פרק 23: התניית ההשבה בחתימה על מסמכי ביטול

עילת ההשבה לפי סעיף 9 לחוק החוזים (התרופות) שונה מעילת ההתעשרות שלא כדין של מפר חוזה, שהפיק רווחים על חשבון הנפגע כתוצאה מהפרתו. במקרה הראשון באה ההשבה להחזיר את המצב לקדמותו לשלב הטרום-חוזי, ובמקרה השני הכוונה היא למנוע התעשרות שלא כדין "מחוץ לתחומי החוזה".

מן המוסכמות היא שחובת ההשבה בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים מתאפיינת בהדדיות ובניטרליות. חובת ההשבה מטילה על שני הצדדים חובת השבה הדדית, ואינה מתחשבת במעמדם של הצדדים זה כלפי זה על-פי נסיבות התקשרותם.

חובת ההשבה איננה מתייחסת, בלשונה, למידת אשמם או חפותם בתהליך יצירת הקשר החוזי, או באחריות מי מהם לנזק שנגרם לנכס שהועבר במסגרת הקשר החוזי, או לירידת ערכו מסיבות אחרות.

בפסק-דין שיכון ופיתוח התייחס בית-הדין לסוגיה של התניית ההשבה בחתימה על מסמכי ביטול בחוזה האחיד, נקבע שם כדלקמן:

"בחרה החברה בביטול ההסכם כאשר היא זכאית לכך כלעיל, תחזיר החברה לקונה את יתרת הכספים המגיעים לו לאחר החילוט כלעיל וזאת בתוך 20 יום ממועד חתימת הצדדים על מסמכי ביטול ההסכם, או מיום הכרעה סופית של ערכאה מוסמכת בדבר ביטול ההסכם, לפי המוקדם. במסמכי הביטול יידרש הקונה לוותר על כל טענה ו/או דרישה לגבי הנכס, אך יהיה רשאי לשמור על כל טענה ו/או דרישה לפיצוי מהחברה בגין הביטול, ככל שיגיע לו על-פי דין."

כפי שנאמר בפסק-דין שיכון ופיתוח המסגרת הנורמטיבית בנושא ההשבה לאחר ביטול חוזה קבועה בסעיף 9 לחוק התרופות הקובע כי במקרה כזה עומדת לקונה הזכות להשבת הכספים ששילם.

בהתאם ל- ע"א 687/89 {לירן נ' גבריאל, פ"ד מה(2), 189, 194 (1990)} כלל ההשבה - "הינו הדדי, והוא חל הן על הנפגע והן על המפר".

בחלק זה עסקינן בדרישה לחתימה על מסמכי ביטול בהם יידרש הקונה לוותר על כל טענה או דרישה לגבי הנכס. לעניין זה בלבד קמה לכאורה חזקת קיפוח כאמור בסעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים.

לכאורה, ניתן לומר כי בית-הדין צדק בהחלטתו כאשר קבע כי לא ניתן להסכים לדרישה לחתימה "בלנקו" על כל מסמך שתנסח החברה ולהחזקת הכספים ששולמו לה כבני ערובה עד לחתימת הקונה על מסמכים כאמור.

לפיכך קבע בית-הדין כי יש לשנות נוסח הסעיף בנוסח הבא:

"בחרה החברה בביטול ההסכם כאשר היא זכאית לכך כלעיל, תחזיר החברה לקונה את הכספים המגיעים לו כדין עקב הביטול, וזאת תוך 20 יום ממועד הודעת הביטול ששלחה החברה לקונה, או מיום הכרעה סופית של ערכאה מוסמכת בדבר ביטול ההסכם, לפי המוקדם, ובלבד שהקונה יתחייב בכתב לוותר על כל טענה ו/או דרישה לזכות בנכס, תוך שמירה על כל טענה אחרת ככל שעומדת לו על-פי דין."

מהנימוקים שהועלו והוצגו על-ידי בית-הדין בהחלטתו בעניין זה, לא ניתן להשתכנע, שהרי מקורן של הוראות ההשבה הינן בכללי הצדק והיושר, מהוראות אלו צמחה תורת עשיית עושר ולא במשפט.

מדובר למעשה על תורה שלמה בכל הקשור לכללים ברורים של יושר וצדק. בפתיח לחלק זה התייחסנו בקצרה לנושא זה. בנסיבות העניין, ראוי ונכון כי החברה תצרף להסכם דוגמה של מסמכי ביטול ו/או מן הצדק להוסיף בסעיף המתייחס למסמכי הביטול כי נוסח המסמכים יהיה נוסח מקובל למסמכי ביטול תוך ציון מועדים.

מדובר במצב בו המציאות והחוק שואפים לצמצום הנזק ולתנאי שוק יעילים, במקרה זה, בית-הדין יכול היה לסטות מדרישת ההדדיות והניטרליות של ההשבה ולהתאימה לתכלית עשיית צדק יחסי בין הצדדים, ולהביא בכך לתוצאה הוגנת, אשר תאזן בדרך ראויה את האינטרסים הלגיטימיים של הצדדים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פרק 23: התניית ההשבה בחתימה על מסמכי ביטול