צו מניעת פעולות (סעיף 22א לחוק רישוי עסקים)

סעיף 22א לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

"22א. צו מניעת פעולות (תיקונים: התשנ"ח (מס' 2), התשע"א)
נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לניהול עסק או לפתיחתו, או לשימוש במבנים, בחצרים או במקרקעין לצורך ניהול עסק טעון רישוי, בלי שניתן רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בסטיה מרישיון או מהיתר כאמור, רשאי בית-משפט השלום או בית-המשפט לעניינים מקומיים, ליתן צו ולפיו על המנויים בסעיף 14 או על בעל זכות בנכס או מי מטעמם, להימנע מפעולה באותו מקום במבנים, בחצרים או במקרקעין (בחוק זה: "צו מניעת פעולות"); בית-המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות העניין."

ב- צ"א (חד') 14661-06-13 {המצודה סושי וגריל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-של 2013(2), 70497 (2013)} הוגשה בקשה לביטול צו הפסקה מינהלי שהוגשה לפי סעיף 22(א) לחוק רישוי עסקים שהוצא נגדה ביום 06.06.13 בידי רופאת הנפה בלשכת הבריאות הנפתית חדרה אצל המשיבה. הצו הורה על הפסקת הפעילות בעסקה של המבקשת למשך 30 יום. העסק הינו מסעדה ואשר מופעלת על-ידי המבקשת בנמל קיסריה. בית-המשפט קבע:

"ב. עילה למתן הצו
1. הסמכות להוציא צו הפסקה מינהלי מעוגנת בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים, שזו לשונו:
היה לממונה על המחוז, למפקד משטרת המחוז, למפקד כבאות מחוזי, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (להלן: "צו הפסקה מינהלי").
לא הוגש נגד המבקשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים (להלן החוק); מכיוון שכך אף לא התבקש צו הפסקה שיפוטי לפי סעיפים 16 ו- 17 לחוק.
צו
2. בכל הקשור למסגרת הנורמטיבית שבגדרה ניתן ונבחן צו הפסקה מינהלי יפים דברים שנאמרו על-ידי שופט בית-המשפט לעניינים מקומיים ר' חיימוביץ ב- בר"ש (ר"ג) 30291-11-09 זלזניק נ' עיריית רמת גן, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.09) (בפסקות 8-7 וראו גם את ההפניות שם):
כידוע, דרך המלך לטיפול בעברייני רישוי היא הגשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק, ובמקרים המתאימים הגשת בקשה לפי סעיף 17 לחוק להוצאתו של צו שיפוטי להפסקת העיסוק בעסק. הסמכות להוצאתו של צו הפסקה מינהלי היא איפוא חריג, שנועד לעצירה מיידית של עסק הפועל ללא רישיון עוד טרם קיומו של הליך משפטי שעשוי להיות ממושך. הואיל ומדובר בסמכות דרקונית העלולה לפגוע בזכויות היסוד של הפרט ובחופש העיסוק שלו עוד טרם הורשע או אף הועמד לדין יש להשתמש בה בזהירות ורק במקרים דחופים בהם גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי, היינו - מקרים בהם מתעורר צורף דחוף הקשור בחוק רישוי עסקים, למשל: סגירתו של עסק חדש שנפתח ללא רישוי, מניעת מטרד, או חשש לסכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו (...).
צו הפסקה מינהלי נתון לביקורת שיפוטית מכוחו של סעיף 22 לחוק רישוי עסקים, ואף שבית-המשפט אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית ואינו מחליף את שיקול-דעתה, שומה עליו לבחון אם הרשות פעלה בגדרי סמכותה והאם יישמה את כללי המשפט המינהלי בהם היא מצווה, לרבות איסוף מידע רלוונטי ושקילתו, תום-לב, שוויון, סבירות, הימנעות מניגודי עניינים ומאפליה וכיוצ"ב עקרונות יסוד ידועים (...).
3. בענייננו הוצא צו ההפסקה, כאמור בו גופו, מטעמים שבסכנה מיידית לבריאות הציבור. אין בכך כדי לשנות מן המסגרת הנורמטיבית שחלה על הוצאת הצו מחד גיסא ועל הביקורת השיפוטית שלה הוא נתון מאידך גיסא.
