botox

שכר-טרחת עורך-דין בתביעה נגזרת (סעיף 200א לחוק)

סעיף 200א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"200א. שכר-טרחת עורך-דין בתביעה נגזרת (תיקון: התשס"ה)
(א) בית-המשפט יקבע את שכר-הטרחה של עורך-הדין שייצג את התובע בתביעה הנגזרת; עורך-הדין לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על נגזרת הסכום שקבע בית-המשפט.
(ב) שכר-הטרחה ישולם על-ידי החברה אלא-אם-כן קבע בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי על התובע לשלם את שכר-הטרחה."

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 2527/04 {בוגנר איתי נ' Cheek Point Software Technologies Ltd, תק-מח 2008(1), 8849, 8874 (2008)} קבע בית-המשפט:

"ג. בקשת התובע לאישור שכר-טרחת עורך-דין, גמול והחזר הוצאות:
עוד במסגרת סיכומיו ציין התובע כי תוגש על ידו בקשה נפרדת לאישור שכר-טרחת עורך-דין, גמול והחזר הוצאות.

בקשה זו הוגשה אכן במסגרת בש"א 14027/07, על יסוד הוראות סעיפים 200, 200א ו- 201 לחוק החברות, התשנ"ט-1969 (להלן: "החוק").

בראשית דבריי, אבקש להבהיר כי אינני רואה כל מקום לטענת החברה על פיה מדובר בהרחבת חזית, שכן התובע לא ציין דרישה מפורשת בעניין זה במסגרת כתב התביעה.

הסמכות מוקנית לבית-משפט על-פי הוראות חוק ספציפי וזאת עם סיום הדיון. לכן, אין כל מניעה כי בית-משפט יתייחס בשלב מתן פסק-הדין לבקשה זו של התובע גם אם הוגשה בשלב שלאחר הגשת הסיכומים.

לגופו של עניין, יש להתייחס לכל אחד ממרכיבי הבקשה בנפרד.

שכר-טרחה לב"כ המבקש
סעיף 200א לחוק החברות קובע כי:

'(א) בית-המשפט יקבע את שכר-הטרחה של עורך-הדין שייצג את התובע בתביעה נגזרת...
(ב) שכר-הטרחה ישולם על-ידי החברה אלא אם קבע בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי על התובע לשלם את שכר-הטרחה.'

יש להבין הוראה זו כהוראה המתייחסת ליחסים שבין החברה לבין ב"כ התובע אשר הגיש את התביעה הייצוגית. אין בה כשלעצמה כדי למנוע את חיוב הנתבעת אשר תביעה כנגדה התקבלה בתשלום שכר-טרחת עורך-דין.

הרציונל העומד מאחורי הוראה זו הינו הבטחת תשלום שכר-טרחה ריאלי, למרות העובדה שאין התקשרות ישירה בין החברה לבין עורך-הדין אשר ניהל למעשה את התביעה בשמה, לאחר שאושרה הבקשה להגשת התביעה כתביעה נגזרת.
אין מחלוקת בין כל הצדדים כי ב"כ התובע זכאי לתשלום שכר-טרחה אשר ישולם על-ידי החברה גם במקרה הנוכחי.

עם-זאת, חלוקים הצדדים באשר לשיטת התשלום ובאשר לגובה התשלום.

אינני רואה מקום לקבל את טענת התובע, על פיה יש לפסוק לבא כוחו תשלום בשיעור שבין 20 ל- 25 אחוז מהסכום אשר יפסק לטובת החברה.

מקובלת עלי בעניין זה טענת הנתבעת כי דרישה זו איננה סבירה ואיננה רצויה במקרה של תביעה נגזרת.

שכר-הטרחה אשר נקבע על-פי סעיף 200א לחוק איננו מותנה אכן בהצלחת התביעה.

ב"כ התובע רשאי לבקש פסיקת שכר-טרחת עורך-דין גם אם התביעה תיכשל.

כמו-כן, מקובלת עלי הטענה כי ככל שסכום התביעה גבוה יותר, אחוזי שכר-הטרחה יורדים ואין לדרישה במקרה הנוכחי כל בסיס.

אם אכן מדובר בהבטחת תשלום שכר-טרחה ריאלי, כך שהתובע לא יצא ניזוק מהגשת התביעה לאחר שזו עברה את המשוכה של אישור הבקשה להגשת התביעה, הרי שתשלום שכר-טרחה בשיעור המתבקש על-ידי התובע שבפני, סוטה באופן משמעותי משכר-טרחה ריאלי אשר תשלומו כרוך בהגשת וניהול התביעה.

