ההלכה הפסוקה

1. מהו אופן ביצוע הבדיקה הגנטית לאבהות ביחס לקטינה?
ב- תמ"ש (נצ') 34209-03-15 {מ.ב.ד. נ' היועץ המשפטי לממשלה - משרד הרווחה, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.15)} נדונה החלטה בדבר אופן ביצוע בדיקה גנטית לאבהות ביחס לקטינה. האב אזרח ישראל, ואילו האם והקטינה, המתגוררות עם האב בישראל, הן תושבות ואזרחיות רוסיה וחסרות מעמד חוקי בישראל.

התובעים טענו כי יש נכונות והסכמה מצדם של התובעים לברר התביעה באמצעות בדיקה גנטית בישראל, כאשר בית-המשפט הבין והסיק מכך גם הסכמה לביצוע הבדיקה בשם הקטינה.

המשיב טען כי יש לערוך את הבדיקה "בנוהל חו"ל" בנציגות ישראל ברוסיה, בהתאם להוראות תקנה 4 לתקנות מידע גנטי (עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), התש"ע-2010 {להלן :"תקנות מידע גנטי"} ולא בישראל.

בית-המשפט נתן צו לביצוע הבדיקה בישראל, כיוון שהמשמעות האופרטיבית של היענות לבקשת המשיב למתן צו לביצוע בדיקה גנטית בנוהל חו"ל הינה גירוש/הרחקה של האם והקטינה מהארץ.

בית-המשפט הדגיש כי כפי שצו לביצוע בדיקה גנטית אין בו להכשיר מעמד, כך אין בצו זה כדי להכשיר גירוש או הרחקה מהארץ ללא צו הרחקה כדין.

בהמשך לכך בית-המשפט הבהיר כי בדיקה בישראל היא הכלל ובדיקה מחוץ לישראל היא החריג.
בית-המשפט קבע כי לא כל מקרה של תושב חוץ השוהה בישראל מצדיק פנייה אל החריג. בוודאי לא נסיבות מקרה זה. בהקשר זה צויין בין-היתר כי תקנות מידע גנטי, אינן קשורות או דנות או עוסקות בביצוע בדיקה גנטית מחוץ לישראל כאשר הנבדק נמצא בתוך ישראל.

לא-זו-אף-זו, התקנות והנוהג לביצוע בדיקה גנטית בדרך המלך קובעות, כי על הנבדקים להתייצב יחדיו ובאותה מעבדה בביצוע הבדיקה.

שיקול נוסף, הינו ההכבדה הגלומה בביצוע בדיקה בנוהל חו"ל (הדברים נאמרו הואיל ועל-פי מצוות חוק מידע גנטי, יש לבצע הבדיקה באופן השומר על כבוד הנבדקים ככל האפשר וכן להתחשב בשיקולי נוחות).על כל אלה מתווסף גם שיקול ההכבדה הכלכלי.

השיקול המכריע הינו טובת הילדה, אשר הינו עיקרון המשליך ומשפיע על שיקול-דעת בית-המשפט גם בשאלות הנוגעות לסידורים הטכניים של ביצוע הבדיקה הגנטית.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי בנסיבות העניין, טובת הילדה היא כי הוריה יוציאו כספם על צרכיה ולא על טיסות, שהייה וביצוע בדיקה יקרה שעה שניתן לחסוך כל זאת, לרבות טלטול הקטינה על-ידי ביצוע הבדיקה בישראל.

לכך יש להוסיף שיקול נוסף אחר הנובע מזכותם של התובעים לברר התביעה כרצונם ולא לפי תכתיב המשיב והכל במסגרת החוק.

בסופו-של-יום, וכאשר הובהר, כי אין בביצוע הבדיקה כדי להכשיר שהייה בלתי-חוקית או מעמד, בית-המשפט קבע כי התובענה תוכרע באמצעות בדיקה גנטית שיערכו בני המשפחה בישראל.

2. האם בדיקת הרקמות שערך המבקש בחו"ל הינה ראיה קבילה?
ב- בע"מ 156/15 {פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.03.15)} נדונה סוגיה אשר עסקה במבקש ומשיבה {להלן: "משיבה 1"} שאיננה יהודיה.

הזוג נישא בשנת 2006 בנישואים אזרחיים וחיו יחד עד לפרידתם בחודש יוני 2012, אז עזב המבקש את הבית.

במהלך נישואיהם נולדו למשיבה 1 שתי בנות, כיום קטינות בנות 5 ו- 7 לערך.

לאחר הפרידה הגישה המשיבה 1 תביעת מזונות נגד המבקש בגין בנותיה. המבקש עתר לבית-המשפט לענייני משפחה בבקשה שיורה על עריכת בדיקת רקמות שתוכיח, לטענתו, כי אינו אביהן של הקטינות.

המבקש ביקש להציג בדיקת רקמות שנערכה במעבדה בחו"ל המוכיחה לכאורה את טענתו. המשיבה 1 התנגדה לעריכת הבדיקה בבנותיה.

ביום 03.05.15 דחה בית-המשפט לענייני משפחה בחיפה את תביעת המבקש, כאשר קבע כי יש להסתמך על עמדת היועץ המשפטי לממשלה ותסקיר שירותי הרווחה שהוגשו לעיונו, מהם עלה כי אין צורך ממשי בעריכת הבדיקה, בעוד שישנו חשש ממשי כי עריכתה תפגע בטובת הקטינות.

עוד פסק בית-המשפט כי בדיקת הרקמות שערך המבקש בחו"ל אינה ראיה קבילה לפי סעיף 28יב לחוק מידע גנטי, ואין לתת לה כל משקל בהכרעה הנדונה לעיל.

בית-המשפט דלערעור דחה את בקשת הערעור, מאחר וחלק משמעותי מטענות המבקש נגעו לקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט קמא, ובכללן הקביעות הנוגעות לאירועים שקדמו לשני הריונותיה של המשיבה 1.

הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, והדברים אמורים ביתר שאת ב"גלגול שלישי" {רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.10.06)}.