ההוראה בחוק המסמיך מחייבת כי במועד חתימת צו ההפסקה, כמו גם במועד הפעלת שיקול-הדעת של הגורם הרלוונטי שעל ידו הוצא הצו, יתקיים יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14 לחוק. בתשתית עובדתית שתקיים מבחן הסתברותי מסוג של 'יסוד סביר להניח' שהמשך פעילותו של העסק יהא כרוך בפגיעה בשלום הציבור אין די. על-מנת לגרום להפסקת פעילות של העסק על-אתר באמצעות צו הפסקה מינהלי נדרש בנוסף כי תהא דחיפות מיוחדת בהפסקת הפעילות שלא באמצעות הגשת כתב אישום ובקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, בדרך הקבועה בסע' 14 ו- 17 לחוק רישוי עסקים. עוד נדרש כי בין המטרה של שמירה על בריאות הציבור לבין הפסקת פעילות העסק בצו מינהלי תתקיים זיקה של סיבתיות, באופן שהצו אכן דרוש ונחוץ להגנה על האינטרס הציבורי.
4. בחינת טענות הצדדים והתיעוד שהוגש מעלים כי אמות-מידה אלה התקיימו עובר למתן צו ההפסקה שנדון כאן. כמה טעמים לכך.
ראשית, אף המבקשת אינה חולקת על-כך שביום 04.06.13, עובר למתן הצו, נערכה ביקורת במסעדה מטעמה של המשיבה. בקשר עם עריכת הביקורת נערך דו"ח ביקורת תברואית נושא תאריך 06.06.13 שצורף לנספחי הבקשה; הדו"ח נערך במעמד רופא וטרינרי מחוזי ד"ר עופר גולדשטיין, רופא וטרינרי רשותי ד"ר מיכאל שרגנהיים והמפקחת גב' מרינה קרקייב. בדו"ח הביקורת צויינו ממצאים שונים המעידים לשיטתה של המשיבה כי תזרים העבודה במטבח המסעדה אינו תקין; בתוך כך צויינו ליקויים במערך הטיפול בבשר, ליקויים בטיפול בחומרי גלם להכנת סושי, ליקוי במערך הטיפול בירקות וליקויים במטבח ובמחסן שאף להם לכאורה השלכה על היגיינה ותברואה (כגון היעדרו של סבון לשטיפת ידיים ליד הכיורים במטבח ושימושו בכלי פלסטיק שאוחסן בהם בשר גולמי לשם אחסון ירקות וסלטים).
אגב עריכת הביקורת נמצאו בשטח המסעדה חומרי גלם מקולקלים או כאלה שתוקפם פג או שאינם מסומנים כנדרש; אלה הושמדו בידי הווטרינר המחוזי שנכח בביקורת. מדו"ח ההשמדה שכותרתו "טופס דיווח צעדי אכיפה בעסקים" עולה לכאורה שהושמדו חומרי גלם בהיקף שאינו זניח: 10.9 ק"ג של בשר בקר, 7.58 ק"ג של כנפי עוף מוכנים, 21 ק"ג של חלקי עוף שונים ו- 6.4 ק"ג של סטייק טונה.
הממצאים הלכאוריים שתועדו ופורטו בדו"ח הביקורת ואשר הצריכו השמדה של חומרי גלם בהיקף לא מבוטל מניחים את התשתית העובדתית הדרושה להוצאת צו הפסקה. הם מקימים יסוד סביר לחשש שמסעדה שהממצאים האמורים אותרו במטבחה ובמקרריה, מי שסועדים בה נתונים לסיכון בריאותי שאותו יש למנוע. לעניין זה אין נפקא מינה שהממצאים לא גובו בבדיקות מעבדה. בדיקות מעבדה, עניינן בוודאות שבממצאים מדעיים. הסמכות להנפיק צו הפסקה מינהלי לא הותנתה בקיומה של תשתית עובדתית מסוג של ודאות, אף לא בקיומה של ודאות קרובה לפגיעה בבריאות הציבור. נוסחת האיזון הגלומה בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים מסתפקת במבחן הסתברותי ברף נמוך יותר. מבחן זה מתקיים בענייננו.
