג(3) 57; פש"ר (חי') 249/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2005(4), 6733 (2005)).

באותם מצבים, נאות בית-המשפט להאריך את המועד הקבוע להגשת תביעת חוב לפרק זמן מסויים, אולם זאת לא לפני שהובהר כי שאר הנושים לא יינזקו מעבר לנדרש ו/או שטרם נוצרה אצלם צפיה אמיתית לגבי היקף החובות.

29. לשאלת תום-ליבו של החייב בענייננו, אני נכון להניח כי לא הוצג הסביר המניח את הדעת מדוע לא הצהיר החייב דנן על חובו וערבותו למבקשת במסגרת הדין-והחשבון שהגיש על חובותיו ונכסיו בפתיחת הליך הפש"ר, שעה שלאותו מועד הייתה תביעת המבקשת תלויה ועומדת.

גם לא הוצג הסבר על כך שהחייב לא דיווח על חובו למבקשת, שעה שנמסר לו פסק-הדין ב- 6/05.

מאידך, לא הוכח כי המדובר במקרה קיצוני של חוסר תום-לב, זאת שעה שחלפו שנים ממועד הגשת התביעה של המבקשת ועד לנקיטת הליך הפש"ר וכן שנים נוספות עד למסירת פסק-הדין.

מכל מקום לא הוכח, כי החייב הטעה את המבקשת הטעיה שהביאה לכך שהמבקשת לא ידעה על ההליך ו/או גרמה לה להניח כי החייב אינו נתון בהליכי פשיטת רגל.

30. זאת ועוד בענייננו יש לבחון את התנהלות החייב, על רקע ובהשוואה להתנהלות המבקשת;

המבקשת לא מסרה הסבר המניח את הדעת להתנהלותה בכל הנוגע להליכים שנקטה נגד החייב, לסחבת הארוכה בעניין לאורך השנים, העולה כדי חוסר מעש.

הסבר לפיו, המבקשת לא הייתה פעילה שנים, אין בו די.

בענייננו גם לא ניתן להתעלם מהשנים הארוכות שחלפו מאז פרסום צו הכינוס ועד למועד בו פעלה המבקשת להגיש את תביעת החוב.

31. אם לא די באמור, הרי גם אחרי שנודע למבקשת על צו הכינוס, היא חיכתה כשישה חודשים, בטרם הגישה את בקשתה בפני הנאמן.

גם בעניין זה מסרה המבקשת הסברים סתמיים וחסרי בסיס;

המבקשת יכלה בנקל לאתר את הליך הפש"ר של החייב, מיד משנודעו לה הדברים בעקבות הליכי ההוצאה לפועל ב- 1/07, אם על דרך של פניה לכנ"ר ו/או עיון במאגרי המידע הרלוונטיים בנדון והפתוחים לעיון הציבור.

עיכוב זה כשלעצמו בהגשת תביעת החוב, אין מקורו בקיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, כשטעמי האיחור נעוצים במערערת עצמה.

32. זאת ועוד וזה למעשה העיקר, הבקשה להארכת מועד דנן, הוגשה שעה שהליכי פשיטת הרגל נמצאים בשלביהם הסופיים, ובשלב בו נוצרה ציפיה ממשית מצד הנושים והחייב להשלמתם.

אינטרס הנושים להשלמת ההליך על-פי הצעת ההסדר שאושרה הינו אינטרס ממשי הראוי להגנה, והגובר על האינטרס הפרטני והמצומצם של המבקשת.

33. בנסיבות דנן, החייב כאמור כבר הוכרז פושט רגל, הציע הסדר פשרה לנושיו שאושר. החייב הספיק להפקיד את מלוא הכספים שנתחייב בהם מכוח ההסדר והנושים שתביעתם אושרה מצפים לקבל את הדיבידנד שאושר להם מכוח ההסדר.

מנסיבות אלו ניתן ללמוד, כי מתן הארכה למבקשת בשלב זה תפגע בהליך הפש"ר המצוי כבר בסיומן, תוך גרימת נזק לנושים שהגישו את תביעותיהם במועד.