3. האם אכיפה לפי פקודת הבזיון נכונה יותר משפטית ותאכוף על המשיב את ביצוע הבדיקה בדרך הקבועה בחוק מידע גנטי?
ב- רמ"ש (חי') 45877-10-15 {מדינת ישראל משרד הפנים נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.15)} נדונה סוגיה בה המבקשת סברה כי הדרך הנכונה בה היה צריך ללכת בית-המשפט קמא היא, לאכוף על המשיב את הבדיקה באמצעות הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט {להלן: "פקודת הבזיון"}, כהוראת סעיף 28ח(א) לחוק מידע גנטי.

המשיבה הגיבה לבקשה בצורה לקונית, ולא התמודדה עם שאלת סמכותו של בית-המשפט להורות על לקיחת צד לדיון לבדיקה רפואית באמצעות צו הבאה, ו/או האם הדרך הנכונה לא היתה לאכוף על המשיב את הבדיקה באמצעות פקודת הבזיון.

בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון, ומשנודע לשופטת קמא באמצעות הודעת המשיבה מיום 06.05.15 כי המשיב אינו ממלא אחר החלטה מיום 29.04.15 בה הורתה על בדיקת הרקמות, היתה צריכה לקבוע דיון בנקודה זו במעמד הצדדים מכח פקודת הבזיון.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי ככל שהמשיב לא היה מתייצב לדיון היתה רשאית לקבוע דיון קרוב נוסף, ולהוציא כנגדו צו הבאה לדיון זה.

בהתקיים הדיון היה על השופטת קמא להתרות במשיב על אודות חובתו לבצע הבדיקה תוך זמן קצוב או במועד שנקבע לביצוע הבדיקה, וכבר תוציא כנגדו באותו מעמד, צו על-פי סעיף 6 לפקודת הבזיון {קנס יומי בסכום מסויים או ימי מאסר בגבולות המותרים על-פי פקודת הבזיון}, שיופעל כנגד המשיב ככל שלא יבצע הבדיקה במועד הנקוב.

בית-המשפט קבע כי דרך זו לא רק נכונה יותר משפטית אלא גם תאכוף על המשיב את ביצוע הבדיקה בדרך הקבועה בחוק מידע גנטי {סעיף 28ח(א)} ותייתר ההתלבטויות והספיקות לעניין צו ההבאה שהוציאה השופטת קמא כמפורט לעיל {ע"פ 2595/13 סופר נ' ארז איתן, עו"ד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (29.09.14)}.

עוד יצויין כי גם ב- תמ"ש (חד') 56017-01-14 {פלוני נ' הקטינה, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.08.14)} בית-המשפט קבע כי סמכות בית-המשפט בכל הנוגע לביצוע ואכיפת בדיקות גנטיות, הורחבה בהוראות חוק תיקון מידע גנטי, תוך שניתנו לבית-המשפט אמצעי אכיפה מתוך פקודת בזיון בית-המשפט, זאת מעבר להסקת מסקנות ראייתיות גרידא.

עם-זאת, יש לעשות כן בזהירות ובמידתיות, תוך איזון בין זכויותיו הבסיסיות של צד לחירות או לקניין, כאשר ממול, ניצבת זכותה של הקטינה לבירור אבהותה.

4. התקיימות תנאים לבדיקה גנטית חרף התנגדות
ב- עמ"ש (חי') 40943-06-14 {מ' מ' נ' ר' ע' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (10.03.15)} נדונה מחלוקת אשר היתה צריכה להכריע לאיזו זכות יש לתת קדימה: האם לסירובו של המערער לבצע בדיקה גנטית {סעיף 2 לחוק מידע גנטי} או לקיימה לצורך אישור כי המשיב 1 {להלן: "המשיב"} הוא בנו של המערער.

המערער טען כי חיובו על-ידי בית-משפט קמא לערוך בדיקה זו פוגעת בזכויותיו לפרטיות ולאוטונומיה, אותן הוא רואה כעקרוניות וכגוברות על זכותו של המשיב לדעת מיהו אביו באמצעות בדיקה גנטית.

המערער טען כי הוא חושד שלמשיב מניעים זרים בתביעתו, לרבות התנהלות עבריינית, חשד לשימוש בסמים, עבריינות בטחונית ועוד.

עוד הוסיף המערער וטען כי הוא מוכן להכיר שהמשיב הוא בנו, ולפיכך הבדיקה הגנטית מיותרת, וכך טען המערער לאורך ההתדיינות בבית-משפט קמא ובערעור.

המשיב טען כי הוא זכאי לקביעה שתאשר לו, לאחר עשרות שנים, שהמערער הוא אכן אביו, ותוצאותיה יהיו מוכרות על-ידי כולי עלמא, לרבות רשויות המדינה. הבדיקת שתקבע את התוקף לכך, שאין עוררין עליה, היא הבדיקה הגנטית.

בית-משפט קמא קבע כי הוראות סעיף 28ו(א) לחוק מידע גנטי התקיימו כאן, שכן קיים סיכוי סביר לנכונות טענותיו של המשיב שהמערער הוא בנו.

לא התקיימו המקרים החריגים שבסעיפים 28ד ו- 28ה לחוק שכן אין חשש לממזרות של המשיב {אמו איננה יהודיה ואף הוא איננו יהודי}.

גם מסקירת מסמכים שהוצגו, וביניהם התכתבות של המערער עם הקיבוץ, בה ביקש תמיכה לאם המשיב, בהיות המשיב בנו, והתכתבות בין המערער לבין המשיב, ממנה עלתה הכרה של שניהם זה בזה, העידו על כך שיש סיכויים סבירים שהמערער הוא אבי המשיב.

בערעור דובר על פסק-דין של בית-המשפט לענייני משפחה, במסגרתו חוייב המערער לבצע בדיקה גנטית שנועדה לאשר כי המשיב 1 הוא בנו.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי הזכות לפרטיות נסוגה מפני זכותו של הנולד לדעת מיהו אביו.

משהסכים המערער שהמשיב יוכר כבנו, נחלשת מאוד זכותו לפרטיות, כאשר לא נתן כל סיבה בעלת משקל משמעותי מבדיקה גנטית ונראה כי חששותיו מהבדיקה נובעים ממניעים זרים.

גם אם האינטרס היחיד שיש למשיב בדרישתו לבדיקה גנטית, היא הכרת הרשויות בו כזכאי למעמד בישראל, יש להעדיף את האינטרס שלו לקבל אישור שהוא בנו של המערער בדרך של בדיקה גנטית.

