גבולות התערבות שיפוטית בחוזה אחיד-קבלני
הפרקים שבספר:
- דבר המחבר
- על פרשנות חוזים - מבט לאחור, קריצה לעתיד
- להתערב או לא להתערב, זו השאלה
- פרק 1: תיקון 4 לחוק החוזים האחידים
- פרק 2: מבוא
- פרק 3: הביקורת על ההתערבות השיפוטית
- פרק 4: מושגי יסוד - חוק החוזים האחידים
- פרק 5: תנאים מקפחים
- פרק 6: זכרון-הדברים
- פרק 7: התניית ההשבה בחתימה על מסמכי ביטול
- פרק 8: התניית תוקף זכרון-דברים באישור ההנהלה
- פרק 9: אחריות החברה לשינויים ולתוספות
- פרק 10: איסור על דחיית תשלומים במקרה של מחלוקת
- פרק 11: זכויות בניה לא מנוצלות
- פרק 12: שינוי חד-צדדי של מיקום חדר השנאים ותשתיות נוספות
- פרק 13: דחיית מועדי ביצוע הסכם בשל אירועים בלתי-צפויים
- פרק 14: עריכת רשימת פגמים ואי-התאמות במועד המסירה
- פרק 15: זכויות מעבר וזיקות הנאה לטובת צדדים שלישיים
- פרק 16: מנגנון הצמדה למדד
- פרק 17: מיסים ותשלומי חובה אחרים
- פרק 18: הסרת אחריות לעניין שומת המס
- פרק 19: חתימת הקונה על ייפוי-כוח איננה משחררת מאחריות
- פרק 20: הגבלת העברת זכויות וחובות הקונה בטרם מועד המסירה
- פרק 21: איסור על רישום הערת אזהרה לטובת הקונה
- פרק 22: פיצויים מוסכמים
- פרק 23: התניית ההשבה בחתימה על מסמכי ביטול
- פרק 24: השבה במקרה של ביטול הסכם
- פרק 25: הגבלת תרופות הקונה בגין איחור במסירה
- פרק 26: דרישת הכתב לגבי שינויים וויתורים
- פרק 27: סמכות שיפוטית מקומית
- פרק 28: תוקפם של מצגים טרום-חוזיים
- פרק 29: התליית תוקף ההסכם באישור ההנהלה
- פרק 30: תחולת פסק-הדין על הסכמים שנכרתו בעבר
- פרק 31: תיקונים ברכוש המשותף
- פרק 32: החזרת בטוחות
- פרק 33: הוצאות בגין טיפול בהתאם לצו הפיקוח
פרק 18: הסרת אחריות לעניין שומת המס
סעיף 9.5 להסכם פסק-הדין שיכון ופיתוח קובע כי:"הקונה הוא שידווח לרשויות המס על העסקה נשוא הסכם בהתאם להוראות הדין, וכי באפשרותו להכין שומה בעצמו או באמצעות עורך-דין מטעמו.
על-אף האמור, המשיבה תהיה רשאית לערוך את השומה עבור הקונה, לבקשתו, ובמקרה כזה לא תחול על המשיבה כל אחריות בגין הדיווח והשומה."
נטען כי הסעיף הינו סעיף מקפח בכך שהמשיבה מנסה למעשה לפטור עצמה מאחריות אשר הייתה עשויה לחול עליה על-פי דין.
נקבע כי סעיף זה מקיים את חזקת הקיפוח שבסעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים. יתר-על-כן, הוראת הסעיף אף מתיימרת לשלול מהקונה כל תרופה שעשויה לעמוד לזכותו מכוח הדין נגד המשיבה ובכך מתקיימת אף חזקת הקיפוח שבסעיף 4(6) לחוק. אם לא די בכך, שלילה מוחלטת של עילות התביעה והתרופות נגד המשיבה, הגלומה בסעיף זה, אף מקיימת את חזקת הקיפוח שבסעיף 4(8) לחוק.
התוצאה היא כי על המשיבה לתקן את הסעיף באחת משתי הדרכים הבאות: למחוק את הסיפא של הסעיף, החל מהמילים "ובמקרה כזה לא תחול על המשיבה" ועד לסוף הסעיף, או לחלופין, להוסיף בסוף הסעיף את המילים: "וזאת למעט במקרה של מעשה או מחדל ברשלנות או בזדון מצד החברה".
המשיבה טענה כי כאשר מדובר בשירות לפנים משורת הדין שמקבל הרוכש, לא ניתן להסכים לכך. לא זו אף זו, לא ניתן לומר כי מדובר במצב בו שהרוכש אינו משלם תמורה. הרוכש משלם תשלום שכר-טרחה של כ- 2% בצירוף מע"מ עבור רישום הבית המשותף לרבות הגשת ההצהרה לרשות המס כמכלול שלא ניתן להפריד חלק מהעבודה המשפטית לנושא ספציפי בלבד.
אין חולק כי נושא התשלום שמשלם הרוכש נמצא כיום על שולחן כנסת ישראל, כאשר מחד, רוצים להעביר את האחריות לתשלום עבור השירות המשפטי ליזמים ומאידך, במידה ואכן תתקבל הצעה מסוג זה בצעד שגוי לא ניתן יהיה עוד לחייב את עורך-הדין לפעול נאמנה גם כלפי הרוכשים ובטוח לא לפעול בשמם. ראוי כי המחוקק יבדוק עצמו מתוך הבנה של האחריות הרובצת על היזמים והיועצים המשפטיים.