דיני אימוץ ופונדקאות
הפרקים שבספר:
- אימוץ ילדים - מבוא
- אימוץ ילדים - הגדרות (סעיפים 1-1א לחוק)
- דת המאומץ (סעיף 5 לחוק)
- אימוץ ילדים - הסכמת הקטין (סעיף 7 לחוק)
- הסכמת הורה וחזרה מהסכמה וסיוג ההסכמה (סעיפים 9 ו- 10 לחוק)
- הורי הורים (סעיף 11 לחוק)
- מסירת הילד לאימוץ (סעיף 12 לחוק)
- מסוגלות הורית (סעיף 13 לחוק)
- אימוץ ילדים - ההלכה הפסוקה
- אימוץ ילדים - סודיות (סעיף 21 לחוק)
- אימוץ ילדים - זכות העיון בפנקס האימוצים (סעיף 30 לחוק)
- האם, בדומה לסעיף 33 לחוק אימוץ ילדים, התקיים איסור פלילי בעניין הנדון עקב פגיעה בפרטיות של צדדים שלישיים?
- איסור הגילוי (סעיף 34 לחוק)
- ההלכה הפסוקה
- הזכות להורות - ארבעה אדנים
- חוק הפונדקאות - היסטוריה חקיקתית
- חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד)
- חוק הסכמים לנשיאת עוברים - הגדרות
- הסכם לנשיאת עוברים (סעיף 2 לחוק)
- אישור הסכם (סעיף 5 לחוק)
- משמורת - אפוטרופסות ומסירה (סעיף 10 לחוק)
- חזרה מהסכמה (סעיף 13 לחוק)
- חוק הסכמים לנשיאת עוברים - ההלכה הפסוקה
- חוק תרומת ביציות - כללי
- חוק תרומת ביציות - פרשנות
- חוק תרומת ביציות - ייחוד ואיסור פעולות
- תרומת ביציות למטרת הולדה
- תרומת ביציות למטרת מחקר
- מאגר המידע
- מרשם היילודים
- אנונימיות וסודיות
- עונשין
- חוק תרומת ביציות - הוראות שונות
- תקנות תרומת ביציות (תשלום פיצוי בשל פעולת שאיבת ביציות ותשלום אגרה בעד אישור רופא אחראי)
- חוק תרומת ביציות ההלכה הפסוקה
- חוק מידע גנטי - מטרת החוק
- בדיקה גנטית - רישוי ומתן ייעוץ גנטי (סעיפים 10-3 לחוק)
- לקיחת דגימת DNA (סעיפים 16-11 לחוק)
- מסירת מידע גנטי (סעיפים 23-17 לחוק)
- עריכת בדיקה גנטית לקטין, לחסוי או לפסול-דין, לשם אבחון וטיפול רפואי ולשם מחקר (סעיפים 28-24 לחוק)
- עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (סעיפים 28א-28יז לחוק)
- מניעת הפליה (סעיפים 30-29 לחוק)
- שימוש במידע גנטי על-ידי רשויות הביטחון (סעיפים 37-31 לחוק)
- הוראות שונות (סעיפים 45-40 לחוק)
- תיקונים עקיפים (סעיפים 47-46 לחוק)
- תחילה, תחולה, הוראות מעבר והוראת שעה (סעיפים 51-48 לחוק)
- תקנות מידע גנטי
- חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 - הדין (סעיפים 1 עד 25 לחוק)
- חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 - מבוא
- חוק עבודת נשים - זכות להיעדר מהעבודה (סעיף 7 לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - הפרשות לקופת גמל בחופשת לידה ובשמירת היריון (סעיף 7א לחוק עבודת נשים)
- איסור העסקה בחופשת לידה (סעיף 8 לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - הגבלת פיטורים (סעיף 9 לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - איסור פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה (סעיף 9א לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - היתר לגבי עובדת בהיריון - תחילת תוקף (סעיף 9ב לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - תחולת הוראות על הורה מאמץ, הורה מיועד והורה במשפחת אומנה (סעיף 9ג לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - שינויים והתאמות בתחולת ההוראות על הורה מאמץ (סעיף 9ד לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - שינויים והתאמות בתחולת ההוראות על הורה מיועד (סעיף 9ה לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - שינויים והתאמות בתחולת ההוראות על הורה במשפחת אומנה (סעיף 9ו לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - הודעה על הפסקת הליך אימוץ או אומנה או על הפסקת היריון של אם נושאת (סעיף 9ז לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ועבודת לילה (סעיף 10 לחוק עבודת נשים)
- חוק עבודת נשים - פנקס עובדות (סעיף 11 לחוק עבודת נשים)
