חוקיות ההפקעה ותקיפת ההפקעה

תקיפתו של מעשה הפקעה עשויה ללבוש שתי צורות עיקריות. צורת התקיפה האחת הינה השגה על חוקיותה של החלטת ההפקעה המקורית. כך למשל, ניתן לטעון כי החלטת ההפקעה התקבלה בחוסר סמכות, או כי שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת לא הופעל כהלכה {לעניין טענת חוסר סמכות ראו קמר, הפקעה, 234-233}.

סוג התקיפה השני הינו השגה על מעשה ההפקעה בשל נסיבות אשר אירעו לאחר קבלת ההחלטה המקורית. הטענה על-פי חלופה זו היא, כי אף אם החלטת ההפקעה המקורית התקבלה בשעתה כדין, הרי שבשל התרחשויות מאוחרות כלשהן יש לקבוע כי אין עוד תוקף להחלטה זו. כך ניתן לטעון, בין היתר, כי יש לבטל את ההפקעה בשל שיהוי בנקיטת הליכי ההפקעה או במימוש מטרות ההפקעה {בג"צ 174/88 אמיתי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, המרכז, פ"ד מב(4), 89 (1988); בג"צ 10784/02 קרן קיימת לישראל נ' אתרים בחוף ת"א חברה לפיתוח אתרי תיירות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.03.04); קמר, 268-254}.

טענה נוספת בהקשר זה היא, כי משחדלה להתקיים המטרה הציבורית אשר בעטיה הופקעו המקרקעין, בטלה ההפקעה ויש להשיב את המקרקעין לידי בעליה טרם ההפקעה {הלכת קרסיק, בג"צ 2360/97; קמר, 232-221; כן ראו בהקשר זה סעיפים 196-195 לחוק התכנון והבניה; רע"א 5664/04 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' יואב בן גרא, כמנהל עזבון המנוחה שרה לוי ז"ל, פ"ד נט(6), 193 (2005)}.

המסגרת החוקית לבחינת חוקיות ההפקעה היא חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: "חוק רכישת מקרקעים"), שלגביו כבר נקבע לא אחת כי אינו חוק הפקעה רגיל, ועל-כן אמות-המידה לבחינת חוקיותן של ההפקעות שנעשו מכוחו הן נוקשות יותר {ראו: ע"א 3535/04 דינר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.04.06) (להלן: "עניין דינר"); ע"א 4067/07 ג'בארין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.10) (להלן: "עניין ג'בארין")}.

{ראה דיוננו בשער ג': חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 לעיל}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוקיות ההפקעה ותקיפת ההפקעה