חברה בפירוק (סעיף 205 לחוק)

סעיף 205 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"205. חברה בפירוק
לא תוגש תביעה נגזרת או הגנה נגזרת בשמה של חברה שמונה לה מפרק לפי פרק י"ב לפקודת החברות."

בחברה בפירוק, בה עילות התביעה שייכות למפרק, אין מנגנון של תביעה נגזרת {ראה סעיף 205 לחוק החברות; ת"א (שלום ת"א) 8116-12-10 אלכסנדר שכטמן נ' הדפוס החדש בע"מ, תק-של 2011(2), 80664, 80665 (2011); בש"א (מחוזי ת"א) 6042/08 רו"ח אלי ליכטר נ' א.ל.ע.ד. הצפוני בע"מ (בפירוק), תק-מח 2008(3), 2673, 2675 (2008); ע"א 9014/03 אברהם גרינפלד נ' שמעון לסר, תק-על 2006(4), 4012, 4019 (2006); ת"א (שלום ר"ל) 1544/02 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אם. ג'י. טלקום בע"מ (בפירוק), תק-של 2006(1), 24571, 24579 (2006)}.

הרציונל שבהוראת סעיף 205 לחוק החברות ברור. מעת שניתן צו פירוק לגבי החברה לא קיימת עוד בעיית הנציג, ובוודאי שאין היא קיימת באותה צורה ובין אותם שחקנים כפי שהדבר היה ערב הפירוק {ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIERE S.A, תק-על 2011(1), 2187, 2193 (2011)}.

מרגע שהמפרק נוטל את מושכות הניהול, אין עוד חשש לניגוד עניינים בין הדירקטורים לבין בעלי המניות {שנקראים, מעת שניתן צו פירוק, "משתתפים" לפי סעיף 1 לפקודת החברות}.

ואכן, על המפרק לשים בראש מעייניו את האינטרס של הנושים, ורק לאחר מכן את עניינם של המשתתפים.

גם אם קיים ניגוד עניינים בין אלה לבין אלה, אין הדבר משנה, שהרי העניין צריך להיבחן במשקפיים של המפרק. הוא עצמו אינו מצוי בניגוד עניינים שעשוי להצדיק פתיחת פתח להגשתה של תביעה נגזרת.

נציין ונדגיש כי כאשר מדובר בפירוק מרצון, אין מניעה שתוגש תביעה נגזרת מטעם החברה הנמצאת בהליכי פירוק מרצון {ת"א (שלום חי') 22165-06-09 חב' חשמל הצפון ר.ב.נ. בע"מ נ' נעים טוקאן, תק-של 2010(3), 26159, 26160 (2010)}.

ב- ת"א (שלום נת') 4043/01 {ריגלר אריה נ' זסק חיים, תק-של 2005(3), 8257, 8262 (2005)} קבע בית-המשפט כי גם במקרה של פירוק החברה בו לא ניתן להגיש תביעה נגזרת, אין נפתחת הדרך בפני בעל מניות להגיש תביעה אישית בגין נזק שנגרם לו המהווה נזק משני לנזקי החברה.

עליו לפעול בדרך של פניה למפרק החברה על-מנת שיפעל להגשת התביעה המתאימה בנסיבות העניין, כשמפרק אובייקטיבי אמור לבחון את הנתונים והראיות ולקבל החלטה מתאימה אם טובת החברה מחייבת את נקיטת ההליך המתאים.

החלטה זו כאמור יכולה להיבחן גם בהליכי ערעור, אם מי מהצדדים סבור כי שגויה היא.

ב- רע"א 1644/10 {אוריאל רחין נ' אורי זמלר, תק-על 2011(4), 3222, 3227 (2011)} קבע בית-המשפט:

"ומכאן, להשגתו השנייה של המבקש הנוגעת להוראת סעיף 205 לחוק החברות.

15. לבקשתם לביטול ההחלטה על עיכוב ההליכים צירפו המשיבים טיוטת כתב תביעה אשר הם ציינו כי בכוונתם להגיש במסגרת הבוררות. כותרת הטיוטה הייתה "כתב תביעה ותביעה נגזרת". עיון בתוכן הטיוטה מלמד כי המשיבים מבקשים לתבוע אף בשם החברה וכי בין טענות המשיבים טענות בדבר הפרת חובות אמון אותן חב המבקש לחברה כנושא משרה. עילות תביעה נוספות הנזכרות בטיוטה הן הפרת הסכם המייסדים והפרת חובות אמון ונאמנות אותן חב המבקש כלפי המשיבים.

