botox
הספריה המשפטית
גבולות התערבות שיפוטית בחוזה אחיד-קבלני

הפרקים שבספר:

פרק 8: התניית תוקף זכרון-דברים באישור ההנהלה

לעניין התניית תוקף זכרון-הדברים באישור ההנהלה, דעתי קשה מזו של בית-הדין. הניסיון מהפרקטיקה מלמד אותנו, כי ללשון הסעיף מטרה ברורה - לתת לחברה אפשרות נסיגה, הרי נציג החברה באתר המכירות פועל בשם החברה כשליח של החברה.

בית-הדין קבע לעניין זה, כי סעיף המתנה את תוקפו של זכרון-הדברים באישור ההנהלה לאחר חתימת הקונה הינו סעיף מקפח ואין לקבל את טענת ב"כ החברה כי סעיף זה מקנה לחברה זכות להעביר את ההתחייבות במסננת נוספת.

בית-הדין מסביר את הקביעה כי מדובר בתנאי מקפח בכך שבשלב שלאחר חתימת הצדדים על זכרון-הדברים נוצרת מעין הסתמכות של הקונה על הרכישה והשארת זכות בידי החברה לחזור בה באם לא תעבור ההסכמה ב"מסננת" החברה - הינה תניה מקפחת.

יש לקבוע קריטריונים ברורים לאישור / אי-אישור ההתקשרות על-ידי הנהלת החברה, או לפחות לקבוע כי הנהלת החברה לא תסרב לאשר את ההתקשרות אלא מטעמים סבירים, ואין להותיר זאת לשיקול-דעת בלתי-מוגבל של הנהלת החברה. ראוי לתחום את משך הזמן שבמסגרתו יכולה להודיע הנהלת החברה על כך שאיננה מעוניינת להתקשר עם אותו קונה.
יש למצוא את נקודת האיזון ואין צורך לומר שהחברה היא זו שצריכה לאשר חתימה על זכרון-דברים, הצעה או הסכם ולא ניתן למנוע זאת מהחברה. סעיף דומה קיים גם בחוזים רגילים של מכר דירות אשר קובעים כי נדרשת חתימה של שני הצדדים על ההסכם על-מנת לתת לו תוקף.

על-מנת לאזן בין אינטרס ההסתמכות של הקונה לבין האינטרס העסקי של הנהלת החברה "לסנן" לכאורה את העסקאות בהן אינה מעוניינת, נקבע על-ידי בית-הדין כאמור כי ראוי לקבוע קריטריונים לסירוב ואין להותיר זאת לשיקול-דעת בלתי-מוגבל.

נראה כי החלטתו של בית-הדין בעניין זה יוצרת איזון בין האינטרסים של הצדדים בצורה ראויה.