מסקנה זו ברורה מעצם דרישתו החלופית של התובע לתשלום שכר-טרחה על-פי שעות. מבלי להתייחס בשלב זה למספר השעות ולגובה התשלום לכל שעה, הרי שדרישתו מגיעה לסכום של 240,000$, שהוא סכום נמוך משמעותי מהסכום אשר היה מתקבל אילו היה נפסק שכר-טרחה על בסיס אחוזים.

לאור זאת, יש לקבוע שכר-טרחה על בסיס הערכת שעות עבודה.

התובע צירף לבקשתו טבלה, ממנה עולה כי טענתו היא שבא כוחו השקיע 2,250 שעות עבודה בתיק ומתוכן 1,608 שעות לאחר אישור התביעה הנגזרת.

מקובלת עלי טענתה של הנתבעת ושל החברה, כי בגין הגשת הבקשה נפסקו הוצאות במסגרת ההחלטה אשר דנה באותה בקשה ואין לכן מקום לפסוק שכר-טרחה נוסף בגין הבקשה עצמה.

עם-זאת, אין מקום לטענה כי שכר-הטרחה אשר נקבע במסגרת הבקשה אמור לשקף בסיס לחישוב שכר-הטרחה בגין ניהול התביעה.

על בית-המשפט לבחון את שכר-הטרחה הרלוונטי בגין ניהול התביעה, כאשר שכר-טרחה זה אמור להתייחס גם לעצם הכנת התביעה אשר הוגשה יחד עם הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת.

לאור זאת, בהכרח יש מקום להתייחס לשעות עבודה אשר קדמו למועד אישור הבקשה באפריל 2006, ככל שאלה קשורות בהכנת התביעה.

מעיון באותה טבלה 1 מתקבל הרושם כי ישנם חיובים בגין שעות עבודה במספר גבוה מהסביר, וחיובים אשר אינם כרוכים באופן ישיר בניהול התביעה.

כך למשל, בגין הכנת התביעה הנגזרת מופיע במהלך חודש נוב' 2004 בלבד חיוב בגין כ- 109 שעות עבודה.

כמו-כן, מופיעים חיובים בעניין חוזה העבודה האישי של התובע.

יתרה-מזאת, למרות שהתביעה עצמה הוגשה עוד בנובמבר 2004, מופיעים חיובים של שעות רבות ביותר בגין לימוד חומר להכנת התביעה בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2005.

גם מספר השעות אשר בגינן נדרש תשלום בהתייחס לגילוי המסמכים, הינו גבוה ביותר וחורג מהזמן הנדרש לצורך הכנת תצהירים אלה.

במהלך שנת 2007 ישנם חיובים רבים המתייחסים לתיוקים או סידור תיקים, שאין אפשרות לייחס אותם באופן ישיר לתביעה.

מהאמור לעיל עולה כי אין לקבל בהכרח את פירוט השעות בטבלה כפירוט שעות מדוייק המקנה זכות לתשלום שכר-טרחה.

נראה כי הערכה סבירה של השעות אשר הוקדשו להכנת התביעה וניהולה יהיה כ- 1,000 שעות.

יש לזכור כי הדיון עצמו כלל הכנת שני תצהירים מטעם התובע וכן חקירה נגדית של עד הנתבעת.

התיק התנהל באופן קצר יחסית והתקיימו שני ימי דיונים בלבד.

באשר לגובה התשלום, נראה כי שכר ממוצע של 200 $ לשעה יהווה שכר ראוי במקרה הנוכחי לאור העובדה כי נעשה חיוב בגין מספר רב של שעות עבודה על-ידי שכירים ומתמחים.

בהקשר זה, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי ב"כ התובע כבר ייצג אותו בהליך אחר בו ניתן פס"ד. התובע יכול היה אכן להראות חשבונית ממנה עולה מהו התעריף הנהוג במשרד אותו שילם התובע בפועל.

התוצאה מהאמור לעיל היא, כי יש לחייב את החברה בתשלום שכר-טרחה ב"כ התובע בסך של 720,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

גמול התובע
התובע טען עוד כי יש לפסוק לו גמול בגין הטרחה שטרח בהגשת התביעה ובהוכחתה. זאת לפי סעיף 201 לחוק הקובע: 'פסק בית-משפט לטובת החברה, רשאי הוא להורות על תשלום גמול לתובע, שטרח בהגשת התביעה הנגזרת ובהוכחתה'.

