תיקון כתב טענות

תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

" הוראה לתקן (96) (תיקון: התשנ"א)
(א) בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל עניין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו. כמו-כן רשאי בית-המשפט או הרשם להורות על מחיקה או על תיקון של כתב טענות שלא קויימו לגביו הוראות תקנות אלה;
(ב) בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם לתת הוראה כאמור בתקנת-משנה (א) אלא-אם-כן פנה לבעל דינו, תוך חמישה-עשר ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או התשובה, לפי המאוחר, בבקשה למחוק או לתקן את העניין או את כתב הטענות."

בית-המשפט מוסמך למחוק כתב הגנה על-פי תקנה 91 לתקסד"א. לעניין הסיפא של תקנה 91, יפים דבריו של ד"ר זוסמן בספרו[76]:

"בית-המשפט... לפי עקרונות כלליים ימנע מלעשות שימוש בסמכותו אם הפגם שבו מדובר ניתן לתיקון ותוקן."[77]
הלכה היא, כי מקום שהעובדות החשובות לעניין אינן שנויות במחלוקת, רשאי בית-המשפט להקדים את הדיון במחלוקת המשפטית שבין הצדדים. אם בית-המשפט מוצא כי השגותיו המשפטיות של התובע על כתב הגנתו של הנתבע הן מבוססות, רשאי הוא למחוק את כתב ההגנה כולו או מקצתו "כשם שהוא מוסמך למחוק פרשת תביעה על-הסף מחוסר עילה"[78].

כדי שבעל דין יהיה רשאי לבקש מבית-המשפט להורות על מחיקת כתב טענות כאמור בתקנה 91(א) לתקסד"א, חייב הוא, קודם לכן, לפנות לבעל דינו, תוך 15 יום מיום שהומצא לו כתב הטענות האמור בבקשה למחוק או לתקן את העניין או את כתב הטענות (תקנה 91(ב) לתקנות).

כיצד ינהג בית-המשפט כאשר התנאי האמור בתקנה 91(ב) לתקנות לא מתקיים. השאלה עתה היא האם ראוי למרות המחדל שבאי-הפניה ישתמש בית-המשפט בכוחו להורות על מחיקת הגנתו של צד. יש מצבים בהם יעשה בית-משפט שימוש בתקנה 526 לתקסד"א ויעתר לבקשה למרות שלא קויימה הוראת תקנה 91(ב) הנ"ל.

ב- בש"א 2554/99[79] נפסק מפי נפסק מפי כב' הרשם עודד גרשון:

"דיון
המסגרת הנורמטיבית
א. המבקש לא ציין על איזו תקנה מן התקנות הוא סומך את בקשתו.
תקנה 100 לתקנות אינה רלבנטית לעניין מחיקתו של כתב הגנה. תקנה זו עוסקת במחיקתו של כתב תביעה בלבד.
התקנה הרלבנטית לענייננו היא תקנה 91 לתקנות. על-פי תקנה זו –
'91. הוראה לתקן
(א) בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל עניין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו; כמו-כן רשאי בית-המשפט או הרשם להורות על מחיקה או על תיקון של כתב טענות שלא קויימו לגביו הוראות תקנות אלה.
(ב) בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם לתת הוראה כאמור בתקנת-משנה (א) אלא-אם-כן פנה לבעל דינו, תוך חמישה-עשר ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או התשובה, לפי המאוחר, בבקשה למחוק או לתקן את העניין או את כתב הטענות.'
ב. הלכה פסוקה היא כי מקום שהעובדות החשובות לעניין אינן שנויות במחלוקת, רשאי בית-המשפט להקדים את הדיון במחלוקת המשפטית שבין הצדדים. ואם בית-המשפט מוצא כי השגותיו המשפטיות של התובע על כתב הגנתו של הנתבע הן מבוססות, הוא רשאי למחוק את כתב ההגנה כולו או מקצתו 'כשם שהוא מוסמך למחוק פרשת תביעה על-הסף מחוסר עילה': ע"א 261/72 "עזריאל" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שלדון ב' ללצ'וק ואח', פ"ד כז(2) 462, 465 מול האותיות א-ב.
ההלכה האמורה נפסקה תוך הסתמכות על תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, שבמקומה באה תקנה 91 לתקנות משנת התשמ"ד.
6. דיון
האם מקים תצהיר התשובה של המשיבה עילת הגנה?
א. הטענה על כך שאין למבקש עילת תביעה כנגד המשיבה דין הטענה על כך שאין למבקש עילת תביעה כנגד המשיבה להידחות.
טענה זו מתבססת, כאמור לעיל, על העובדה שתצהירו של המבקש שניתן בתמיכה לבקשת להכריז על פסק החוץ כפסק אכיף, נחתם ביום 6.5.97 בעוד שעל גבי כתב המחאת הזכויות צויין התאריך 8.5.97.
טענה זו כבר נדונה על-ידי בעת שדנתי בבקשה לביטול העיקול הזמני (המר' 24331/97). במסגרת הדיון בבקשה האמורה נחקר המבקש דכאן על תצהירו ובסופו של דבר החלטתי לדחות את הבקשה לביטול העיקול. בהחלטתי מיום 15.9.98 דחיתי את הטענה על כך שהזכויות לא הומחו למבקש במועד שבו נחתם התצהיר, וכי על שום כך לא היתה לו כל זכות תביעה מכוחה של חברת M.D.F וכך כתבתי, שם, בעניין זה:
'עורך-דין וולר טען כי נפל פגם "חמור" בכך שתצהירו של המשיב (היינו, המבקש בבקשה שב- בש"א 2554/99. ע.ג.) נחתם ביום 6.5.97 בעוד שהמחאת הזכויות מן החברה שזכתה בפסק-הדין למשיב ניתנה ביום 8.5.97. עורך-דין וולר טען כי המסקנה מכך היא שבמועד שבו נחתם התצהיר 'לא היתה בידי המשיב כל המחאת זכות ובוודאי שלא היתה כל זכות תביעה בשם חברת "M.D.F". אני דוחה גם טיעון זה.
המשיב הסביר עניין זה בעדותו והסברו מקובל עלי. לפי דברי המשיב הוא נכנס למשא-ומתן עם החברה הנ"ל ובשבוע שהסתיים ב- 2.5.97 הסכימו על כל פרטי המחאת הזכויות. הוא ראה עניין זה כעניין סגור וכי אכן יש לו המחאת זכות וכאשר העביר לחברה את המסמך בדבר המחאת הזכויות, הוא השאיר את המקום המיועד לרישום התאריך כשהוא פנוי 'ואני חשבתי שהתאריך יהיה קודם ל- 8.5.'
קיצורו של דבר: אין מחלוקת על כך שבסופו של דבר המחאת הזכות נעשתה, וגם אם היתה טעות בכך שהמשיב כתב בתצהירו מיום 6.5.97 כי כבר מצויה בידו המחאת זכות, אינני רואה בכך פגם היורד לשורשו של עניין עד כי יש בו כדי להשמיט את הבסיס מן התובענה, כפי שמבקשני בא-כוח המבקשת לקבוע'."
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"92. רשות לתקן (97) (תיקון: התשנ"א)
בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

באופן הרגיל, שלב תיקון כתבי הטענות שייך לשלב המקדמי, לקדם המשפט, שמטרתו בירור הפלוגתאות שבין הצדדים. ואכן, נהגו בתי-המשפט ביד רחבה, כאשר הוגשה בקשת תיקון, כאשר הוכח כי המבקש טעה טעות כנה, ושהתיקון נדרש על-מנת להעלות את הפלוגתא העיקרית לדיון[80].

הלכה היא שבקשה לתיקון כתבי טענות, המוגשת בשלב כה מתקדם, לאחר קיומו של קדם משפט, אינה מתקבלת כדבר שבשגרה[81] ועליה לעמוד הן בתנאי הקבוע בתקנה 92 לתקסד"א, העוסקת בתיקון כתבי טענות בכלל, והן בתנאי הקבוע בתקנה 149(ב) לתקסד"א, העוסקת בבקשות שעניינן שייך לשלב קדם המשפט ומוגשות לאחריו. בעניין זה כבר קבעה הפסיקה שכאשר ישנה התנגשות בין תקנות אלו, גוברים תנאי תקנה 149(ב)[82] לתקסד"א.