שנית, מי שתואר בדו"ח הביקורת ובצו ההפסקה כבעל העסק, מר עידן ורשבסקי (להלן ורשבסקי), לא נכח במסעדה בעת עריכת הביקורת. בדיון לפני הובהר שבעת הרלוונטית שהה בחו"ל משך תקופה בת כשלושה שבועות ושב ארצה רק בתכוף לאחר מתן הצו. נציג המסעדה בעת עריכת הביקורת, כך לפי התיעוד הנ"ל, היה מר מקס גלייחנוז. לבקשה לא צורף תצהירו. היא נתמכה על-ידי תצהיר בחתימת ורשבסקי בלבד.
בבקשה חלקה המבקשת על ממצאי דו"ח הביקורת ועל הנימוקים שנמנו בצו ההפסקה. כך למשל הטעים ורשבסקי בתצהיר שצורף לבקשה כי הריח הדוחה שתועד בדו"ח הבדיקה היה מרינדה אוריינטלית לעוף (שם, בסע' 37). עוד הדגיש כי כלי המסעדה, לרבות הפלסטיק, שטופים, רחוצים ומחוטאים ויש סבון שמצוי במתקן יעודי (שם, בסעיף 45 ו- 49). בתצהירו לא ביאר ורשבסקי כי הוא עצמו לא נכח במסעדה במועד עריכת הביקורת ואף לא משך כשבועיים ומחצה קודם לעריכתה, באופן שידיעתו בעניינים הללו אינה מכלי ראשון אלא מפי השמועה. ורשבסקי אף לא ביאר על-סמך מה הצהיר את אשר הצהיר בעניינים הללו ולא נימק מדוע לא נתמכה הבקשה בתצהיר של מי שהיה אחראי על תפעול המסעדה בתקופה שקדמה לביקורת, כמו גם במועד עריכת הביקורת עצמה. מדובר בעניינים מהותיים שהיה על המצהיר מטעם המבקשת לפרטם בתצהירו ברחל-בתך-הקטנה. הימנעותו מעשות כן מהווה פגם מהותי שיורד לשורשה של הבקשה. במה דברים אמורים?
צו זמני אינו ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי הדין ועל-יסוד מסכת ראייתית שלמה אלא בהסתמך על ראיות חלקיות ומקוטעות ובטרם התברר הסכסוך לגופו (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799 (1997)). לפיכך יש לערוך איזון זהיר וקפדני בין זכויותיהם הלכאוריות של בעלי הדין בגדרו של שיקול-הדעת המופעל על-ידי בית-המשפט לעת מתן החלטה בבקשה לסעד זמני (עניין מרגליות, שם). ממגבלות הדיון בסעד הזמני נובעת גם חובתם של בעלי הדין, וביתר שאת חובתו של מבקש הסעד, לנהוג בגילוי מלא ולהציג את כל העובדות הניצבות ברקע הבקשה. הספקטרום אשר נפרש לעיני בית-המשפט בשלב זה של הבירור הוא מוגבל ומקוטע מעצם טיבו. במצב דברים זה חשיפה חלקית, ברירנית, של עובדות ונתונים על-ידי מבקש הסעד עלולה לפגוע ביכולתו של בית-המשפט לעשות מלאכתו נאמנה וליתן צו זמני שתואם את המציאות לאשורה ומבטא איזון ראוי ונכון בין האינטרסים הממשיים של הצדדים המתדיינים. ברוח זו נקבע כי "(...)מי שפונה לבית-המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית-המשפט" (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4), 433, 441 (2001)).
המבקשת לא נהגה לפי אמת-מידה זו. למקרא תצהיר ורשבסקי שניתן לתמיכת הבקשה נוצר הרושם כי מלוא העובדות על אודות מצב המסעדה עובר להוצאת צו ההפסקה, לא כל שכן בעת עריכת הביקורת שהולידה את הצו, ידועות לו מידיעתו האישית. ולא היא; לפחות בשבועיים שקדמו לעריכת הביקורת, כמו גם בעת עריכתה, לא נמצא ורשבסקי בעסק. במצב דברים זה נדרש לתמיכת הבקשה, למצער, תצהיר נוסף של מי שהיה אמון על העניינים שנמנו בצו ובדו"ח הביקורת במועד עריכתה ובתקופה שבסמוך קודם לכן. תצהיר כזה לא ניתן. כאמור, ורשבסקי הסתיר מתצהירו את דבר היעדרו מהמסעדה ומהארץ בעת הרלוונטית. מדובר בעובדה מהותית שהשמטתה, כמוה כהטעיית בית-המשפט. כאשר מדובר בתצהיר שניתן לשם תמיכת בקשה שהוגשה למתן מתן סעד במעמד צד אחד הדברים חמורים ויש ליתן להם את מלוא המשמעות.
