תביעה נגזרת של חברת-בת

ב- תנ"ג (מחוזי ת"א) 21785-02-11 {יונתן בן עמי נ' מנורה מבטחים החזקות בע"מ, תק-מח 2011(3), 10899, 10912 (2011)} קבע בית-המשפט:

"44. ההסדר בנוגע לאפשרות הגשת התביעה נגזרת נקבע בפרק השלישי בחוק החברות, ולגבי ישות המגיש נקבע:

'194. (א) כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה (בפרק זה - תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות סימן זה.'

45. אין מחלוקת בענייננו כי המבקש אינו בעל מניות בחברת-הבת כנגדה מבוקשת התביעה הנגזרת כי אם בעל מניות בחברת-האם, המחזיקה בבעלות מלאה (100%) בחברת-הבת. הדין בישראל טרם הסדיר מעמדה של התביעה הנגזרת הכפולה, החקיקה לא נדרשה לכך (והדבר גם לא קיבל התייחסות בדברי ההסבר לחוק, הצעות חוק 2432, כ"א בתשרי התשנ"ו, 23.10.1995). וגם בפסיקה הישראלית אין כל הכרעה ודיון נדרש בעניין זה לגופו. בעניין אריסון {ת"א 1931/00, בש"א 11745/00 שיטרית ואח' נ' אריסון השקעות ואח', נבו, מאגר משפט (2002)} כב' השופט ישעיה נדרש לסוגיה בדיון אגבי משקבע שם כי אין לו צורך להכריע בסוגיה בנסיבות דשם. עם-זאת בחר שכן להביע דעתו בעניין כדלקמן:

'עם-זאת אציין בקצירת האומר, כי נראית לי דעתם של המלומדים פרוקצ'יה וכהן, כפי שצוטטה לעיל, אשר על פיה יש להתיר הגשת תביעה נגזרת מסוג זה. אם לא תגרוס כך תישלל או תאבד, במידה רבה, האפקטיביות והיעילות של התביעה הנגזרת ככלי לפיקוח על אורגנים של תאגידים ולשם שמירה על זכויותיו של בעל זכויות מיעוט בהם, בניגוד למגמה המסתמנת בשנים האחרונות בפסיקה ובחקיקה. בעולם העסקי המודרני והמתפתח, בו מפעילים ומנהלים תאגידים גדולים פרוייקטים או פעילויות כלכליות שונות באמצעות חברות-בת, חברות נכדות ואף חברות נינות, יש צורך בכלי יעיל ואפקטיבי מסוגו של התביעה הנגזרת.

מנקודת המבט של הצורך לשמר את עוצמתו ויעילותו של מוסד התביעה הנגזרת, סבורני כי יש לאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם חברת-בת, אף שבעל המניות בחברת-האם, המבקש לתבוע בשמה, אינו בעל מניות בה. אפשרות זו הוכרה, כאמור, בדין האמריקני ואין כל מניעה, לדעתי, להכיר בה במשפט ארצנו, כפי שהוכר והוכנס בזמנו למשפטנו מוסד התביעה הנגזרת. הענקת אפשרות זו תגביר ותהדק את הפיקוח על פעילותם של האורגנים בתאגידים הגדולים, בהם משקלם ומעמדם של בעל המניות, או החבר הבודד בתאגיד, קטן ביותר, אם לא אפסי, ובשל כך נמנעת מהם, בדרך-כלל, הגנה יעילה ואפקטיבית על זכויותיהם בתאגיד ועל זכויות התאגיד עצמו (אם סבורים הם כי הן נפגעו כתוצאה ממעשים בלתי-ראויים של האורגנים שלו).

מטעמים אלה סבור אני כי אין למנוע מהמבקשים את הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת מהטעם שאין הם בעלי מניות בקרן ההסתדרות.'
כן בעניין ת"א 1266/03 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ, נבו, מאגר משפטי (2006) בו נדונה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת כפולה, לא ניתנה הכרעה לגופו של עניין בסוגיית התביעה הנגזרת הכפולה.

