צו גילוי מסמכים

תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"112. צו גילוי מסמכים (123(א), 131)
בית-המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית-המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך-כלל ובין לסוגים של מסמכים."

ההליך של גילוי מסמכים על-פי תקנה 112 לתקסד"א, שניתן במסגרת סמכויות העזר הנתונות לבית-המשפט, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלבנטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט.

הכוונה היא ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת המבקש גילוי מסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגירסתו של המבקש[100].

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט, היא גילוי מירבי שכן, המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי-מוגבלת, לצדה עומדות טענות חיסיון שהדין והפסיקה מכירים בהן[101].

הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל שניתן של מידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית-המשפט. אך כלל זה אינו ניצב בדד. כנגדו ניצבים ערכים אחרים ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה.[102] הגילוי לפי הנוסח הכתוב בתקנות, נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט.

בית-המשפט לא ייתן צו לגילוי מסמכים או לעיון בהם, אלא-אם-כן בית-המשפט סבור, כי יש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן[103].

חובת גילוי מסמכים וזכות העיון בהם, קבועות בסעיפים 112-122 לתקסד"א. מטרת תקנות אלה, להקנות לצדדים לתובענה את הידע באשר למסמכים הנוגעים לסכסוך שבין הצדדים ואשר מצויים בידי הצד השני, כך שכל צד יוכל לעיין במסמכים שאינם בחזקתו עוד בטרם יתבררו הפלוגתאות לגופן[104].

פסקי-דין רבים מתייחסים לתקנות אלה כאל מכשיר מרכזי לחשיפת האמת, שהינה אבן יסוד בהליך המשפטי המתנהל, וחלק אינטגרלי מזכותו של צד לתובענה לזכות להליך הוגן וליומו בבית-המשפט[105].

ב- ע"א 2271/90[106] מסכם בית-המשפט את מטרת הליכי הגילוי המוקדם בקובעו:

"הליכי גילוי מוקדם (שאלונים וגילוי מסמכים) נועדו כדי לפשט את ההליכים, לקצר את הצורך בהבאת ראיות ולהשיג הודיות מבעלי דין על עניינים שניתן להשיג הודיות לגביהן. התקנות שבפרק ט' לתקנות סדרי הדין מטרתן אחת: לאפשר לבעל דין, במקרה שלנו לתובעים, להכין את משפטו, תוך הסתמכות על מסמכים המצויים בידי הצד שכנגד גם על תשובות בתצהיר שנתן הצד שכנגד לשאלות שהוצגו, שהן מן השאלות השנויות במחלוקת של המשפט."
הלכה פסוקה היא כי במסגרת הדיון האזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע שעשוי להיות רלבנטי במסגרת המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ואשר נדונה בבית-המשפט. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ב- רע"א 6545/94[107]:

"על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נשוא התובענה... נמצא, כי הרלבנטיות של מסמך לעניין גילויו, רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט, הרלבנטיות לצורכי גילוי היא, במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים."
גילוי מסמכים ושאלונים ככלי דיוני, נועדו, עד כמה שהדבר אפשרי, ליצור שיוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, עד כמה שניתן, בעמדה התחלתית ובנקודת זינוק, פחות או יותר שווה[108]. גילוי מסמכים מהווה אמצעי עזר, הנמצא מעבר לעיקרון השיוויון, ויש בו כדי להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן נוגע לחיסכון בזמן שיפוטי וחלקן נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו להוכיח את התביעה או לדחותה.

יחד עם זאת, לאור שיקול-הדעת הרחב שיש לבית-המשפט בקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם והרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, על בית-המשפט לבחון בעין ביקורתית את הבקשה לגילוי מסמכים, במיוחד כשמדובר במסמכים שיש להם נגיעה ישירה לצד ג' שאינו צד ישיר לסכסוך וכאשר מדובר בסודות מסחריים[109].