סמכותו של בית-המשפט להורות על בדיקה גנטית על-אף התנגדותם של מי מהצדדים המעורבים, מצויה בתיקון מס 3 לחוק מידע גנטי ובהתאם להוראות סעיף 28ו לחוק מידע גנטי בהתקיים אחד התנאים המפורטים בסעיף זה.

כלומר, בית-המשפט צריך להשתכנע כי יש סיכויי סביר לנכונותם של דבריו של המבקש לערוך את הבדיקה, ושניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את טענותיו. כל זאת בתנאי שהתקיימו המקרים החריגים המפורטים בסעיפים 28ד ו- 28ה לחוק מידע גנטי.

אשר-על-כן, לא צריכה להיות מחלוקת כי בעניין הנדון התקיימו התנאים להפעלת סמכות בית-המשפט למתן ההחלטה המחייבת את המערער לקיים את הבדיקה הגנטית חרף התנגדותם של מי מהצדדים המעורבים.

5. האם בית-המשפט מוסמך להכריע בנוגע לבדיקת אבהות רק באמצעות בדיקה גנטית?
ב- עמ"ש (חי') 55238-05-13 {מדינת ישראל משרד הפנים נ' י' ס', פורסם באתר האינטרנט נבו (05.12.13)} המערערת טענה אין להכיר באבהות ללא ביצוע בדיקה גנטית המהווה, לשיטתה, את הראיה הטובה ביותר להוכחת אבהותו של המשיב על הקטין.
בית-המשפט קמא קבע כי הוא מוסמך להכריע בסוגיית קביעת אבהות שנתעוררה לפניו לא רק על דרך בדיקה מדעית - בדיקה גנטית אלא גם באמצעות ראיות אחרות.

6. האם ניתן ליטול דגימה מקטין מבלי שנתקבלה הסכמת האפוטרופוס שלו?
ב- תמ"ש (ב"ש) 39383-03-13 {פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.07.15)} נדונה השאלה האם בית-המשפט יורה על צו לבדיקה גנטית לצורך הוכחת האבהות הנטענת וזאת בשעה שאם הקטינים הנטענת מחוסרת זהות.

התובעים טענו כי על בית-המשפט להורות על צו לבדיקה גנטית לצורך הוכחת האבהות הנטענת, וזאת בשעה, שתובעת 2 - אם הקטינים הנטענת {להלן: "התובעת"}, מחוסרת זהות.

המשיב טען כי בהיעדר פרטים אודות האם הנטענת, אין בידיו לגבש עמדה כראוי. כן ציין המשיב כי התובעים לא טרחו לציין ולפרט את המאמצים והפעולות אשר נעשו, אם בכלל, על-מנת להמציא פרטים מזהים אודות אם הקטין - התובעת.

בית-המשפט קבע כי לא ניתן להסתפק במקרה הנדון בצו לביצוע בדיקה גנטית שיכלול רק את התובע ואת הקטינים ובאופן שלא יכלול את האם הנטענת וזאת משתי סיבות.

לפי סעיף 24 לחוק מידע גנטי אין ליטול דגימה מקטין מבלי שנתקבלה הסכמת האפוטרופוס שלו. כל עוד לא הוכרה אבהותו של התובע על הקטינים הרי שהאפוטרופא שלהם היא אמם הנטענת - התובעת, אשר לא זוהתה כראוי.

בנוסף, מהטעם שהתובע הינו ביגמיסט, וללא זיהוי התובעת יש ממש בחשש המדינה כי לא יהיו אלו הקטינים והתובעת שיופיעו לבדיקה אלא אשתו הרשומה וילדיהם.

7. טובת הקטינים מחייבת גילוי האמת ועל-כן קבע בית-המשפט כי יש לערוך את בדיקת הרקמות
ב- תמ"ש (ק"ש) 15054-11-13 {פלוני נ' אלמונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.12.14)} נדונה הכרעה בשאלה האם יש להורות על בדיקת סיווג רקמות, במסגרת תביעת אבהות שהגישה התובעת אימם של הקטינים.

המשיב טען כי אין מקום להורות על בדיקת רקמות הואיל ודמותו של האב כבר התקבעה והתגבשה בקרב הקטינים, כאשר ככל שיתברר שהוא אינו האב האמיתי אזי הקטינים יפסידו את דמות האב היחידה שהם מכירים, דבר העלול לגרום להם לטלטלה.

בית-המשפט קבע כי אין חולק שמקרה זה אינו חוסה תחת המקרים החריגים, כמצויין בחוק מידע גנטי, המעוררים סימני שאלה בדבר טובת הילד והאם הוא עולה בקנה אחד עם בירור זהות האב.

עוד הוסיף בית-המשפט כי ככל שלא חלים החריגים, השיקולים להעדפת בירור האמת ובירור האבהות על ילד בכלל, אמורים להיקבע בהתאם לפרמטרים של שיקולי "טובת הילד".

בית-המשפט ציין בפן הכללי, כי למיצער מאז חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ונראה כי אף קודם לכן, זכאי אדם לדעת מי הוא אביו מולידו.

זאת גם במישור האינדיווידואלי, ומכח זכותו של כל אדם להכיר או לדעת מוצאו המשפחתי ושורשיו והן במישור הציבורי, לצורך קביעת סטאטוס והשלכותיה על חובות וזכויות של הורים, ירושה, חיוב המדינה לרבות באמצעות הביטוח הלאומי.

בנוסף, לאבהות השלכות גם על זכויות מבחינה רפואי-בריאותית לעניין הייחוס הגנטי המועבר, לרבות מידע באשר למחלות ידועות במשפחה וכן הזכות להימנע מקשרי חיתון פסולים ובנוסף, קיים גם האינטרס החשוב של גילוי האמת.

בבחינת טובת הקטינים הספציפיים, ציין בית-המשפט כי הקטינים לא היו בקשר עם הנתבע מאז ומעולם. ככל שיתברר כי הנתבע אינו אביהם של הקטינים או מי מהם, לא צפויים הקטינים להיות נתונים ל- "כתם" חברתי כלשהו וגם לא צפויה אלימות מצד הנתבע לתובעת, וגם לא בעיה של הלכתית מבחינת היוחסין.