העניין זכה לאחרונה גם להתייחסות ב- תנ"ג 19646-04-10 וילסון נ' אימאג'סט אינטרנציונל אן.וי, נבו, מאגר משפטי (2011). שם התובעים הגישו את בקשת האישור בשם החברה ושתי החברות הבנות ובית-המשפט קבע שם כי לטעמו בעניין שנדון שם אין להתיר את התביעה הנגזרת הכפולה ובין היתר פרט כי למעט העובדה שבמקרה שם קיימות חברות בנות, לא מתקיים ולמעשה כלל לא נטען כל קשר אחר של החברות הבנות לבקשת האישור, וכי עיון בהסכמים השונים הרלבנטיים לבקשת האישור שם מעלה כי החברות הבנות אינן צד להן ואין כל אזכור מהותי נדרש בבקשה ביחס לחברות הבנות, לרבות לא ציינו שם התובעים אילו עילות קימות ביחס לחברות הבנות ונושאי המשרה בהן.

כן גם ב- ע"א 7438/05 בתיה אחזקת נכסים בע"מ נ' טוקטלי, נבו, מאגר משפטי (2007) (להלן: "עניין טוקטלי") אישר כב' השופט סולברג תביעה נגזרת כפולה בשל היותה של חברת-הבת בבעלות מלאה של חברת-האם, וזאת מבלי להידרש לניתוח בסוגיה.

כן ראה האמור בנדון בספרו של יוסף גרוס חוק החברות החדש, פרק ל"ג, 330:

'החוק מתייחס לבעל מניות בחברה. האם יכול בעל מניה בחברת-אם להגיש תביעה נגזרת בשם חברת-הבת כאשר החוק מתייחס בלשון ברורה ל"בעל מניות בחברה"? יתכן שניתן להפעיל לשם אפשרות זו את עיקרון הרמת המסך על-פי האמור בסעיף 6 לחוק.

ישנם מלומדים הגורסים כי יש לאמץ בישראל את הדין האמריקאי, המאפשר לבעל מניות להגיש תביעה נגזרת גם בשם חברת-הבת של החברה בה הוא מחזיק מניות. באחרונה הביע בית-המשפט המחוזי בתל-אביב את דעתו, מבלי לדון ולהכריע חד-משמעית, כי יש הצדקה מסויימת לכך, והיא אפשרות הגברת הפיקוח על האורגנים בתאגידים הגדולים, בהם משקלו של בעל מניות בודד עשוי להיות קטן עד אפסי. גם אם יוכרע כי אכן יש מקום לאשר תביעה נגזרת בחברה בת לבעל מניות בחברת-האם, הרי שיש להבחין בין חברות בנות המוחזקות 100% בידי חברת-האם (wholly owned) לבין חברות המוחזקות על-ידי חברת-האם באחוזים שונים.'

46. בארה"ב כבר הוכר מוסד התביעה הנגזרת הכפולה וזכותו של בעל מניות בחברת-האם להגיש תביעה נגזרת בשם החברה הבת (ואף בשרשור שלישוני של חברה-הבת של חברת-הבת ובלבד שנשמרת שרשרת הבעלות). ראה בעניין זה צפורה כהן בעלי מניות בחברה, כרך ג', פרק שני 474 - 478 (2010).

כפי שסוקרת צפורה כהן בספרה, הפסיקה האמריקנית התייחסה לכמה הצדקות בכל הנוגע לעצם ההכרה באפשרות התביעה הנגזרת הכפולה:

'1. תביעה נגזרת בקונצרן זהה לתביעה נגזרת בודדת לאחר שבית-המשפט מרים את המסך ומתייחס לחברה-האם ולחברה-הבת כאל חברה אחת;
2. יש הצדקה לתביעה נגזרת בקונצרן עקב כך שהחברה-האם והחברה-הבית נשלטות בידי אותם אנשים. לכן, בעלי המניות של החברה-האם הם היחידים הזכאים באופן ריאלי להגיש תביעה בגין הנזק שנגרם לחברה-הבת;

3. התביעה הנגזרת בקונצרן היא במהותה תביעה על-ידי נהנה של נאמן (החברה-האם), שהוא הנהנה של נאמן אחר (החברה-הבת);

4. התביעה הנגזרת בקונצרן מוצדקת על-פי עקרונות של דיני שליחות - רואים את החברה-הבת כמי שפעלה כשלוחה של החברה-האם;

5. החברה-האם חבה חובה לבעלי מניותיה להשתמש בכוח השליטה שלה בחברה-הבת כדי לרפא כל עוולה כלפיה, ובעליה מניות רשאים לבקש ביצוע בעין של חובה זו;

6. תביעה נגזרת בקונצרן מוצדקת עקב כך שהנזק לחברה-הבת ייפול באופן בלתי-נמנע על בעלי המניות של החברה-האם;

7. המבנה של החברה המודרנית מצדיק להכיר בזכות תביעה כזו.'