כאמור, בית-המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות המקרה אין תחולה להוראת סעיף 205 לחוק החברות האוסר על הגשת תביעה נגזרת כנגד חברה שמונה לה מפרק. הטעם שניתן היה כי עם תשלום חובות החברה לנושיה, כל סכום שייפסק לטובת החברה ייפסק למעשה לטובת בעלי המניות. במצב זה, כך קבע בית-המשפט המחוזי, התכלית העומדת ביסוד האיסור על ניהולה של תביעה נגזרת בעת שהחברה מצויה בהליכי פירוק - שמירה על ההליך הקולקטיבי ועל סדרי הנשייה - אינה מתקיימת עוד ועל-כן אין מניעה לברר את התביעה שמבקשים המשיבים להגיש כנגד המבקש במסגרת הבוררות.

16. אף אני סבור כי טענת המבקש המתבססת על הוראת סעיף 205 לחוק החברות אינה מציבה משוכה של ממש בפני בירור המחלוקת בין הצדדים במסגרת הליך הבוררות על-פי הסכמתם, אולם נימוקיי מעט שונים מנימוקי בית-המשפט המחוזי.

ראשית, הטענות שהעלו המשיבים במסגרת טיוטת כתב התביעה הן אותן הטענות שהועלו על ידם בבקשתם הראשונית למינוי בורר (ראו: הבקשה מיום 13.9.06). כזכור, בתחילה התנגד המבקש למינוי בורר ולאחר מכן הסכים למינוי בורר. בין הנימוקים שהועלו בשעתו להתנגדות למינוי בורר לא נזכרה ולו ברמז הטענה כי מדובר למעשה בתביעה נגזרת שאין לבררה במסגרת בוררות, נוכח ההסדרים הפרטניים הקבועים לאישורה בסעיפים 198-194 לחוק החברות (ראו: תגובת המבקש מיום 25.9.06). בהמשך אף הסכים המבקש למינוי בורר אף שידע היטב מהן הטענות המועלות נגדו. בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר לו לערוך מקצה שיפורים בטענותיו, ולטעון בשלב זה של הדיון, בו כל שנדון הוא המשך קיום הליכי הבוררות, כי מלכתחילה אופי התביעה אינו מאפשר לבררה בבוררות.