- פרסום הוראות החוק (סעיף 12 לחוק עבודת נשים)
- סמכויות פיקוח (סעיף 13 לחוק עבודת נשים)
- סמכות שיפוט ותרופות (סעיף 13א לחוק עבודת נשים)
- זכות תביעה (סעיף 13ב לחוק עבודת נשים)
- זכות התערבות בתובענות (סעיף 13ג לחוק עבודת נשים)
- ערעור (סעיף 13ד לחוק עבודת נשים)
- עונשין (סעיף 14 לחוק עבודת נשים)
- אחריות נושא משרה (סעיף 15 לחוק עבודת נשים)
- ראיות (סעיף 16 לחוק עבודת נשים)
- דין אגודה שיתופית (סעיף 18 לחוק עבודת נשים)
- המדינה כמעסיק (סעיף 19 לחוק עבודת נשים)
- ביצוע ותקנות (סעיף 20 לחוק עבודת נשים)
- חובת התייעצות (סעיף 21 לחוק עבודת נשים)
- העברת סמכויות (סעיף 22 לחוק עבודת נשים)
- פרסום מידע על זכויות לפי חוק זה (סעיף 22א לחוק עבודת נשים)
- שמירת זכויות (סעיף 23 לחוק עבודת נשים)
- הוראות מעבר (סעיף 24 לחוק עבודת נשים)
- ביטול (סעיף 25 לחוק עבודת נשים)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - הגדרות
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - איסור הפליה
- יסור דרישת פרופיל צבאי והשימוש בו (סעיף 2א לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - שמירת זכויות (סעיף 3 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - זכויות הורה (סעיף 4 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - מניעת הרעת תנאים (סעיף 5 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - הגנה על מתלונן (סעיף 6 לחוק)
- פגיעה על רקע הטרדה מינית (סעיף 7 לחוק)
- מודעות בדבר הצעת עבודה (סעיף 8 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - נטל ההוכחה
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - סמכות שיפוט ותרופות (סעיף 10 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - דיון בדלתיים סגורות (סעיף 10א לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - שכר מולן (סעיף 11 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - זכות תביעה (סעיף 12 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - זכות ההתערבות בתובענות (סעיף 13 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - התיישנות
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - עונשין
- אחריות אישית בעבירות של חבר-בני-אדם (סעיף 16 לחוק)
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - דין המדינה
- חוק שוויון הזדמנויות בעבודה - הוראות שונות (סעיפים 27-18 לחוק)
אימוץ ילדים - ההלכה הפסוקה
ב- בע"מ 4224/15 {פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים, תק-על 2015(4), 9304 (2015)} הפנה בית-המשפט לסעיף 16(א) לחוק אימוץ ילדים, בגדרו הוסיף המחוקק כי בית-המשפט רשאי לצמצם בצו האימוץ את תוצאות האימוץ.צמצום תוצאות האימוץ והדרכים בו יבוצע ייקבעו, ככלל, בצו להכרזתו של הקטין כבר-אימוץ, ואולם בית-המשפט רשאי לדון בכך מחדש במסגרת הדיון בצו האימוץ, בהתקיים נסיבות חריגות {סעיפים 280א ו- 294 לתקנות סדר הדין האזרחי}.
מסקירת פסיקתו של בית-משפט זה עולה כי בעיקרון, הדיון במתכונת האימוץ - האם יהיה סגור כדרך-הכלל, או שמא פתוח כדרך החריג - נעשה במסגרת השלב הראשון של האימוץ, כלומר, הכרזת הקטין כבר-אימוץ, על שלבי המשנה שלו {לשלבי הליך האימוץ ראו, למשל, ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241 (1999)}. ההכרעה בסוג האימוץ היא חלק אינטגרלי משיקוליו של בית-המשפט בטרם יכריז על הילד כבר-אימוץ.
השלב הראוי לבחינת סוג האימוץ הוא השלב הראשון {בע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.02.06)}.
ייתכן כי במקרים חריגים, עשוי להתאפשר דיון בדבר מתכונת האימוץ גם בשלב השני, הוא שלב מתן צו האימוץ {ע"א 6953/94 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(3) 418, 429-428 (1999)}. כך עולה גם מהיחס בין תקנות 280א ו- 294 לתקנות סדר הדין האזרחי שהוזכרו לעיל.
