botox
הספריה המשפטית
דיני אימוץ ופונדקאות

הפרקים שבספר:

הסכם לנשיאת עוברים (סעיף 2 לחוק)

ב- בע"מ 1118/14 {פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.04.15)} בית-המשפט קבע כי חוק ההסכמים מסדיר הליך פונדקאות ישראלית. הוא עוסק במקרים בהם ישנם בני זוג - ובת הזוג, האם המיועדת, לא יכולה לשאת היריון. במקרה שכזה נכנסת לתמונה אם נושאת, אשר ברחמה מושתלת הביצית המופרית, ובתום ההיריון היילוד נמסר להורים המיועדים.
בחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010 {להלן: "חוק תרומת ביציות"}, מדובר בזוג הורים מיועדים או באישה יחידנית, אשר יכולה לשאת היריון אך לא ניתן להשתמש בביציותיה. במקרים אלו נכנסת לתמונה תורמת הביצית.

ביצית זו שנתרמה תופרה בזרע של בעלה של הנתרמת או בתרומת זרע, ותוחדר לרחמה של האם הנתרמת.

בתום ההליך יהיו ההורים המיועדים, או האם הנתרמת במקרה של יחידנית - הוריו של היילוד {תקנה 5 לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית), התשמ"ז-1987}.

הליך הולדה באמצעות תרומת זרע טרם עוגן בחקיקה, והסוגיה מוסדרת כיום בתקנות בריאות העם {הפריה חוץ-גופית} וחוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות אשר קבע הנחיות מינהליות לביצוע ההליך {"כללים בדבר ניהולו של בנק זרע והנחיות לביצוע הזרעה מלאכותית" חוזר המנהל הכללי מדינת ישראל, משרד הבריאות 20/7 (2007)}; בג"צ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.02.13)}.

הזרעה מלאכותית יכולה להיעשות באישה עם בן זוג ובאישה פנויה {סעיף 23 להנחיות לביצוע הזרעה מלאכותית}. הביצית שהופרתה עם תרומת הזרע תושתל באם הייעודית, והיא ובן זוגה, ככל שישנו, יהיו ההורים הייעודיים של היילוד.

שלוש הדרכים המתוארות מחייבות פיקוח על-פי דין, החל משלב תרומת החומרים הגנטיים או אישור ההסכם לנשיאת עוברים שנכרת בין ההורים המיועדים לאם הנושאת על-ידי ועדת האישורים {סעיפים 19-3 לחוק תרומת ביציות; תקנות 1 ו- 2 לתקנות בריאות העם (בנק זרע), התשל"ט-1979; סעיפים 5-2 לחוק ההסכמים; סעיפים 13 ו- 22-20 לחוק תרומת ביציות; תקנה 3 לתקנות בריאות העם (בנק זרע); סעיף 7 לחוק ההסכמים; סעיפים 2-1, 15-8 לחוק ההסכמים; סעיף 42 לחוק תרומת ביציות; בתקנה 11 לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית)}.

ההסכמה היא תנאי בלעדיו אין, היות שברור כי ישנו קושי לכפות על הבעל, הנעדר זיקה גנטית ישירה לילד, הורות עליו. היה ויסכים - ההורות נקבעת מתוקף הזיקה הגנטית של בת זוגו לילד.

ולראיה, אין סעיף המאפשר בהליך שכזה להכיר באדם שאינו בן זוגה של האם הגנטית כאביו של היילוד, בהיעדר קשר גנטי אליו.

דוגמה נוספת מצויה בחוק ההסכמים, אשר בגדרו נדרשת מפורשות זיקה גנטית בין האב המיועד לבין היילוד {סעיף 2(4) לחוק ההסכמים}, אך אין דרישה לקשר גנטי בין האם המיועדת לבין היילוד, ובכל זאת בני הזוג שניהם יהיו ההורים הייעודיים.

יתרה-מזאת, סעיף 11 לחוק תרומת ביציות מעגן מפורשות את האפשרות בה תתקבל תרומת ביצית במסגרת הליך פונדקאות ישראלי.

כלומר, מצב בו מושתלת באם הנושאת ביצית של תורמת, מופרית בזרעו של האב המיועד, והיילוד יוכר בתום ההליך כילדם של שני בני הזוג.
לפי המצב החוקי הקיים בישראל, לא ניתן לערוך הסכמים לנשיאת עוברים ללא פיקוח ובקרה, וחל איסור על מסירה פרטית של ילד מאדם לחברו {סעיף 19 לחוק ההסכמים; סעיף 33 לחוק האימוץ; חוק תרומת ביציות}.

הסדרים אלה משקפים מדיניות, שלפיה עצם העובדה כי קיימות דרכים שונות להפוך להורה, אין משמעה בהכרח כי על המדינה לאפשר את מימושן.

לצד הזכות להורות, יש לשקול את טובתם של צדדים שלישיים המעורבים לעיתים בתהליך הולדה מלאכותי וכן שיקולים רפואיים, חברתיים ואתיים נוספים {בג"צ 5771/12 עניין ליאת משה}.