עוד הבהיר בית-המשפט כי מצבם הנפשי של הקטינים איתן.

בנסיבות אלו נראה כי היתרונות של ביצוע הבדיקה עולים על החסרונות ומכאן טובת הקטינים מחייבת גילוי האמת ועל-כן קבע בית-המשפט כי יש לערוך את בדיקת הרקמות.

8. האם כתנאי למתן לפסק-דין הצהרתי לאבהות/ צו הורות פסיקתי לבן זוגו של ההורה הגנטי, לאחר שההורות הגנטית הוכחה בבדיקת רקמות לפי חוק מידע גנטי, על בית-המשפט לקבל תסקיר פקיד סעד כתנאי מוקדם למתן צו ההורות הפסיקתי?
תמ"ש (ת"א) 21182-04-13 {א.ל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.03.14)} התובעים הם זוג גברים, יהודים אזרחי ישראל, שנשאו זל"ז ובצעו הליך פונדאות בארה"ב, אבהותו של התובע 2 הוכרה לאחר ביצוע של בדיקת רקמות לפי חוק מידע גנטי ובעניין הנדון דובר בתביעה לפסק-דין הצהרתי לאבהותו של התובע 1.

בסוגיה זו נדונה השאלה, האם כתנאי למתן לפסק-דין הצהרתי לאבהות/ צו הורות פסיקתי לבן זוגו של ההורה הגנטי, לאחר שההורות הגנטית הוכחה בבדיקת רקמות לפי חוק מידע גנטי, על בית-המשפט לקבל תסקיר פקיד סעד כתנאי מוקדם למתן צו ההורות הפסיקתי.

התובעים טענו בכתב תביעתם כי יש להכיר באבהותו של התובע 1 על הקטינה.

לעניין זה יודגש כי התובעים ייחדו חלק ניכר מכתב התביעה ואף מהסיכומים שהוגשו על ידם לטענה כי יש ליתן צו אבהות ולא להפנות את הצדדים להליך אימוץ.

הנתבע טען כי עד להשלמת החקיקה בנושא ניתן להסכים למתן "צו הורות פסיקתי", במקום צו-אימוץ, וזאת ביחס לבן הזוג של ההורה הגנטי {כאשר ההורות הגנטית הוכחה בבדיקת רקמות לפי חוק מידע גנטי}.

בהודעה זו הודגש כי ההסכמה הינה בנסיבות המיוחדות ועד להשלמת החקיקה, ולא כהסכמה לכינונו של "צו-ההורות-הפסיקתי", ביחס לפונדקאות חו"ל כמוסד משפטי עצמאי לצד מוסד האימוץ ולצד מוסד "צו ההורות" הניתן לפי חוק הפונדקאות הישראלי והכול, בכפוף לכך שכל התנאים למתן "צו ההורות" {התנאים אשר צפויים להיות בחקיקה העתידית לפי המלצת וועדת מור יוסף} והמלצות צוות היישום יהיו תנאים למתן "צו ההורות הפסיקתי".

בית-המשפט קבע כי אין על בית-המשפט חובה לקבל תסקיר פקיד סעד כתנאי מוקדם למתן צו הורות פסיקתי, במסגרת תביעה לפסק-דין הצהרתי לאבהות של בן זוגו של ההורה הגנטי, לאחר שההורות הגנטית הוכחה בבדיקת רקמות לפי חוק מידע גנטי.

הזמנת תסקיר הינה עניין הנתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט ויש להורות על כך בנסיבות המתאימות.

9. הצורך לבדוק מהי טובת הקטין לעומת טעות בפסק-הדין
ב- עמ"ש (ת"א) 1400-11-12 {פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.13)} המערער עתר יחד עם האם לבטל את רישומו כאבי הקטין אך בית-המשפט דחה את הבקשה.

המערער טען כי טעה בית-המשפט שלא נעתר לבקשה, לרבות לעריכת בדיקה גנטית, לאור ההסכמה ומשידועה זהות האב הנטען.

המשיב טען כי האב הנטען לא צורף כלל להליך, וכי לא ניתן להיעתר לבקשה מבלי שאותו אב נטען יביע עמדתו.

בית-המשפט המחוזי פסק כי תיקון חוק מידע גנטי לא הותיר שיקול-דעת לבית-המשפט לאחר שהתקבלה חוות-דעתו של נשיא בית-הדין הרבני הגדול, לאור עמדתו במקרה הנדון, די בקביעתו כדי לשלול את האפשרות לעריכת הבדיקה.

עם-זאת, ניתן להידרש לשאלת אבהות במדרג ראיות אחר, כאשר תנאי להבאת ראיות אחרות הוא שמדובר במקרה מיוחד אשר טובת הקטין הספציפי מחייבת הבאת ראיות שכאלו, וזאת מול אותו חשש לממזרות.

עוד הוסיף בית-המשפט כי עצם שינוי רישום יש בו משום פגיעה בקטין הדורשת בחינה ובדיקה. היה על המערער והאם להציב תשתית עובדתית ראשונית בפני בית-משפט קמא כדי לבסס את אותם נתונים עובדתיים שבית-המשפט אמור היה לבחון, בטרם מתן החלטה להבאת ראיות אלו או אחרות.

בית-המשפט אף הבהיר כי לא ניתן היה להיעתר לבקשה כאשר האב הנטען לא צורף להליך, וכי אין באמור להסיק כאילו די בהסכמת המערער והאם, בין לחוד ובין יחד עם האב הנטען, כדי להכריע את הכף, הואיל והמבחן הוא אך ורק טובת הקטין.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט קבע כי ניתן היה להורות על דחיית הערעור, אך כאשר דובר בטובתו של הקטין הנצרכת לבדיקה, בוטל פסק-הדין של בית-המשפט קמא בשל הצורך לבדוק מהי טובת הקטין, ולא מחמת טעות בפסק-הדין.

10. האם יש להעדיף ראיות חיצוניות על פני בדיקה גנטית?
ב-עמ"ש (ת"א) 43811-11-12 {היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.05.13)} בית-המשפט קבע כי יש לקבל את הערעור, ולקבל את עמדת המדינה, לפיה יש מקום לדרישה מהדרגה הגבוהה ביותר, כלומר, בדיקה גנטית כתנאי להכרה בהורות של האב המיועד. ראה תמצית מורחבת לעיל.