ב- בע"מ 7719/14 {פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2014(4), 12270 (2014)} ציין בית-המשפט כי באשר לאופי האימוץ, סעיף 16 לחוק האימוץ קובע, כי הכלל הוא אימוץ סגור, והחריג, הקבוע בסעיף 16(1) לחוק האימוץ, הוא אימוץ עם קשר {ע"א 653/95 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ''ד מט(2), 383, 392 (1999); בע"מ 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.04.08)}.
כמו ביתר הליכי האימוץ, וכפי שקובע סעיף 1(ב) לחוק האימוץ, השאלה העומדת להכרעה בעניין זה היא האם טובת הילד היא באימוץ סגור או פתוח.
בין-היתר נקבע לעניין זה, כי אימוץ פתוח יישקל כאשר שמירת הקשר עם ההורים הביולוגיים תהא חיובית לילד, כאשר ההורים המאמצים ישתפו פעולה עם כך, וכי ההורים הביולוגיים שלמים עם התהליך {ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ''ד נג(1), 241, 266-261 (1999); ראו גם ד' גוטליב "אימוץ פתוח: גיבוש גישה ישראלית", רפואה ומשפט 119 (1998)}.
ב- בע"מ 4486/13 {פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.08.13)} קבע בית-המשפט כי משהוכרז קטין כבר-אימוץ, הכלל הוא כי אימוץ זה ייעשה במתכונת של "אימוץ סגור".
צמצום תוצאות האימוץ, או בלשון אחרת "אימוץ פתוח", הוא החריג היוצא-מן-הכלל המתאפשר מכוח סעיף 16(1) לחוק האימוץ {(בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.09); בע"מ 5807/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.09.10); בע"מ 3741/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.09.11); בע"מ 9739/11 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.12); 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.13)}.
הטעם לכך הוא כי אימוץ פתוח מציב בסימן שאלה את הסיכוי למימוש מלא של התכליות העומדות בבסיס ההכרזה על קטין כבר-אימוץ ובהן המטרה להעניק לקטין עוגן הורי ומשפחתי יציב וודאי תוך מניעת הותרתו קרוע בין שתי משפחות ובין נאמנויות ומוקדי הזדהות סותרים {רע"א 7535/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.12)}.
בפסיקה נזכרו - שלא כרשימה סגורה - שלושה מעגלי שיקולים המנחים את בית-המשפט בבואו לנקוט במתכונת החריגה של אימוץ פתוח.
הראשון, שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים ובכלל זה מסוגלותם ויכולתם להשלים עם אימוץ הילד ועם תיחומו של הקשר המוגבל בינם ובינו.
השני, שיקולים הנוגעים להורים המאמצים.
השלישי, והוא עיקר, שיקולים הנוגעים לילד ובראשם התועלת האפשרית הצפויה לו מקיום קשר עם הוריו הטבעיים לצד החסרונות המצויים במהלך שכזה {בע"מ 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.04.08)}.
ב- בע"מ 1179/13 {פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2013(3), 5987 (2013)} קבע בית-המשפט כי צו-אימוץ הניתן לפי סעיף 1(א) לחוק האימוץ נושא עימו תוצאות מרחיקות לכת, כאשר בכפוף לסייגים הקבועים בסעיף 16 סיפא לחוק האימוץ, הוא מנתק למעשה לצמיתות את "חבל הטבור" שבין המאומץ ובין הוריו.
הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ להוריו ובה בעת הוא מקנה למאמץ כלפי המאומץ את הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם ויוצר ביחסים שבין המאמץ לבין המאומץ את אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים לילדיהם {סעיף 16 לחוק האימוץ}.
בשל עוצמת ההתערבות של הליך האימוץ בתא המשפחתי הטבעי ובשל המשמעויות המשפטיות והאנושיות הכרוכות בו, נפסק לא אחת כי בהיעדר הסכמה של ההורים לאימוץ, לא בקלות יתערב בית-המשפט בקשר הדם שבין ילדים להוריהם והוא יורה על ניתוק קשר ההורות הטבעי רק במקרים מיוחדים בהם הוכחה עילת אימוץ וטובת הילד מחייבת העברתו מבית הוריו {בע"מ 9229/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.08.05)}.
ב- בע"מ 2738/13 {פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.13)} בית-המשפט קבע כי סעיף 16(1) לחוק אימוץ ילדים מאפשר לבית-המשפט לצמצם את תוצאות האימוץ, ולהותיר זיקה, כזאת או אחרת, בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים.
בפסיקה נאמר, כי מודל האימוץ הקבוע בדין הישראלי הוא, ככלל, מודל של אימוץ סגור לפיו מנותק עם מתן צו האימוץ הקשר בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים.
