הגשת תובענה ייצוגית

סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 קובע כדלקמן:

"3. הגשת תובענה ייצוגית
(א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על-אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על-ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי-הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף-קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2) 9 ו- 21, "רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים.
(ב) הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית-המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה."

מנוסחו של סעיף 3(א) לחוק הנ"ל עולה כי בחוק לא אומץ מודל כללי, לפיו ניתן לבקש לאשר תובענה ייצוגית בכל סוגי התביעות, אלא אומץ מודל הדרגתי, המאפשר להגיש תובענות ייצוגיות ברשימה סגורה של סוגי תביעות, אשר מחוקק המשנה הוסמך להרחיבה. מעבר ל"תנאי הסף", הקבועים בסעיף זה, חייב המבקש לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית לשכנע את בית-המשפט, כי נתקיימו בו כל התנאים המוקדמים המפורטים בסעיפים 4 ו- 8 לחוק התובענות הייצוגיות, וביניהם, קיומה של עילת תביעה אישית המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים בקבוצה, אפשרות סבירה שהשאלות תוכרענה לטובת הקבוצה, היותה של התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, קיומו של יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייצוג וינוהל בדרך הולמת ובתום-לב[42].

אולם, בטרם נגיע לבחינת התקיימותם של התנאים כאמור בסעיפים 4 ו- 8 לחוק התובענות, על המבקש לעבור את המשוכה הראשונה ולהראות כי התובענה שהגיש נמנית על סוגי העניינים שניתן להגיש בהם תובענה ייצוגית. ובמילים אחרות, על המבקש להראות כי מדובר בתובענה אשר נמנית על אחד מסוגי התביעות המפורטים בתוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות, או שהתביעה סובבת על עניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית.

התוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות מפרטת 11 סוגי תביעות, שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תובענה ייצוגית:

"תוספת שניה
(סעיף 3(א) – תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית)
(תיקון: תשס"ז)
1. תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
2. תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לעניין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
3. תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
4. תביעה בעילה לפי חוק ההגבלים העסקיים.
5. תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה; לעניין זה:
"זיקה" – בעלות, החזקה, רכישה או מכירה;
"יחידה" – כמשמעותה בחוק השקעות משותפות בנאמנות;
"נייר ערך" – כהגדרתו בחוק החברות וכן ניירות ערך כהגדרתם בסעיף 52 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.
6. תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לעניין זה, "גורם המפגע", "מפגע סביבתי" – כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים.
7. תביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000.
8. (1) תביעה בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
(2) תביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.
9. (1) תביעה בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
(2) תביעה בעילה לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כהגדרתן בסעיף 19א לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
(3) תביעה בעילה לפי הוראות חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה-2005.
10. (1) תביעה בעילה אשר לבית-דין איזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו- 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
(2) תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו- 3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, או לפי חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(3) בפרט זה:
"תביעה" – למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי;
"הסכם קיבוצי" – הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב.
11. תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 23652/04[43] טענו המבקשים כי יש בידם לבסס תביעה ייצוגית נגד המינהל תוך שהינם מתבססים על סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, ותוך הפניה לתוספת השניה לחוק, אשר קובע רשימה סגורה של תביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

מנגד, המינהל טוען, כי משלא תוקנו כתב התביעה ובקשת האישור לאחר חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, הרי שהוראות סעיף 3(א) לחוק התובענות הייצוגיות וסעיף 1 לתוספת השניה לחוק, כלל לא חלות בעניינם של המבקשים.