11. עקרון טובת הילד כשיקול מכריע
ב- רמ"ש (יר') 35676-02-12 {מ' נ' ע', פורסם באתר האינטרנט נבו (22.02.13)} דובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה, אשר הורה על ביצוע בדיקת רקמות למבקש, למשיבה ולקטינה לצורך קביעת האבהות, ובהתאם לכך מתן פסק-דין הצהרתי על אבהות המבקש.

המבקש טען כי בית-משפט קמא נדרש היה למנות לקטינה אפוטרופוס לדין לפי חוק מידע גנטי, כתנאי מקדמי לקבלת כל החלטה בדבר ביצוע בדיקה גנטית לשם קביעת אבהות.

המשיבים טענו מנגד כי במקרה הנדון יש לקטינה הורה, הרי היא המשיבה, שהיא האפוטרופא הטבעית של הקטינה, ובכך באה דרישת החוק על סיפוקה.

בית-המשפט דחה את הבקשה מאחר וכאשר חולף זמן בין לידת הילד להגשת הבקשה לרישום ההורות או כשמתעורר ספק באשר לזיקה הביולוגית בין הילד למבקש הרישום, עשויות להידרש על-ידי פקיד הרישום ראיות אובייקטיביות להורות ובכלל זה בדיקה גנטית.

בסוגיות העומדות בפני בית-המשפט בנוגע לקטינים, יש להחיל כשיקול מכריע את עיקרון "טובת הילד". מונח זה הינו עמום ורחב והוא מתמלא בתוכן באמצעות פרשנותו בית-המשפט לפי נסיבות העניין.

במקרה הנדון המבקש לא הוכיח את אבהותו באופן אובייקטיבי, והוא הסתמך על פסק-דין שרעי שהכיר כדרך אגב באבהותו רק במובן הדתי ומבלי לבדוק זיקה ביולוגית בין המבקש והקטינה.

אשר-על-כן לא נותר לבית-המשפט קמא אלא להפנות את המבקש לבדיקת אבהות, שיש בה כדי להוכיח בוודאות את אבהותו.

מאחר שהאם נתנה את הסכמתה לבדיקה, לא נדרש בית-המשפט קמא למנות אפוטרופוס לדין בטרם החלטתו בדבר ביצוע הבדיקה.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי ביצוע הבדיקה, בנסיבות העניין, מתיישב עם טובתה של הקטינה.

12. האם יש למנוע את הבדיקה באמצעות "הראיה הטובה ביותר" - עריכת בדיקת רקמות, מכוח חוק המידע הגנטי?
ב- עמ"ש (ת"א) 24955-03-11 {מ' נ' ה', פורסם באתר האינטרנט נבו (28.08.12)} נדון מקרה בו נתבקשה הכרעה לעניין אבהות על קטינה כאשר שניים טענו לאבהות, וברקע חשש לממזרות.
בית-המשפט קמא, קבע כי על-אף שלא ניתן לבצע בדיקה גנטית, לאור תיקון חוק מידע גנטי, יש מקום לבחינת ראיות במסגרת המדרג השני, שנקבע בעניין פלונית, כלומר ראיות נסיבתיות.

עוד סבר בית-המשפט קמא, כי יש להוכיח את האבהות ברמת ודאות קרובה לבדיקה גנטית. לכן, בנסיבות אלה פסק בית-המשפט כי לא ניתן להצהיר מיהו אביה הביולוגי של הקטינה, אולם הכריז על ה' כאב פסיכולוגי.

בית-המשפט דלערעור קיבל את ערעורו של ה' ופסק כי בתביעות מסוג אלה, כלומר, במישור של האבהות האזרחית, די ברמת הוכחה של 51% וכי הוכח שה' הינו אביה של הקטינה ויש לרשמו כאביה הביולוגי.

בית-המשפט הוסיף כי קביעה זו עלתה גם עם טובת הקטינה.

עוד יצויין כי על בתי-המשפט להמשיך ולבחון, בכל מקרה ונסיבותיו, ובהתאם לעיקרון העל של טובת הילד, האם להידרש לשאלת אבהותו הנטענת של פלוני, אם בכלל.

13. האם ניתן לבצע בדיקה גנטית על-פי נוהל חו"ל?
ב- תמ"ש (נצ') 1714-08-11 {מ.א.ע נ' מדינת ישראל / משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.04.12)} דובר בבקשה של התובע מס 1 {להלן: "התובע"}, במסגרת תביעה להכרה באבהותו על התובעת 2 {להלן: "הקטינה"}, להוכיח את אבהותו על הקטינה בדרך של ביצוע בדיקה גנטית.

התובע, הינו אזרח ישראלי, טען כי הקטינה נולדה מנישואיו לפלונית בשנת 2006 בירדן. פלונית הינה אזרחית סורית. הפלונית והקטינה שוהות בירדן.

התובע הבהיר, כי בשל אבהותו על הקטינה יש להכיר בה כישראלית. כמו-כן הבהיר, כי כניסת פלונית לארץ אינה מתאפשרת נוכח אזרחותה הסורית.

המשיב הסכים לביצוע הבדיקה הגנטית בתנאים הבאים: צירוף האם כבעלת דין; ביצוע הבדיקה על-פי "נוהל חו"ל" כשהבדיקה תיערך גם לאם; הבדיקה תיערך על דרך בדיקת דגימת רוק.

הדגימות של האם והקטינה יילקחו בנציגות דיפלומטית של ישראל בירדן; הצגת תעודות מזהות, תעודת לידה וכד' לאם ולקטינה.

התובע סבר כי בשל אזרחותה הסורית של פלונית, יש להסתפק בבדיקה על-פי נוהל חו"ל שתיערך לו ולקטינה בלבד.

בית-המשפט קיבל את בקשת התובע במסגרתה תבע להכרה באבהותו על קטינה, לביצוע בדיקה גנטית על-פי נוהל חו"ל.

בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה - היותה של האם אזרחית סורית, פסק בית-המשפט כי בשלב זה יש להסתפק בבדיקת התובע והקטינה בלבד.