בשנים האחרונות נשמעו קריאות המצדדות בהליך של אימוץ פתוח. מכל מקום, כלל "האימוץ הסגור" אינו "כלל ברזל", ועל כל מקרה להיבחן פרטנית לנסיבותיו.
נאמר, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, כי ניתן להצביע על שלושה שיקולים מנחים לעניין צמצום תוצאות האימוץ:
"המסגרת האחת, עניינה בשיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים, ובמסגרתה נבחנת, בין-היתר, מסוגלותם של אלה לכבד את מערכת האימוץ של ילדם במשפחה המאמצת, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם ילדם, ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עלול לעורר;
המסגרת השניה, עניינה בשיקולים הנוגעים להורים המאמצים, ובגדרה נבחנת בעיקר שאלת התייחסותם של אלה לאפשרות שמירת הקשר בין הילד לבין משפחתו הטבעית, וההשפעה שעשויה להיות לכך על הגשמת תכליות האימוץ;
המסגרת השלישית עניינה בשיקולים הנוגעים לקטין עצמו, ובגדרה נבחנת התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים. בין השיקולים השונים במסגרות השונות ישנם קשר הדוק והקרנה הדדית". {בע"מ 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.04.08)}
כן הוסיף כב' השופט רובינשטיין מגישת המשפט העברי באשר למוסד האימוץ הפתוח.
במקרה הנדון, ההורים המאמצים הביעו נכונות עקרונית שהקטין יפגוש את הוריו הביולוגיים.
ואולם, שני השיקולים האחרים מקשים מאוד על צמצומו של האימוץ באופן לו עותר המבקש - קיום מפגשים בין המבקש לקטין.
באשר לשיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים, מן החומר המקצועי בתיק עולה כי המבקש אינו משתף פעולה עם גורמי הרווחה ומביע חוסר אמון בהם. הדבר מלמד, כי למצער קיים חשש שהמבקש יתקשה לכבד את גבולות הקשר המוגבל על הקטין.
במסגרת טובתו של הקטין, נבחנת לעניין צמצום תוצאות האימוץ, התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים.
בעניין הנדון לעיל, להתרשמותם של הגורמים המקצועיים, בין המבקש לקטין לא נרקם לעת הזאת קשר משמעותי, המפגשים ביניהם לא היו צפויים לתרום להתפתחותו הרגשית של הקטין, והם עלולים גם להוות מכשול חלילה בהתקשרות הרגשית בין הקטין לבין ההורים המאמצים.
מניסיון העבר, כפי שתואר בחומר המצוי בתיק, עלה כי המבקש לא התמיד בשמירה על קשר עם הקטין.
אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי לא ניתן להיעתר לבקשתו של המבקש ופסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יוותר על כנו, כלומר, הקטין יוכרז בר-אימוץ כלפי אביו המבקש, והאימוץ יצומצם באופן של העברת מידע הדדית פעמיים בשנה - מבלי לחייב לעת הזאת את ההורים המאמצים להעביר את המידע לקטין.
בהגיע הקטין לגיל חמש, יוכל המבקש לפנות לבית-המשפט בבקשה להרחיב את האימוץ הפתוח בדרך של מפגש חד-שנתי {בע"מ 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.13)}.
ב- א"פ (יר') 52185-06-11 {מ"ג נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.12)} נדונה הסוגיה האם להורים מאמצים ישנן אותן זכויות וחובות כלפי הקטין המאומץ, כשל הורים ביולוגיים.
במקרה הנדון דובר על בקשת הוריה המאמצים של קטינה לבטל את מינויו של עורך-דין אלמוני, האפוטרופוס לרכוש של הקטינה.
הרקע היה שהקטינה ננטשה על-ידי אמה הביולוגית ואומצה על-ידי הגב' ר' ז"ל כאם חד-הורית. זמן קצר לאחר האימוץ, חלתה ר' במחלה ממארת ונפטרה.
בשנת 2006, אומצה הקטינה על-ידי המבקשים. לפני מתן צו האימוץ ובמסגרת ההליך, מונה עורך-דין אלמוני כמנהל עזבונה של הגב' ר' ז"ל וכן כאפוטרופוס קבוע לרכושה של הקטינה.
צויין כי הקטינה הינה ילדה עם צרכים מיוחדים ונקלטה היטב במשפחתם של המבקשים. לקטינה שלוש דירות אשר רשומות על שמה, כספים נזילים בסך של 500,000 - 600,000 ש"ח וכן הכנסה חודשית בסך של 11,000 ש"ח מדמי השכירות של הדירות.