בין כך גם המשפט הקנדי, האוסטרלי והניו-זילנדי הכירו בזכות התביעה הנגזרת הכפולה מפורשות בחקיקה (צפורה כהן, עמ' 475 - 476).

47. בארה"ב בעניין Brown V. Tennesy, 508 N.E. 2d 347 (1987) נדונו ההצדקות להכרה בתביעה הנגזרת הכפולה ובין כך משמעות עצם ההחזקה מלאה של חברת-האם בחברת-הבת ושיקול האינטרס הכלכלי:

"As applied to this case, it is contended that Brown does not have standing to bring this action on behalf of Pioneer because at the time of the alleged misconduct Brown was a shareholder of T/B rather than a shareholder of Pioneer, as required by statute. Brown, in response, urges the adoption of [***5] the theory of a "double derivative action" which would result in allowing Brown to bring this action on behalf of Pioneer.
A double derivative action is one in which a shareholder of a parent or holding corporation seeks to enforce derivatively the corporation's derivative right to sue on behalf of the subsidiary. (Note, Suits by a Shareholder in a Parent Corporation to Redress Injuries to the Subsidiary, 64 Harv. L. Rev. 1313 (1951); 19 Am. Jur. 2d Corporations sec. 2253, at 155 (1986); see, e.g., Birch v. McColgan (S.D. Cal. 1941), 39 F. Supp. 358, 366.) Stated differently, the shareholder is effectively maintaining the derivative action on behalf of the subsidiary, [*608] based upon the fact that the parent or holding corporation has derivative rights to the cause of action possessed by the subsidiary. (13 Fletcher, Cyclopedia of Corporations sec. 5977, at 207 (perm. ed. 1984).) Generally, this type of action arises where, as in this case, a parent corporation owns and controls a subsidiary. (19 Am. Jur. 2d Corporations sec. 2349, at 223 (1986); see, e.g., Breswick & Co. v. Harrison-Rye Realty Corp. (1952), 280 A.D. 821, 114 N.Y.S.2d 25.) The wrong sought [***6] to be remedied by the complaining shareholder is not only that done directly to the parent corporation in which he or she owns stock, but also the wrong done to the corporation's subsidiaries which indirectly, but actually, affects the parent corporation and its stockholders. See Note, Remedies of Stockholder of Parent Corporation for Injuries to Subsidiaries, 50 Harv. L. Rev. 963 (1937). See also Kaufman v. Wolfson (1956), 1 A.D.2d 555, 556, 151 N.Y.S.2d 530, 532.
…
Notwithstanding that the recognition of double derivative suits relaxes the plaintiff's contemporaneous ownership requirement, the weight of authority supports the allowance of these actions. (See generally 154 A.L.R. 1295 (1945); Note, Suits by a Shareholder in a Parent Corporation to Redress Injuries [***8] to the Subsidiary, 64 Harv. L. Rev. 1313-14 (1951).) The acceptance of the action acknowledges the realities of the changing techniques and structures of the modern corporation. [*609] (Kaufman v. Wolfson (1956), 1 A.D.2d 555, 556-57, 151 N.Y.S.2d 530, 532.) Various theoretical bases have been relied upon by the courts to support the adoption of double derivative suits. (See generally Note, Suits by a Shareholder in a Parent Corporation to Redress Injuries to the Subsidiary, 64 Harv. L. Rev. 1313, 1313-14 (1951); 13 Fletcher, Cyclopedia of Corporations sec. 5977, at 207 (perm. ed. 1984) (holding company owes a duty to use its control of the subsidiary to right any wrong to it, and the shareholders may, in effect, seek specific performance of that duty); see, e.g., Goldstein v. Groesbeck (2d Cir. 1944), 142 F.2d 422 (adopting the theory that a shareholder's suit is in essence a suit by a beneficiary of a fiduciary to enforce a right); United States Lines, Inc. v. United States Lines Co. (2d Cir. 1938), 96 F.2d 148 (action allowed based upon the fact that both corporations were controlled by the same individuals); Hirshhorn v. Mine Safety Appliances Co. (W.D. [***9] Penn. 1944), 54 F. Supp. 588 (action recognized by analogizing it to one in which the court pierces the corporate veil); Martin v. D.B. Martin Co. (1913), 10 Del. Ch. 211, 88 A. 612 (action allowed based upon agency concepts).) An additional consideration noted by the courts allowing double derivative suits is:
"[T]hat the burden of the damage or loss to the second corporation will ultimately fall on the shareholders in the holding corporation, through depreciation of the value of the stock of the holding corporation resulting from the wrong done to the second corporation which depreciates the value of its assets and the value of its stock so held." 19 Am. Jur. 2d Corporations sec. 2349, at 223 (1986).
In this case we have not been presented with, nor has our research led us to, any sufficient contrary legal or equitable theory which sets forth a persuasive argument for denying a shareholder in Brown's position the right to maintain a double derivative action. On the contrary, we agree with the authorities that the concepts governing corporate existence must be adaptable to the changing corporation of modern society. Unexamined observance to rigid and outmoded theories [***10] may result in inequitable decisions that fail to comport with the realities of corporate structure. For these reasons, we believe that double derivative suits should become part of the law of this State."