בית-המשפט הוסיף כי אין צורך לצרף את האם כצד להליך ודי בהסכמתה בכתב לביצוע הבדיקה של הקטינה בפני פקיד קונסולרי במשרד החוץ הירדני {ולא בפני נציג קונסולרי של ישראל}.

כן דחה בית-המשפט דרישת המשיבים כי ביצוע הבדיקה יהיה בכפוף להצגת תעודה מזהה של הקטינה וזאת משום שלא נמצא לכך אחיזה בתקנות מידע גנטי וכן כיוון שניתן להתגבר על הקושי של הזיהי בדרכים חלופיות.

14. האם לאור התיקון לחוק מידע גנטי, יש לתת משקל מכריע לחשש הממזרות לפני קיום בדיקה גנטית?
תמ"ש (ב"ש) 10779-02-10 {א. ע נ' א. ע, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.03.12)} דובר בתביעה להצהיר על אבהותו של הנתבע 1 ביחס לתובעות 2 ו- 3, בנותיה של התובעת 1.

יצויין כי בד-בבד עם הגשת תביעת האבהות, הוגשה בשם הקטינות תביעה למזונות כנגד הנתבע.

הנתבע נשוי לאחותה של התובעת והוא אינו רשום כאביהן של הקטינות במרשם האוכלוסין. לטענת התובעת, התובעות 2 ו- 3 נולדו מרומן שקיימו הנתבע והתובעת.

הנתבע הכחיש את הטענות.

המשיב טען כי טובתן של הקטינות כי העניין לא ייבדק, לא בדרך של בדיקת רקמות ולא בדרך של הבאת ראיות אחרות. זאת בשל קיומו של חשש לממזרות הקטינות, כאשר הנתבע הינו גיס התובעת, והיחסים אסורים על-פי דין תורה.

עוד הוסיף המשיב כי לאור התיקון לחוק מידע גנטי, יש לתת משקל מכריע לחשש הממזרות.

בית-המשפט קבע כי חרף העובדה שקיים חשש לממזרות, אין מקום לדחות את התביעה לאבהות על-הסף.

בית-המשפט קבע כי גם לאחר התיקון לחוק מידע גנטי, לבית-המשפט יש שיקול-דעת לאפשר בירור בשאלת ההורות, שלא בדרך של בדיקת רקמות, על-פי עקרון-העל של טובת הקטין ובהתאם ל"מדרג הראיות" שהותווה ב- בר"ע (ת"א) 1364/04 {היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.07.06)}.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט, כי יש לקיים קדם משפט נוסף לקראת הליך הוכחות של "המדרג הראשון", בו תתברר שאלת טובתן של הקטינות, על יסוד מכלול השיקולים הנוגעים לעניין.

15. חוק מידע גנטי חל על מי שנמצא בשטח מדינת ישראל
ב- תמ"ש (ת"א) 25340-09 {ס. ס. נ' פרקליטות מחוז המרכז הסבה מספר זיהוי צד ב', פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.10)} דובר בתביעת אבהות ותביעת מזונות קטין שהגישה התובעת כנגד הנתבע בה טענה כי הרתה במסגרת יחסים עם הנתבע והקטין נשוא התביעה הינו בנו.

הנתבע הגיש בקשה לדחיה על-הסף בטענה כי בית-המשפט בישראל אינו מוסמך לדון בעניינם של הצדדים שאינם אזרחי ישראל והינם חסרי מעמד בישראל ובשל כך ביקש לבטל החלטה שהפנתה את הצדדים לביצוע בדיקת רקמות.

בית-המשפט פסק כי חוק מידע גנטי חל על מי שנמצא בשטח מדינת ישראל לפיכך לבית-משפט לענייני משפחה סמכות ליתן לצדדים צו המורה על ביצוע בדיקת רקמות.

16. בדיקה גנטית - בקשה של בני זוג נוצרים בישראל - היעדר עניין ממזרות
ב- תמ"ש (חי') 1150/04 {ו.א נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.02.04)} הדיון נסב סביב בקשתם של בני זוג נוצרים-קתולים לערוך בדיקת רקמות בעובר המצוי ברחמה של המבקשת.

המבקשים הדגישו כי אין מחלוקת בין המבקשים לגבי אותה בקשה, ולטענת המבקשים, ללא הבדיקה הגנטית, לא יוכלו להמשיך באורח חיים רגיל ותקין.

עוד טענו המבקשים כי בני המשפחה לוחצים עליהם לבצע את הבדיקה כדי שיוכלו לדעת האם אמנם המבקש הוא אבי התינוק שייוולד.

המבקשים הם נוצרים קתולים, אזרחי המדינה, ובאת-כוחם הדגישה כי אין על-פי הדת הנוצרית עניין של ממזרות כפי שקיים אצל יהודים.

פקידת הסעד סברה כי טובתו של העובר, כלומר טובתו של התינוק לאחר הלידה, דורשת לתת למצב המשפחתי הקיים תוקף משפטי ולכן לא המליצה לאשר את הבדיקה הגנטית.

באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה טענה כי לא תיתכן אופציה של הפלה מלאכותית של העובר במקרה זה שכן מדובר בהיריון מעל שבוע 25 והעובר מוגדר "בר-חיות", אלא במקרה שחיי האם מצויים בסכנה.

הפסקת היריון כזאת תצריך הזרקת זריקה שבפועל תמית את העובר, שכן הפסקת היריון על-ידי זירוז לידה, תגרום ללידת ולד חי {פג}.

עוד טענה באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה, כי מול הרצון המובן של המבקשים לדעת מי האב עומדת טובת הילד העלול לסבול מבעיה נפשית קשה, ומבעיה חברתית קשה נוכח מעמדו המוזר והוא עלול גם לסבול מבחינה רכושית-כספית.

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת המבקשים ופסק כי בתי-המשפט נמנעו לא אחת מלהורות על קיום בדיקת רקמות כאשר הסיבה העיקרית היא פגיעה בקטין בשל חשש ממזרות.

עם-זאת בית-המשפט הוסיף, כי יש לזכור כי סוגיית הממזרות היא סוגיה החלה ביהודים בלבד ואילו במקרה הנדון, מדובר במשפחה נוצרית-קתולית {ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736 (1980); ע"א 1354/92 יועץ משפטי נ' פלונית, פ"ד מח(1), 711 (1994)}.