הארכת המועד להגשת תביעת החוב, בשלב זה, יכול ותגרום לביטול ההסדר וקיום אסיפת נושים נוספת, כאשר כל הצדדים, הנושים והחייב עצמו כבר פיתחו ציפיות לגביו.

הערכות המבקשת כי יהיה ניתן להשלים את ההליך על-ידי שיפור ההצעה, זאת מבלי לפגוע בנושים, הינה הערכה סתמית, שלא ניתן ליתן לה משקל ממשי.

34. בנסיבות ולאור השלב המתקדם של הליך הפש"ר האמור, גם לא ניתן להתעלם לחלוטין מהאינטרס של החייב כי ההצעה תאושר, הליך הפש"ר יושלם והוא יוכל לפתוח דף חדש בחייו.

הואיל ואינני נדרש לכך לצורך הכרעתי, לא ראיתי להעמיק בטענת הנאמן כי השלב בו מצוי ההליך לאחר אישור הסדר והפקדת הכספים, הוא בבחינת הליך בלתי-הפיך משפטית, ברם אין ספק כי השלב אליו הגיע ההליך יצר ציפיה ממשית מצד הנושים והחייב, ציפיה והסתמכות הראויים להגנה מלאה.

35. ממכלול הנסיבות והנימוקים שפורטו לעיל, הרי ברורה האבחנה בין בקשת המבקשת כאן, לבין הבקשה להארכת מועד שנדונה במסגרת בש"א 3034/04 (במסגרת תיק זה) ועליה ביקשה להסתמך המבקשת;

היקף האיחור בשתי הבקשות, דרך ההתנהלות של הנושים בשני המקרים והשלב בו מצוי הליך הפש"ר בשני המקרים, אינם ניתנים להשוואה, כלל וכלל.

36. לאור מכלול המפורט, הגעתי למסקנה כאמור, כי אין מקום להתערב בהחלטת הנאמן אשר דחה כדין את בקשתה של המבקשת להארכת מועד."

7. הגשת ערעור על החלטת הנאמן הדוחה את תביעת החוב

המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א-2000), 281}:

"החלטתו של הנאמן לדחות תביעת חוב ניתנת לערעור לפני בית-המשפט. נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת חוב שהגיש. הערעור יוגש תוך 45 ימים מהמצאת ההחלטה לידיו. תוך 15 ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור יגיש הנאמן לבית-המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו. בתום הדיון בערעור יחזיר בית-המשפט את תביעת החוב לנאמן, זולת אם החליט לדחותה לחלוטין. מכוח סעיף 178(א) לפקודה מוסמך בית-המשפט בפשיטת רגל, גם בדונו בערעור על החלטת הנאמן, להכריע בשאלות שבעובדה ולגבות לצורך כך ראיות - בין אם הועלתה השאלה האמורה קודם-לכן לפני הנאמן ובין אם לאו. בנסיבות מסויימות רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בהחלטתו, על פיה נדחה ערעור על החלטת הנאמן."

8. טעם מיוחד מהו?

ב- פש"ר 1581/01 {רנבי בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)} נדון ערעור על החלטת הנאמן לפיה תביעת החוב שהגיש המערער נדחתה בשל איחור בהגשתה ובניגוד לתקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל. בדחותה את הערעור קובעת כב' השופטת ו' אלשיך:

"ראשית אומר, כי אף בהגישה תביעת חוב בשנית לנאמנת בצירוף בקשה להארכת מועד, כחודש ימים לאחר שנדחתה תביעת החוב הראשונה שהגישה, פעלה המערערת בניגוד להוראות תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, הקובעות כי רשאי הנושה לערער לבית-המשפט על ההחלטה תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצאה לו. זאת ועוד; שהרי אף הערעור דנן על החלטתה השניה הוגש באיחור. למרות כל זאת, ואף שיכולה הייתי לדחות את הערעור על-הסף, סברתי כי יש מקום ליתן החלטה מנומקת.

