הגדרות ופרשנות

1. כללי
מדברי ההסבר להצעת חוק רישוי עסקים ומפסיקה עקבית של בתי-המשפט עולה כי מה שנדרש לחיוב הרישוי הוא היות הנכס שמדובר בו, עסק לעצמו, אף שהוא חלק מן העסק העיקרי.

נדרש אלמנט של עסק באותו הנכס, המיועד לעסק העיקרי. וכך לעניין עצם ראיית מסגריה ומחסן כעסק, נקבע כי אינם עסק וכי ממילא אין לראותם גם כחלק מעסק הבא לסייע בהשגת מטרה של העסק העיקרי. תנאי לחיוב אדם ברישוי לגבי חלק מעסקו העיקרי הוא היות אותו נכס עסק. אם איננו עסק, אין לחייבו ברישוי נפרד {ע"פ (חי') 333/96 מקורות חברת מים בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 96(3), 820 (1996)}.

2. "תחנת מוניות" - מקום בו חונות מוניות התחנה האם ה"עסק" של "תחנת מוניות"?
בביטויים כגון "מקום מוצא" או "תחנת מוצא" התכוון המחוקק למקום הפיזי ממנו יוצאות או שבו חונות המוניות. יש לראות במקום בו חונות מוניות התחנה - חלק מעסקת התחנה - למרות שהחניה נמצאת בבית מס' 56 והמשרד בבית מס' 54 - וזאת בשל הסמיכות של המקומות הנ"ל {דברי בית-המשפט ב- ע"פ (ח') 132/06 מוניות נו הבע"מ נ' מדינת ישראל, פ"מ התשל"ז(א), 363}.

3. "עינוג ציבורי" ומועדון ביליארד?
נקבע כי משמעותו של פריט בלתי-ברור במסגרת ההגדרה של עינוג ציבורי יש לשאוב ממרבית חלקי ההגדרה, ולא מתוך פריט יוצא דופן. מועדון ביליארד איננו מסוג העסקים שחוק רישוי עסקים חל עליו ולפיכך אינו טעון רישוי {ע"פ (ת"א) 734/71 שלמה בן שושן ודוד ביטון נ' מדינת ישראל, פ"מ עז 329 (1972)}.

4. האם עריכת משחקי בינגו נכללת במסגרת הפעילות המותרת על-פי רישיון עסק של "אולם לטכסים ושמחות"
ב- בג"צ 698/80 {דן צדוק נ' מפקד משטרת מחוז הנגב ואח', פ"ד לה(2), 281 (1980)} דן בית-המשפט בשאלה בשאלה זו.

העותר ניהל עסק פרטי של מועדון חברים שהכניסה אליו היא בתשלום. לעותר רישיון לניהול עסק של אולם לטכסים ושמחות. במועדון מתנהלים משחקי בינגו עם מופע של אמן או אמנים והגשת כיבוד קל. העותר ביקש בעתירתו לצוות על המשיבים להימנע מלהפריע לו לנהל את עסקו.

בית-המשפט קבע כי במשחקים ניתן לזכות בפרסים יקרי ערך והתוצאות תלויות רק בגורל ואין כל חלק להבנה או יכולת בהשגת התוצאה. לכן זהו משחק אסור על-פי האמור בסעיפים 224 ו- 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

עוד נקבע כי לא חל במקרה דנן הפטור שניתן על-ידי סעיף 230 לחוק העונשין. ברישיון בעל אולם הטכסים והשמחות ישנה הוראה לפיה לא יקויימו בעסק פעולות, הכרוכות בעסק אחר, אלא אם ניתן לכך רישיון כדין. לאור האמור הוחלט לבטל את הצו על-תנאי.

5. מרפאה בה אין מאושפזים בעלי חיים
מרפאה בה אין מאושפזים בעלי חיים אינה כלולה בין העסקים טעוני הרישוי לפי חוק רישוי עסקים {בג"צ 351/83 351/83 ד"ר אוריאל ירקוני נ' ראש המועצה המקומית יהוד ואח', פ"ד לז(4), 500 (1983)}.

