חוק תרומת ביציות ההלכה הפסוקה

1. האם יש להכיר באדם שיזם ומימן הליך להולדת ילד באמצעות תרומת ביצית כהורה המשפטי של הילד על יסוד ההסכמות שבין הצדדים הנוגעים בדבר?
ב- בע"מ 1118/14 {פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.04.15)} נדונה סוגיה בה המבקשת פנתה לרופאים על-מנת שיישאבו מגופה ביציות לצורך הפרייתן.

רופאים רבים סירבו לבקשתה בשל מצבה הרפואי, גילהּ והסיכויים הנמוכים ליצירת היריון. לאחר זמן נמצא רופא שהסכים לכך, נשאבו מגופה 10 ביציות, וחלקן הופרו והוקפאו. בהמשך ביקשה המבקשת לשאוב ביציות נוספות, אך הרופא סירב ורופאים אחרים לא הסכימו אף הם.

לאחר שאפיק זה של פונדקאות בארץ נחסם בפני המשיבה לפי חוק ההסכמים, ביקשה המבקשת לבצע הליך פונדקאות בחו"ל באמצעות משיבה 2, אחייניתה הישראלית כבת 20 דאז, אשר הסכימה לשמש עבורה כאם נושאת.

לשם כך הוטסה תחילה משיבה 2 לארצות הברית, במימונה של המבקשת, הוחדרו לרחמה שתי ביציות מופרות של המבקשת, אך לא נוצר היריון.

ביציותיה המופרות של המבקשת אזלו, ולא נמצא רופא שייעתר לבקשתה לשאיבת ביציות נוספות.

תורמת הביצית ותרומת הזרע הוטסו להודו, במימונה של המבקשת. הביציות נשאבו והופרו בהודו, והוחדרו לרחמה של משיבה 2.

בית-המשפט ציין כי פסק-דין שניתן לאחרונה על-ידי בית-משפט זה, גם הוא בהרכב מורחב של שבעה שופטים {בג"צ 5771/12 עניין ליאת משה} דחה ברוב קולות עתירתן של בנות זוג לאפשר להן להשתיל ביצית של אחת מהן ברחמהּ של בת זוגה, כך שלאחת מהן תהא ליילוד זיקה גנטית ולשניה זיקה פיזיולוגית.

בית-המשפט העליון קבע שם כי הליך שכזה אינו מתיישב עם חוק תרומת ביציות וחוק ההסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), ולא ניתן לפרש אותם כמאפשרים אותו, ועל-כן לא קיבל בית-המשפט את העתירה.

בדעת הרוב נקבע שם כי המצב החוקי הקיים בישראל, במערך שבדין המצוי, אינו מאפשר את המבוקש על-ידי העותרות, וזאת כיון שחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996 {להלן: "חוק הפונדקאות" או "חוק ההסכמים"} אינו חל על מצב מעין זה, וגם חוק תרומת ביציות, אף הוא אינו חל.

בית-המשפט העליון ב- בע"מ 1118/14 {עניין פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים} ציין כי פסק-דין זה {בג"צ 5771/12 עניין ליאת משה} צעד במסלול הזיקות הגנטית והפיזיולוגית.

אלא שלפי דעת הרוב, נוצר קושי נקודתי על-פי הגדרות חוק תרומת ביציות לגבי זהויותיהן של תורמת הביצית והאישה הנושאת, אשר שתיהן ביקשו להישאר בתמונה בתום הלידה, בניגוד לאותם גורמים שלישיים שתוארו בהליכים מעין אלו.

דעת המיעוט סברה כי ההליך המבוקש אמנם אינו מוסדר מפורשות בחוק ההסכמים או בחוק תרומת ביציות, אך בסופו-של-דבר ניתן לקבל את העתירה ולהיעתר למקרה הקונקרטי על-סמך פרשנות חוק תרומת ביציות או תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית).