בניגוד גמור לטענת המערערת, בדבר דחיית תביעת החוב מ- "שיקול פרוצדוראלי" של איחור במועד ההגשה, ידועה ההלכה, ואין חולק עליה, כי הגשת תביעת חוב במועד נתפסת בעיני המחוקק כעניין עקרוני מהותי, ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת, באשר לפי ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב ולנושים האחרים זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעות החוב, ידעו אל נכון את מצבם ואת מצבת הנכסים, ולא "יוטרדו" בידי נושים אחרים אשר התעוררו במאוחר.

כאמור, צו הכינוס לנכסי החייבת ניתן ביום 17.7.01. על-פי הוראות סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, על נושי החייבת היה להגיש את תביעת החוב תוך שישה חודשים מיום מתן הצו, היינו עד ליום 17.1.02. המערערת הגישה את תביעת החוב ביום 8.9.03, באיחור של כשנה ושמונה חודשים(!), וכל זאת אף ללא בקשה להארכת מועד, כקבוע בתקנה 76(ג) לתקנות פשיטת הרגל...

האם אותם שינויים ארגוניים כפויים לכאורה, לרבות אותו איוש מחדש של משרת מנהל השיווק והגביה, הם בבחינת "טעמים מיוחדים שיירשמו", מצב בו הנושה "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע, כאמור בסעיף 71(ב) לפקודה? נראה, כי התשובה לכך שלילית.

בכל האמור ב-"טעמים מיוחדים שיירשמו", הרי שחלה בפסיקה גישה נוקשה לעניין הארכות מועד. ב- פש"ר 237/97 לבידי זהב נ' שדה, הובהרה פרשנות סעיף 71 לפקודה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים:

'משמעותו של סעיף זה היא קביעת 'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה מכוון קודם-כל, ובעיקר, אל חובות שאינם שנויים במחלוקת מהבחינה המהותית, ואשר לא הייתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד.'

סוגיית ה-"טעמים המיוחדים" הועלתה גם ב- פש"ר 1021/98, בש"א 5844/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עורך-דין ערן קאופמן, תק-מח 2004(3), 1004 (2004),שם ציינתי:

'כך או כך, אי-ידיעה גרידא, אף בתום-לב, אין בה בכדי להקים טעם מיוחד; מכוח קל וחומר, חל דין זה מקום בו ידע הנושה על ההליכים, אולם בשל טעות אנוש או פרשנות שגויה של הדין, נמנע מהגשת תביעת חובו במועד.'

המערערת מודה בסעיף 5א. לבקשתה כי כבר בסוף שנת 2001 נודע לה אודות צו הכינוס שניתן על נכסי החייבת, קרי, שלמערערת נותר די זמן כדי להגיש את תביעת החוב במועד. אלא שלטענתה, שינויים ארגוניים שנכפו עליה לכאורה מנעו ממנה את הגשת תביעת החוב במועד, וכך הוגשה תביעת החוב באיחור של כשנה ושמונה חודשים. לטענתה, יש לראות בכל אותם שינויים ארגוניים שנכפו עליה כ-"טעם מיוחד" המצדיק קבלת תביעת החוב באיחור. לא אוכל לקבל טענה זו. אי-הגשת תביעת חוב במועד, בשל חילופי מנהלים אינו מהווה טעם מיוחד למתן היתר להגיש את תביעת החוב באיחור. מדובר בטעות, ואלי אף במחדל מצד המערערת, ולאור ההלכה הברורה בנושא, ברי כי לא ניתן לראות במחדל זה משום טעם מיוחד לקבלת תביעת החוב.

אם כן, מה יכול להיחשב כ-"טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד להגשת תביעת חוב? באותה החלטתה ב- פש"ר 1021/98, בש"א 5844/04 ציינתי כי מעשה הטעיה פוזיטיבי מצד החייב, ממנו יכול הנושה להסיק באורח סביר כי הוא עודו סולבנטי, עשוי להיחשב לטעם מיוחד לצורך הארכת מועד. ברור אם כן, כי לא כך הם פני הדברים בנסיבות המקרה דנן.