נובע מכך שבעוד שהמשיבה הצביעה על תשתית ראייתית לכאורית אשר מקיימת את אמות-המידה שנקבעו בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים לא צרפה המבקשת תצהיר מספק לשם תמיכת טענותיה העובדתיות נגד מתן הצו והעילה שביסודו.
5. מן הטעמים שנמנו בצו ההפסקה וממצאי דו"ח הביקורת שעל-יסודו ניתן הצו עולה כי הצו נחוץ לשם הגנה על בריאות הציבור, קרי, לתכלית שלשמה הוקנתה הסמכות המעוגנת בסעיף 20 לחוק רישוי העסקים. קיים קשר סיבתי בין הוצאת הצו לבין האינטרס של הגנה על שלום הציבור ובריאותו. נוכח ממצאי דו"ח הבדיקה מחד גיסא, והיעדרו של בעל העסק לא רק מן המסעדה עצמה אלא מישראל במועד שבו נערכה הביקורת מאידך גיסא, התקיימו טעמים שהצדיקו את פעולת הרשות באפיק המינהלי הקבוע בסעיף 20 לחוק - חלף האפיק השיפוטי שהותווה בסע' 14 ו- 17 בחוק. ודוק: כאמור לעיל הסתיר ורשבסקי בתצהירו את דבר היעדרו מהמסעדה בזמן עריכת הביקורת שבעקבותיה הוצא הצו, כמו גם בתקופה הסמוכה שקדמה לביקורת. ממילא לא ביאר ורשבסקי בתצהירו אם בהיעדרו היה בנמצא בר סמכא אחר מטעם העסק שעמו ניתן היה לבוא בדברים בקשר עם ממצאי דו"ח הביקורת. אין למצוא פגם בכך שהביקורת נערכה ביום 04.06.13 ואילו הצו הוצא ביום 06.06.13. מדובר במסגרת זמנים סבירה. ודאי שאין בה כדי להצדיק את ביטול הצו או לאיין את הטעמים שביסוד הוצאתו. אני קובעת איפוא שבמועד הוצאתו ניתן הצו על-סמך תשתית עובדתית מספקת שהצדיקה את הוצאתו על-פי המתווה הקבוע בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים.
6. תימוכין עקיפים לכך ניתן למצוא בנהלי עבודה נושאי תאריך 10.06.13 שהוכנו לעסק, על-פי טענת המבקשת, בידי טכנולוג מזון מטעמה בעקבות מתן צו ההפסקה ודו"ח הביקורת. ראשית, נהלי עבודה אלה הוצאו במועד שהיה מאוחר לביקורת, למתן צו ההפסקה ולשימוע שנערך לנציגי העסק אצל המשיבה ביום 09.06.13. לא מצאתי בתצהיר ורשבסקי ביטוי לכך שגם קודם למועד הביקורת פעלה המסעדה על-פי נהלי עבודה סדורים שיש בהם כדי למנוע ליקויים מן הסוג שנמנו בדו"ח הביקורת ובצו ההפסקה. שנית, צודקת המשיבה בטענתה כי לכאורה מדובר בנהלים שהוצאו בחופזה ושאינם מעניקים מענה מספיק לליקויים הללו. כך למשל בתזרים שנסב על הכנת מנת דג נזכרה פעולה של "קבלת כנפיים חתוכות קפואות" שאין לה רלוונטיות לנושא הנדון באותו תזרים. יש בכך משום ראיה לכך שאף עתה, לאחר מתן הצו, אין העסק ערוך לניהול המסעדה באופן שליקויים המסכנים את בריאות הציבור לא ישנו בו.
7. הרשות המוסמכת רשאית, בהתקיים התנאים לכך, להוציא צו הפסקה למשך תקופה בת 30 יום (סעיף 21 לחוק). לתקופה זו הוצא הצו שלפני. דא עקא, בטיעונו לפני ביאר בא-כוח המשיבה, במענה לשאלת בית-המשפט, כי די בפרק זמן של שבוע ימים שבמהלכו יהיה העסק סגור על-מנת להטמיע נהלים שימנעו הישנותם של ליקויים דומים בעתיד (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 6-1).
עמדה זו מקובלת עלי. בה בשעה אינני מקבלת את גישת המבקשת לפיה על-מנת להטמיע נהלי עבודה עליה "להתאמן" על ציבור הסועדים תוך כדי הפנמתם במסעדה ובקרב עובדיה. קיומם של נהלי עבודה שיבטיחו שמירה על בטחון הציבור הם תנאי לפתיחת שעריו של עסק מסוגה של המסעדה לציבור הרחב. אם נפתח העסק, ותוך כדי פעולתו נמצא שהוא מתפקד בצורה שעלולה לסכן את בריאות הציבור, יש לוודא שהסיכון יוסר בטרם יותר לו לשוב ולפעול. בסגירת העסק לפרק זמן של כשבוע ימים יהא כדי להשיג את המטרות הלגיטימיות שלשמן הוקנתה הסמכות הקבועה בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים ושלמענה הוצא צו ההפסקה תוך שהפגיעה בעסק, בזכות בעליו לקניין ולחופש העיסוק ובמוניטין של המסעדה היא המצומצמת ביותר בנסיבות העניין - ועל-כן גם מידתית וסבירה. פעמים רבות נדרשת ביקורת שיפוטית על צו הפסקה מינהלי על-מנת שיהא תואם, במשכו, את הצורך להשיג את מטרת הצו מבלי שהדבר יהא כרוך בפגיעה לא מידתית בעסק הנדון. כך גם בענייננו.
ג. שימוע
על חשיבותה של הזכות לשימוע אין חולק. "(...) נוכח משמעותו הפוגענית של הצו המינהלי, מזה, ובשים-לב ליסודיותה של זכות הטיעון במשפט הישראלי, מזה, קמה לרשות המינהלית חובה לקיים שימוע בטרם הוצאת הצו, וזאת למעט חריגים בהם קיימת דחיפות בהוצאת הצו" (ראו עניין זלזניק, פסקה 8 וההפניות שם). אין חולק על-כך ששימוע אצל המשיבה נערך לנציגי המבקשת ביום 09.06.13, רק לאחר שהוצא הצו. בנסיבותיו של מקרה זה שלפני אין בכך כדי לפגוע בתוקפו של הצו או לאיינו. שני טעמים לכך.
ראשית, במועד עריכת הביקורת, 04.06.13, העלתה הביקורת שהתקיימה במסעדה ממצאים כבדי משקל שהצדיקו את מתן הצו על-אתר. ורשבסקי, מי שלצרכי הדיון לפני הציג עצמו כבעל העסק ומי שמוסמך להצהיר מטעמו בעניינים שעליהם נסב ההליך, לא נמצא אותה עת לא במסעדה ואף לא בישראל; הוא שב ארצה רק ביום 06.06.13, אחר שהיה הצו בר-פועל. כאמור, ורשבסקי בחר להסתיר את עובדת היעדרו מן המסעדה ומישראל בעת עריכת הביקורת ומתן הצו אף שהיה עליו לבארה ברחל-בתך-הקטנה. מכיוון שכך אף לא היפנה בתצהירו לגורם מוסמך אחר שאותו היה ביכולתה של המשיבה לזמן לשימוע בתקופת הביניים שבין עריכת הביקורת ביום 04.06.13 לבין מתן הצו ביום 06.06.13. מדובר בחסר שפועל נגד המבקשת ומשליך על טיעוניה בסוגיית השימוע. בנסיבות אלה היתה המשיבה רשאית לפעול ללא דיחוי לשם הגנה על בריאות הציבור ולדחות את השימוע לפרק זמן בן ימים אחדים; מועד לקיום השימוע ביום 09.06.13 נקבע בגוף צו ההפסקה. שנית, הלכה למעשה לא נפגעה כל זכות של המבקשת בשל קביעת מועד לשימוע לאחר הוצאת הצו. נוכח החלטתי מיום 07.06.13 שניתנה לבקשת המבקשת ובמעמד צד אחד בלבד הושעה הצו עד לדיון במעמד הצדדים. לדחיית מועד השימוע עד לאחר מתן הצו לא נודעה איפוא משמעות מעשית כלשהי מבחינת זכויות המבקשת או מבחינת פעילותה של המסעדה.