6. פרשנות המונח "שינוע"
ב- ע"פ (חי') 402/06 {חברת קו מוצרי דלק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, תק-מח 96(4), 434 (1996)} פירש בית-המשפט את המונח "שינוע" כדלקמן:
שינוע הוא מושג רחב יותר מהמושג הזרמה, יש בו הרחבה של המושג "הובלה", והוא כולל, לפי טבעו, את כל סוגי ההעתקה מאתר לאתר של מטען, הן ברכב, או במסוע, במנופים, עגורנים, מתקני שאיבה, צנרת וכדומה, לא רק אם הדבר נעשה על פני הקרקע בלבד, אלא גם במקרים בהם יש להניפו ולהעמיסו למעלה, להעבירו ממיכל למיכל, להחנותו ביעדי ביניים, וכדומה. העברת מטען ממסוף למסוף היא בגדר שינוע. מכאן, שאין זה משנה שהדבר נעשה בהזרמה, בשפיכה, בהסעה, בהנפה, או בכל צורה אחרת. כמו-כן אין זה משנה, אם הדבר נעשה על פני הקרקע, בגובה, או מתחת לפני הקרקע.

בהתייחסו לדלק, הרחיב המחוקק ל"דלק לסוגיו", ולא רק "חומרי דלק מסוכנים או לקיחים", או "דלק להנעת כלי רכב", כפי שפורט והוגדר הצו הישן. צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 {הערת המחבר: צו זה בוטל; ראה צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013} מתייחס לכל סוגי הדלק, וחל על תחנות דלק, בתי זיקוק, מקומות איחסון לדלק {מעבר לכמויות מסויימות}, מסופי דלק, וכל מקום למכירתו. יש לראות בחקיקה זו רצון להרחיב את תחולת החוק ואת חובת הרישוי, על ענף הדלק בכללתו, וקשה לראות בצו החדש כי כוונת המחוקק לפטור את מפעילות הקו הלבן מחובה זו.

7. הגדרת "בית אבות"
ב- ת"פ (רמ') 1324/96 {מדינת ישראל נ' מרים בן ארי ואח', תק-של 98(2), 901 (1998)} עסק בית-המשפט בהגדרת "בית אבות" ובשאלה האם קיימת זהות בין בית אבות למעון?

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום ובו ייחסה להם התביעה עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. לטענת התביעה, מנהלים הנאשמים עסק של בית אבות, עסק הטעון רישוי בהתאם להוראות צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 {כיום צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013}.

במענה לכתב האישום טענו הנאשמים כי הם אינם מנהלים בית אבות אלא מעון לקשישים עצמאים, המדובר בבית מגורים לכל דבר ועניין, אומנם כתב האישום אינו נוקט במספר האנשים שהיו במקום בזמן ביצוע העבירה הנטענת אך בפועל היו שם ארבעה אנשים, לא ניתן ליחס בנסיבות אלה לנאשמים ניהול עסק של בית אבות, מה גם שאין הגדרה למונח בית אבות בחוק רישוי עסקים.
אין למעשה החולק, כי במועד ביצוע העבירה ניהולו הנאשמים מעון כהגדרת המונח בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965.

לצורך כך הצטיידו הנאשמים גם ברישיון לניהול מעון, הרישיון ניתן על-ידי המנהל הכללי של משרד העבודה והרווחה, שתוקפו החל מיום 01.01.96 וסיומו ביום 31.08.97, דהיינו, במועד ביצוע העבירה היה לנאשמים רישיון תקף לניהול מעון {הרישיון אומנם הוצא ביום 09.10.96 אך תחולתו היתה רטרואקטיבית מיום 01.01.96}.

לאור הנ"ל עסק בית-המשפט בשאלה האם נכנס אותו מעון שניהולו הנאשמים גם לגדר הגדרת בית אבות?

בית-המשפט הבהיר כי משביקשה התביעה להביא לקביעה כי המדובר בבית אבות ולא במעון, חייבת היתה להוכיח את אותם תנאים מינימליים שסבורה היא עצמה שיש להוכיח, וזאת לא עשתה. לפיכך, נקבע כי יש להורות על זיכוי הנאשמים.

8. מלאכת "הרכבת" המתכות בה עוסקים המערערים, כלולה בגדר המילה "עיבודם" שבסעיף-קטן א' לפריט 10.14 לצו
ב- ע"פ 653/98 {יוסף ברייר נ' מדינת ישראל, תק-מח 98(2), 3525 (1998)} קבע בית-המשפט כי לא כל דרך בה מגדיר אדם את עיסוקו באופן סובייקטיבי, חייבת להיות נחזית מראש על-ידי המחוקק וכתובה עלי חוק.

במקרה דנן סבר בית-המשפט כי מלאכת "הרכבת" המתכות בה עוסקים המערערים, כלולה בגדר המילה "עיבודם" שבסעיף-קטן א' לפריט 10.14 לצו {ראה כיום צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013}.

במילון אבן-שושן החדש, מוגדר "עיבוד" כשינוי דבר מה והתקנתו על-ידי פעולה מסויימת בו. היינו, שבמקרה דנן, הרכבתן של המתכות זו עם זו לצורכים מסויימים, משמעותה בהכרח עיבודן של המתכות הנ"ל, ואין נפקא מינה באם עיבודן זה נעשה על-ידי ריתוך, הלחמה או אף חיבורן על-ידי ברגים וכדומה, אלא שאם נעשה עיבודן על-ידי הלחמה או ריתוך - ייתכן כי הרישיון הנדרש הוא למסגריה.

9. ניהול בריכת שחיה בהחזקת קיבוץ
ב- ע"פ (ת"א) 175/98 {שעלבים קבוצת פועלי אגודת ישראל להתיישבות שיתופית נ' מדינת ישראל, תק-מח 99(1), 2411 (1999)} קבע בית-המשפט כי ניהול בריכת שחיה בהחזקת הקיבוץ, במקרה דנן, היא עסק טעון רישוי, מתיישבת עם מטרת חוק רישוי עסקים ותכליתו, איכות נאותה של הסביבה, בטיחות של הנמצאים במקום ובסביבתו, בריאות הציבור, לרבות תנאי תבאורה נאותים, קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה וכן כל הנושאים המוסדרים בתקנות לפי חוק רישוי עסקים, המים, מערכות הסינון והחיטוי, תחזוקה וניקיון, ביטחון מבקרים ועוד.

10. עבודות עפר ואבן - גריסת אבנים
ב- ע"פ 65/75 {מדינת ישראל נ' קיבוץ בית אלפא, פ"מ תשל"ו(א) 273} טענה המאשימה כי העסקים שניהלה הנאשמת הינם ללא רישיון כחוק וכללו, בין היתר, מפעל לגריסת אבנים. בית-משפט קמא זיכה את הנאשמת מן העבירות שיוחסו לה. בית-המשפט של ערעור קיבל את הערעור בקובעו כי היה על הנאשמת לקבל רישיון לגריסת אבנים.

11. מחסן כלי עבודה המכיל גם מכשירים מופעלים בחשמל
ב- ע"פ (ת"א) 1912/91 {מדינת ישראל נ' יעקב גלס בע"מ, פ"מ תשנ"ג(3), 263} נדונה השאלה העוסקת בסיווג הנכון של הפרטים שנמצאו במקום. בית-המשפט דחה את ערעור המדינה בקבעו כי המחסן אינו טעון רישוי ואינו נכנס בהגדרת "מכשירי חשמל".

סעיף 70 לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשל"ג-1973 {ראה כיום צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013} קובע, כי בין יתר העסקים אשר חייבים ברישיון לצורך ניהולם נמצאים גם "מכשירי חשמל, מכשירי אלקטרוניקה, מקום למכירתם או אחסנתם או ליצורם או לעיבודם או לתיקונם".

מדובר על מחסן לכלי עבודה, ושביניהם נמצאו גם פטישים, גרזנים, מספריים המשמשות לעבודה, אתים ומסמרים. בין אלה היו כלים, שהיו מונעים על-ידי חשמל.

בית-משפט קמא הגיע למסקנה כי יש לפרש את הביטוי, בו השתמש המחוקק, דהיינו, "מכשירי חשמל" בלשון בני אדם. בית-משפט של ערעור הסכים עם מה שנאמר בפסק-הדין על-ידי בית-משפט קמא, כי הפריטים אשר נמצאו במקום באותו מחסן כלי עבודה, לפי לשון בני אדם, אינם נכנסים להגדרה של מכשירי חשמל, שלגביהם ניתן ללמוד כי יש צורך במתן רישיון לאחסנתם ולמכירתם.

