האם ניתן להעביר בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת להכרעת בורר?

ב- בש"א (מחוזי ב"ש) 1823/06 {גידי תנורים בע"מ נ' יצחק אדרי, תק-מח 2006(3), 9388, 9391 (2006)} קבע בית-המשפט:

"7. אכן בין הצדדים נחתם הסכם בוררות. הסכם בוררות זה אינו הסכם כללי ומקיף שחל על כלל מערכת היחסים שבין הצדדים אלא כל שהוסכם בהסכם הבוררות זה להעביר את '... חילוקי הדעות או התדיינויות שינבעו מהסכם זה או מנספח כלשהו שלו' (ההדגשה שלי ש.ד). דהיינו כל שניתן להעביר לבוררות זה חילוקי דעות שנוגעים להסכם או לנספח לו. עיון בבקשה לאשר תביעה נגזרת מלמד שאין קשר בין הבקשה לבין ההסכם. חילוקי הדעות כלל אינם נוגעים או נובעים מההסכם. חילוקי הדעות מקורם בהתנהלות מנהל החברה אשר לו 60% ממניות החברה. למשיבים טענות כנגד התנהלותו והעסקאות שבוצעו על ידו, שלעמדתם הינן עסקאות עם בעלי עניין שלא אושרו על-ידי החברה ופגעו בה כלכלית. משהבקשה אינה נוגעת להסכם והינה מעבר לו, לא חל סעיף הבוררות. לא נקבע בהסכם שכל חילוקי הדעות בין הצדדים באשר להתנהלות החברה יועברו לדיון בפני בורר, אלא סמכות הבורר צומצמה לחילוקי דעות שמקורם בהסכם ומשחילוקי הדעות אינם נוגעים להסכם, יש לדחות הבקשה.

8. מעבר לכך איני סבורה שניתן להעביר בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת להכרעת בורר.

החברה אמנם מפנה ל- רע"א 6551/04 פרופ' יעקב דן נ' ל.נ. חממות טכנולוגיות בע"מ, דינים עליון כרך סט, 323 (2004) וטוענת שבפסק-דין זה אישר כב' השופט גרוניס העברת תביעה נגזרת לדיון בפני הבורר. אלא שלא כך הדבר, שכן בפסק-דין זה, כאשר התעורר הסכסוך, הסכימו הצדדים להעביר העניין לבוררות. בניגוד לנטען על-ידי ב"כ החברה, כלל לא הייתה תלויה ועומדת בפני בית-המשפט בקשה להגשת תביעה נגזרת. הצדדים פנו לבית-המשפט רק לאחר ישיבה אחת בפני הבורר, שמונה, כאמור, לבקשת הצדדים.

ב- רע"א הנ"ל וגם לא בבית-המשפט המחוזי, לא נדונה השאלה האם בסמכות בית-המשפט לעכב הליכים כאשר תלויה ועומדת בקשה להגשת תביעה נגזרת. השופט גרוניס מציין בפסק-הדין הנ"ל כי 'טענתם המרכזית הייתה כי לאור טיבן והיקפן של המחלוקת שנתגלעו בין הצדדים, החורגות מגדר הנושאים שהוסדרו בהסכמי ההשקעה, אין מקום לנהל הליך בוררות לפי הוראות הסכמים אלו' (סעיף 2 להחלטה). השופט גרוניס מציין שאמנם המבקשים סבורים שחלק מהתביעה אינו מתאים להליך בוררות מכיוון שמדובר בתביעה נגזרת שיש צורך באישור בית-המשפט להגישה, אך אין כל קביעה בהתייחס לכך, מכיוון שבקשה לאשר התביעה כתביעה נגזרת כלל לא הוגשה בעניין זה.

9. סעיף 198 מתנה הגשת תביעה נגזרת באישור בית-המשפט. זה תנאי מהותי ופרלימינארי להגשת התביעה. ללא אישור בית-המשפט לא ניתן להגיש תביעה נגזרת. הליך זה הינו למעשה הליך ביניים טרם הגשת התובענה.

טוען ב"כ החברה שאין כל מניעה שהליך מקדמי זה יתקיים בפני בורר. לא אוכל להסכים עימו. התנאים להגשת תביעה נגזרת נקבעו בחוק. לא ניתן לסטות מהם, אלא שהבורר בעניינו על-פי הסכם הבוררות אינו "כבול בסדרי הדין ובדיני הראיות" (סעיף 11.2 להסכם).

אם אקבל עמדת החברה התוצאה היא שהבורר יכול להתעלם לחלוטין מהוראות סעיף 197 ו- 198 לחוק החברות שכן אין הוא כבול בסדרי דין ובדיני ראיות. התנאים שנקבעו בחוק להגשת התביעה הנגזרת הם מאד ברורים ומדוייקים, בעוד הבורר על-פי הסכם הבוררות פטור מהם והתוצאה היא התעלמות מהוראות החוק. גם אם נעבור משוכה זו ונגיע לעיקר הרי שהבקשה מתייחסת להתנהלותו של מנהל החברה, שמיוחסות לו פעולות ועסקאות שטעונות אישור מבלי שאלה אושרו על-ידי החברה. עסקינן למעשה באחריות נושאי משרה. אין בסמכותו של הבורר להכריע בהפרת חובת אמון של נושאי משרה, שכן זהו סעיף קוגנטיבי שלא ניתן להתנות עליו.

סעיף 58 לחוק החברות קובע שחברה אינה רשאית להתנות על הוראות סעיף 57. סעיף 57 לחוק עוסק בין היתר 'באישור פעולות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיף 255 ו- 268 עד 275'. סעיף 255 ענינו אישור פעולות המנויות בסעיף 254(א) בדבר חובות אמונים של נושאי משרה ומשכך נושא זה אינו ניתן לבוררות כלל. אחריות נושא משרה אינו נושא שיכול לשמש להסכם בין הצדדים על-פי סעיף 3 לחוק הבוררות. כך אף מציינת פרופ' סמדר אוטולנגי בספרה בוררות דין ונוהל, כרך א' (מהדורה רביעית) "גם אם קיים הסכם בוררות בין הצדדים אין לו תוקף כשמדובר בתביעה נגד נושאי משרה בחברה. הוראות חוק החברות בנושא זה הן קוגנטיביות" (עמ' 145).

סוף דבר, הבקשה נדחית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם ניתן להעביר בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת להכרעת בורר?