תקנה 149(ב) לתקסד"א קובעת מספר תנאים מצטברים אשר בהם צריכה לעמוד הבקשה המוגשת בשלב זה וזו לשונה:

"לא ידון בית-המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."

תקנה זו קובעת כי כאשר מדובר בבקשה אשר היה בידי בעל הדין להגישה בשלב של קדם המשפט, ניתן לדון בה אף בשלב מאוחר רק אם ישנם טעמים מיוחדים, שיירשמו, וכאשר הדבר דרוש על-מנת למנוע עיוות דין.

ב- בש"א (חי') 10104/05[83] דחה בית-המשפט את בקשת התיקון וקבע:

"בענייננו מדובר בתוספת עילה חדשה שעניינה תקינות פעולתה של כונסת הנכסים המצויה כיום בתיק כמשיבה שמעמדה פורמלי ולא מתבקש נגדה כל סעד.
גם אם אין בכך שמדובר בעילה חדשה בפני עצמו משום מניעת מתן רשות תיקון הרי מקום שביסוד אפשרות התיקון עומדים שיקולי יעילות ומקום שמעמדו של הצד שהעילה הנוספת מתייחסת אליו הוא פורמלי, וטרם התיקון לא מבוקש נגדו כל סעד, מה גם שהסעד המפורט בבקשת התיקון מבוסס על תשתית עובדתית שונה לחלוטין מזו העומדת ביסוד המרצת הפתיחה כפי שהוגשה, עניין שיסרבל ויאריך את הדיון, סבורני כי אין להתיר את התיקון."
בהתאם להלכה הפסוקה, בית-המשפט, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב טענות, ינקוט גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשה כאמור, למעט במקרים חריגים בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור הפלוגתאות נשוא התובענה[84].

מלשון תקנה 92 לתקסד"א ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב[85].

ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים בהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש.

החריגים, קרי, הסייגים וההגבלות הקשורים במבקש התיקון סובבים סביב התנהגות בעלי הדין טרם הגשת בקשת התיקון, ושיהוי יתר בהגשת בקשת התיקון[86].

תקנה 92 לתקסד"א, מקנה לבית-המשפט הסמכות להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתב טענותיו בכל שלב משלבי הדיון. מדיניות בתי-המשפט בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות היא ליברלית וגמישה, ובאה להגשים את תכלית התקנה, לפיה יש להיעתר לבקשה ולהתיר לבעל דין לשנות ולתקן את כתבי טענותיו על-מנת להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת שבין הצדדים.

בית-המשפט לא ייעתר לבקשה לתיקון כתבי טענות רק אם ראה כי התיקון יקפח בעל דין יריב, או כי הבקשה הוגשה באיחור רב, והמבקש לא התנהג בתום-לב[87].

תקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"93. הגשת כתב טענות מתוקן (98)
כתב טענות מתוקן יוגש תוך חמישה-עשר ימים, אם לא קבע בית-המשפט או הרשם מועד אחר."

תקנה 93 לתקסד"א קובעת כי הזמן להגשת כתב טענות מתוקן הינו 15 יום אלא אם הורה בית-המשפט אחרת. משצד לא עמד במועד ועותר להארכת מועד להגשת כתב הטענות המתוקן, מצויים אנו בגדרה של תקנה 528 רישא לתקסד"א[88].

י' זוסמן גורס כי הרציונאל המונח ביסודה של התקנה 528 רישא לתקסד"א הינו כי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", ובית-המשפט רשאי להאריך המועד לפי שיקול-דעתו, שיקול-דעת שאיננו מוגבל (שם, בעמ' 886). יחד עם זאת:

"גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות טעם מיוחד כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית-המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, שכן בשיקול-דעתו לא ישתמש לטובת המבקש אלא אם הראה צידוק לכך."[89]
ב- רע"א 6367/97[90] נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, שלא ליתן למבקשת ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן.