עוד יצויין, כי כנגד החייבת נפתחו עוד בשנת 1999 שלושה תיקי הוצאה לפועל. סביר יהיה להניח, כי למנהל גביה, חדש ככל שיהיה, יש רשימה של החייבים לחברה, כמו גם רשימת תיקי הוצאה לפועל המתנהלים בשם החברה. לא אוכל לקבל את טענת המערערת לפיה, מנהל הגביה שעזב היה היחיד, בידיו היו כל פרטי החוב של החייבת, והפרטים האחרים הנדרשים לשם הכנת תביעת החוב. סביר להניח כי המערערת יוצגה בהליכי ההוצאה לפועל שניהלה, ויכולה הייתה להשיג את פרטי החוב שהצטבר בתיק ההוצאה לפועל בנקל. אי-הגשת תביעת החוב במועד, ובאיחור כה גדול, אינה נובעת מגורם חיצוני אשר מנע את הגשת תביעת החוב במועד, אלא ממחדל פנימי של המערערת, שאינו מהווה בשום אופן "טעם מיוחד" לקבל תביעת החוב באיחור כה רב.

אשר לטענת המערערת לעניין גובה החוב של החייבת, העומד כיום לטענתה על-סך 133,521 ש"ח; ערה אני להשלכות הקשות בדחיית הגשת תביעת חוב בשיעור כספי גבוה. אולם, סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל, אינו מאזכר כלל ועיקר את סכום תביעת החוב כנימוק. שיעורה של התביעה, ומידת הנזק שתגרם לנושה בגין דחייתה, לא תיחשב כשיקול מהותי בשאלה, אם ליתן הארכת מועד אם לאו.

אם לסכם; הרי לאור כל אותם נימוקים שציינתי, בדין נדחתה תביעת החוב שהגישה המערערת. כל אותם נימוקים שהעלתה המערערת, אין בהם בבחינת "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד להגשת תביעת חוב, ועל-כן - דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, תישא המערערת בהוצאות הנאמנת בנוסף לשכר-טרחה בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין, צמוד עד ליום התשלום בפועל."

ב- בש"א (חי') 8166/05 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח', תק-מח 2005(4), 6733 (2005)} נפסק מפי כב' השופטת יעל וילנר:

"דיון

דין הערעורים להתקבל.

10. על-פי סעיף 24 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), על כונס הנכסים הרשמי לפרסם את דבר מתן צו הכינוס ברשומות ובעיתון יומי.

על-פי סעיף 71(א) לפקודה, נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס.

הגבלת הזמן הקבועה בסעיף 71(א) לפקודה, נועדה לתחום פרק זמן מסויים אשר בו ניתן יהיה לקבל תמונת מצב אמיתית לגבי היקף חובות החייב. תמונת מצב זו, מאפשרת לחייב להתארגן כדי להציע הצעות הסדר, מאפשרת תשלום דיבידנד הוגן לנושים, ולבסוף - מאפשרת לחייב לבקש ולקבל הפטר בגין חובותיו ולפתוח דף חדש בחייו.

11. לכלל שנקבע בסעיף 71(א) לפקודה, קיים חריג שנקבע בסעיף 71(ב) לפקודה הקובע כדלקמן:

'הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע.'

דהיינו - בית-המשפט רשאי "מטעמים מיוחדים" להאריך את המועד להגשת תביעת החוב. מה הם אותם "טעמים מיוחדים"?

בהקשר זה נביא את הדברים היפים הבאים מפי כב' השופט ב' אוקון:

'אך "טעם מיוחד" כמוהו כשקית - היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו "משהו"? עיון בטיעוני הצדדים מלמד כי קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה... טעם מיוחד הוא עדיין מעיל הקסמים המייחד את הטעמים המבססים הארכת מועד, אך קשה להצביע על שיטתיות כוללת בהגדרתו. בכך אין בהכרח משום חולשה. הניסיון לקבוע הגדרה אחת כללית הטובה מראש לתפיסת כל המצבים, כמוה כניסיון ללכוד לטאה באמצעות זנבה. כלטאה היא משאירה את זנבה בין אצבעותיך ובורחת לה בידיעה ברורה כי היא עתידה לצמח כהרף עין זנב חדש.'
(ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ו- 4 אח', פ"ד נה(2), 904, 908)

12. נדמה כי בחינת ה-"טעמים המיוחדים" תעשה בכל מקרה על-פי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כלל הנושים וזכויות החייב.