נפסק מפי כב' השופטת ענת ברון:

"... למעשה מכוון המינהל לכך שמלבד לעילות הקבועות בחוק ההגבלים העסקיים (ניצול לרעה של מונופולין) ובחוק הגנת הצרכן (הטעיה וניצול מצוקת הצרכן), המבקשים אינם רשאים להגיש את בקשת האישור מכוח "כל עילה שבדין" – ובכלל זה הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט ומניעות מחמת מעשה בית-דין, כטענת המבקשים – אף אם ייקבע על-ידי בית-המשפט כי הצדדים הם בגדר "עוסק" ו- "צרכן" כהגדרתם בחוק הגנת הצרכן.
אומר מייד כי אין בידי לקבל טענה זו. המבקשים אינם טוענים לקיומן של עילות תביעה חדשות נגד המינהל עקב חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות. טענותיהם בדבר הפרת החוזה, עשיית עושר ולא במשפט ומניעות מחמת מעשה בית-דין פורטו על ידם עוד בכתב התביעה ובבקשה לאישור, וכן נטען על ידם כבר בשלב הגשת כתבי בי-דין אלה כי המינהל הוא בגדר "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. עם כניסתו לתוקף ביטל החוק את ההסדרים שהיו קיימים בחוקים השונים ביחס להגשת תובענה ייצוגית (ראו סעיפים 32-43 לחוק) תוך קביעה מפורשת שהוראותיו יחולו גם על תובענות שהיו תלויות ועומדות בפני בית-המשפט, ופירוט רשימה סגורה של עילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית. משהעילות שצויינו על-ידי המבקשים בכתב התביעה ובבקשת האישור הן בגדר העילות שניתן על-פי חוק תובענות ייצוגיות להגיש בגינן בקשה לאישור תובענה כייצוגית – אזי לא היה כל צורך בתיקון כתבי הטענות לאחר חקיקתו ..."
ב- בש"א (חי') 1150/07[44] עסקינן בשאלה האם המקרה דנן, "נופל" תחת חסותם של סעיפים 1 ו- 11 לתוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות.

במקרה הנדון, נדונה בקשה לאשר תובענה יצוגית על-פי סעיף 3 לחוק תובענות יצוגיות, התשס"ו-2006. התובענה היא של אסיר ומופנית כנגד מדינת ישראל, המשרד לביטחון פנים וכנגד שירות בתי הסוהר. באותו מקרה, המבקש, שהוא אסיר, טוען כי השב"ס מפעיל במתקני הכליאה חנויות מכר, קנטינות, ומוכר בהן לאסירים ולעצורים מוצרים שונים.

לטענתו של המבקש, המחירים שבקנטינות גבוהים מהמחירים הנהוגים עבור אותם מוצרים בחנויות שמחוץ לכותלי בית הסוהר. על-פי תחשיב שערך יש להעמיד את התובענה הייצוגית על סכום של 231 מליון ש"ח.

באשר לסעיף 1 לתוספת השניה קובע כב' השופט ר' שפירא:

"3. החלת הוראות סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות ותנאי הסף להכרה בתובענה כייצוגית:
סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 קובע כדלקמן:
'לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על-אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על-ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי-הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי;...'
לטענת התובע תביעתו נופלת תחת הוראות סעיף 1 לתוספת השניה לחוק בהיותה 'תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.' ולחילופין תובענה בהתאם להוראות סעיף 11 לתוספת השניה שעניינו ב'תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר'.
תחולת הוראות סעיף 1 לתוספת השניה
סעיף 1 לתוספת השניה דן ב'תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.' בהתאם, השאלה היא האם ניתן להגדיר את המחלוקת שבין הצדדים כמערכת יחסים שבין "עוסק" ו"לקוח". סבור אני כי התשובה לשאלה זו שלילית.
יחסי שב"ס – אסיר אינם בגדר של יחסי "עוסק" ו"לקוח". שב"ס הוא רשות שילטונית ואחראי על אכיפת פסקי-דין שגזרו על נאשמים ואחרים עונשי מאסר או החלטות שהורו על מעצר. במסגרת פעילותו השילטונית לפקח על תנאי המחייה של הכלואים וכדי להקל על תנאי המחיה בכלא, לרווחת האסירים, מאפשר הוא את הקמתן של קנטינות המופעלות על-ידי הזכיין, חברת ד.ד.ש הנ"ל, למכירת מוצרים לאסירים. בפעילותו זו אין שב"ס הופך להיות "עוסק", זאת גם אם חלק מרווחי אותן קנטינות מועבר לקופת שב"ס ומשמש, בין היתר, לרכישת ציוד למתקני הכליאה..."
באשר לסעיף 11 לתוספת השניה קובע כב' השופט ר' שפירא:

"ב. תחולת הוראות סעיף 11 לתוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות:
סעיף 11 לתוספת השניה חל על:
'תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.'
...
נראה כי הפרשנות אותה מציע בא-כוח העותר אינה מתיישבת עם הוראות החוק. תביעתו של המבקש/תובע הינה להשבה ולפיצויים וזאת, לטענתו, עקב קביעת מחירים מופקעים בקנטינות. על כך אין חולק. ואולם תביעה זו אינה להשבת סכומים שגבתה הרשות, דהינו שב"ס, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר. קניה בקנטינה הינה זכות וטובת הנאה. בכל מקרה אין היא בגדר מס, אגרה או תשלום חובה מכל סוג שהוא. הביטוי שבסעיף 5(ב)(2) לעיל מתייחס לתביעות פיצויים או השבה, ככל שהן נכנסות תחת אחד מסעיפי התוספת השניה לחוק התובענות הייצוגיות, כגון תביעת השבה או פיצויים מכוח סעיף 1 לתוספת השניה (שכאמור אינו חל במקרה שבפנינו). אין בה כדי להרחיב את פרשנות סעיף 11 לתוספת השניה.
אשר-על-כן אני קובע כי להוראות סעיף 11 לתוספת השניה שבחוק אין תחולה על התביעה שבפני."
ב- עב' (ת"א-יפו) 1155/02[45] נדונה בקשה לאשר תביעה שהגישו המבקשים כנגד הנתבעת כתובענה ייצוגית.

התובעים, הם חברי ועובדי הנתבעת, אשר הינה אגודה שיתופית העוסקת במתן שירותי תחבורה והסעה, המועסקים בה ואשר נפגעו, במהלך תקופת העסקתם במשיבה, בתאונות עבודה, בגינן היו זכאים לתשלום דמי פגיעה בעבודה. המשיבה הוסמכה לשלם לחבריה ולעובדיה דמי פגיעה בשם המוסד לביטוח לאומי, בהתאם להוראת תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954.

המבקשים טוענים כי התשלומים ששולמו להם על-ידי המשיבה היו נמוכים מדמי הפגיעה שנתקבלו בגינם אצל המשיבה מאת המוסד לביטוח לאומי, ועל-כן הינם זכאים לתשלום ההפרש. המבקשים מעריכים את סכום התביעה בסך של 7 מליון ש"ח.

המבקשים סומכים ידם על סעיף 3(א) לחוק, יחד עם סעיף 10(1) לתוספת השניה, בהיות התביעה מצויה, לטענתם, בסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. זאת, מכוח הוראת סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי הקובעת כי לצורך חוק זה יש לראות את יחסי העבודה בין אגודה שיתופית לבין חבריה כיחסי עובד-מעביד.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם כי אינה עומדת בקריטריונים ובתנאים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות. בנוסף, טענה המשיבה כי סעיף 3(א) לחוק התובענות קובע רשימה סגורה וממצה של העילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית בבית-הדין האיזורי לעבודה. מאחר ותובענת המשיבים נשענת, רובה ככולה, על עילות שונות מכוח חוק הביטוח הלאומי, אין לבית-הדין סמכות לאשר את הגשתה כתובענה ייצוגית.