לגבי העניין הנדון ב- בע"מ 1118/14 {עניין פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים} בית-המשפט קבע כי ראוי לציין את עמדת כב' השופטת חיות ב- בג"צ 5771/12 {עניין ליאת משה} שבחנה את התכליות העומדות בבסיס חוק תרומת ביציות, שהוא הרלוונטי לעניין.

בית-המשפט העליון קבע כי תכלית הפיקוח בחוקים האמורים היא להגן על כלל המעורבים בהליכים מורכבים מעין אלו - בריאות האישה תורמת הביציות, הסדרת התנאים לתרומות ביצית וזרע, שמירה על הפונדקאית וגם הגנות על ההורים המיועדים וגורמים נוספים הצריכים לעניין {דברי ההסבר לסעיפים 5-2, 11 ו- 13 בהצעת חוק ההסכמים, ה"ח 2456; סעיפים 1(ב), 1ב, 7, ו- 15-12 לחוק האימוץ; סעיפים 1 ו- 12 לחוק תרומת ביציות; בג"צ 4293/01 משפחה חדשה נ' שר העבודה והרווחה, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.03.09)}.

בית-המשפט העליון קבע כי לפי המצב החוקי הקיים בישראל, לא ניתן לערוך הסכמים לנשיאת עוברים ללא פיקוח ובקרה, וחל איסור על מסירה פרטית של ילד מאדם לחברו {חוק תרומת ביציות}.

הסדרים אלה משקפים מדיניות, שלפיה עצם העובדה כי קיימות דרכים שונות להפוך להורה, אין משמעה בהכרח כי על המדינה לאפשר את מימושן.

בית-המשפט העליון ציין כי כב' השופט הנדל התייחס בחוות-דעתו, בין-היתר, לפרשה אשר נדונה ב- בג"צ 5771/12 {עניין ליאת משה} ועמד על ההבדלים הקיימים בין המקרה הנדון ובין אותה פרשה.

בהקשר זה יש להוסיף כי בעניין הנדון ב- בג"צ 5771/12 {עניין ליאת משה} ביקשו בנות זוג לקבל הכשר מראש לביצוע הליך אשר במסגרתו תושתל ביצית של אחת מהן, המתקשה לשאת היריון, ברחמה של בת זוגה.

דעת הרוב באותו עניין סברה כי הליך כזה אינו אפשרי על-פי הדין הישראלי התקף.

כב' השופטת חיות ציינה כי ב- בג"צ 5771/12 {עניין ליאת משה} היא נמנתה עם דעת המיעוט בסוברה כי יש לתת לעותרות סעד חוקתי הקורא אל תוך חוק תרומת ביציות הוראה כללית, אשר תאפשר לוועדת החריגים שהוקמה על-פי חוק תרומת ביציות לאשר פעולות שונות הכרוכות בתרומת ביציות וזאת לא רק ברשימת המקרים "הסגורה" שנקבעה בו אלא גם במקרים ייחודיים המצדיקים זאת ושאותם לא ניתן לצפות מראש.

אשר-על-כן, הוספת הוראה כללית כאמור תשמור את התהליך כולו בתוך המסגרת הנורמטיבית שהתווה החוק ותשרת את התכליות הראויות שאותן ביקש המחוקק להגשים באמצעותו, ובהן: קידום הולדה ומחקר, שמירה על בריאות הנשים המעורבות בתהליך, כמו גם על בריאות היילוד, וכן מניעת סחר בביציות וניצול נשים .

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט העליון קבע כי כמו שבעבר מוסד האימוץ בא לסייע לבעייתם של חשוכי הילדים, ניתן עתה להרחיבו, או לאפשר לפרטים שלא עומדת לרשותם כל חלופה אחרת להעזר בטכנולוגיות רפואיות חדישות כדי להפוך להורים, או להחשב ככאלה, אפילו ללא זיקה גנטית.