אין בטענות המבקשת בסוגיית השימוע כדי לפגוע איפוא בתוקפו של הצו.
ד. סמכות עניינית
אין ממש בטענת המבקשת לפיה לא היה בסמכותה של רופאת הנפה, ד"ר אירנה וולוביק, לחתום על צו ההפסקה, באופן שחתימתה עליו נעשתה בחוסר סמכות שפוגם בתוקפו.
צודקת המשיבה בטענה כי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים יוצר זיקה בין הסדריו של חוק זה לבין הגדרת "רופא מחוזי" בפקודת בריאות העם. בפקודת בריאות העם הוגדר רופא מחוזי כ"רופא ממשלתי ששר הבריאות הפקידו על לשכת בריאות מחוזית או נפתית". הגדרה זו מתקיימת בחותמת צו ההפסקה שנדון כאן. סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, כמוהו כסעיפים 16 ו-17 לחוק, נלווה להוראה שבסעיף 14 ומקים הסדרים משלים לה. הפניית סעיף 14 להגדרת "רופא מחוזי" בפקודת בריאות העם עומדת בעינה, מבחינה פרשנית, גם בהתייחס להוראת סעיף 20. תוצאה זו אינה נפגעת בשל כך שאין מדובר בהגדרה שהוחלה על כל דברי החקיקה כולם באמצעות הכללתה בפקודת הפרשנות.
אפילו סברתי כי הצו נחתם על-ידי מי שאינו מוסמך לכך - וכאמור לא כך קבעתי - אין הדבר גורר בהכרח בטלות של הצו שעושה אותו כאין וכאפס. לא כל חריגה של רשות מינהלית מגדרי סמכותה גורמת בהכרח לאיון מלא ומוחלט של מעשה המנהל. תורת הבטלות היחסית, שהיא המקובלת היום במשפטנו, מחייבת בדיקה של טיב הפגם שנפל בהחלטה המינהלית מצד אחד והתוצאה שתיגרם על-ידי ביטול ההחלטה המינהלית מצד שני (לדיון בתורת הבטלות היחסית בהקשר של צו הפסקה מינהלי ראו ב"ש (בית-שאן) 719/03 בן סימון נ' עיריית עפולה, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.10.03), פסקות 15 עד 17). עוצמתם של ממצאי דו"ח הביקורת שבעטיים ניתן הצו מזה והפורמליות שבטענת חוסר הסמכות שהעלתה המבקשת מזה היו מוליכים לתוצאה כי מדובר לכל היותר בליקוי בעל משמעות מינורית שאינו גורם לבטלות צו ההפסקה מעיקרו - כל זאת אילו נמצא כי אכן הוצא הצו בחוסר סמכות.
ה. אכיפה ברירנית
לטענת המבקשת בדבר אכיפה ברירנית לא הונחה תשתית עובדתית מספקת ועל-כן אין צורך להידרש אליה.
ו. סיכומם-של-דברים
על-יסוד האמור לעיל אני מבטלת את החלטתי מיום 07.06.13 שהורתה על עיכוב ביצועו של צו ההפסקה, במובן זה שעיכוב הצו יהא זמני בלבד והצו יעמוד על מכונו.
צו ההפסקה המינהלי יכנס לתוקפו ביום א' 16.06.13 בשעה 17:00 ויעמוד בתוקף עד יום 24.06.13 בשעה 08:00. במהלך תקופה זו תעשה המבקשת את כל הדרוש על-פי דין על-מנת להסיר את הליקויים שבעטיים ניתן הצו ולמנוע את הישנותם בעתיד.
שעת תחילת תוקפו של צו ההפסקה המינהלי נקבעה על-מנת ליתן למבקשת שהות לפנות לערכאת הערעור, כמבוקש על-ידי בא-כוחה במעמד הדיון."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו מניעת פעולות (סעיף 22א לחוק רישוי עסקים)