בית-משפט של ערעור ציין כי לא נראה לו כי ההבחנה היא דווקא בכמות היחסית של כלי העבודה החשמליים, בהתייחס לכלי עבודה האחרים הנמצאים במקום. אולם, ייתכן שבמקרה כגון זה חייבים להתייחס לגודלם, למשקלם ולשימוש שמשתמשים במכשירים חשמליים לעבודות אלה או אחרות.

בית-משפט של ערעור ציין כי לו לא נראה, למשל, שמלגזה וסכין חשמלית חייבות להיסווג לצורך חוק זה באותו סיווג.

12. השכרת חדרים - האם טעון רישוי?
ב- ע"פ (ת"א) 1335/97 {מדינת ישראל נ' עוז עתיד, תק-מח 98(4), 2319 (1998)} הואשמו הנאשמים {שדיונם אוחד} בניהול עסק של השכרת חדרים ללא רישיון על-פי חוק רישוי עסקים.

כאמור, כתב האישום ייחס, לנאשמים ניהול עסק של "השכרת חדרים", שהוא עסק טעון רישוי, לפי פריט 7.1 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 {ראה כיום צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013}.

פריט 7.1 דן ב"אירוח ולינה" ולו ארבעה פריטי-משנה, ששניים מהם מתייחסים להשכרת חדרים. פריט-משנה ב' קובע כי "השכרת חדרים על בסיס יומי או שבועי, כשמספר החדרים עולה על שלושה" ופריט-משנה ד' קובע כי "השכרת חדרים על בסיס חודשי, המלווה במתן שירותים נלווים לשוכרים, כשמספר החדרים המיועדים להשכרה עולה על ארבעה".

בית-משפט קמא זיכה את הנאשמים, לאחר שקבע, כי אין מדובר בעסק כמובנו בחוק רישוי עסקים ולא בשימוש חורג, כמשמעו בחוק התכנון והבניה אלא "במגורים" רגילים.

לעניין האישום בניהול עסק ללא רישיון, ייחס בית-משפט קמא משקל לכך, "שלא הוכח קיומו של רווח ממשי בפועל" לנאשמים, וכי השכרת יחידת המגורים אינה "עסק" מסחרי, כמובנו בחוק רישוי עסקים.

בית-משפט של ערעור דחה את ערעור המדינה וקבע כי לא הובאו כל ראיות בפני בית-משפט קמא לכך, שהמשיבה משכירה את החדרים לפועלים הזרים שלה "על בסיס יומי או שבועי", כאמור בפריט-משנה ב'.

כמו-כן, לא הובאה כל ראיה לכך, שהמשיבה משכירה להם את החדרים על בסיס חודשי, ובמיוחד לא היתה כל ראיה שהשכרה זו, "מלווה במתן שירותים נלווים לשוכרים", כאמור בפריט-משנה ד'.

בית-משפט קמא אף קבע, על-פי עדותו של מי שהיה נאשם 1 {שעדות לא נסתרה}, כי נראה שהדיירים "עצמאיים במגוריהם ולא נתמכים בשירותים כלשהם".

13. מיתקן השטיפה המופעל בידי תנובה במרכז ההפצה - האם הוא עסק טעון רישוי?
ב- רע"פ 4270/03 {מדינת ישראל נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט(3), 673 (2004)} נדונה השאלה האם מיתקן השטיפה המצוי בתוככי מרכז ההפצה של תנובה והמשולב בפעילות ההפצה, יש לראותו כעסק טעון רישוי הנצרך ממילא לרישיון משל עצמו, בנפרד מהרישיון של מרכז ההפצה?

בית-המשפט קבע כי מיתקן השטיפה המופעל בידי תנובה במרכז ההפצה בפתח-תקווה, עסק טעון רישוי הוא לעצמו על-פי חוק רישוי עסקים. בית-המשפט קיבל את הערעור בהרשיעו את תנובה בעבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון מאת הרשות המוסמכת.

14. אחסון - אחסנה
ב- עפ"א (ת"א) 1001/00 {מדינת ישראל נ' טבע הדברים, תק-מח 2001(2), 230 (2001)} קבע בית-המשפט כי קבע כי איחסון בחצרו של בעל עסק מחייב רישיון עסק לאחסנה.