בדחותו את רשות הערעור קובע כב' השופט ת' אור:

"עיינתי בהשתלשלות העובדות הנוגעות להגשת כתב תביעה מתוקן על-ידי המערערת, כעולה מהבקשה על נספחיה ומתגובת המשיבים, ונחה דעתי שאין להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי שלא ליתן את הארכה המבוקשת. כפי שציין בית-המשפט המחוזי, לא נמצא טעם – ובוודאי לא טעם מיוחד – שיצדיק את האיחור הרב בהגשת כתב התביעה המתוקן – כעבור כשנה מיום שהותרה הגשתו.
לטענת המבקשת, כאילו צירוף כתב תביעה מתוקן לבקשה לתיקון כתב התביעה מהווה הגשת כתב תביעה מתוקן, אין יסוד, נוכח הוראות תקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי. מה גם, שכתב התביעה המתוקן אותו ביקשה המבקשת להגיש הוא בנוסח שונה מכתב התביעה אשר צורף לבקשה לתיקון כתב התביעה.
הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח."
תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"94. תשובה לכתב טענות מתוקן (99) (תיקון: התשנ"א)
הגיש בעל דין כתב טענות מתוקן, ישיב עליו בעל הדין שכנגד, או יתקן, בלי נטילת רשות, את כתב טענותיו הוא, תוך הזמן העומד לרשותו אותה שעה להגשת כתב טענותיו או תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לו כתב טענות המתוקן, הכל לפי התאריך המאוחר יותר, אם לא קבע בית-המשפט או הרשם מועד אחר. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

משתוקן כתב תביעה, אין הנתבע מוגבל לנקיטת עמדה לעניין הטענה החדשה שנתווספה על דרך התיקון, אלא התיקון של כתב התביעה, יהא אשר יהא טיבו והיקפו, פותח לפניו פתח לרווחה "להעלות כל טענה חדשה שברצונו להשמיע, ולא רק טענה הנובעת מהתיקון". ולא זו בלבד אלא "הרשות בידי הנתבע, אם רצה בכך, להעלות בכתב ההגנה המתוקן גם תביעה שכנגד, אפילו לא כלל כזו בכתב ההגנה המקורי, ואפילו אין לה זיקה לנושא התיקון, שכן מבחינה פורמלית תביעה שכנגד היא חלק מן ההגנה".

יוער, כי כפי שטענה עובדתית חדשה או מתוקנת בכתב הטענות המתוקן חייבת להיתמך בתצהיר, כך גם טענה עובדתית חדשה או מתוקנת בכתב הטענות הנגדי חייבת להיתמך בתצהיר.

תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"95. באין תשובה לתיקון (100)
הגיש בעל הדין שכנגד את כתב טענותיו לפני שהומצא לו התיקון, ואינו משיב לתיקון או אינו מתקן את כתב טענותיו תוך הזמן האמור, רואים אותו כאילו הוא מסתמך על כתב טענותיו המקורי כתשובה לתיקון."

התקנה מקבעת עיקרון-על פיו אין חובה בהגשת כתב הגנה מתוקן או כתב תשובה מתוקן לכתב הטענות המתוקן. אי-הגשה מותירה את כתב הטענות המקורי על כנו וזו תהא אף המסגרת אליה יהיה הצד כבול בהבאת ראיותיו. מהלך כזה אינו מומלץ בדרך-כלל שכן ראוי הוא, אף לטובת הצד המגיב, כי יגיש את כתב טענותיו המתוקן. למותר לציין, שהגשת כתב הטענות המתוקן מאפשרת לצד המגיב נקיטת הליכים כאילו מדובר בהליך המקורי. כך, למשל, אם עליו להגיש כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן עומדות בפניו כל האופציות שהיו בידיו לכתחילה דוגמת הגשת תביעה שכנגד או משלוח הודעת צד שלישי אף אם לא עשה כן בהליך המקורי.