בדחותו את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית קובע בית-הדין האיזורי לעבודה כדלקמן:

"8. לאחר שעיינו בבקשה ובנספחיה, בראיות שהונחו לפנינו ובטענות הצדדים שהועלו בכתבי טענותיהם, הגענו למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, להלן נימוקינו ...
עם כניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקף, עלינו לבחון את הבקשה דנן לאור האמור בו, ולאור התנאים הנקובים בו לגבי הגשת תובענה ייצוגית. ראש וראשונה למשוכות שמציב החוק לפני התובע המבקש להכיר בתובענתו כייצוגית הוא כי התובענה נמנית על אחד מסוגי התביעות המפורטים בתוספת השניה לחוק, או שהתביעה סובבת על עניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית (סעיף 3(א) לחוק).
התוספת השניה לחוק מפרטת אחד-עשר סוגי תביעות, שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תובענה ייצוגית. וכך קובע סעיף 10 לתוספת השניה, הרלבנטי לענייננו:
'תביעה בעילה אשר לבית-דין איזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1)(1א) או (3) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו- 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.'
מעבר לתנאי הסף, הקבועים בסעיף 3(א) לחוק, על המבקש לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית לשכנע את בית-המשפט, כי נתקיימו בו כל התנאים המוקדמים המפורטים בסעיפים 4 ו- 8 לחוק, וביניהם: קיומה של עילת תביעה אישית המעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל החברים בקבוצה, אפשרות סבירה שהשאלות תוכרענה לטובת הקבוצה, היותה של התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, קיומו של יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום-לב.
בסיכומיהם טוענים המבקשים, כאמור לעיל, כי התביעה שהגישו נופלת בגדרי סעיף 10(1) לעיל, שכן מדובר בעילה אשר לבית-הדין איזורי הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה הקובע כי לבית-הדין האיזורי תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד. לשיטת המבקשים, תביעתם מעוגנת ביחסי עובד מעביד בין המבקשים – חברי ועובדי אגד – לבין אגד וזאת מכוח הוראת סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי הקובעת כי לעניין זכויות לפי חוק ביטוח לאומי, רואים את יחסי העבודה בין אגודה שיתופית לחבריה כיחסי עובד מעביד, והן לאור פסיקת בית-הדין ב- דנג"ץ 4601/95 סרוסי חי יוסף נ' בית-הדין הארצי לעבודה, עבודה עליון נד 928 ...
אכן, שאלה נכבדה היא האם יש מקום לראות בחבר אגודה שיתופית כ"עובד" לצורך חוק תובענות ייצוגיות, בתביעה שהגיש כנגד האגודה הנוגעת לזכויותיו מכוח חוק הביטוח הלאומי. ואולם, בנסיבות המקרה שבפנינו, אין היא צריכה להכרעה כאן, שכן לטעמנו אין תביעת המבקשים ראויה לידון במסגרת תובענה ייצוגית מהטעם כי לא מתקיימים בה התנאים הקבועים בסעיף 4(א)(1) וסעיף 8 לחוק. לא מצאנו כי תובענתם של המבקשים מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה הנטענת וכי תובענה ייצוגית היא אכן הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, ונבאר טעמינו.
כאשר אנו דנים בתובענה ייצוגית וכוללים בה גם מספר רב של תובעים אנונימיים, עלינו לבחון האם קיימת זהות לגבי המערכת העובדתית היוצרת את עילתם ושאין כל שוני מהותי ביניהם. עלינו לבחון האם יש לנו "עניין זהה" לכל המעוניינים בתביעה שלפנינו, בין היתר, במובן העובדות היוצרות את העילה.