בעייננו, המערערים טוענים כי הם לא ידעו על מתן צו הכינוס ולפיכך, הם לא יכלו להגיש את תביעת החוב במועד.

האם חוסר ידיעתו של הנושה על מתן צו הכינוס, על-אף פרסום הצו בעיתון וברשומות, מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב? זו השאלה הניצבת בפנינו.

13. ב- רע"א 6610/97 בנק הפועלים נ' הכונ"ר, תק-על 98(1), 94 (1998) (כב' השופטת דורנר כדן יחיד), נקבע כי אי-ידיעה סובייקטיבית של הנושה על הליכי פשיטת הרגל, אינו מהווה כשלעצמו, "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעות חוב. דהיינו - פרסום צו הכינוס, יוצר חזקה חלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים בדבר מתן צו הכינוס.

נדמה כי ברקע קביעה זו, נתן בית-המשפט משקל לעובדה שהבנק הגיש את תביעת החוב כעשרה חודשים לאחר שנודע לו על הליכי פשיטת הרגל וכן כי כונס הנכסים שלח הודעה פרטנית לבנק על דבר מתן צו הכינוס.

14. כשלעצמי, אני סבורה כי קביעת חזקה חלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית, מחמירה יתר על המידה עם הנושה שכן לעיתים, בנסיבות מסויימות ומתוך שיקולים של צדק טבעי, יש לאפשר לנושה לסתור את החזקה האמורה, במיוחד בעידן שלאחר חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הפגיעה בקניינו של הנושה, אשר לא ידע (סובייקטיבית) על מתן צו הכינוס, ובשל כך לא הגיש תביעת חוב במועד, היא בלתי-מידתית. הדברים מקבלים משנה תוקף באותם מקרים בהם אי-הידיעה מקורה במחדל ו/או בהתנהגות החייב וכן במקרים בהם החוב אינו שנוי במחלוקת ותביעת החוב הוגשה באיחור קל.

בנסיבות כאלה, ראוי לטעמי לנקוט בגישה מקילה עם הנושים אשר לא ידעו, סובייקטיבית, על צו הכינוס.

15. גישה כזו ננקטה בפרשת אוסטרי (ע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי, תק-על 2002(3), 1539 (2002)).

בית-המשפט המחוזי דחה בקשת נושה להאריך את המועד להגשת תביעת חוב אשר עקב טעות של הנושה הוגשה תביעת החוב באיחור (של שנתיים וחצי). בית-המשפט העליון קיבל את ערעור הנושה ובפסק-דין קצר קבע בהי לישנה:

'בנסיבות העניין שלפנינו, דהיינו: בשים-לב לכך שאין מחלוקת של אמת על חובם של המשיבים 2 ו- 3 למערער; כי לא נגרם כל נזק לאף אחד מן הצדדים המעורבים; כי לא חולק עד כה כל דיווידנד למי מן הנושים; כי לא נוצר כל נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי הדין; כי המערער יכול היה להניח, לכאורה, שהייתה הוכחת חוב; וכי המערער נהג, לכאורה, בתום-לב; בנסיבות אלו כולן אנו סבורים כי יש הצדק להיעתר לבקשתו החלופית של המערער ולהאריך את התקופה להגשת תביעת חוב מצידו. אנו קובעים כי תקופה זו תהא בת חמישה-עשר ימים מהיום.'

ראוי להדגיש כי בפרשת אוסטרי כלל לא נטען כי הנושה לא ידע על צו הכינוס, ואף-על-פי-כן, קיבל בית-המשפט את הערעור והאריך את המועד להגשת תביעת החוב.