התובע טען במסגרת זו כי הוא שילם מחיר כבד עבור הגשת התביעה, נטל חלק פעיל בכל אחד מההליכים ואף השקיע 3 שנים מחייו בניהול התיק.

התובע טען כי יש להקיש לעניין זה מהכללים החלים בקביעת שיעור הגמול לתובע ייצוגי.

בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר הוגשו התגובות לבקשה, ביקש התובע להוסיף מכתב נוסף אשר יתמוך בבקשה זו.

אינני רואה כל מקום לפירוט נוסף ופנייה אישית של התובע לבית-משפט, מעבר למה שנאמר כבר בבקשה עצמה.

לגופו של עניין, אין ספק כי התובע פעל באופן עקבי לשם עמידה על זכויותיה של החברה.

הנתבעת ציינה בתגובתה כי התמריץ אשר עמד בראש מעייניו של התובע בעת הגשת התביעה, הוא מכירת מניותיו במקרה של הנפקת החברה לאחר שיקבע שוויה של החברה אם יזכה התובע בתביעתו.

התייחסתי כבר לנושא זה במסגרת החלטתי בבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת.

קבעתי שם, ואינני רואה מקום לשנות מקביעה זו גם לאחר שמיעת כל הראיות, כי אין בעובדה שהתובע יוכל בנסיבות מסוימות למכור את מניותיו כאשר שוויה של החברה יגדל - כדי להוכיח חוסר תום-לב כלשהו.

אינני רואה לכן מקום לעשות שימוש בטיעון זה, על-מנת לפגוע בזכותו של התובע לתשלום גמול בגין הגשת התביעה.

אין ספק כי התביעה הוגשה על-ידי התובע לאחר שעמד באופן עקבי במשך תקופה ארוכה על זכויותיה של החברה כלפי צ'ק פוינט, הן בדירקטוריון החברה והן באמצעות פניות לצ'ק פוינט עצמה.

פעולות אלה נעשו על-ידי התובע לא רק כבעל מניות בחברה אלא גם ובעיקר כאורגן של החברה ויש בהן כדי להצביע על פעולות לטובת החברה.

יש לזכור כי לאחר תיקון סעיף 200 לחוק, מוקנה לבית-משפט שיקול-דעת נרחב לפסוק את הגמול. די בכך שהתובע טרח בהגשת התביעה ובהוכחתה וכך בוודאי שעשה התובע שבפניי.

עם-זאת, יש אכן לקחת בחשבון בעת קביעת גובה הגמול את העובדה כי במקרה הנוכחי מדובר בבעל מניות משמעותי בחברה. אין לכן ספק כי התשלום אשר יבוצע לחברה כתוצאה ממתן פסק-הדין יקבל ביטוי משמעותי בשווי מניותיו.

התובע מחזיק כ- 12% ממניות החברה ואין לכן מקום להשוות אותו לתובע בתביעה ייצוגית אשר מייצג למעשה אינטרס ציבורי.

לכן, התמריץ הנדרש במקרה כזה איננו עומד בקריטריונים החלים על קביעת גמול של תובע בתביעה ייצוגית.

באיזון שבין כל השיקולים לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבוע לתובע גמול אשר ישולם על-ידי החברה בסך 100,000 ₪.

באשר להוצאות התובע - אני מקבלת את בקשתו לקביעת תשלום בסך 17,337 ₪ אשר מומנו מכיסו לפי הדו"ח אשר סומן 4 בבקשה.

בעניין זה אין מקום לבצע הפרדה בין הליך אישור התביעה לבין ניהול התביעה, שכן ההוצאות שנפסקו בבקשה אינן אמורות לכסות הוצאות אלה.

4. סיכום
התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי התביעה מתקבלת באופן חלקי וזאת בגין הפרת הסכם הפצת המוצר.

על הנתבעת לשלם לחברה סכום כולל של 12,992,311.74 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין החל מיום 29.4.07 (מועד חישוב סכום התביעה על-ידי התובע בסיכומים) ועד ליום התשלום בפועל.

תביעת התובע לתשלום עבור הקונקטור על-פי הסכם הטכנולוגיה - נדחית.

הנתבעת תשלם לחברה שכר-טרחת עורך-דין בסך 720,00 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל."