התביעה הנגזרת בראי חוק החברות
הפרקים שבספר:
- מהי תביעה נגזרת?
- תנאים מוקדמים להגשת תביעה (סעיף 194 לחוק)
- תגובת החברה (סעיף 195 לחוק)
- תשובת החברה לתובע (סעיף 196 לחוק)
- הזכות להגיש תביעה נגזרת (סעיף 197 לחוק)
- אישור תביעה נגזרת (סעיף 198 לחוק)
- בקשה לגילוי מסמכים (סעיף 198א לחוק)
- אגרה והוצאות (סעיף 199 לחוק)
- הוצאות (סעיף 200 לחוק)
- שכר-טרחת עורך-דין בתביעה נגזרת (סעיף 200א לחוק)
- גמול (סעיף 201 לחוק)
- הסדר או פשרה (סעיף 202 לחוק)
- הגנה נגזרת (סעיף 203 לחוק)
- חלוקה אסורה ועסקה עם בעל שליטה (סעיף 204 לחוק)
- חברה בפירוק (סעיף 205 לחוק)
- מימון הרשות (סעיף 205א לחוק)
- תקנות (סעיף 206 לחוק)
- תביעה נגזרת של חברת-בת
- האם ניתן להעביר בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת להכרעת בורר?
- תביעה נגזרת לעומת תביעה אישית או ייצוגית
- עדיפותו של הליך פירוק על פני תביעה נגזרת
- הלכות בתי-המשפט
עדיפותו של הליך פירוק על פני תביעה נגזרת
ב- ת"א (שלום ת"א) 31309/04 {רחום דן נ' SONG YUPING, תק-של 2007(1), 24239, 24240 (2007)} קבע בית-המשפט:"במקרה דנן, החברה מכרה את רכושה, הציוד והמלאי לנתבעת 3. החברה אינה פעילה ובמצב של חדלות פרעו.
אף אם יינתנו לה כל הסעדים במסגרת תביעה זו, הרי שלא תחזור לפעילותה. מטרת התביעה, לשיטתו של התובע, הינה שימוש בכספים שיתקבלו לצורך תשלום לנושי החברה ולצורך מימון הליך פירוקה.
עדיפותו של הליך הפירוק
התובע לא הסביר כאמור, מדוע לא נקט ישירות בהליך הפירוק.
מדוע נדרשים מספר הליכים, בערכאות שונות, תוך הוצאת הוצאות ייצוג בכל הליך והליך?
על בית-המשפט, במסגרת שיקולי הצדק, לבחון גם שיקולים דיוניים.
'בדרך-כלל מן הראוי למנוע פיצולי התדיינויות ודיונים כפולים שיש בהם כדי להטריד את הנתבע, להכביד על בירור יעיל ותכליתי של התביעה ולבזבז את זמנם של בתי-המשפט, העמוסים לעייפה.'
ראו: ע"א 52/79 שלמה סולימני נ' דוד בראונר, פ"ד לה(3), 617, 624 (1980).
הליך הפירוק במצב של חדלות פירעון, מבקש בין היתר, להגן על הנושים תוך העברת השליטה בנכסי החברה מנציגיהם של בעלי המניות לנציגיהם של הנושים. בנוסף, הליכי הגבייה האינדיווידואליים כנגד החברה מעוכבים ומכלול הנושים מרוכז תחת מסגרתם הקולקטיבית של הליכי הפירוק ו/או השיקום.
לאחר מינוי נציג הנושים, המפרק או הנאמן, המקבל לידיו את השליטה בנכסי החברה, פועל לאיסוף הנכסים , ובמסגרת זו, מנהל את עסקיה של החברה ומנהל תביעות בשמה.
ראו: אירית חביב-סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך ב', (1999),201 (1999).
סבורני כי הליך הפירוק, הינו ההליך המתאים בנסיבות העניין. הרי, גם התובע הצהיר שזוהי בסופו-של-דבר מטרתו. אין טעם לילך בדרכים צדדיות עת ניתן לפנות לדרך המלך, ובמסגרת אחת לפתור את כל המחלוקות הנוגעות לניהול נכסי החברה, כמו גם, התשלום לנושיה.
אין טעם לפצל את הדיון בין הערכאות השונות, תוך ניהול דיונים כפולים הנוגעים לאותה מסכת עובדות, עת ניתן לייעל את ההליך.
מן המקובץ לעיל, עולה כי שיקולי הצדק וטובת החברה כמו גם שיקולי היעילות הדיונית, מובילים למסקנה כי אין לאשר את התביעה כתביעה נגזרת. יש להפנות את החברה להליך פירוק בפני בית-המשפט המוסמך, קרי בית-המשפט המחוזי."

