צירוף נתבעים

תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"22. צירוף נתבעים
(א) מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד – בין ביחד, בין לחוד ובין לחילופין – בשל מעשה אחד או עיסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עיסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית.
(ב) היה לתובע ספק ממי הוא זכאי לתבוע, רשאי הוא לצרף נתבעים אחדים כדי ששאלת החבות ומידת החבות של כל אחד מהם תוכרע בין כל בעלי הדין.
(ג) אין צורך שכל נתבע יהא לו עניין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה."

עיקרון היסוד בצירוף נתבעים הינו כי מכוח תקנה 22 לתקסד"א, בו רשאי התובע לתבוע כמה נתבעים לחילופין, ומה שניתן לתבוע מלכתחילה, ניתן, בנסיבות המקרה, לתבוע גם בדיעבד, על דרך בקשת תיקון[95]. על-מנת לבחון האם הצירוף ראוי, אין להסתפק בבדיקה האם ההודעות תואמות את סדרי הדין ואת הכללים לצירוף נתבעים מבחינה פורמלית בלבד.

יש להתייחס לסוגיה הנדונה גם מן ההיבט המהותי. במילים אחרות, יש לבדוק האם הצירוף גם מתיישב עם הדין המהותי החל בנסיבות העניין, שהרי סדרי הדין משרתים מטרה מהותית מעל ומעבר לתפקיד הפורמלי של התוויית דרכי פעולה קבועות, מסודרות ויעילות[96]. היות והפרוצידורה מתפרשת בכפוף ובהתאמה לפרשנות הדין המהותי, גם ההתייחסות לסדרי הדין צריכה להיות בהתאם לתכליות העומדות בבסיס דין זה. יש לעשות שימוש בפרוצידורה באופן שתואם את המטרות, הערכים, המדיניות הפונקציות החברתיות והאינטרסים שבבסיס הסדרים מהותיים אשר היא נועדה לשרתם[97].

תקנה 23 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"23. סייג לצירוף
ראה בית-המשפט או הרשם שהצירוף עלול לסבך או להשהות את הדיון, רשאי הוא להורות על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת."

אף אם צירוף צדדים הינו כדין על-פי תקנות 21 ו- 22 לתקסד"א, עדיין מוסמך בית-המשפט להורות על פיצול הדיון, כאשר למרות שמתעוררת שאלה משותפת, רב הנבדל על המשותף בין העניינים השונים שבתובענה, ומוטב לבררם לחוד.[98]

יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' גורן ב- ת"א (ת"א-יפו) 1566/99[99]:

"מבחינה עניינית, המקרה שבפני עונה על ההגדרה שבתקנה זו שכן, המעשה האחד יימצא לנו בהימנעותן של המשיבות מלבצע בדיקות תקופתיות במערכת הגז הביתית של צרכניהם. הימנעות זו מעוררת שאלה משפטית משותפת, בדבר חובתן של המשיבות לבצע בדיקות אלו והשלכותיה של הפרת החובה הזו.
העובדה שעסקינן בצירוף של מספר נתבעים בהליך של תובענה ייצוגית, אין בה כדי לקבוע באופן עקרוני כי התקנה לא תחול במקרה שכזה (ראו: ת"א (י-ם) 1279/96, המ' 4005/96 גבעון ואח' נ' המרכז הרפואי שערי צדק ואח' (טרם פורסם). אדרבא, לעיתים דווקא אם לא נשתמש בתקנה, זו עלולים אנו לסכל את המטרה המונחת ביסוד התובענה הייצוגית. שכן, טול מצב ובו קיימות מספר חברות שונות המספקות מוצר דומה המזיק לציבור מפאת חוסר בטיחותו. קהל הלקוחות של כל אחת מהחברות הללו אינו גדול מספיק בכדי לאשר כתובענה ייצוגית את התובענה של לקוח פלוני כנגד חברה פלונית. במצב שכזה, לחברות השונות יש למעשה חסינות מפני תובענות ייצוגיות ועל-כן, ההרתעה האפקטיבית הטמונה באפשרות להגיש תובענה ייצוגית אינה מרחפת כחרב מתהפכת מעל ראשם, ונוצרת הבעיה של תת-אכיפה, אותה באה התובענה הייצוגית לפתור. רק בצירופן של כל, או רוב, החברות כנתבעות, בהתאם לתנאי תקנה 22(א), יש כדי ליצור קבוצה אשר גודלה יתאים לאישורה של התובענה כתובענה ייצוגית ולהרתעה אפקטיבית על החברות השונות."

[95] רע"א 566/89 טרייס טריידינג קומפני ס.א. נ' ג'ימי פינטו, פ"ד מד(1) 493.
[96] ע"א 561/77 חברת "רם" עבודות עפר נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד לב(2) 639, 642.
[97] ת"א (ת"א-יפו) 1466/01 Membrana GmbH נ' שירותי, תק-מח 2002(3) 47531, 47535.
[98] ע"א 560/94 יוסף שושנה ו- 39 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח(4) 63.
[99] ת"א (ת"א-יפו) 1566/99 תמר אחרק נ' החברה האמריקאית הישראלית לגז, תק-מח 2000(2) 14639.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צירוף נתבעים