שנית, הטענה כי תביעת המבקשים הינה תביעה נגזרת שאין לבררה עומדת בסתירה להצהרות בא כוחו של המבקש בדיון שהתקיים במסגרת תיק הפירוק ביום 28.9.08, לפיהן המבקש אינו מתנגד לבירור טענות הצדדים זה כלפי זה מחוץ לתיק הפירוק ולפיהן מדובר בתביעות בין בעלי המניות (ראו: שורות 20 ו-31, בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 28.9.09). טענה זו אף עומדת בניגוד מסויים למכתב ההבהרה בו אישר המבקש כי ויתור הטענות מצד המפרק במסגרת הסכם הפשרה לא יחול על טענות בעלי המניות של החברה בנוגע לפרוייקט נושא ההסכם אף אם אלה יטענו בשם החברה (נספח ה' לתשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור).
שלישית, אין חולק כי לפחות חלק מעילות התביעה של המשיבים כלפי המבקש מצויות במישור היחסים בין בעלי המניות ואינן נובעות או נגזרות מחובות האמון שהמבקש חב כלפי החברה. לכאורה על פני הדברים התשתית העובדתית הנטענת עשויה להקים עילת תביעה אישית לצד עילת תביעה של החברה. לפחות חלק מעילות התביעה הנוספות המצויות במישור היחסים שבין בעלי המניות צויינו במפורש בכתב התביעה. בנסיבות אלה אין כל מניעה לאפשר את קיום הליכי הבוררות בין בעלי המניות, בפרט נוכח העובדה כי שולם דיבידנד בשיעור של 100% לנושי החברה, עובדה שמנטרלת כל חשש לפיצוי בעלי המניות "על חשבון" פירעון חובות החברה לנושיה (ראו לעניין זה: ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1), 673, 691-690 (2004) (להלן: "עניין דרין")). סבורני כי ככל שיש בפי המבקש טענות הנוגעות לעצם קיומו של נזק אישי של בעלי המניות, במובחן מנזקה של החברה, או להיעדרה של עילת תביעה אישית של בעלי המניות ראוי כי טענות אלה תתבררנה במסגרת הבוררות בין הצדדים. אדגיש כי בנקודה זו עמדתי שונה מעמדת בית-המשפט המחוזי - סבורני כי לא היה צורך להכריע בתחולת סעיף 205 לחוק החברות על-מנת לקבוע כי יש לברר את הסכסוך בין הצדדים במסגרת בוררות. די בכך שעל פני הדברים טענות המשיבים, כפי שהוצגו בבקשה הראשונית למינוי בורר וכפי שפורטו בטיוטת כתב התביעה, ממוקמות - לפחות בחלקן - במישור היחסים שבין בעלי המניות כדי לקבוע שיש לברר טענות אלה במסגרת הליך הבוררות. כאמור, טענות לפיהן כתב התביעה אינו מקים עילת תביעה אישית לבעלי המניות מקומן להתברר במסגרת הליך הבוררות (לדיון ביחס בין עילת התביעה האישית של בעל המניות לבין עילת התביעה של החברה ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2), 312, 326-323 (1997); עניין דרין, בעמ' 691-689; רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3), 380, 384-383 (2005); ע"א 3506/09 צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון תק-על 2011(2), 47 (4.4.11), בפסקאות 12-10). שלא בשולי הדברים אבהיר כי במצבים בהם לבעלי המניות מחלוקות הנוגעות לניהול חברה המצויה בהליכי פירוק, מחלוקות שאמורות להתברר במסגרת בוררות, אך לא ברור האם החברה תוכל לפרוע את מלוא חובותיה לנושים והאם בכוונת המפרק לפעול כנגד נושאי המשרה על-מנת לחייבם באופן אישי, עשוי הדבר להוות שיקול לטובת עיכוב הליכי בוררות בין בעלי המניות. מצב דברים זה עשוי, במקרים המתאימים, להוות טעם מיוחד לעיכוב ההליכים נוכח החשש לפיצוי בעלי המניות קודם לנושים כאשר עיקר הכספים שעשויים להתקבל בקופת הפירוק יגיעו מאותו הכיס ממנו יתקבלו הכספים שישולמו לבעלי המניות - כיסו של נושא המשרה. איני מרחיב בנקודה זו שכן זה אינו מצב הדברים במקרה זה.

17. תוצאת הדברים היא כי המחלוקת בין הצדדים תתברר בבוררות, וכי סוגיית קיומה של עילת תביעה אישית של המשיבים נגד המבקש בגין מעשיו הנטענים של המבקש תתברר אף היא במסגרת הבוררות."

ב- ע"א 1938/11 {מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ, תק-על 2011(4), 2842, 2849 (2011)} קבע בית-המשפט:

"האם אפשרית הגנה נגזרת נגד הליכי פירוק לאור סעיף 205 לחוק החברות?

13. בהמשך לכל האמור, אף אם אניח שהבקשה הוגשה כבקשה להגנה נגזרת, עולה השאלה מה מעמד הגנה זאת נוכח סעיף 205 לחוק החברות (שנחקק לאחר מתן פסק-הדין בפרשת אגתן {ע"א 215/91 אגתן בע"מ נ' לים בע"מ, פ"ד מח(2), 43 (1994)}).

לעניין זה, ראוי לאבחן, לדידי, בין הגנה נגזרת על-ידי בעל מניות בהתנגדות או ערעור על עצם הליך הפירוק, ובין הגנה נגזרת נגד החלטות ופעולות במסגרת הפירוק. אשר לפעולות במסגרת הפירוק, באלו, נוכח סעיף 205, לא יכול בעל מניות להגיש בקשה לאישור הגנה נגזרת. לעומת-זאת, בחינת תכלית החקיקה מובילה בראייתי למסקנה כי יש לאפשר לבעל מניות להגיש בקשה להגנה נגזרת נגד מתן צו הפירוק עצמו.