לפיכך, קבע בית-המשפט העליון כי על-פי מצב המשפטי הנתון לא ניתן לסייע למערערת בהליך הנוכחי, מכיוון שאין להכיר באדם שיזם ומימן הליך להולדת ילד באמצעות תרומת זרע, תרומת ביצית ושימוש באם פונדקאית {כלומר, ללא כל קשר גנטי או פיזיולוגי ליוזם וללא הליך אימוץ} כהורה המשפטי של הילד על יסוד ההסכמות שבין הצדדים הנוגעים בדבר.
ועל-כן, החליט בית-המשפט פה אחד, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והוגש ערעור על-פיה, ולדחות את הערעור לגופו בלא צו להוצאות.

2. האם ההורות במקרה הנדון הוקנתה מכוח הוראות חוק תרומת ביציות או מכוח סוג אחר של הורות החלה לפי דיני המשפט הישראלי?
ב- עמ"ש (ב"ש) 59993-07-13 {פלונית נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.01.14)} נדונה הסוגיה האם ההורות במקרה הנדון הוקניתה מכוח הוראות חוק תרומת ביציות או מכוח סוג אחר של הורות החלה לפי דיני המשפט הישראלי. ראה תמצית לעיל.

3. האם ניתן לבצע את הליך ההפריה הנדון בישראל למרות שלא קבוע כך בחוק תרומת ביציות?
ב- בג"צ 5771/12 {עניין ליאת משה} נדונה סוגיה בה העותרות הן בנות זוג המבקשות להביא לעולם צאצא בדרך של הפריית ביצית שתילקח מגופה של העותרת 1 ותושתל ברחמה של העותרת 2, אשר תישא את ההיריון ותלד.

משרד הבריאות דחה את בקשותיהן לקבלת האישורים לביצוע הליך זה בישראל ומכאן עתירה זו, התוקפת הוראות שונות בחוק הההסכמים ובחוק תרומת ביציות.

במהלך הדיונים הוציא משרד הבריאות נוהל חדש המאפשר לעותרות הוצאות הביציות בישראל, ביצוע ההשתלה בחו"ל וקבלת הכרה בהורות המשותפת גנטית-ביולוגית בארץ, אך העותרות ביקשו הכרה חוקית בביצוע כל ההליך בישראל.

בג"צ קבע כי המצב החוקי הקיים בישראל, במערך שבדין המצוי, אינו מאפשר את המבוקש על-ידי העותרות, וזאת כיון שחוק הפונדקאות וחוק תרומת ביציות אינו חל על מצב מעין זה.

בג"צ פסק, בהרכב מורחב של 7 שופטים, ברוב דעות כי המצב החוקי אינו מאפשר לעותרות, להביא לעולם צאצא בדרך של הפריית ביצית שתילקח מגופה של העותרת 1 ותושתל ברחמה של העותרת 2, אשר תישא את ההיריון ותלד - לבצע את מלוא הפרוצדורה הנ"ל בישראל.

בכל הנוגע לחוק תרומת ביציות, המכשלה הניצבת בפני העותרות נבעה מן הדרישה כי לנתרמת {מקבלת הביציות} יהיה צורך רפואי בתרומה, מגבלה העולה מן ההיסטוריה החקיקתית, תכליות חוק תרומת ביציות והבכורה הניתנת במסגרת חוק תרומת ביציות להורות פיזיולוגית. ואילו הנתרמת בעניין הנדון לעיל היא אישה בריאה.

כב' השופטת חיות סברה כי המגבלות שהושתו בחוק תרומת ביציות בהקשר זה, אינן עומדות בתנאי "פיסקת ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הציעה סעד חוקתי, שעניינו קריאה אל תוך חוק תרומת ביציות, סעיף סל כללי, בנוסף לרשימת המקרים החריגים הקבועים בחוק תרומת ביציות, המסמיך את ועדת החריגים ליתן אישור לתרומת ביציות אם סברה הוועדה כי בנסיבות העניין קיימים טעמים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת, ובכך לאפשר את המבוקש על-ידי העותרות.

כב' השופטת ארבל, סברה, כי הן חוק הפונדקאות והן חוק תרומת ביציות אינם חלים על המקרה הנדון.