48. בתי-המשפט בישראל לא נדרשו עד היום להכריע בסוגיה באופן מפורש וישיר, וההתייחסות כאמור נעשתה אגב אורחא מבלי שהסוגיה זכתה לדיון והכרעה ישירים.

משהגיעה העת בה הניחו הצדדים לפתחו של בית-המשפט סוגיה זו בבסיס ההכרעה העניינית בנוגע לזכות המבקש להגיש תביעה נגזרת כפולה, והיעדר המנגנון בחוק המסדיר סוגיה זו, אין מנוס מהכרעה עניינית וישירה בסוגיה.

סבורני שבעידן העכשווי ישנה חשיבות להכרה בתביעה הנגזרת הכפולה בדין הישראלי באותם מקרים שקשה ואף בלתי-אפשרי להפריד בין שתי ישויות משפטיות (חברת-בת הנשלטת באופן מלא על-ידי חברת-האם) ובעל מניות מיעוט המחזיק במניות חברת-האם, עלול למצוא עצמו בפני חסמים ומכשולים טכניים המונעים ממנו למצות את זכויותיו על-פי דין, לרבות הזכות להגיש תביעה נגזרת- באותם מקרים בהם ברור שהנזק שנגרם לחברת-הבת עקב מחדלים/כשלים/עוולות ואף המקרים של חשש למעשים פליליים - עלול להשפיע על ערך המניות של חברת-האם, וכפועל יוצא מכך, לגרוע משווי מניותיו של בעל מניות המיעוט.

בענייננו מחזיקה חברת-האם ב- 100% ממניות חברת-הבת. ממילא מניות חברת-הבת מוחזקות במלואן בידי חברת-האם, ומועלית טענה כי חברת-הבת פועלת בניגוד לטובת חברת-האם, הרי שיש לה גם יש לה זכות עמידה. ובעניין סוגיית הבעלות המוחלטת של חברת-האם במניות חברת-הבת וחשיבותה של התביעה הנגזרת הכפולה ראה למשל Brown V. Tennesy, 508 N.E. 2d 347 (1987) כן ראה ספרו של גרוס, עמ' 330 וכן גם ספרה של צפורה כהן, עמ' 477 וכן ת"א (מחוזי יר') 7438/05 בתיה אחזקות נכסים בע"מ נ' טוקטלי, נבו, מאגר משפטי, 9 (2007).

"לבד מטענות אלה, בפיהן של הנתבעות 1 ו- 2 טענה מקדמית בדבר מעמדה של התביעה. לטענתן, אין מעמד לתביעה הנדונה, שכן התובעים אינם בעלי המניות של חברת ראש רחביה בע"מ. הואיל והתביעה הינה תביעה נגזרת של החברה, ולא של חברת ראש רחביה בע"מ, ומכיוון שהעובדות המהוות את עילת התביעה מתייחסות לתפקודה של הנתבעת 1 כדירקטורית וכמנהלת עסקים בחברת ראש רחביה בע"מ, הרי שאין יריבות בין התובעים לבין הנתבעות.