16. ראה עוד בעניין מתן פרשנות רחבה ומקילה לקיומו של "טעם מיוחד": ע"א 673/87 סאלח נ' דורון, פ"ד מג(3), 57; פש"ר (ת"א) 2402/99 יונה בן יונה נ' אברהמי, דינים מחוזי לג(3), 680; פש"ר (נצ') 161/02 בנק לאומי נ' אילן שלגי ואח', תק-מח 2004(4), 6216 (2004); פש"ר (ת"א) 2440/99 קינג השכרת רכב בע"מ נ' עורך-דין גיא אנגלר כנאמן, תק-מח 2003(2), 8026 (2003); פש"ר 181/01 עמינח תעשיות רהיטים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2003(4), 4470 (2003); פש"ר 135/97 נמרוד שביט ואח' נ' הכונס הרשמי, תק-מח 98(2), 2958 (1998).

17. אני סבורה כי יש ליישם גישה מקילה זו במיוחד במקרים בהם אי-הידיעה מקורה כאמור, בהתנהגות החייב אשר אינה עולה בקנה אחד עם דרישת תום-הלב.

רוצה לומר; ככלל, על החייב לנהוג בתום-לב לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (א' גרוניס ו-ש' לוין פשיטת רגל, 169). התנהגות זו כוללת, מטבע הדברים, את החובה ל-"גילוי נאות". היינו - על החייב לגלות לנושיו - אלה המפורטים בדו"ח שצורף על ידו לבקשה לצו כינוס - דבר מתן צו הכינוס נגדו.

אמנם החוק אינו מטיל על החייב את החובה הפוזיטיבית לדווח לכל נושיו על מתן צו הכינוס, אך אני סבורה כי חובה זו נובעת מהדרישה הכללית להתנהגות בתום-לב במסגרת הליכי הפש"ר - חובה אותה מניח המחוקק כמובנת מאליה.

18. חייב הנמנע מלדווח לנושיו על היותו מצוי בהליכי פשיטת רגל, אם באמצעות משלוח הודעות לתיקי ההוצאה לפועל, ואם על-ידי משלוח הודעה פרטנית לנושים אשר טרם הספיקו לנקוט בהליכי ההוצאה לפועל, אינו מתנהג בתום-לב שכן הוא מסכל בהתנהגותו זו את תכלית הליכי הפש"ר ומפר את האיזון הראוי בין שמירה על קניינם של הנושים לבין זכות החייב לפתוח דף חדש בחייו.

בעניין תום-ליבו של החייב ראה:

'תום-ליבו של החייב הינו בעל חשיבות רבה אף ל-"איזון האינטרסים החיצוני" העומד מאחורי קביעת המועדים. חלק ניכר מהאינטרס בתחימה נוקשה של שלב הגשת תביעות החוב, הינו שמירה על אינטרס החייב להשתמש בהליכי פשיטת הרגל בכדי לפתוח, בסופו של יום, דף חדש בחייו. זאת, על-ידי קבלת הפטר בסוף ההליך. אין צורך להכביר מילים על כך, כי כאשר בחייב חסר תום-לב עסקינן, משקלו של אינטרס זה נחלש מאוד.'
(פש"ר (ת"א) 2440/99 קינג השכרת רכב נ' עורך-דין גיא אנגלר, תק-מח 2003(2), 8026, 8034 (2003))

כן ראה החלטתי ב- בש"א 18485/04, פש"ר 302/03 ע.ס.נ. מרכז אספקה ושיווק בע"מ נ' עורך-דין נשר נפתלי ואח' (לא פורסם).

19. הדברים נכונים במיוחד במקרים בהם החייב, לא רק שנמנע מלדווח לנושים על מתן הצו, אלא מנהל דו-שיח עם הנושים במקביל למתן הצו, ומעלים מהם ביודעין את דבר מתן צו הכינוס.

20. מהאמור עולה כי גם במקרים בהם צו הכינוס פורסם כדין, הפרסום אינו מצוי בחלל ריק אלא חובר ליתר האמצעים שנועדו ליידע את הנושים על נקיטת הליכי פשיטת רגל, כמו - הודעת החייב בדבר מתן הצו לכל לשכות ההוצאה לפועל ולנושים, זימון הנושים לאסיפת נושים ועוד. ראה בעניין זה פש"ר 2440/99, פרשת קינג השכרת רכב לעיל.

