botox
הספריה המשפטית
דיני מכרזים

הפרקים שבספר:

מכרז סגור - ההלכה הפסוקה

סעיף 2(א) לחוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992 קובע:

"(א) המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה, לא יתקשרו בחוזה לביצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, או לביצוע עבודה, או לרכישת שירותים, אלא על-פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו..."

מכאן נובעת חובתה של המדינה, ובכלל זה המינהל, לערוך מכרז פומבי כל אימת שברצונה להתקשר בחוזה לביצוע עסקה, בין היתר במקרקעין. זהו הכלל, אולם ישנם חריגים לו, הקבועים בתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993.

כך למשל, תקנה 3 קובעת מהם המקרים בהם המדינה לא חייבת לערוך מכרז. תקנה 25 מפרטת מהן ההתקשרויות של המינהל, בנוסף לאלו שמצויינות בתקנה 3, שאינן טעונות מכרז ואילו תקנה 26 קובעת מתי המינהל ינהל מכרז סגור.

בפסיקה נקבע כי את התקנות הפוטרות ממכרז יש לפרש פרשנות מצמצת, כאשר הרצוי הוא עריכת מכרז, בין היתר על-מנת לשמור על טוהר המידות בהתקשרויות הכלכליות של המדינה עם גורמים פרטיים וכן להתקשר בהתקשרות כלכלית מיטיבית {ראו עת"מ (ת"א) 2759/09 פירות אביב נ' מינהל מקרקעי ישראל - תל-אביב (06.12.11); עע"מ 8284/08 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.09.10) וכן עומר דקל בספרו מכרזים (שורת הדין - הוצאה לאור, תשס"ד-2004)}.

ב- ת"א (חי') 4552-07-12 {ראודה סעיד נ' עמידר חברה לשיכון בישראל בע"מ, תק-מח 2014(2), 38421 (2014) דן בית-המשפט בטענת עמידר המסתמכת על תקנה 25(1), לתקנות המכרזים לפיה:

"25. נוסף על האמור בתקנה 3, התקשרות של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") לביצוע עסקה במקרקעין של המדינה, רשות הפיתוח או קרן קיימת לישראל, אינה טעונה מכרז כאשר נושא ההתקשרות הוא אחד מאלה:
(א) הענקת זכויות במקרקעין למי שהוא בעל זכויות באותם מקרקעין או למי שיורה בעל הזכויות להעניקן; לעניין זה, "בעל זכויות במקרקעין" - צד לחוזה פיתוח, לחוזה חכירה או חכירת משנה לתקופה של עשרים ואחת שנים לפחות, מי שזכאי כדין להיות צד לחוזה כאמור וכן מי שהיה צד לחוזה כאמור או מחזיק במקרקעין באופן רצוף עשר שנים לפחות, בהסכמת המינהל.".

בתקנה 25(3) עליה הסתמכה עמידר על-פי המסמכים, כשהחליטה על פטור ממכרז, על-פי תקנה זו, פטור ממכרז יינתן כאשר הזכויות בנכס ניתנות לבעל זכויות בו לפי חוק הגנת הדייר.

על-פי טענות הצדדים, מי שרכש במקור את היחידה השלישית מהמינהל, היה בן הרוש, אביה של בוסידון, ובהמשך העניק לה את היחידה. מכאן, שבני הזוג בוסידן ממילא לא היו בעלי זכויות של דיירות מוגנת במקרקעין אלה, ובוודאי כאשר קיבלו את היחידה מבן הרוש, הפכו לבעליה ובכל מקרה חוק הגנת הדייר לא חל עליהם.

בית-המשפט קבע כי תקנה זו אינה מתיישבת עם נסיבות העניין שלפנינו. הזכות של התובעת וכן של יתר הנתבעים שאינם עמידר, היא זכות בעלות בדירות, ולא זכות חכירה. ברשותם חוזי מכר שהקנו להם בעלות, כל אחד על דירתו, ולכן אין לראות כיצד תקנה זו יכולה לסייע לעמידר בנושא הפטור ממכרז.

כמו-כן, את תקנות חובת המכרזים יש לפרש בצמצום, ועל-כן אין אפשרות, לדעת בית-המשפט, להחיל סעיף זה, שמדבר מפורשות על זכויות של דייר מוגן, על המקרה שלפנינו, שבה בעת שנעשתה העסקה ביחידה הרביעית, היו בני הזוג בוסידון בעלים של היחידה השלישית, ולא בעלי זכויות של דיירות מוגנת.