בכל הנוגע לעמדתה החוקתית של כב' השופטת חיות, סברה דעת הרוב, כי הסמכות שביקשה כב' השופטת חיות להוסיף לוועדת החריגים, שביקשה לתת היתר לתרומת ביציות אף לנתרמת, לא הצביעה על צורך רפואי בתרומה וזאת בשונה מן האמור בסעיף 11 לחוק תרומת ביציות.

זוהי סמכות שהמחוקק לא הקנה ותולדותיה של ועדת החריגים היקשו לתמוך בגישה זו וזאת אף אם לגישת כב' השופט רובינשטיין ראוי היה כי המחוקק {להבדיל מבית-המשפט} ישקול הסמכת הוועדה למקרים חריגים באופן רחב משעשה.

בכל הנוגע לעמדת כב' השופטת ארבל, השופט רובינשטיין איבחן בין המקרה הנדון למקרה תמ"ש (ת"א) 60320-07 {ת.צ נ' היועמ"ש לממשלה - פרקליטות מחוז תל אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.12)} באשר הם נבדלים ביסוד המהותי בדבר הצורך הרפואי של מקבלת הביצית.

מכל מקום נקבע כי תקנות הפריה חוץ-גופית אינן מתאימות כיום למבוקש, לאחר חקיקתו של חוק תרומת ביציות.

עם-זאת, בית-המשפט העליון הבהיר בדעת הרוב כי אכן יש לשקול להסיר את מגבלת הצורך הרפואי המושתת בסעיף 11 לחוק תרומת ביציות על הנתרמת כדי להרחיב את מעגל הזכאים והזכאיות לתרומת ביציות.

אולם, הרחבה מעין זו מונחת בראש וראשונה לפתחו של המחוקק. המצב המשפטי הנוכחי, עד לחקיקה "מתקנת" אינו יכול לשאת יותר מאשר נכונה המדינה להסכים לו, כלומר, הוצאת הביציות מן הארץ ללא סנקציה.

עמדת כב' השופט מלצר, לפיה אישור בקשתן של העותרות יכול היה לבוא לכדי פתרון במסגרת סמכותה של ועדת החריגים מכוח סעיף 22(א)(2) לחוק הביציות, לא זכתה להתייחסות מפורטת בדעת הרוב.

אך נוכח אי-קבלת עמדתו, צירף כב' השופט מלצר את הסכמתו לנתיבים שהוצעו על-ידי כב' השופטות חיות וארבל.

4. האם לבעלת הביציות ישנו מעמד משפטי כלפי היילוד?
ב- תמ"ש (ראשל"צ) 35569-03-12 {ש' צ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.07.13)} נדונה סוגיה בה התובעים ציינו כי הגישו למשיב את כלל המסמכים אשר נדרשו על-ידיו והכוללים חוות-דעת אודות הדין הזר {הארמני} אשר ראה בקטינה כביתם של התובעים וכי הקטינה חסרת זכויות ומעמד מבחינת הדין הארמני, הסכם הפונדקאות מאושר על-ידי נוטריון, תעודת לידתה של הקטינה מאושרת ומתורגמת.

עוד הוסיפו התובעים כי ישנו אישור של שני רופאים ישראלים לפיו העוברים אשר הושתלו ברחמה של הפונדקאית נוצרו מביציות של התובעת ומזרעו של התובע, ובנוסף המציאו התובעים תוצאות בדיקות הרקמות לאבהות ולאימהות וכן תצהיר הפונדקאית אשר זוהתה בפני קונסול ישראל בגאורגיה והצהירה בפניו כי אין לה כל דרישות בעניין הקטינה.

התובעים טענו גם כי סעיף 4 לחוק תרומת הביציות, אליו הפנה המשיב קובע מפורשות כי אינו חל על שאיבה שבוצעה במסגרת חוק הסכמים לנשיאת עוברים, כלומר חוק ההסכמים זה אינו חל על הליכי פונדקאות.

המשיב טען כי בהתאם לדין הישראלי , האם היולדת היא אמה של הקטינה ולבעלת הביציות אין כל מעמד משפטי כלפי היילוד.