במאמר מוסגר אעיר כי נוכח ריבוי המקרים בהם, על-אף הפרסום, הנושה לא יודע על צו הכינוס, ראוי למען הסר ספק, להורות לחייב בצו הכינוס לשלוח העתק מצו הכינוס לכל הנושים המפורטים בתצהירו, זאת מכוח סעיף 18א(ב) לפקודת פשיטת הרגל, לפיו בית-המשפט רשאי להורות על האופן בו יוזמנו נושי החייב לדיון בבקשה להכרזת החייב פושט רגל.

היעדר פגיעה בהליך הפש"ר

21. בבוא בית-המשפט לבחון קיומם של ה-"טעמים המיוחדים" להארכת המועד, עליו לבחון גם את מידת הנזק שתיגרם, אם בכלל, ליתר הנושים כתוצאה מהארכת המועד; האם חולק דיבידנד למי מהנושים; האם נגרם נזק כתוצאה מהסתמכות מצד מי מהצדדים; האם החוב שנוי במחלוקת; סיבת השיהוי ועוד כיו"ב.

במידה ויימצא כי מתן האורכה לא יפגע בהליך הפש"ר, יטה בית-המשפט להאריך את המועד.

מן הכלל אל הפרט

22. שוכנעתי כי במקרה דנן קיימים מספר נימוקים החוברים יחדיו ל-"טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת המועד להגשת תביעות החוב של המערערים.

אני מקבלת את טענת בנק דיסקונט כי הוא לא ידע על מתן צו הכינוס עד לאחר שהחל בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל, וכי לא קיבל את מכתב הכונ"ר. כן אני מקבלת את טענת בנק אוצר החייל כי עקב תקלה לא הוגשה תביעת החוב במועד. אציין כי מכתב הכונ"ר נשלח אך בסוף יולי 2004 ותביעת החוב מטעם בנק אוצר החייל הוגשה באיחור קל לעומת המועד האחרון להגשת תביעות חוב.

23. כך, שוכנעתי כי נוכח התנהגות החייבת, לא התקיימו במקרה הנדון אף לא אחד מאותם אמצעי עזר שנועדו ליידע את הנושים על מתן צו הכינוס. עוד שוכנעתי כי הארכת המועד להגשת תביעות החוב, לא תגרום נזק להליך הפש"ר.

התנהגות החייבת

24. החייבת דיווחה על חובות בהיקף 326,538 ש"ח ל- 5 נושים: בנק לאומי, בנק אוצר החייל, בנק דיסקונט, בנק הפועלים וחוב של 300 ש"ח למס הכנסה. יצויין כי חובות החייבת לבנק אוצר החייל ולבנק לאומי מובטחים על-ידי ערבים.

תביעות החוב אשר הוגשו במועד, בסך 5,990 ש"ח, הן תביעות אשר הוגשו על-ידי 2 נושים אשר לא צויינו על-ידי החייבת בדו"ח שהגישה.

בתצהיר אותו צירפה החייבת לבקשתה למתן צו כינוס הצהירה החייבת כי:

'בקשה זו מוגשת... לנוכח הליכי ההוצאה לפועל התקיפים (כך במקור - י' ו') הננקטים נגדי על-ידי הזוכים השונים ולאור העובדה כי נותרתי בחוסר כל ואין בידי כל יכולת לפרוע את חובותיי הגבוהים.'

דע עקא - שבאותו מועד לא היו כל הליכי הוצאה לפועל תלויים ועומדים נגד החייבת על-ידי אף אחד מהנושים. על-כן, הצהרתה זו אינה מתיישבת עם דרישת תום-הלב.

מאחר וכאמור, טרם נפתחו תיקי הוצאה לפועל נגד החייבת, ממילא לא שלחה החייבת הודעות בדבר מתן צו הכינוס לכל לשכות ההוצאה לפועל, כפי שנהוג במקרים כגון אלה, כך אף לא מצאה החייבת לנכון ליידע את הנושים באופן פרטני על מתן הצו.

יתירה מכך, לגבי בנק דסקונט, העלימה החייבת מהבנק מידע זה אף בעת שהומצאה לה אזהרה בגין תיק הוצאה לפועל שנפתח על-ידי הבנק, לאחר שניתן צו כינוס וטרם חלף המועד להגשת תביעות חוב. התנהגות זו אינה מתיישבת עם חובת תום-הלב ועם הגינות מינימאלית.