עוד צויין כי המבקשים מקבלים לידיהם סכום חודשי של 3,500 ש"ח ללא קבלות וכן סכום חודשי נוסף הנע בין 500 ל- 1,000 ש"ח, כנגד קבלות.
המבקשים טענו כי לאור היותם הוריה המאמצים של הקטינה, יש לבטל את המינוי ואין להטיל על המבקשים חובת בקרה ופיקוח על פעולותיהם. לטענת עורך-דין אלמוני לאור רכושה הרב של הקטינה וצרכיה המיוחדים של הקטינה, ולאור מצבם הכלכלי של המבקשים, יש הכרח להבטיח שרכוש הקטינה ישמש למילוי צרכיה בלבד, על-ידי השארת המינוי על כנו.
בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה בכפוף להוראות מסויימות, מהטעמים כי סעיף 16 בחוק אימוץ ילדים מכריע באופן חד-משמעי, כי להורים מאמצים ישנן אותן זכויות וחובות כלפי הקטין המאומץ, כשל הורים ביולוגיים.
הנה-כי-כן, טיעון בדבר "טבע האדם" והעדפה אינהרנטית של הורים מאמצים את עצמם ואת ילדיהם הביולוגיים על פני הקטין המאומץ וזכויותיו - אינו ראוי וחותר תחת תכליתו של חוק האימוץ.
על-אחת-כמה-וכמה בנסיבות הנדונות לעיל, לפיהן, לא נפל רבב במעשיהם של המבקשים אשר טיפלו בקטינה, שהינה בעלת צרכים מיוחדים, מזה שנים רבות.
בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון, מינויו של עורך-דין אלמוני נעשה בזמנו, במסגרת הליך האימוץ ושעה שהיו מספר משפחות מועמדות לאימוצה של הקטינה. צו האימוץ לפיו אמצו המבקשים את הקטינה היווה שינוי נסיבות אשר הצדיק את ביטולו של המינוי.
בנוסף, בית-המשפט לא שוכנע כי בנסיבות הרכוש הספציפי, יש צורך במומחיות מקצועית לשם ניהול הנכסים ושימורם וכי יש יתרון בולט למינויו של עורך-דין דווקא, על פני ההורים, המצדיק הותרת המינוי על כנו. אולם, זכותם הטבועה הנ"ל של ההורים - הינה מוגבלת על-ידי עקרון "טובת הילד".
שלוש דירותיה של הקטינה - רשומות על שמה ולפיכך, ממילא, כל עסקה שהיא בן, כפופה לאישורו של בית-המשפט בהתאם לסעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
לגבי כספיה הנזילים של הקטינה. בניגוד לעמדת המבקשים לפיה - על כספיה של הקטינה להיות מופקדים בחשבון על שמם, הרי שבין אם הינם הורים ביולוגיים ובין אם הינם הורים מאמצים - בהתבסס על סעיף 23 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, וסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, יש להורות כי כספי הקטינה יופקדו בחשבון נפרד על שמה, ויישמרו עבורה עד לגיל 18.
סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קיבל את בקשת ההורים המאמצים לבטל את מינויו של עורך-הדין שמונה כאפוטרופוס לרכוש הקטינה שאומצה.
בית-המשפט קבע כי סעיף 16 בחוק אימוץ ילדים מכריע כי להורים מאמצים ישנן אותן זכויות וחובות כלפי הקטין המאומץ, כשל הורים ביולוגיים.
אשר-על-כן, ככלל, הם אחראים על שמירת נכסי הקטין, ניהולם ופיתוחם, ללא צורך בפיקוח האפוטרופוס הכללי וללא הגשת דו"חות {לפי סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות}.
אולם, בית-המשפט קבע כי זכות זו מוגבלת על-ידי עקרון טובת הילד, כאשר לגבי שלוש הדירות של הקטינה, ממילא, כל עסקה בהן, כפופה לאישורו של בית-המשפט {סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות}, ולגבי הכספים הנזילים, בית-המשפט הורה על פתיחת שני חשבונות בנק על-שם הקטינה.
באחד יושקעו הכספים הנזילים שירשה עד גיל 18, ותירשם הגבלה כי אין למשוך כספים מהחשבון אלא בהוראת בית-המשפט. בחשבון השני יופקדו ההכנסות השוטפות מהדירות וממנו ימומנו ההוצאות השוטפות שלה. היתרה תושקע לטובת הקטינה.