botox

הוצאות (סעיף 200 לחוק)

סעיף 200 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"200. הוצאות (תיקון: התשס"ה)
פסק בית-המשפט בתביעה הנגזרת ופסק הוצאות לטובת הנתבע, תשלם החברה את ההוצאות שנפסקו כאמור, אלא-אם-כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ההוצאות ישולמו בידי התובע, ורשאי הוא להטיל על החברה את תשלום הוצאותיו של התובע וכן רשאי הוא להטיל על התובע תשלום הוצאות שנגרמו לחברה, כולן או מקצתן, בשים-לב לפסק-הדין וליתר נסיבות העניין."

ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 24879-09-11 {חברה לתוצרת לבד בצלאל ירושלמי ובנו בע"מ נ' מיכל גל, תק-מח 2011(3), 14266 (2011)} נפסק מפי כב' הרשם חגי ברנר:

"בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה מי אמור לשאת בהוצאות הבקשה להטלת עיקול זמני, שנדחתה היום.

סעיף 200 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע כדלקמן:

'פסק בית-המשפט בתביעה הנגזרת, ופסק הוצאות לטובת הנתבע, תשלם החברה את ההוצאות שנפסקו כאמור, אלא-אם-כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ההוצאות ישולמו בידי התובע ורשאי הוא להטיל על החברה את תשלום הוצאותיו של התובע וכן רשאי הוא להטיל על התובע תשלום הוצאות שנגרמו לחברה, כולן או מקצתן, בשים-לב לפסק-הדין וליתר נסיבות העניין.'

מכאן שהכלל הוא שחיוב בהוצאות לטובת הנתבע בתביעה נגזרת, יושת על החברה ולא על התובע הפועל בשמה. כאשר עסקינן בהליך נלווה שנועד לאכיפת פסק-הדין שניתן בתביעה הנגזרת, כמו בענייננו, ראוי להחיל בדרך ההיקש את אותו כלל משפטי.

במקרה הנוכחי, הגם שמבקשי העיקול לא ציינו בכותרת הבקשה את דבר העובדה שהבקשה מוגשת מטעמה של חברת אבירי לב (להלן: "החברה") במסגרת אכיפה נגזרת, הרי שמתוך עיון בגוף הבקשה עולה כי אכן מדובר בבקשה שהוגשה במסגרת ניסיונות אכיפה של פסק-דין בתביעה נגזרת שניתן לטובתה של החברה (ראה למשל סעיף 5 לבקשה וכן סעיף 14 ו- 21 לבקשה). זאת ועוד, הואיל והמשיבה, לזכותה נפסקו ההוצאות, היא נושאת משרה בחברה, טיבה של הבקשה ככזו שהוגשה במסגרת אכיפה נגזרת, ידוע לה היטב, חרף העובדה שבכותרת הבקשה לא נזכר שמה של החברה.

על-כן, ומשלא מצאתי כי ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור, אני קובע כי החברה היא שתישא בהוצאות הבקשה להטלת עיקול זמני, שנדחתה היום."

ב- דנ"א 1344/11 {אילנה מוזר נ' עו"ד משה בלטר, תק-על 2011(2), 75, 77 (2011)} קבע בית-המשפט:

"4 . דין העתירה לדיון נוסף להידחות. טענותיהם של העותרים ביחס לקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט העליון וביחס להישענותו על טיעוני המשיבים, נושאות אופי ערעורי מובהק, כפי שציינו המשיבים בתשובתם לעתירה. בעניינים אלה אין נוהגת אפילו ערכאת ערעור להתערב, קל וחומר שאין הם מהווים עילה לקיומו של דיון נוסף. גם בטענותיהם האחרות של העותרים אין ממש. בעניין ברבלק נזכר {ע"א 324/88, ע"א 494/88 {הנס ברבלק נ' דבורה שביט, פ"ד מה(3), 562 (1991)} הכלל הקובע כי הוצאות משפט יוטלו על מי 'שהפעיל את מנגנון בית-המשפט לשווא', ונקבע כי 'אין לשלול את שיקול-דעתו של בית-המשפט להטיל במקרה ראוי את נטל ההוצאות על החברה...' (שם, 571). בענייננו, קבע בית-המשפט כי סיכויי הבקשה להגשת התביעה הנגזרת היו קלושים, וכי היא אף נמחקה, בין היתר, מהטעם כי ניתן להגיע לפתרון הסכסוך תוך הידברות "ברוח טובה". שיקול נוסף ששימש את בית-המשפט העליון הוא דרך התנהלותם של העותרים בהגשת הבקשה וניהולה. משכך, אין המדובר בענייננו בסטייה מהלכות קודמות של בית-משפט זה אלא ביישומן דבר דבור על אופניו. בכל הנוגע להוראות חוק החברות, הרי שאלה חלות כאשר התביעה הנגזרת נדחית או מתקבלת לגופה, ולא חלות על שלב הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת. נוסף על-כך סעיף 200 לחוק החברות קובע כי: 'פסק בית-המשפט בתביעה הנגזרת, ופסק הוצאות לטובת הנתבע, תשלם החברה את ההוצאות שנפסקו כאמור, אלא-אם-כן קבע מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ההוצאות ישולמו בידי התובע ורשאי הוא להטיל על החברה את תשלום הוצאותיו של התובע וכן רשאי הוא להטיל על התובע תשלום הוצאות שנגרמו לחברה, כולן או מקצתן, בשים-לב לפסק-הדין וליתר נסיבות העניין.'.
הנה-כי-כן, גם לפי הוראות סעיף זה ניתן להטיל את הוצאות התביעה על התובעים, בשים-לב לפסק-הדין ולנסיבות העניין. אלה, כאמור, הובילו את בית-המשפט העליון לקבוע כי במקרה זה אכן יש מקום להטיל הוצאות אישיות על העותרים."

ב- ע"א (מחוזי חי') 496-08 {אי.אם.אי השקעות נ' תמי אולמי שמחות, תק-מח 2009(1), 14255, 14261 (2009)} קבע בית-המשפט:

"18. בית-משפט קמא חייב את המערערת לשלם את הסכום ישירות לבעלי המניות במשיבה, במקום למשיבה. הדבר לא נתבקש בכתב התביעה, וגם בדיון בערעור ב"כ המשיבה הביעה הסכמתה כי מלוא הסכום ישולם למשיבה, כך שאיני רואה הצדקה ל"הרמת מסך" זו.

המשיבה היא אישיות משפטית נפרדת ותשלום ישירות לבעלי המניות עשוי להוות העדפת נושים אסורה. אכן, גולדפרב הוא העומד מאחורי התביעה, ויוסף איטח התנגד להגשתה, מטעמים הקשורים ביחסים בינו לבין אחיו יצחק, אך התביעה הוגשה בשמה של החברה ומטעמה, ולכן החיוב בתשלום צריך להיות לזכותה של המשיבה. לא למותר לציין כי גם בתביעה נגזרת הכלל הוא, שהתשלום משולם לחברה ועל-ידי החברה, והיוצא מן הכלל מצריך טעמים מיוחדים שירשמו - ראה סעיפים 201-200 לחוק החברות, התשנ"ט-1999."





ב- עב' (אזורי ת"א) 6139/02 {דוד אדלר נ' סייפקס נכסים בע"מ, תק-עב 2005(2), 173, 184 (2005)} קבע בית הדין:

"ז. הוצאות המשפט, בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. את ההוצאות הנ"ל, לאחר שתשולמנה לתובע, יחזיר מר אלכס אנגלהרדט לחברה (מכוח הסעיפים 200 ו- 203(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999)."