הכלל בסוגיה של גילוי מסמכים הוא עיקרון הגילוי, כאשר כל מסמך רלבנטי למשפט ולבירור העובדות צריך להיחשף. כפי שנפסק ב- רע"א 8290/01[110]:

"כידוע, יש לנקוט גישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת. לפיכך, הכלל הוא, שאין בעלי-דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא-אם-כן יש בגילויה של ראיה מסויימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שנתבקש לגלותה, שאז יינתן צו שיחייבו בגילוי אך ורק ביחס לראיות שהן רלבנטיות."
עיקרון הגילוי נובע מהרצון להגיע לחקר האמת, המשרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט[111]. אולם, לכלל זה של חובת הגילוי, קיימים חריגים, ואחד החריגים הינו חיסיון העומד למסמך שהוכן לצורכי משפט.

ב- רע"א 4556/94[112] נדונה שאלת היקף הגילוי הנדרש מתובע המבקש להכיר בתביעתו כתביעה ייצוגית. בית-המשפט קבע במקרה דנן כדלקמן:

"אין להתייחס אל התובענה הייצוגית כאל בן חורג. יש לראות בה אמצעי חשוב להגשמת זכות הפרט והכלל. עם זאת, יש לשמור מפני ניצול האמצעי הזה לרעה. מכאן חשיבותו הרבה של השלב הראשון בתובענה הייצוגית, שעניינו אישור (מלא או מותנה) של בית-המשפט לתובענה הייצוגית. זהו הפרוזדור שבאמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו. אין להפוך את הפרוזדור למשכן קבע. הליך האישור צריך להיות רציני ויעיל. אסור לו, להליך זה, להוות גורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית. עם זאת, ראוי לו להיות גורם השולל מתובעים בלתי-ראויים את המשך התביעה הייצוגית. לפיכך, גילוי בשלב הראשון חשוב הוא. יש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע אם לאשר תובענה כייצוגית. עם זאת, שימוש לא מבוקר בו עלול לגרום נזק רב. כן יש לזכור, כי אין זהות בין גילוי לצורכי הליך האישור לבין גילוי לצורכי המשפט גופו. גילוי הדרוש למשפט גופו אך אשר אין בו כדי להשפיע על אישורה של התובענה כייצוגית – אין לאפשרו בשלב האישור."
ב- רע"א 10052/02[113] בית-המשפט העליון דן בפן האחר של הליך הגילוי. במקרה דנן, נדונה הסמכות ליתן צו לגילוי מסמכים של הנתבע בשלב בו טרם הוכרה התביעה כתביעה ייצוגית.

בניגוד לדיעה של חלק מן השופטים, שקבעו כי אין להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים במסגרת הליך "מקדמי", קבע כב' השופט א' ריבלין כדלקמן:

"מצבו של המבקש להכיר בו כבתובע ייצוגי אינו פשוט. בינו לבין הנתבע קיים פער מידע הפועל לרעתו. הנתבע מחזיק בידו תכופות את מרב המידע הדרוש לתובע על-מנת להוכיח את התקיימות תנאי הסף לאישור תובענתו כייצוגית; לו המידע בדבר התקיימותה של קבוצת תובעים פוטנציאלית ובדבר גודלה, כמו גם המידע הנדרש לקביעה אם השאלות המהותיות והעובדתיות משותפות לקבוצה וניתנות להכרעה בתובענה אחת. בלי שיהא מידע זה זמין לתובע יקשה עליו להביא לאישור תובענתו כתובענה ייצוגית. משום כך אין לומר כי בעצם בקשתו לגילוי מסמכים מגלה המבקש כי תנאי הסף לשם ההכרה בתביעה כייצוגית אינם מתקיימים, כטענת המשיבות. לאור מצב דברים זה ניתן לטעון כי משניתנה זכות גילוי ועיון לנתבע בפרשת טצת, הרי שמכוח קל וחומר יש לתתה גם לתובע."
ב- בש"א (חי') 4322/06[114] נפסק מפי כב' השופט א' קציר:

"7. ככלל מדיניות בית-הדין לעבודה היא להתיר עיון או גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת. המסמכים שעל גילויים יצווה בית-הדין הם אלו הנוגעים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
(ראה ע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי הנרי, פ"ד מט(4) 54).
8. במקרה דנן, המבקש טוען כי המשיבה שילמה לו שכר הנמוך משכר המינימום במשק וכי יש לפצותו בגין השימוש ברכבו הפרטי לביצוע העבודה. כמו-כן, טוען המבקש כי יש להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית.
המסמכים אשר גילויים מבוקש נחוצים כדי לקדם את נושא התובענה ורלבנטיים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים באשר לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.
9. אמנם על המבקש לעמוד בנטל ההוכחה כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, אך מאידך, מרבית המסמכים והנתונים הרלבנטיים להוכחת גודל הקבוצה ושאר טענותיו של המבקש כמפורט בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מצויים בידי המשיבה.
10. אין לקבל את טענת המשיבה כי גילוי מועד תחילת וסיום עבודתם של מחלקי העיתונים, כמו גם הסניפים אליהם ישתייכו יפגע בפרטיותם. מאידך, צודקת המשיבה בטענתה כי גילוי שמות העובדים אכן יפגע בפרטיותם. אך, כבר נפסק כי תכליתו של חוק הגנת הפרטיות, לשמור על צנעת הפרט, לא נועדה להציב מכשול בלתי-עביר להוכחת עניינים מסויימים (ראה דב"ע מט/2-3 מדינת ישראל נ' ישראל רויך ובנק לאומי לישראל בע"מ, פד"ע כ(1) 377).
לפיכך, המשיבה תגלה את מועד תחילת וסיום ההעסקה של כל מחלקי העיתונים בתקופה שבין 1.2.02 עד 1.11.03, סניפי החלוקה אליהם השתייכו, אורך מסלול החלוקה של כל עובד, כמות העיתונים שנדרש לחלק ופרטים בדבר שימוש ברכב לצורך ביצוע העבודה, וזאת תוך חיסוי שמות העובדים, בין אם באמצעות מחיקת שמם, או שימוש בראשי תיבות או מספורם בלבד.
11. יש לציין, כי אף אם אין מדובר בנתונים או במסמכים שניתן להציגם "בלחיצת כפתור", או שאינם מצויים ברשות המשיבה במסמכים מרוכזים, הרי שאין בכך כדי לשלול את זכותו הדיונית של המבקש לגילוי ועיון במסמכים אשר עשויים להיות רלבנטיים להוכחת תביעתו.
12. גילוי המסמכים בהתאם להחלטה זו יבוצע תוך 30 יום."
שלב הדיון בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מוגבל לגילוי מיוחד, קונקרטי ולא גילוי כללי. יפים לעניין זה דברי כב' השופט מ' רביד ב- ת"א (י-ם) 3074/01, בש"א 5538/01[115]:

" ... כאשר קיימת בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית על מבקש האישור לשכנע את בית-המשפט כי יש סיכוי סביר להצלחת תביעתו ושכנוע זה כולל גם התייחסות למסמכים ספציפיים המצויים בידי בעל הדין שכנגד ... ציון סוג של מסמכים בבקשה, אינו בקשה לגילוי מיוחד של מסמכים, מפני שיש לנקוב בבקשה גילוי של מסמך מסויים ולא סוגי מסמכים."

[100] ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, 458ו.
[101] רע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39, 44א-ג.
[102] רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193.
[103] גורן א', סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית 2005, סיגא הוצאה לאור בע"מ) 186-188.
[104] י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) 1991.
[105] רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל נ' אילן שגב, פ"ד נה(1) 337.
[106] ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793.
[107] רע"א 6545/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54.
[108] ת"א (ת"א) 2486/02 כרמלטון נ' בנק דיסקונט ואח', תק-מח 2004(1) 5987.
[109] בש"א (ת"א-יפו) 11841/05 צ' ל' נ' The Medical Defence Union Limited (צד ג'), תק-מח 2006(1) 1890.
[110] רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר, תק-על 2002(3) 651.
[111] רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 61-62.
[112] ב- רע"א 4556/94 רמי טצת נ' אברהם זילברשץ ואח', פ"ד מט(5) 774.
[113] ב- רע"א 10052/02 בועז יפעת ואח' נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513.
[114] בש"א (חי') 4322/06 ארז אפרים נ' חברת גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ, תק-עב 2006(4) 5756.
[115] ב- ת"א (י-ם) 3074/01, בש"א 5538/01 זמרוני נ' החברה למפעלי כלכלה ותרבות לעובדי המדינה בע"מ, תק-מח 2002(1) 438.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו גילוי מסמכים