בטענה זו לא מצאתי ממש. מעת שמניות חברת ראש רחביה בע"מ כולן בבעלות החברה, והנתבעת 1 פועלת, לטענת התובעים, בניגוד לטובתה של חברת ראש רחביה בע"מ, הרי שיש לחברה עילת תביעה נגד הנתבעת 1, אף כנושאת משרה בחברת ראש רחביה בע"מ. ומכיוון שלחברה עילת תביעה, הרי שקיימת האפשרות לבעלי מניותיה לתבוע בתביעה נגזרת."

49. פרט לכך יש לקחת בחשבון את הצורך בהגנה על האינטרס הכלכלי של בעלי המניות, בפרט נוכח העובדה כי חברת-הבת נמצאת בבעלות מלאה בידי חברת-האם. באיזון השיקולים השונים, הרי שהסיכון של פגיעה באינטרסים כלכליים של חברת-האם גובר על הטיעון הטכני בדבר היותו של המבקש בעל מניות בחברת-האם בלבד. ממילא המבנה התאגידי המודרני מאיין טענות כגון אלו, ומחייב התאמת הדין אל המציאות התאגידית המודרנית של מבנים מסונפים של קונצרנים, הכוללים לא אחת חברות בנות, חברות נכדות וחברות נינות. וראה בעניין זה Brown V. Tennesy, 508 N.E. 2d 347:

"In this case we have not been presented with, nor has our research led us to, any sufficient contrary legal or equitable theory which sets forth a persuasive argument for denying a shareholder in Brown's position the right to maintain a double derivative action. On the contrary, we agree with the authorities that the concepts governing corporate existence must be adaptable to the changing corporation of modern society. Unexamined observance to rigid and outmoded theories [***10] may result in inequitable decisions that fail to comport with the realities of corporate structure. For these reasons, we believe that double derivative suits should become part of the law of this State."

כן ראה בעניין זה עניין אריסון, עמ' 125.
כן ראה בעניין זה (Blasband V. Rates 971 F2d 1034 (1992:

"However, we believe that the Delaware Supreme Court sub silentio recognized an indirect financial interest as a basis for standing in 1988 when in Sternberg v. O'Neil, 550 A.2d 1105 (Del.1988), apparently for the first time, it permitted a plaintiff to pursue a double derivative suit. A double derivative action is identical in form to a traditional derivative action, except that in a double derivative the suit is brought on behalf of one corporation (e.g. a parent) to enforce a cause of action in favor of a related corporation (e.g. its subsidiary). As explained by one leading authority:
The holding company owes a duty to use its control of the subsidiary to sue to right wrongs to it, and the shareholder may in effect compel specific performance of these connected duties in a double representative action....
In a 'double derivative' action, the shareholder is effectively maintaining the derivative action on behalf of the subsidiary, based upon the fact that the parent or holding company has derivative rights to the cause of action possessed by the subsidiary. The wrong sought to be remedied by the complaining shareholder is not only that done directly to the parent corporation in which he or she owns stock, but also the wrong done to the corporation's subsidiaries which indirectly, but actually, affects the parent corporation and its shareholders. Notwithstanding that the recognition of double derivative suits relaxes the plaintiff's contemporaneous ownership requirement, the acceptance of the action acknowledges the realities of the changing techniques and structures of the modern corporation. The ultimate beneficiary of a double derivative action is the corporation that possesses the primary right to sue.
13 Charles R.P. Keating, Gail A. O'Gradney, Fletcher Cyclopedia of Corporations � 5977, at 240 (rev. ed. 1991) (footnotes omitted) (emphasis added). See also Sternberg, 550 A.2d at 1107 n. 1 (citing Fletcher); Brown v. Tenney, 125 Ill.2d 348, 355-57, 126 Ill.Dec. 545, 548-49, 532 N.E.2d 230, 233-34 (Ill.1988)."
נוכח המציאות התאגידית המודרנית היעדר אימוץ של תורת "התביעה הנגזרת הכפולה" יוביל לריקון מתוכן של אפקטיביות כלי התביעה הנגזרת ואיונו וממילא יפגום גם בצורך וביכולת הפיקוח על אורגנים של תאגידים והכול במחיר של טענות "פרוצדוראליות" חסרות בסיס בפרט בענייננו, ומוצע כי המחוקק יכניס מפורשות אפשרות הגשת תביעה נגזרת באופן זה.