בעניין זה ראה:

'נראה לי כי התנהגותו של המפרק במקרה דנן (שתידון בהמשך הדברים), ובעיקר המגעים הממושכים בין המפרק לבין המערערים מחייבים לקבוע כי היה לאחרונים "טעם מיוחד" לאיחור.'
(ע"א 673/87 יחזקאל סאלח נ' דורון כוכבי עורך-דין מפרק פרץ, פ"ד מג(3), 57, 69-68)

25. אני סבורה כי התנהגות החייבת מנעה את קיומם של אותם אמצעי העזר אשר נועדו לאתר וליידע את הנושים על קיומם של הליכי פשיטת הרגל, בנוסף לפרסום.

התנהגות זו מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת תביעות החוב של המערערים.

היעדר נזק

26. שוכנעתי כי בנסיבות המקרה, מתן האורכה המבוקשת לא יגרום נזק למי מהנושים שכן, טרם חולק דיבידנד לנושים; טרם נוצרו לנושים האחרים נזקי הסתמכות כלשהם; ואף אין כל פגיעה בציפיה הסבירה של הנושים אשר הגישו תביעות חוב, כי תביעותיהם יתבררו יחד עם תביעות החוב מצד הנושים האחרים. יצויין שוב כי בקשת ההפטר הוגשה כשבועיים בלבד לאחר שהוכרזה החייבת פושטת רגל.

מתן הפטר - חוסר סבירות קיצוני

27. שוכנעתי כי יש להאריך את המועד להגשת תביעות החוב כדי למנוע תוצאה בלתי-סבירה באופן קיצוני, לפיה יינתן לחייבת הפטר מכל חובותיה לאחר תשלום דיבידנד בסכום של 5,990 ש"ח בלבד.

הפער העצום בין חובות החייבת (כ- 350,000 ש"ח), לבין החוב נשוא תביעות החוב שהוגשו במועד (5,990 ש"ח), מהווה אף הוא, כשלעצמו, "טעם מיוחד" להארכת המועד, במיוחד בשים-לב לכך שתביעות החוב הוגשו באיחור קל והחוב נשוא תביעות החוב, אינו שנוי במחלוקת (לעניין גובה החוב, הרי שתביעת החוב תיבדק על-ידי הנאמן).

פגיעה בערבים

28. זאת ועוד; שוכנעתי כי ראוי במקרה הנדון להאריך את המועד להגשת תביעות החוב כדי למנוע פגיעה קשה בערבים. כאמור, מתן ההפטר יביא להשמטת חובות במאות אלפי שקלים כנגד תשלום סך 5,990 ש"ח בלבד וזאת, תוך העברת הנטל לערבים, וכאשר החייבת הינה אישה צעירה, עובדת, ובידיה נכסים פיננסים אשר יכולים לשמש לתשלום חלק מחובותיה. החייבת עובדת והכנסתה נטו, לאחר נכויי חובה בלבד, הינה בגובה כ- 6,000 ש"ח לחודש (נכון לפברואר 2004).

כן דיווחה החייבת על הנכסים הכספיים הבאים:

קרן השתלמות בבנק הפועלים 9,434 ש"ח;
קופת גמל בבנק יהב 19,164 ש"ח;
קופת גמל בבנק הפועלים 6,647 ש"ח.

בנוסף, דיווחה על פוליסת ביטוח חיים בחברת מגדל.

זכותם של הערבים להגנה על קניינם מוגנת על-פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והמשמעות הינה כי לא בנקל יתן בית-המשפט הפטר אשר יעביר את נטל חובות החייבת אל כתפיהם של הערבים. נדמה כי הפטר זה יינתן רק לאחר שבית-המשפט שוכנע כי מוצו עד תום כל הליכי פשיטת הרגל.

לא שוכנעתי כי במקרה הנדון מוצו הליכי הפש"ר עד תום.

29. סוף דבר - מכלול הנימוקים לעיל מהווים במצטבר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעורים.

המשיב יבדוק את תביעות החוב לגופן."