כידוע, הליך הפירוק הוא מצב בו החברה עוברת מהתנהלות פרטנית מול נושיה למסגרת של הליך גבייה קולקטיבי. במסגרת זו, מנהל המפרק הממונה לחברה את כלל ההליכים, וזאת תחת פיקוחו של בית-המשפט. לפיכך, בשלב זה, ולמעט באישור חריג של בית-המשפט, לא ניתן לפתוח בהליכים אינדיבידואליים נגד החברה, וכל התקשרות של החברה שלא ברשות בית-המשפט בטלה וחסרת תוקף (סעיפים 266, 267 ו- 268 לפקודה). במצב זה, מרוכזות כלל השאלות המשפטיות והעובדתיות הנוגעות להליך הפירוק לפתחו של בית-המשפט הדן בפירוק, ולו לבדו נתונה הסמכות להכריע בהן. סעיף 310(ג) לפקודה קובע את המנגנון שעל-פיו יכולים בעלי מניות להתנגד להחלטה של המפרק ומורה כי...

על החלטת בית-המשפט במסגרת הליך הפירוק רשאי צד להליך, לרבות צד שצורף על-ידי בית-המשפט, לערער כקבוע בסעיף 291 לפקודה.

שונים הדברים כאשר מדובר בפסק-דין המעניק את צו הפירוק עצמו. במצב זה, התנגדותו של בעל המניות אינה במסגרת הליכי הגבייה הקולקטיביים, כי אם התנגדות למעבר מהליכי הגבייה האינדיבידואליים אל הליכי הגבייה הקולקטיביים עצמם. במילים אחרות, זהו ערעור אזרחי רגיל, שאינו במסגרת הליכי הפירוק. משכך, יכול בעל מניות במצב זה להגיש בקשה להגנה נגזרת על-פי הפרוצדורה הקבועה בחוק. ודוק, היגיון זה אף עולה בקנה אחד עם תכלית מוסד ההגנה הנגזרת עצמו. כידוע, נועד מוסד ההגנה הנגזרת, בדומה לתביעה הנגזרת, להתמודד עם בעיית הנציג הנוצרת בשל הפער בין בעל המניות לבין הנהלת החברה. שונה הדבר במהלך הפירוק עצמו, בו עובר ניהול החברה לידי המפרק, בפיקוח בית-המשפט, והוא אמון על האינטרסים של כלל בעלי העניין בהליך הפירוק (ראו ע"א 4845/04 קליין נ' בלס, תק-על 2006(4), 3998 (14.12.2006))."

ב- ת"א (שלום ת"א) 38234/06 {גדליה בן ארי ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2007(2), 21571, 21572 (2007)} קבע בית-המשפט:

"מעת שניתן צו פירוק ומונה מפרק לחברה, המפרק הופך לאורגן הבלעדי של החברה, המוסמך לפעול בשמה, מפרק החברה בלבד רשאי להגיש תביעות בשם החברה. לפיכך, המשיבים לא יכולים להגיש את תביעתם ב"כובע" החברה, אלא עליהם לפנות למפרק.

המשיבים חסרי כל מעמד משפטי מול המבקש, כך שאף אם העובדות המהוות בסיס לתביעה דנן תוכחנה במלואן, עדיין אין בהן כדי להקים למשיבים עילת תביעה, לא כל שכן יריבות משפטית ביניהם לבין המבקש. יריבות מתקיימת רק כאשר לבעל דין אחד עומדת עילת תביעה כנגד בעל הדין האחר, וכאמור בעניינינו כלל לא הצביעו על קיומה של עילת תביעה אישית כנגד המבקש."

ב- רע"א 5247/03 {אשר ליסטר נ' עו"ד אביב פריצקי בתפקידו כמפרק הזמני של החברה, תק-על 2003(3), 1279, 1280 (2003)} קבע בית-המשפט:

"בשאלת ניהול ההליך הנוסף, מקובלת עלי טענתו של המבקש, כי אין מקום לצפות ממנו לנהל, על חשבונו, הליך זה, שמהווה, לפי קביעת בית-המשפט המחוזי, אינטרס של קופת הפירוק. לא זו אף זו, מרגע שנכנסה חברה להליכי פירוק המבקש אינו רשאי להגיש תביעות בשם החברה. משניתן צו פירוק ומונה מפרק לחברה, המפרק הופך לאורגן הבלעדי המוסמך לפעול בשם החברה, ולפיכך, המבקש, כמנהלה לשעבר של החברה אינו מוסמך להגיש תביעה מטעמה. גם כבעל מניות בחברה, המבקש, אינו יכול להגיש תביעה בשם החברה, שכן זכותו להגשת תביעה נגזרת בשם החברה, אף היא מתבטלת עם מתן צו פירוק ומינוי מפרק לחברה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חברה בפירוק (סעיף 205 לחוק)