במציאות העכשווית של המשק הכלכלי בישראל, הסובל מריכוזיות לא מעטה (במובן של חברות ציבוריות רבות, ואולי רבות מדי, הנשלטות על-ידי בעל שליטה יחיד או קבוצת שליטה) וכפועל יוצא מכך של תאגידים גדולים המקימים לעיתים חברות-בת לצורך מיזמים מיוחדים או פעילות נפרדת, או כאשר חברת-האם הינה חברת אחזקות בלבד השולטת באופן מוחלט בחברת-הבת- אין להציב חסמים ומכשולים טכניים וביורוקראטיים בפני בעלי מניות המיעוט למיצוי זכויותיהם המוקנות להם בדין, ויש להבטיח שזכויות אלה, לרבות הגשת תביעה נגזרת, תיזכנה לעידוד ותמיכה כדי להגביר את היעילות והאפקטיביות של הפיקוח ותקינות הממשל התאגידי.

שלילת הזכות לתביעה נגזרת כפולה בנסיבות שבפניי, שמה לאל את יכולת בעלי מניות המיעוט לעקוב ולפקח אחר הנהלות התאגידים הגדולים.

50. אינני מתיימר לקבוע הלכה כללית בסוגיה הרחבה של זכות בעל מניות בחברת-האם להגיש תביעה נגזרת כפולה בגין פעולות שעשתה חברת-בת, אך עובדות המקרה שבפניי מצדיקות כאמור מתן זכות כזו לבעל מניות בחברת-האם.

במקרים בהם חברת-אם שולטת באופן מוחלט או אף מהותי בחברת-בת (מקל וחומר כאשר חברת-האם הינה חברת אחזקות), והיא בעלת יכולת הפיקוח עליה, וכאשר מעשי/מחדלי חברת-הבת עלולים להשליך מהותית על חברת-האם ו/או על בעלי מניות חברת-האם - אזי יש מקום להעדיף גישה שרואה לנגד עיניה לא רק את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת אלא בוחנת הלכה למעשה את הקשר הסמביוטי בין חברת-האם לחברת-הבת, השפעות והשלכות מעשי/מחדלי חברת-הבת על ערך מניית חברת-האם.

המשפט התאגידי בעידן המודרני אינו עומד בפני עצמו. חוק החברות במהותו לא נועד ולא התיימר לכסות את כל קשת האפשרויות במציאות המסחרית/כלכלית, אלא נועד לקבוע מתווה ומגמה שעמדו לנגד עיני המחוקק, וזה תפקידו של בית-המשפט לפרש את הוראות החוק בהתאם לשינויים בתפיסת הממשל התאגידי המודרני. התפתחות בחיי הכלכלה והמסחר משפיעה ומשליכה על הפרשנות המשפטית, במובן שבית-המשפט מפרש הוראות חוק בהתאם להתפתחות והתחדשות בחיי הכלכלה והמסחר ואינו דבק בהכרח בפרשנות ארכאית שאינה מתיישבת עם חיי הכלכלה והמסחר העכשוויים.

51. שלילת זכות להגשת תביעה נגזרת כפולה במקרה שבפניי, גם מקנה בעצם חופש בחירה מוחלט לחברת-האם להגיש תביעה כנגד אורגן/נים של חברת-הבת.

שיקולי חברת-האם אינם תואמים בהכרח את שיקוליו של בעל מניות המיעוט (כגון שיקולים של רצון לשמור על יוקרת חברת-הבת/האם, הרצון לשמר את הנהלת החברה הבת/האם, רצון להימנע מביקורת על היעדר פיקוח נאות מצד חברת-האם, תלות הדדית בין הנהלת חברת-הבת לחברת-האם וכיוב' שיקולים שאינם מעניינו של בעל מניות המיעוט). במקרים כאלה על בית-המשפט לאפשר לבעל מניות המיעוט למצות זכויותיו על-פי דין, כאשר מונחת בפני בית-המשפט תשתית עובדתית התומכת בטענתו לפגיעה בזכות על-פי דין.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי למבקש זכות עמידה לשם הגשת בקשה זו כמו גם הגשת בקשת האישור כנדרש."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תביעה נגזרת של חברת-בת