להתערב או לא להתערב, זו השאלה

מזה מספר שנים, אנו עדים לשתי מגמות בדיני החוזים, אשר לוקחות את עולם המשפט, וכך גם את חיי המסחר והכלכלה, לכיוונים מנוגדים:

בצד האחד, תהליך כרסום בהלכת אפרופים, במסגרת פסקי-הדין בעניין נורקייט {ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח', תק-על 2008(1), 840 (2008) (להלן: "עניין נורקייט")}, בעניין בלום נ' אנגלו סכסון, ובמסגרת תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים" או "חוק החוזים (חלק כללי)")} בשנת 2011 {תיקון תשע"א, ס"ח 2273 (26.01.11), עמ' 202, התקבל בכנסת ביום י"ב בשבט התשע"א (17 בינואר 2011)}, במסגרתם הושבה הבכורה ללשון ההסכם, ונקבע כי כלי ראשון במעלה לפרשנות הסכם הוא לשון החוזה.

בית-המשפט העליון והמחוקק הביעו איפוא בקול רם וצלול את עמדתם בדבר חשיבות הודאות המשפטית. אם בתקופה שבין אפרופים לבין נורקייט ואנגלו סכסון, צדדים לחוזה צריכים היו לקחת בחשבון, בשים-לב להלכת אפרופים, כי בית-המשפט יוכל להתערב בתוכן החוזה, בתורו אחר "אומד-דעת הצדדים", הנה לאחר ההכרעות בעניין נורקייט ואנגלו-סכסון, לא כל שכן לאחר תיקון סעיף 25 בחוק החוזים, צדדים לחוזה יכולים להניח במידה גבוהה של ודאות, כי החוזה יפורש בהתאם ללשונו, והתערבות בית-המשפט מקום שבו הלשון ברורה (או למצער מקום בו בית-המשפט סבור שהלשון ברורה), תהא מצומצמת, אם בכלל.

אלא שבעת האחרונה הבהירו בית-המשפט העליון ובית-הדין לחוזים אחידים, כי על-אף תיקון סעיף 25 לחוק החוזים, הם בהחלט אינם רואים עצמם כבולים ללשון החוזה. הדבר נכון בתחומים רבים, כך למשל בתחום הבנקאות, בעניין חשבון העו"ש של בנק לאומי {ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2010(1), 9057 (2010) (להלן: "עניין בנק לאומי")}, במסגרתו הורה בית-המשפט העליון על ביטולם של סעיפים רבים בהסכם העו"ש של הבנק, וכך בתחום הבניה והקבלנות – נושא בו עוסק ספר זה.

כוונתי להחלטות בעניין שיכון ופיתוח לישראל בע"מ {עניין שיכון ופיתוח ועניין ב. יאיר}, אשר במסגרתן בוטלו מספר סעיפים מהותיים בהסכמים בין החברה הקבלנית לבין רוכשי דירות, אשר בית-הדין מצא כי הם מקפחים את זכויותיהם של הרוכשים. בין יתר התנאים שבוטלו היו סעיפים שהסירו מהחברה אחריות לשינויים שבוצעו על-ידי קבלן מבצע; סעיף שהתיר לחברה להקים חדר שנאים על-פי שיקול-דעתה הבלעדי, סעיפים שהטילו מגבלות ותנאים על השבת כספים לדייר שביטל את הסכם רכישת הדירה וכיוצא באלה.

ניכר בהחלטות אלה, שבית-המשפט ובית-הדין לחוזים אחידים מוצאים לנכון להתערב באופן מהותי ומשמעותי בתוכן החוזה על-מנת להגן על לקוחות ו/או רוכשים, וכי נקודת המוצא של הערכאות השיפוטיות היא כי ידה של החברה הקבלנית על העליונה. אף שקשה לחלוק על נקודת המוצא העקרונית של בית-המשפט ובית-הדין כאמור לעיל, דומה שראוי לקחת בחשבון גם את מצבו של שוק הנדל"ן במציאות המתאימה לשנת 2012, אשר חווה האטת מה בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011.

ספרו של עו"ד אברהם ללום עוסק בהרחבה בניתוח השפעת ההחלטות הללו תוך התייחסות לשינויים הצפויים בעתיד במסגרת תיקוני חקיקה במסגרת חוק החוזים האחידים, בדיון בשיקולים והפרמטרים שהנחו את בתי-המשפט לקבוע כי תניות מסויימות הינן מקפחות, ובמשמעות הכלכלית הנגזרת מההחלטות האלו. שהרי מובן, כי על-אף שההחלטות הללו עוסקות בחוזים של שתי חברות קבלניות מסויימות, יש להן משמעות המשתרעת הרבה מעבר לתחומן של שתי החברות הללו. המשמעות אינה תיאורטית בלבד, והיא ניכרת בחיי המעשה בהתנהלותם של גופים רבים בתחום.

אני סמוך ובטוח כי הספר יהיה לעזר רב לכל העוסקים בתחום, ויעניק ארגז כלים שימושי עבור כל אלה שיש להם נגיעה ישירה או עקיפה לחוזים בתחום הבניה והקבלנות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

להתערב או לא להתערב, זו השאלה