עמדה זו יסודה בתפיסה לפיה קיימת הורות ביולוגית אחת והיא מעוגנת לגישתו הן בחוק תרומת ביציות, והן בחוק ההסכמים, ועל-כן לטענתו, יש צורך בהליך משפטי שייצור את קשר האימהות בין התובעת לבין הקטינה במסגרת "צו הורות".

בית-המשפט צידד בקביעת כב' השופט נפתלי שילה ב- תמ"ש (ת"א) 21170-07-12 {פלוני נ' היועמ"ש, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.02.13)} כי די בתוצאות בדיקת רקמות כדי לקבוע אימהות לקטין שנולד בהליך פונדקאות חו"ל. בנימוקיו קבע כב' השופט שילה כי חוק תרומת ביציות, אינו חל על הליך פונדקאות חו"ל וכי המלצות הוועדה הציבורית לבחינת ההסדרה החקיקתית של נושא הפיריון וההולדה בישראל בראשות פרופ' מור יוסף הנן בגדר המלצות בלבד אשר לא עוגנו בדין הישראלי ואין להם תוקף מחייב.

5. האם חוק תרומת ביציות חל על הליך פונדקאות חו"ל?
ב- תמ"ש (ראשל"צ) 35590-03-12 {א.ע נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.07.13)}. ראה תמצית לעיל.

6. האם יש לקבוע אימהות ביחס לקטינה שבאה לעולם כתוצאה מתרומת ביציות על-אף שאין זיקה גנטית בין הצדדים?
ב- תמ"ש (ב"ש) 50399-12-12 {א. מ.י נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.06.13)} נדונה תביעה המעוררת שאלה עקרונית של קביעת אימהות, ביחס לקטינה שבאה לעולם כתוצאה משימוש בטכניקות הולדה בשיתוף שלושה צדדים שלישיים - גבר שנתן את זרעו, תורמת ביציות ונושאת היריון.

התובעת היא ישראלית ילידת 1966, אשר בהיותה בת 10, אובחנה כסובלת ממחלת ניוון שרירים, ונכון להיום מוכרת כנכה בשיעור של 150%.

התובעת לא יכולה להרות ולאחר שנחסם בפני התובעת נתיב הפונדקאות בישראל, היא יזמה הליך פונדקאות שנערך בהודו, ובו הושתלו ברחמה של הנתבעת 1 {ישראלית שהסכימה לשמש עבור התובעת כפונדקאית} ביצית מאישה זרה, שהופרתה בזרעו של הנתבע 3. הקטינה נולדה בישראל.

התובעת טענה כי ניתן וצריך להכיר באימהותה אף ללא קיומה של זיקה גנטית, על יסוד ההסכמות בין הצדדים הנוגעים בדבר ובדרך של פניה לדין ההודי ובשל טובת הקטינה.

הנתבעת 1 והנתבע 3 הסכימו לתביעה. המדינה התנגדה למתן צו הקובע כי התובעת היא אימה של הקטינה.

בית-המשפט דחה את התביעה מאחר ואין בישראל חוק המגדיר אימהות, אבהות או הורות.

בצד ההורות "הטבעית" והורות משפטית מכוח אימוץ, קיימת הסדרה ייחודית של קביעת ההורות המשפטית בחוק ההסכמים ובחוק תרומת ביציות. הסדרה זו תקפה להליכי הולדה המתנהלים על-פי אותם חיקוקים.

7. תרומת ביציות יכולה לשמש לצורך השתלה בגוף אם נתרמת, או לצורך השתלה באם נושאת
ב- תמ"ש (כ"ס) 21535-09-11 {ס' א' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.06.2012)} המבקשים טענו, כי על-פי חוק תרומת ביציות, יהיה היילוד ילדה של האם הנתרמת לכל דבר ועניין.

המשיב טען כי היות והמבקשת לא תרמה את הביצית ממנה נולד הקטין, והיא גם לא נשאה אותו ברחמה לא ניתן לקבוע את אימהותה על הקטין בלא הליך אימוץ. דווקא ההסדרים העוסקים בתרומת ביציות ובחוק ההסכמים מחזקים את הנחת המוצא, כי בהיעדר זיקה בין האם לקטין, לא ניתן לקבוע כי היא אימו.