בית-המשפט הבהיר כי אי-העתרות לבקשה תותיר בעינו את הספקות המכרסמים אצל בני הזוג, ולא תפעל בשום אופן לטובת הילד.

כמו-כן, לא היתה קיימת בתסקיר כל מניעה אשר תגרום לחשש לחיי הקטין שיוולד או למצבו כתוצאה מתוצאות הבדיקה.

17. האם יש בעריכת הבדיקה הגנטית צורך ממשי הגובר על פגיעת הקטינה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה?
ב- תמ"ש (נצ') 4232/04 {ב.א.א נ' א.ש.א, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.10)} דובר בתביעה לביצוע בדיקת רקמות כדי לקבוע או לשלול את אבהותו של התובע על הנתבעת 2 {להלן: "הקטינה"}.

התובע והנתבעת 1 הם מוסלמים שנישאו זל"ז ביום 27.10.00.

הקטינה נולדה ביום 01.10.02 והתובע רשום במרשם האוכלוסין כאביה.

התובע טען כי הוא אינו אביה של הקטינה, שכן היא נולדה כתוצאה מיחסים שקיימה הנתבעת 1 במהלך נישואיהם, עם גבר אחר.

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות, מאחר והואיל ושני בני הזוג הינם מוסלמים, חל עליהם הדין האישי - הדין המוסלמי.

הנתבעת 1 הגישה בעבר בקשה לסילוק התביעה על-הסף, שם טענה כי על-פי הוראות הדין המוסלמי שעל-פיו יש להכריע בתביעה, מושתק התובע מלהעלות כל טענה לסתירת אבהותו על הקטינה ולשלילתה.

בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה התנגד לתביעה ולבקשה לעריכת בדיקת סיווג רקמות, כאשר לטענתו השיקול המכריע בטענה מעין זו הוא טובת הקטינה ועל-פי התסקיר עלה בבירור, כי זו מחייבת דחיית התביעה.

עוד הפנה א-כוח היועץ המשפטי לממשלה להוראת סעיף 28ד(א) לחוק מידע גנטי, לפיה לא יורה בית-המשפט על עריכת בדיקה גנטית, אלא-אם-כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.

בית-המשפט קבע כי נוכח כל האמור, ובהיעדר כל אינדיקציה לפיה בירור התביעה ועריכת הבדיקה תטיב עם הקטינה, כאשר כל הנתונים והעובדות שברקע מורים חד-משמעית, כי הבדיקה עלולה לגרום לקטינה נזק, ואף נזק חמור, יש עליו להורות על דחיית התביעה ואת הבקשה לביצוע בדיקת סיווג רקמות.

מסקנה זו מתחייבת, הן על-פי הוראות הדין האישי המוסלמי, והן על-פי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וחוק מידע גנטי.

18. האם מוסמך בית-המשפט לתת צו למאסר בגין אי-קיום בדיקה גנטית?
ב- תמ"ש (קריות) 10013/03 {פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.10)} נדונה בחינת סמכות בית-המשפט, להטיל סנקציית מאסר לצורך אכיפת החלטות שונות בהן צו לביצוע בדיקה גנטית, לאחר שנחקק חוק מידע גנטי.

ברקע הדברים, התובעת הגישה תביעת אבהות כנגד הנתבע, במסגרתה נתבקש בית-המשפט להכריז על הנתבע כאבי שלושת ילדיה הקטינים.

הצדדים לא נישאו מעולם. הנתבע לא התגונן כנגד התביעה, לא התייצב לדיון אליו זומן ולא הגיע לביצוע בדיקת רקמות עליה הורה בית-המשפט.

בית-המשפט הורה על תיאום מועד חדש לבדיקת רקמות, והתרה בנתבע כי באם לא ישתף פעולה בביצוע הבדיקה, יוטלו כנגדו סנקציות בגין בזיון הצו השיפוטי, ולצורך אכיפת ביצוע הבדיקה, ובית-המשפט יוכל אף להטיל כנגדו מאסר, על-מנת לאכוף ביצוע הבדיקה.

בית-המשפט פסק כי הוא רשאי {לאחר שנחקק חוק מידע גנטי} להטיל סנקציית מאסר לצורך אכיפת צו לביצוע בדיקה גנטית {סעיף 28ח לחוק מידע גנטי, מתמודד עם סרבני צווים לביצוע בדיקת רקמות}.

כל מקרה ייבחן לגופו, כאשר יש לאזן בין זכויות הנתבע לזכות הקטין, ולבדוק איזו זכות גוברת.

לפי גישת בית-המשפט, טובתו של קטין בבירור האבהות עליו, יכולה להביא לשלילת חירות, כל אימת שבית-המשפט סבור, כי שלילת החירות עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, וכי שלילת החירות הינה כורח הנסיבות ומידתית.

בית-המשפט מצא כי מאחר והנתבע לא הביא כל טעם מצידו, שלא לבצע בדיקה, ולא טרח לשתף פעולה בכל ניהול ההליך המשפטי למרות המצאות חוזרות ונשנות, בנסיבות אלו, לא זו בלבד שטובתו של קטין בתיק זה הצדיקה שימוש בסנקציות קשות, אלא גם טובת המערכת, באכיפת החלטותיה, ובאי-מתן פרס לחוטא הבוחר להתעלם מהחלטות ולזלזל בהליך המשפטי הצדיקה זאת.

אשר-על-כן, באיזון השיקולים השונים, כאשר השיקול העומד לפני הטלת סנקציה מכוח בזיון בית-המשפט, או מכוח חוק מידע גנטי, בכל הנוגע לזכות הנתבע, הינו ברור.

פקודת בזיון בית-המשפט פוגעת בזכותו הבסיסית של צד, לחירות או להגנה על קניין.

פגיעה בזכות זו טעונה הצדקה, מידתיות, וזהירות בשימוש בה. אלא שכנגד הזכות הבסיסית של הנתבע עומדת טובתו של קטין. טובה זו משמשת כיהלום הכתר בשיטתנו המשפטית.

בנסיבות המקרה, בית-המשפט קבע כי ינתן צו למאסר הנתבע למשך 7 ימים בגין בזיון ההחלטות, ובגין אי-ביצוע בדיקת הרקמות.