ב- ת"א 10288/04[91] נפסק מפי כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה:

"1. הצדדים הגיעו להסדר דיוני כי פסק-הדין יינתן ללא חקירת המצהירים שנתנו תצהירי עדות ראשיות בתיק, ובהסתמך על המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, תצהירי עדויות ראשיות וכתבי הטענות עצמם חוות-דעת המומחה אשר מונה על-ידי בית-המשפט לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה וסיכומי הצדדים. כל אלה מונחים בפני למתן פסק-דין.
2. ביום 27.6.04 הגישו התובעים בעל ואישה, כנגד הנתבעת חברה קבלנית שעיסוקה בבניה תביעה כספית לחיוב הנתבעת לחיוב בסך 36,700 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובעים לטענתם עקב ליקויי בניה שהתגלו בדירה אשר רכשו מן הנתבעת, ורכיב נזק קשורים לכך.
3. הנתבעת לא תקנה את כתב הגנתה והסתפקה בכתב הגנה המקורי, שהוגש על ידה ביום 30.10.2002.
אומר מייד כי אני דוחה את טענת התובעים לפיה הם זכאים ליטול פסק-דין כנגד הנתבעת משום שלא הגישה כתב הגנה מתוקן לכתב התביעה המתוקן. ההלכה היא כי הגשת כתב הגנה לכתב תביעה מתוקן היא בבחינת רשות ולא חובה. כל טענה עובדתית חדשה שתוקנה בכתב התביעה הרשות בידי הנתבע, אם רצה בכך להעלות את הגנתו כנגדה בכתב הגנה מתוקן. אם בחר שלא לתקן את כתב הגנה, ישאר כתב הטענות הקודם, היינו ההגנה הקודמת בתוקפה ועל-פי הוראות תקנה 95 לתקנות סדר דין האזרחי. וראה גם י' זוסמן, סדר דין אזרחי (מהדורה 7) 364.
4. משנדחתה טענת התובעים כי אין לנתבעת הגנה אעבור לדון בתובענה לגופה."
תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"96. כשאין מתקנים לאחר צו (101)
בעל דין שהשיג צו המתיר תיקון ולא תיקן לפיו תוך המועד שנקבע לכך, לא יתירו לו לתקן לאחר תום המועד האמור אלא-אם-כן בית-המשפט או הרשם האריך את המועד."

תקנה זו ברורה וחד-משמעית. עם זאת, ברור שכל הנימוקים העומדים למי שעותר בבקשה להארכת מועד יעמדו אף למי שיפנה בבקשה כזו להאריך את המועד להגשת כתב הטענות המתוקן. השלמת צד לכך שכתב התביעה המתוקן לא הוגש במועדו תביא, בנסיבות מסויימות לריפוי הפגם, ולא תתקבל בקשה למתן פסק-דין בשל כך או להשתת סנקציות וכדברי בית-המשפט ב- רע"א 206/91[92]:

"השופטת המלומדת סברה שמכוח החלטתה מיום 4.8.88 רואים את כתב כתביעה כמתוקן לאחר שהמשיב מילא את כל התנאים שהושתו עליו, ולא היא: צודק המבקש בטענתו שמכוח תקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שומה היה על המשיב להגיש כתב תביעה מתוקן ואין מתירים לו לתקן לאחר תום המועד שנקבע בתקנה זו אלא-אם-כן הוארך המועד (תקנה 96). אף-על-פי-כן דין הבקשה להידחות: לפי החלטת בית-המשפט המחוזי הוארך המועד למילוי התנאים עד ליום 15.12.88 והתיק נקבע לקדם משפט. בישיבת קדם המשפט לא טען המבקש דבר לגבי אי-הגשת כתב התביעה המתוקן (ראה פרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 9.1.89). ביום 16.9.90 החליט בית-המשפט המחוזי כי התיק ישמע על יסוד תצהירים שיוגשו במקום חקירה ראשית; המשיב הגיש תצהיר מטעמו. גם המבקש הגיש מספר תצהירים מטעמו. בתצהיר שהוגש על ידו (נספח י' לתשובת המשיב) קיימת התייחסות עובדתית מפורשת וללא מחאה לעובדות שנכללו בבקשת התיקון ובתצהיר המשיב. לאור טענת המבקש שנגרם לו עיוות דין עקב החלטת בית-המשפט, הרשה לו בית-המשפט להגיש תצהירים משלימים.
בנסיבות אלה, כך סבור אני, השלים המבקש עם הפגם של אי-הגשת כתב התביעה המתוקן וטענותיו אינן מצדיקות מתן רשות לערער."
ב- בש"א (הרצליה) 2304/06[93] נדונה בקשה לתיקון תביעה ייצוגית, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