בית-המשפט קבע כי בדיקת ההסדר הקבוע בחוק תרומת ביציות, מעלה כי תרומת ביציות יכולה לשמש לצורך השתלה בגוף אם נתרמת, או לצורך השתלה באם נושאת על-פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים {סעיף 11 לחוק תרומת ביציות}.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי מטבע הדברים, כאשר מדובר בהליך פונדקאות, כי אז יחול חוק ההסכמים, ואילו כאשר הביצית מושתלת ברחמה של הנתרמת, או אז "יילוד שנולד כתוצאה מתרומת ביצית, יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין", הנתרמת היא זו שהביצית מושתלת בגופה, על-פי סעיף 11 לחוק תרומת ביציות, וזאת להבדיל מאם פונדקאית.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט החליט לדחות את הבקשה למתן פסק-דין המצהיר על אימהותה של המבקשת על הקטין.

8. האם תהיה זיקה ביולוגית-גנטית במידה והסיבה כי התובעים פנו להליך פונדקאות חו"ל היא בעיית פוריות הנוגעת לביציות האישה?
ב- בג"צ 566/11 {דורון ממט מגד נ' משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.01.14)} שתי עתירות של שני זוגות חד-מיניים אשר ערכו הליכי פונדקאות בארצות הברית, שהביאו להולדת ילד או ילדה מזרעו של אחד מבני הזוג.

בשתי העתירות ביקשו העותרים להירשם כהורי הילד או הילדה במרשם האוכלוסין, על יסוד תעודת לידה ופסק-דין הצהרתי מארצות הברית, המעידים על כך שהם הוריהם של הילדים.

שני העותרים ב- בג"צ 6569/11 {פלוני נ' משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.02.13)} נתנו דגימות זרע, אשר בהן הופרו ביציות של תורמת ביצית, שאיננה הפונדקאית.

הביציות המופרות הושתלו ברחמה של הפונדקאית, כאשר בשלב זה עוד לא היה ברור, מטבע הדברים, מי מן הביציות המופרות תתפתח ותביא להיריון.

פקיד המרשם סירב לבקשותיהם להירשם. סירובו בכל הנוגע לעתירה הראשונה ב- בג"צ 566/11 {דורון ממט מגד נ' משרד הפנים, שלעיל} התבסס על כך שהעותרים לא ביצעו בדיקה גנטית, שתעיד על קשר ביולוגי-גנטי בין הילד שנולד בפונדקאות לבין מי מהעותרים.

בעתירה השניה ב- בג"צ 6569/11 {פלוני נ' משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.02.13)} ביצעו בני הזוג בדיקה גנטית, שהעידה על קשר ביולוגי-גנטי בין הילדה שנולדה בפונדקאות לבין אחד מן העותרים, אולם פקיד המרשם סירב לרשום את העותר האחר בעתירה זו כאביה.

סירובו נבע מכך שהעותר האחר לא ביצע הליך לאימוץ הילדה, ולפיכך לשיטת פקיד המרשם אין לרשום אותו כהורה לילדה במרשם.

סוגיות אלו הועמדו לבחינתה של ועדה ציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל בראשות פרופ' שלמה מור-יוסף. בין הנושאים שבחנה הוועדה נמנו תרומות חומר גנטי {ביציות, זרע וכדומה}.

בית-המשפט קבע כי אם הסיבה לכך שפנו להליך פונדקאות לחו"ל היא בעיית פוריות הנוגעת לביציות האישה, באופן קטגורי לא תהיה זיקה ביולוגית-גנטית בין האם לבין הילדה.

הנה-כי-כן, תוצאה שעל-פיה כל אישה פונה להליך פונדקאות בגפה ונעזרת בתרומת ביצית לא תוכל להקנות מעמד לילדה בישראל, והיא תוצאה לא רצויה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוק תרומת ביציות ההלכה הפסוקה