על-כן נקבע כי על-אף שראוי היה שעמידר תודיע לדיירים על כוונתה למכור את הגג ואת זכויות הבניה בו לבוסידון, על-מנת לאפשר להם להביע את עמדתם, הרי המכירה איננה לוקה בפגם המחייב את ביטולה. יש להוסיף לעניין זה כי מקובלת על בית-משפט טענתה של עמידר, כי היא הסכימה להתקשר עם בוסידון, כאשר בוסידון ביקשו לבצע הרחבה של דירתם, שהיא קטנה משתי הדירות האחרות, ולא נותרה אפשרות בניה אלא על הגג. היתה התחשבות בכך שלדירה זו לא נמכרו בזמנו אחוזי בניה.



ב- עת"מ (ב"ש) 223/01 {קומפאק מחשבים נ' אלתא תעשיות, תק-מח 2001(2), 2591 (2001)} עסקינן במכרז בין שני מציעים. הטענה אינה כנגד תהליך הבחירה, אלא כנגד עצם היותה של סינטק מועמדת. לגישת בית-המשפט, לא ניתן היה לבחור בסינטק, תהא הצעתה הכספית נמוכה ככל שתהא.

קומפאק ישראל טוענת כי סינטק לא מילאה אחר תנאי המכרז, בכך שלא צירפה רישיון כאמור. אולם, המצאת הרישיון הינה חלק מן ההתחייבות המוטלת על הזוכה במכרז, ואין היא צריכה להיות חלק מהצעתו. למען הסר כל ספק, המצאת הרישיון אינה מופיעה בסעיף הגדרת הדרישות לקבלת מענה למכרז (סעיף 10).

קומפאק ישראל הציגה את עצמה כנציגתה הבלעדית של קומפאק העולמית למכירת מוצרים ושירותים בתחומי מדינת ישראל. אל טענת המשיבות, שההסכם האמור לא צורף לעתירה, התייחסה קומפאק ישראל בסיכומיה "עוד נטען כי קומפאק ישראל לא צירפה את הסכמי הבלעדיות שלה עם קומפאק העולמית".

אין מקום, במסגרת עתירה זו, להתערב בהחלטה האמורה של אלתא ובזכותה של סינטק להשתתף במכרז. אלתא פעלה בתום-לב ובסבירות. מחובתה לבדוק את טענת קומפאק ישראל. לא היה עליה להתעלם ממנה ולא היה עליה לקבלה ללא בדיקה. כך היא פעלה. היא לא השתכנעה כי סינטק חסרת יכולת למלא אחר תנאי המכרז. בראיה המינהלית, על רקע טענותיה של קומפאק ישראל והתשתית עליה הן מבוססות, אין מקום לשלול את מסקנותיה של אלתא.

המסקנות החד-משמעיות של קומפאק ישראל באשר ליכולתה של סינטק אינן עומדות על קרקע איתנה ויש בכך גלישה לתחום לא לה. נימוק זה מצביע על החיסרון בטענות החדשות של קומפאק ישראל בסיכומיה, כי רק לה יש את היכולת לעדכן את התוכנות כנדרש. קומפאק ישראל טוענת כי מוטלת על הזוכה החובה ליזום את עדכוני התוכנה לאספקת העדכונים. צודקים ב"כ המשיבות כי אספקת העדכונים יסופקו על-פי דרישת אלתא. לא הוכח שסינטק אינה יכולה לעמוד בדרישות המכרז.

בית-המשפט קבע כי אין סיבה לפסול את זכיית סינטק, כמו-כן נקבע כי על-פי תקנות חובת המכרזים (התקשרויות מערכת הביטחון), התשנ"ג- 1993) ניתן לנהל משא-ומתן במכרז מעין זה. ברם, קיימת פרוצדורה. החלטה בדבר ניהול משא-ומתן טעונה הודעה. עם סיום שלב המשא-ומתן, על הגורם המחליט לאפשר לכל המציעים, אשר עימם נוהל המשא-ומתן, להגיש את הצעתם הסופית במועד. הסדר זה חיוני כדי לשמור על השוויון בין המציעים וכדי שההצעה תהיה מגובשת וברורה לכל הצדדים.

עוד נקבע כי מצב בו מציע המגיש הצעה פגומה, אין בו בהכרח למנוע ממנו לתקוף את התוצאה לפיה זכה מתחרה אחר. אך באותה מידה לא ניתן, במצב האמור, לעתור לקביעה נוספת כי העותר אשר הגיש הצעה פגומה גם הוא יזכה במכרז. כאמור, העניין אינו דרוש במקרה דנן, לנוכח המסקנה שאין לבטל את זכייתה של סינטק במכרז {רע"א 8416/99 אי. איי. אמ. אלקטרוניקס מחשבים נ' מפעל הפיס, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.08.00)}.