בדחותו את הבקשה לתיקון כתב התביעה קבע כב' השופט שנהב מאיר כדלקמן:

"2. יצויין כי עד כה לא הגישה המשיבה תשובתה לבקשה לאפשר הגשת התביעה כתביעה ייצוגית והמועד להגשתה טרם חלף.
(ראה החלטתי מיום 13.12.06 בה הארכתי המועד להגשת תשובת המשיבה עד להחלטה נוספת).
3. בבקשתם לתיקון כתב התביעה טענו המבקשים כי התיקון מתבקש לנוכח "גילוי ממצאים חדשים" וכדי לאפשר "הוספת עילה וקבוצת נפגעים לתביעה המקורית".
(ראה רישת הבקשה).
4. בתשובתה של המשיבה לבקשה לתיקון כתב התביעה הלינה המשיבה על הדרך בה בחרו המבקשים להלך, שכן לטענתם ספק אם אכן יש ממצאים חדשים המצדיקים תיקון כתב תביעה, קל וחומר תיקון כתב תביעה בבקשה לאשרו כתובענה ייצוגית.
5. לאחר עיון בכתב התביעה המקורי, בבקשה לתיקון כתב התביעה על נספחיה, ובתשובת המשיבה לבקשה החלטתי כדלקמן:
א. ספק אם יש ממש בטענות המבקשים באשר לעובדות חדשות שנתגלו להן לכאורה בשלב שלאחר הגשת כתב התביעה המקורי, נהפוך הוא, מהנתונים שלפניי עולה כי אין חדש תחת השמש וכי העובדות החדשות שלכאורה נתגלו היו בידיעת המבקשים או היתה להם היכולת ללמוד עליהן אילו פעלו בשקידה הסבירה.
ב. כידוע, בית-המשפט אינו מחמיר עם מבקשי תיקון כתב התביעה, לפחות בשלב המקדמי של הדיון ויתכן כי בקשת המבקשים, למרות האמור בסעיף-קטן א' לעיל, היתה מתקבלת תוך חיובם בהוצאות, אילו עסקינן בכתב תביעה רגיל.
ג. כאשר עסקינן בתביעה ייצוגית, שהינה תביעה חריגה ורבת היקף, אכן יש מקום להקפיד מאוד בזכויות דיוניות של הנתבעים בה לנוכח השלכות רבות של ההליכים בה, לגבי ציבור רחב, כמו גם לגבי בעל הדין שכנגד.
ד. לנוכח האמור, שומא על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות ולבחון היטב בקשה לתיקון כתב תביעה ייצוגית, תוך החמרה בבחינת עילותיה ותשתיתה.
ה. לשם הקיצור אפנה למספר פסקי-דין בסוגיה זו:
רע"א 4556/94 טצ"ת ואח' נ' זילברשץ ואח', פ"ד מט(5) 774; בש"א (ת"א) 3050/03 הרן נ' בל"ל, תק-מח 2003(1) 19880.
ו. לאחר שבחנתי את בקשתם של המבקשים, אכן נוכחתי כי הם מקלים ראש בנפקות ומשמעות תביעתם ובקשתם להכיר בה כייצוגית, כמו גם בבקשתם לאפשר להם תיקון כתב התביעה.
לא מצאתי בסיס ראוי המלמד כי המבקשים לא היו מסוגלים ללמוד על העובדות "החדשות" קודם להגשת תביעתם המקורית, נהפוך הוא, נראה כי על מרבית העובדות הללו יכלו ללמוד אילו עשו הכנה ראויה ויסודית קודם להגשת כתב התביעה המקורי.
לא מצאתי גם הסבר מניח את הדעת או ראוי לשיהוי בהגשת הבקשה.
ז. התרת הרסן ומתן אפשרות לתובעים בבקשה ייצוגית, לשנות חדשות לבקרים את כתב התביעה ולהוסיף עובדות או עילות חדשות, תגרום נזק, לעיתים בלתי-הפיך ותאפשר לתובעים ניצול לרעה של הליכי בית-משפט ואין להתיר זאת, בקלות כה רבה.
ח. בנסיבות המקרה ולנוכח קביעותיי דלעיל, שוכנעתי לדחות את בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה ועל-מנת לשמור על זכותם וזכויותיהם, החלטתי גם למחוק את כתב התביעה המקורי שהגישו ובקשתם לאפשר הגשת תביעה ייצוגית, על-מנת שיהיה להם סיפק רב לבחון היטב וביסודיות את מלוא העובדות הרלבנטיות, קודם להגשת תביעה חדשה, אם יחפצו בכך."
לעומת זאת, כאשר עסקינן בתובענה ייצוגית שהוגשה טרם כניסתו של חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006, יאפשר בית-המשפט, לתקן את כתב התביעה. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דליה ב- בש"א (ת"א-יפו) 10932/05[94]:

"15. הטענות המשפטיות של הצדדים מבוססות על הדין הישן שמקורו בחוק הגנת הצרכן. ברי, שהצדדים שהגישו את כתבי טענותיהם בשנת 2005 לא יכלו כמובן לשער כי חקיקת החוק החדש תשמוט את הקרקע תחת טיעוניהם המשפטיים. ומנגד, דיון בבקשה אשר מבוססת על חוק הגנת הצרכן יהווה סתירה מפורשת להוראות חוק תובענות ייצוגיות.
לאחר חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות קבע בית-המשפט העליון בשורה של החלטות, כי מן הראוי להעניק לצדדים אפשרות לתקן את כתבי טענותיהם באופן אשר יתיישב עם כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות ..."

[76] זוסמן י', סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 405-406.
[77] בר"ע 3089/01 מיכאל דהן נ' הדר – חברה לביטוח בע"מ, פדאור 01(4) 325.
[78] ע"א 261/72 "עזריאל" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שלדון ב' ללצ'וק ואח', פ"ד כז(2) 462, 465; בש"א 2554/99 DAVID A. DE WAHL נ' ש. קינד ושות' בע"מ, פדאור 99(4) 413.
[79] בש"א 2554/99 DAVID A. DE WAHL נ' ש. קינד ושות' בע"מ, פדאור 99(4) 413.
[80] ר"ע 330/85 מנחם אלבו ו- 2 אח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556; ע"א 351/61 זדרוייביץ נ' "חרות" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד טז(1) 481.
[81] ר"ע 330/85 מנחם אלבו ו- 2 אח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556; ע"א (חי') 288/96 כל שרות אנה פוסק בע"מ נ' קראוס יורם, תק-מח 97(1) 1408.
[82] ר"ע 9/84 אגודת ארתור רובינשטיין נ' החברה הממשלתית, פ"ד לח(1) 566; ע"א (חי') 288/96 כל שרות אנה פוסק בע"מ נ' קראוס יורם, תק-מח 97(1) 1408; ת"א (ת"א-יפו) 1275/00 א-ת כל קשר בע"מ נ' מעריב, תק-מח 2003(1) 518.
[83] בש"א (חי') 10104/05 גל חברה לדלק בע"מ נ' חביב נאג'יב חאג' ואח', תק-מח 2005(4) 1664.
[84] רע"א 2345/98 דנגור נ' לבנה, פ"ד נב(3) 427; זוסמן י', סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 338-340; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) 120.
[85] ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556.
[86] ע"ע 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד, פ"ד ט 487, 490.
[87] קשת מ', הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה (מהדורה שלוש-עשרה) כרך א, 444; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 340.
[88] זוסמן י', סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 887.
[89] זוסמן, שם, בעמ' 888.
[90] רע"א 6367/97 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פדאור 98(1) 443.
[91] ת"א 10288/04 בנישו ברנרד נ' סלומון חברה לבניה לפתוח בע"מ, פדאור 05(9) 615.
[92] רע"א 206/91 שלמה כהן נ' נתן חוג'ה, פדאור 91(1) 460.
[93] בש"א (הרצליה) 2304/06 אבשלום בר-יוסף ואח' נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-של 2007(1) 294.
[94] בש"א (ת"א-יפו) 10932/05 יורם לוי נ' מפעל הפיס, תק-של 2006(3) 11695.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תיקון כתב טענות