ב- ע"פ (ת"א) 754/97 {מדינת ישראל נ' מנשה מנשה, תק-מח 98(4), 2347 (1998)} קבע בית-המשפט כי פריט 6.1 עוסק באופן ספציפי בעסקים העוסקים באחסנה, אך אין הוראה כללית המחילה עצמה על עסקים אחרים שיש בהם משום אחסנה. עסק שעוסקים בו בעץ כמפורט בפריט 10.16 טעון רישוי ללא קשר לשטחו ולגודלו.

15. ליטוש עץ ומתכות
ב- עפ"א (ת"א) 80294/02 {מדינת ישראל נ' יגאל יהלומי, תק-מח 2005(1) 3001 (2005)} דן בית-המשפט בעניין רישוי עסק לעסק של ליטוש עץ ומתכות ללא רישוי.

בית-המשפט קבע כי לא כל עסק טעון רישוי, אלא רק העסקים המפורטים בתוספת לצו רישוי עסקים. הצווים אשר הוצאו מכוח סעיף 1 לחוק רישוי עסקים, מתייחסים לסוגים שונים של עסקים, אשר בשל אופיים והפעילות המתבצעת בהם, סבר מחוקק-המשנה כי הם טעוני רישוי.

מטעמים אלה, לא די בכך שאיזור משמש ל"תעשיה קלה", בהתאם לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). עדיין יש לבחון כל עסק, האם נכלל הוא בצו, כטעון רישוי. רק עסק כזה חייב לקבל רישיון כדין, ועל רשות הרישוי לבדוק עד כמה הוא עומד בדרישות הספציפיות, שנועדו להגשים את המטרות שסעיף 1 לחוק רישוי עסקים מפרט.

לעניין העיסוק במתכת {מפי כב' השופטת י' שיצר}. צדק בית-משפט קמא משקבע כי השימוש בפריט הסל 10.9 אינו מתאים. אכן אין מקום להשתמש בסעיף הסל, הקובע מפורשות כי הוא חל לגבי: "חומר גלם, מוצר, מכשיר או חלקיו שלא פורטו במקום אחר בתוספת". כאשר בתוספת עצמה ישנה התייחסות קונקרטית בפריט ספציפי ל"מתכת, מוצריה, מוצרים בעלי מרכיב מתכתי וגרוטאות מתכת" {פריט 10.14}, מן הראוי לציין בכתב האישום פריט זה. משלא בחרה המערערת בפריט המתאים, כפי שעולה מכתב האישום עצמו, אכן אין מקום להרשעה על פיו.

אשר לליטוש עץ. בית-משפט סבר כי בית-משפט קמא טעה במסקנתו כי השימוש בפועל "ליטוש" ביחס לעץ "אינו אופייני". הפירוש שיש לתת למונחים שבחוק רישוי עסקים הוא פירוש לפי פשוטם, כלשון בני אדם. סעיף א10.16 מדבר על עץ ועל "עיבודו". בגדר עיבוד עץ כלולות גם פעולות של ליטוש העץ, ושפשופו כדי שלא ישאר גולמי, דוקרני וכדומה. לפיכך, יש טעם לדרוש כי עיסוק כזה יצריך רישיון עסק.

כב' השופט ז' המר הסכים לאמור בחוות-דעתה של כב' השופטת י' שיצר, באשר להיות עסק של ליטוש עץ, טעון רישוי. ברם, חלק על דעתה בעניין העסק של ליטוש מתכת, וקבע לעניין עסק של ליטוש מתכת כי הן פריט 10.9 והן פריט 10.14 מצויים באותה קבוצה. זאת ועוד. מטרות הרישוי של עסק לפי פריט 10.9 זהות לחלוטין, לפי הצו, למטרות הרישוי של עסק לפי פריט 10.14 ו'. העובדה היא, שעסקו של המשיב, לליטוש מתכת, טעון רישוי, בין לפי פריט 10.9 ובין לפי פריט 10.14 ו' - ואין לו רישיון.

כב' השופטת ד' ברלינר, קבעה כי במחלוקת שנפלה בין השופטים לעניין סיווג העסק, היא מצרפת דעתה לדעתו של כב' השופט ז' המר, ומנימוקיו.

לפיכך, הוחלט כי לעניין ליטוש העץ - הוחלט פה-אחד כי הערעור מתקבל ולעניין ליטוש המתכת - הוחלט ברוב-דעות כי הערעור מתקבל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגדרות ופרשנות