כאמור טוענים המבקשים כי אגד לא שילמה לכל אחד מהם ולעובדי וחברי אגד האחרים את מלוא דמי הפגיעה שהגיעו להם על-פי חוק ביטוח לאומי, על-אף שהמוסד לביטוח לאומי שילם לאגד את מלוא דמי הפגיעה שהגיעו לכל אחד ואחד מן המבקשים על-פי חוק, כמו גם לאחרים. על-כן, הם ויתר עובדי וחברי אגד, זכאים להפרש הכספים שלא שולמו להם. לשם כך, מבקשים המבקשים, בכתבי טענותיהם, להצביע על הבדלים בין דו"חות המוסד לביטוח לאומי ובין תלושי שכרם.
על-מנת להכריע בשאלת זכאותם של חברי הקבוצה הנטענת יש ליתן את הדעת על כך כי קבוצת המעוניינים הנטענת, אשר כוללת בחובה הן את חברי אגד והן את עובדיה השכירים, איננה קבוצה הומוגנית אלא נחלקת לתתי קבוצות, שעל פני הדברים, עילות התביעה של חבריהן, העובדות הנוגעות להם, הסעדים הנתבעים על ידיהם, כמו גם האינטרסים שלהם אינם זהים. אין חולק כי עובדי וחברי אגד נבדלים זה מזה במעמדם, תנאי העסקתם, ובהוראות ההסכמיות החלות על מערכת היחסים ביניהם לבין המשיבה, כך בעוד שבמערכת היחסים בין המשיבה לעובדיה חלים הסכמים קיבוציים שונים, חלים על חבריה הוראות התקנון הסוציאלי. השונות הבסיסית הקיימת בין עובדי וחברי המשיבה משפיעה ישירות על עילת התביעה והסעדים הנתבעים מכוחה (ראה לעניין זה בר"ע 1310/00 אמיר חרמוני – התעשיה האווירית לישראל בע"מ, עבודה ארצי לג(28) 26).
זאת עוד. על-מנת שבית-הדין יוכל להכריע בשאלה האם עובדי וחברי המשיבה קיבלו את מלוא דמי הפגיעה המגיעים להם על-פי חוק, והאם קיימת להם כל עילה כלפי המשיבה, עליו לבדוק באופן פרטני לגבי כל חבר וחבר הקבוצה לא רק האם מדובר בעובד אגד או חבר אגד, אלא, בין היתר, את תקופת הפגיעה; משך תקופת ההיעדרות, גובה הסכום שהתקבל אצל המשיבה עבור אותו חבר מהמוסד לביטוח לאומי; דמי הפגיעה שקיבל החבר בפועל מאגד במשך תקופת ההיעדרות; מהו הפער הקיים, אם בכלל, בין תשלומי המשיבה בתקופת ההיעדרות, לבין תשלומי המוסד לביטוח לאומי בגין העובד ועוד.
בנוסף, מאחר והעילה המרכזית לבקשה הינה הטענה כי קיימים פערים בין הסכומים אשר הועברו למשיבה מהמוסד לביטוח לאומי לבין הסכומים אותם שילמה המשיבה למבקשים בפועל, יוצא כי עיקר הדיון בענייננו הוא הסעד הכספי של כל אחד מיחידי הקבוצה והחישוב הפרטני לגביו. על-כן, אין כל טעם או יתרון בעריכת חישובים אלה במסגרת תובענה ייצוגית, ודיון כזה לא ראוי לו שייערך במסגרת הליך אחד, שיהיה מסורבל, ממושך, מייגע ולא יעיל (בש"א 3508/00 הילה וינטרוב נ' שר הבריאות, עבודה איזורי יד 944).
כמו-כן, הסעד הכספי הנתבע הן על-ידי המבקשים והן על-ידי חברי הקבוצה הנטענת אינו זהה בשיעורו ומשתנה מתובע לתובע. המדובר בסעד כספי אינדיבידואלי, אשר יש לכמתו ולחשבו על בסיס שונה ובהתאם לקריטריונים אישיים של כל תובע. לעניין זה כבר נפסק בשורה ארוכה של פסקי-דין כי כאשר כל אחד מהתובעים זכאי לסכום אחר, המחייב דיון נפרד בעניינו על-פי הנסיבות האישיות, לא תאושר תובענה ייצוגית (ראה דב"ע 208/98-9 ילנה טיטוב נ' לאון פלסט תעשיות פלסטיקה בע"מ, עבודה ארצי לא(1) 321).
