botox
הספריה המשפטית
דיני מכרזים

הפרקים שבספר:

הרחבת זכות המעמד והשימוע

דיני המכרזים מכירים אמנם בכך שעורך המכרז רשאי לפנות למציע ולקבל ממנו הבהרות לגבי הצעתו {ראה תקנה 37(ה) לתקנות חובת המכרזים (התקשרויות של מוסד להשכלה גבוהה), תש"ע-2010}. אך זאת רק אם ניתן להסיר את אי-הוודאות שבה לוקה ההצעה מבלי להעניק יתרון בלתי-הוגן לאותו המציע ומבלי לפגוע בעקרון השוויון כלפי המציעים האחרים {עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.12), פסקה 12}.

לעומת-זאת, הודגש בפסיקת בתי-המשפט כי אין לאפשר הליך של הבהרות אם חוסר הוודאות עשוי להעניק למציע "מרחב תימרון" עד כי במסווה של פרשנות והבהרות יתאפשר לו למעשה לתקן ולשנות את הצעתו באופן מהותי.

זאת משום שבכך הופך אותו הליך מקיום מותר של בירורים וקבלת הבהרות למשא-ומתן אסור, המתקיים עם אחד המציעים טרם הכרזת הזוכה במכרז, תוך פגיעה בכללים של שוויון ושל תחרות הוגנת שהינם כאמור לב ליבו של ההליך המכרזי {עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.01.09), פסקה 15; עע"מ 3190/02, עניין קל בנין, פסקה 9)}.

כל פניה המקנה למציע פתח לשינוי הצעתו יש לראותה, איפוא, כניהול משא-ומתן אסור {עת"מ (מרכז) 14997-04-12 מילגם שירותים לעיר בע"מ ואח' נ' עיריית רעננה ואח', תק-מח 2012(4), 6436 (2012)}.

גם מי שהצעתו נפסלה עשוי להצביע על פגמים בהליכי המכרז, דבר שיביא ליתר תקינות במינהל הציבורי. באיזון בין השיקול {של הפרט ושל הכלל} להבטחת שיוויון, הגינות וטוהר מידות במכרזים לבין השיקול בדבר רתיעה משמיעת טענות מפיו של זה שהצעתו נפסלה, יד השיקול הראשון על העליונה.

הרחבת זכות המעמד משרתת איפוא את תכלית משפט המכרזים, ובכוחה לטפח את טוהר המידות של הרשות הציבורית.

אכן, אם תדע הרשות הציבורית כי אין היא חשופה לתקיפה מצד מי שהשתתף במכרז - אף אם אינו יכול לזכות בו מטעם זה או אחר - תישמט ואיננה אחת המוטיבציות העיקריות כי תנהג כהלכה וכדין; ולהיפך: הרשות ביודעה כי היא חשופה לביקורת גם מפי מי שאינו יכול לזכות במכרז, חזקה על הרשות הציבורית כי תקפיד ביתר בהליכותיה ובמעשיה {ע"א 7699/00 טמג"ש חברה לניהול ואח' נ' רשות הניקוז קישון, תק-על 2000(3) 419 (2000)}.

כאמור לעיל, על הרשות המינהלית חלה חובה לאפשר לכל גורם שעלול להיפגע מהחלטה שתיתקבל על ידה, לשטוח לפניה את טענותיו בנושא ההחלטה ולהאזין לדבריו בלב פתוח ובנפש קולטת, כך שתינתן לו הזדמנות אפקטיבית לנסות להשפיע על החלטתה {בג"צ 3194/10 צוריאנו נ' שר הביטחון, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.03.11)}.

ביסוד החובה ליתן זכות הטיעון, המנויה בין כללי הצדק הטבעי, עומדים תכליות ורציונאלים שונים, שמהם נגזר היקף התפרשותה ואופן הגשמתה.

בין היתר, נועדה זכות הטיעון לשרת תכלית תועלתנית בדבר שיפור איכות ההחלטה והבטחת תקינות פעולתה של הרשות; היא תורמת לדמוקרטיזציה של ההליך המינהלי; היא משפרת את אמון הציבור ברשויות השלטון; והיא מעניקה לפרט תחושה של צדק והגינות באשר לתהליך קבלתה של ההחלטה {ראה גם עע"מ 5525/13 אשת שירותי תיירות בע"מ נ' משרד הביטחון, תק-על 2014(2), 7127 (2014)}.