19. ההחלטה באם לברר את זהות האב תהיה על-פי בחירת הקטינה בהגיעה לגיל 18
ב- תמ"ש (ראשל"צ) 36002/02 {ח.נ נ' ח.ש, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.11.06)} נדונה תביעה לקביעת זהותו של אבי הקטינה שהוגשה על-ידי האם ובעלה הנוכחי{א'}.

כיום רשום כאביה של הקטינה מי שהיה בעלה של אם הקטינה במועד הולדתה {ש'}.

המבקשים טענו, כי עוד בטרם גירושיה של האם מש' הם סברו כי א' הוא אביה של הקטינה, אולם נמנעו באותה עת מלנקוט בהליכים משפטיים או בצעדים אחרים על-מנת לאשש את הידיעה.

רק לאחר הגירושין, התברר למבקשים כי, לטענתם, א' הוא אביה הביולוגי של הקטינה.
המבקשים טענו כי ש' וגרושתו של א' ידעו על מערכת היחסים שבניהם. אולם, למרות הידיעה, ש' לא ביקש לברר את נושא האבהות.

במהלך הדיון התבקש בית-המשפט לשקול גם את קביעת האבהות שלא באמצעות בדיקת רקמות אלא בהליך של בדיקת ראיות.

עמדת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה היתה, כי במקרה הזה, לא זו בלבד שהבאת ראיות נוספות לא תועיל לפתרון שאלת האבהות אלא שהראיות תביישנה את הקטינה. הבדיקה תגרום לקטינה נזק בלתי-הפיך בכל הקשור לטובתה ולכשרותה.

בית-המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, כאשר במכלול השיקולים, אל מול האינטרס של ידיעת זהות האב עומד האינטרס של שמירת כשרותו היהודית ומניעת הכרזתו כממזר.

באיזון בין השניים קבע בית-המשפט העליון, כי מן הראוי להעדיף את טובתו של הקטין ולנקוט כל דרך, שיימנע חשש ממזרות.

אולם, לא מדובר בכלל גורף והחלטי, אלא שיכול ותתקיימנה נסיבות אשר לאורן יורה בית-המשפט כי באותו מקרה ספציפי יש מקום, חרף החשש מממזרות, לעריכת בדיקת הרקמות.

על בית-המשפט לשקול את טובת הילד הספציפי מול זכויות הילד. שיקול-הדעת צריך להעשות במדרגים שונים כשבכל פעם על בית-המשפט לבחון את היקף הראיות שבפניו בטרם יחליט על הבאת ראיות נוספות.

בעניין הנדון בית-המשפט קבע, כי בהתחשב בכך שהקטינה נולדה כשאמה היתה נשואה לש' החשש מפני הטלת כתם של ממזרות על הקטינה גבוה מאוד, ואשר בפועל, לא תצמח לקטינה תועלת מהקביעה של זהות האב.
מצבה של הקטינה לא ישתפר ורק עשוי להיפגע. נוכח הראיות הרבות שהובאו וביניהם העובדה כי גם א' וגם ש' טענו לאבהות, הקטינה זוכה לתמיכה כלכלית, ומדו"ח הפסיכולוגיות עולה כי א' הוא האב הפסיכולוגי המתאים לקטינה, נראה כי לטובת הקטינה, יש להשאיר את נושא קביעת זהות האב ללא בירור.

עשיית הבירור עשויה לחרוץ את גורלה של הקטינה כממזרת.

אשר-על-כן, לקטינה יש זכות להישאר ללא תיוג שכזה, עד הגיעה לגיל 18, ואז ההחלטה באם לברר את זהות האב תהיה על-פי בחירתה.

20. זכותו של קטין לדעת מיהו אביו מולידו אינה זכות שוות ערך לזכותו של אב לדעת מיהם יוצאי חלציו
ב- תמ"ש (ת"א) 42754/96 {ש.פ נ' ל.פ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.02.09)} דובר בפרשה אשר בה, התובע טען כי התחוור לו שהנתבעת 2 אינה בתו, וכי היא למעשה בתו של הנתבע 3, אשר היה כל העת מאהבה של הנתבעת 1, וכי הנתבעת 2 היא בתו של הנתבע 3.

עוד הוסיף התובע, כי נודע לו מפי הנתבעת 2 כי הוא אינו אביה, ובכך רואה הוא אותה שותפה בתרמית כלפיו.

הנתבעים טענו מנגד, כי אין להישמע לטענותיו של התובע מאחר וטענות התובע בנושא הנתבעת 2 אינן אמת והטענות הועלו עוד במסגרת הליך הגירושין בין הצדדים עוד בשנת 1991.

הנתבעים ציינו כי הטענה נשמעה ולא התקבלה על-ידי בית-המשפט וכי יש לראות בעניין זה - השתק פלוגתא, ומכאן יש על בית-המשפט לדחות את התביעה על-הסף.

בית-המשפט דחה את התביעה וקבע כי הכלל הוא שחוק מידע גנטי אוסר על בדיקת קשרי משפחה בלא "הסכמה מדעת" של הנבדק, אלא-אם-כן התיר את הבדיקה בית-המשפט. בית-המשפט לא יתיר בדיקה כזו שלא לאינטרס לגיטימי.

בהקשר זה, הפסיקה, רובה ככולה, עסקה בעיקר בשאלת זכותם של קטינים לדעת מי אביהם. אלא שבית-המשפט סבר שזכותו של קטין לדעת מיהו אביו מולידו אינה זכות שוות ערך לזכותו של אב לדעת מיהם יוצאי חלציו.

בית-המשפט קבע כי בבדיקה אם יש זכות להורה לטעון לביטול אבהותו על ילדו הבגיר, אין מתקיימת "התנגשות" בין האמת העובדתית לאמת המשפטית, אלא התנגשות בין שתי חירויות של שני בוגרים, והאינטרס של הילד שאביו לא יוכיח תביעתו - לבל יפגע, גובר על האינטרס של האב - לחקר האמת.

בעניין הנדון בית-המשפט החליט כי האינטרס שהציג התובע, אינו אינטרס לגיטימי במשמעות הדין.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ההלכה הפסוקה