מכל האמור לעיל יוצא כי בדיקת הזכאות לסעד כספי של חברי הקבוצה הנטענת היא אינדיבידואלית ולא קיבוצית אשר מחייבת, בהכרח, התייחסות נפרדת לכל תביעה ותביעה לגופה. על-מנת שבית-הדין יוכל להכריע בתביעותיהם של חברי הקבוצה הנטענת יהא עליו לערוך בירור עובדתי ולהידרש לבדיקה פרטנית בדבר זכאותו של כל חבר וחבר בקבוצה לסעד כספי, אם בכלל. וזאת, על יסוד משתנים אינדיבידואליים המתייחסים אליו באופן אישי, והנובעים, בין היתר, ממערכת נתונים ונסיבות ספציפיות שונה העומדת בבסיס תביעתו (ע"ע 1210/02 אמיר ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פדע לח 115).
לטעמנו אין מקום לאשר את התובענה כייצוגית, גם מהטעם של גובה סכומי התביעה. בית-המשפט העליון, כמו גם בית-הדין הארצי לעבודה, הכירו בשאלה של סכומי התביעה כשאלה בעלת משקל בסוגיית התובענה הייצוגית. כך נאמר, במספר פסקי-דין, כי תביעה ייצוגית נועדה לתובעים רבים שכל אחד מהם תובע סכום נמוך, שאזי לא כדאי לכל מעוניין להגיש תביעה נפרדת (בר"ע 1310/00 אמיר חרמוני נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ, עבודה ארצי לג(28) 26).
עיון בבקשת המבקשים מעלה כי גובה הסכומים הנטענים על ידיהם בגין הפרשי דמי הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי נעים בין 9,536 ש"ח ל- 31,418 ש"ח לתובע ואף יותר (ראה לעניין זה עדותו של התובע 1 בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.4.06). על-כן, אין המדובר במקרה בו סכום התביעה של כל אחד מהמעוניינים הינו זעום או כי עלויות ניהול התביעה בגינו עולות באופן משמעותי על סכום הזכיה, כך, שאין הצדקה להגשת תביעה נפרדת על-ידי כל אחד מהם ורק תביעה משותפת מצדיקה ניהול המשפט. בנוסף, לאור גובה סכומי התביעה, סבורים אנו כי יש לאפשר למשיבה להתגונן מפני כל תביעה שתוגש נגדה, תוך העלאת עובדות הרלבנטיות לכל תביעה בנפרד.
בשולי הדברים נוסיף כי מקובלת עלינו עמדת המשיבה לפיה מאחר וקבוצת המעוניינים כוללת את חברי ועובדי אגד אשר נמצאו על-ידי המוסד לביטוח לאומי זכאים לתשלום דמי פגיעה, הרי מדובר בקבוצה מוגדרת וידועה שניתן לאתרה באמצעות הרישומים הקיימים אצל המשיבה (ראה עדותם של המבקשים בתצהירי עדותם הראשית וכן עדותה של הגב' מאשה רובנוב בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 20.4.06). כבר נקבע כי כאשר הקבוצה הנטענת היא קבוצה מוגדרת וידועה של אנשים ששמותיהם מתועדים ורשומים אצל המשיבה הנתבעת וניתן לאתרם, אין להגיש תביעת ייצוג מכוחה, אפילו מספר התובעים הפוטנציאליים הינו רב (בש"א 5320/01 אריק קיטאי נ' אלון מתכת בע"מ, עבודה איזורי יב 977). גם מטעם זה אין לדעתנו מקום לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית.
סיכומו של דבר – אנו סבורים כי בשל אופייה של התביעה הנדונה, זהות הקבוצה המעוניינת והסעדים הנתבעים, המקרה הנדון אינו מקרה המתאים לידון במסגרת תובענה ייצוגית ...
סוף דבר
התוצאה היא כי הבקשה לניהולה של תביעת המבקשים נגד המשיבה כתביעה ייצוגית נדחית."

[42] דברי בית-המשפט ב- עב' (חי') 3592/04 אלתר פרומה ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, תק-עב 2006(2) 7285.
[43] בש"א (ת"א-יפו) 23652/04 אורה מזרחי ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2007(2) 1196.
[44] בש"א (חי') 1150/07 נתן שפינדלר נ' מדינת ישראל, המשרד לביטחון פנים, תק-מח 2007(1) 12170.
[45] עב' (ת"א-יפו) 1155/02 ניצן לוי ואח' נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, תק-עב 2006(4) 2341.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגשת תובענה ייצוגית